סוד ישרים, שביעי של פסח כ״הSod Yesharim, The Seventh Day of Pesach 25
א׳אז ישיר משה וגו'. בזה"ק (בשלח נ"ד.) ר"א פתח ואמר אסתכלנא בכל תושבחן דשבחו לקב"ה וכולם פתחו באז וכו' מאי טעמא אלא הכי תאנא כל נסין וכל גבורן דאתעבידו להו לישראל כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי גליפין רשימין באז בא' וא' בז' אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר. וכד אתחבר נהירו דאל"ף ומטי לזיי"ן מאן זיי"ן דא חרב לה' מלאה דם כדין עביד נסין וגבוראן בגין דאתחבר א' עם ז' ודא הוא שירתא:
1
ב׳הענין בזה כי אחר שעלה ברצונו הפשוט ית' להקרא מלך ושימליכו אותו ית' ברצון ובחירה לזה הציב התחלקות המדות כדאי' (ר"ה ל"א.) בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן. והם שבע מדות כדכתיב (דבה"י א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' וכל מדה אם היא בלתי התכללות אזי היא בתכלית החושך וכגון מדת החסד שהיא מדה יקרה מאד אך אם היא בלא דעת ורק שישתמשו בה תמיד אף במקום הראוי להתאכזר אזי יחשב זה החסד לגודל אכזריות כי בזה שיתרחם על אכזרי ויתן לו הוי' יקיים בזה משחית בעולם. וכן כל מדה כשהיא בפני עצמה בלי התכללות אזי הוא חרב לה' מלאה דם. ורק כשמנהיר א' בז' אזי יש בהמדות התכללות שמדת החסד מרחמת רק במקום הראוי לרחם אבל במקום שראוי להתאכזר תתאכזר וכן כל המדות ובזה ההתכללות הוא שלימות המדות וזה כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי גליפין רשימין באז בא' וא' בז' אנקיב בחשוכי ונהיר לכל עיבר וזה נקרא אז ישיר כי שירה מורה על אור ישר מראשית הנקודה עד לבוש האחרון:
2
ג׳אשירה לה' כי גאה גאה תרגומו ארי אתגאי על גותניא וגאותא דיליה הוא. הענין בזה כדאי' (שמות רבה כ"ג) אשירה לה' כי גאה גאה הה"ד עדה נא גאון וגובה הכל מתגאין זה על זה חושך מתגאה על התהום וכו' והקב"ה מתגאה על הכל. היינו מה להם להתפאר בגאון וגבה שלהם שהם משפיעים לדרגין דלתתא מנהון אחר שגם המשפיע אין לו שום כח כי מה שיש לו הוא רק מה שמקבל מהשי"ת א"כ מה יתרון המשפיע מהמקבל כי מה שנראה בהם כח משפיע הוא רק כדאי' בספר רזיאל כשברא הקב"ה את עולמו הפך את אור פניו ממנה וע"י הפיכת אור פניו יתברך מהבריאה נעלם מכל ברי' בשעה שמשפעת לדרגא דלתתא מינה איך שבאמת גם היא רק מקבלת כי אין שום כח עצמיי בעולם מבלעדי השי"ת. והענין שנחשב שם אף אלו שעומדים בבהירות תמיד נושאי כסא הכבוד ית' כי אף שהם לעצמם בגודל בהירות תמיד אבל אין בכחם ללמד זה הבהירות להמדה המקבלת מהם ולכן איתא בכתבי האריז"ל (פע"ח שער הק"ש פ"א) שר"ת יוצר "משרתים "ואשר "משרתיו הוא מו"ם שזה השם האחרון משם ע"ב כי אחר שאין בכחם להאיר בהירות זה להאומות המסתעפים ונתונים תחת ממשלתם לזה מו"ם בם ולכן נקרא שם שר של מצרים רה"ב שפירושו גיאות כי אף שהשר עצמו עומד קרוב להשורש ומכיר מפורש שאין שום הוי' בלתי רצון השי"ת מ"מ יען שהמצרים שתחת ממשלתו ומקבלים ממנו אין להם הכרה זו שאין להם שום כח עצמיי רק מה שמקבלים לכן נקרא שר שלהם רה"ב. וזה סוס ורוכבו רמה בים וכמו שביאר בזה אאזמו"ר הגה"ק זללה"ה שאומות נקראים סוסים מזויינים כי סוס מורה על מהירות והאומות הם תמיד בלי ישוב הדעת וכל מעשיהם במחשך. ורוכבו מורה על ישוב הדעת והם שרי מעלה של האומות שנראה בהם גודל ישוב הדעת ועומדים למעלה בגודל התבטלות אכן שאין בכחם להשפיע דעת ובהירות להאומה שנתונה תחתיהם לזה סוס וגם רוכבו רמה בים. אבל בישראל נמצא הכרה זו להכיר שכל קבלתם הן יקרות מדברי תורה ועד הלבושים הנמוכים כגון פרנסה וכדומה הוא רק מה שמקבלים מהשי"ת בלי שום אמצעי כלל שאין נתונים תחת ממשלת שרים כי חלק ה' עמו שמשפיע להם תמיד דעת ובהירות. ואף שגם בישראל נאמר מיכאל שרכם (דניאל ו') אכן שמו מורה עליו שכל עסקו להשפיע הבהירות שלו לישראל שהוא מכיר בבהירות שאין כאל ומלמד גם לישראל שיכירו וידעו שאין שום כח בעולם זולת השי"ת וזה "מי-כאל" ויען שישראל מקבלים ממנו זה הבהירות לכן נקרא מיכאל שרכם. וזה ארי אתגאי על גותניא שכשמראה השי"ת שכל הגיאות הוא רק שלו אז מתבטל כל הגיאות שבעולם כמו כאן כשהאיר השי"ת מעתיקא אז נתבטלו המצרים. וגאותא דיליה הוא היינו שמזה עצמו שהראה השי"ת שכל הגיאות רק שלו קבלו ישראל כל עיקר הוי' וקיום:
3
ד׳עזי וזמרת יה. עזי רומז על תקיפות. וזמרת רומז על צמצום. היינו שכל תקופות ישראל הוא רק מזה שהשי"ת צמצם גודל אורו וזה וזמרת י"ה וכדאי' בתקוני הזהר (תקון כ"א דף ס"ג) שבשם י"ה ברא עלמין סתימין ובשם ו"ה ברא עלמא דין ועלמא דאתי. היינו שהשי"ת צמצם גודל אורו והציב גוון בעוה"ז שאין שום שלימות בלתי עבודת ישראל ועי"ז הצמצום יש להשי"ת חיבור ואחדות עם ישראל ועל זה הצמצום נאמר (תהילים קי״ח:ה׳) מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה שעי"ז הצמצום רואים ישראל החיבור שיש להשי"ת עמהם ואין לך גודל הרחבה מזה. לזה אומר ויהי לי לישועה שעי"ז החיבור נשפעים כל הישועות לישראל:
4
ה׳זה אלי ואנוהו. כאן האיר השי"ת לכל פרט נפש מישראל הד"ת שגנוזים וצפונים בעומק לבו עד שכל אחד הכיר מפורש לאיזה ד"ת הוא לבוש וכענין שאי' (ברכות ס"א.) לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא וזה "ואנהו" שפירושו התנאה לפניו במצות (שבת קל"ג:) וגם הוא מלשון נוה ודירה היינו אחר שישראל מצדם הכינו א"ע בהכנה גדולה להתנאה לפני השי"ת במצות כן קבע השי"ת משכן דירתו ושכינתו בישראל:
5
ו׳אלהי אבי וארוממנהו. אלהי אבי הייני שהשי"ת פתח להם מהשורש. וארוממנהו היינו כדאי' בספר הבהור (סימן מ"ג ובתוס' זה"ק ח"ב סימן ג') ויקחו לי תרומה כך אמר הקב"ה אותה תרומה הרימו אותה בתפלותיכם היינו שיכירו שאין מכריחים ח"ו בתפלותיהם רצון השי"ת ורק מרצונו הפשוט ית' וזה וארוממנהו שכל כמה שאדם מכיר עוד יותר איך שהשי"ת מרומם ונשא ואין בעולם שום כח בלתי רצון הפשוט לעומת זה מאיר לו השי"ת שעומד נגדו מלא רצון. ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. בזה"ק (בשלח נ"ז.) ת"ח ימינא דקב"ה מניה מתערין כל נהירו וכל ברכאן וכל חדו ביה כליל שמאלא וכו' ולהבין זאת אחר שהיה אז הארה מעתיקא כדאיתא בזה"ק (שם מ"ח) ובעתיקא לית שמאלא כלל כדאיתא בזה"ק (נשא קכ"ט) לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה כלא ימינא וכו'. אכן הזה"ק מבאר בזה שמקום ישראל הוא בשורש וזה ביה כליל שמלא כי כפי שאדם מכיר שהשי"ת חי הוא ברומו של עולם כן יש לאדם זה מקום ברומו של עולם. וישראל שיש להם הכרה זו מפורש שהשי"ת חי הוא ברומו של עולם כן יש להם מקום ברומו של עולם ורק שאין בכח אדם מצדו להכיר רק ע"י לבוש זה אתכליל שם בעתיקא שמאלא בימינא ואף שמצד עתיקא לית שמאלא כלל אכן מצד ישראל שמתכללים שם בשורש אתכליל שם שמאלא בימינא:
6
ז׳ה' ימלוך לעולם ועד. בזה חתם השי"ת על ישראל שלעולם ועד יהיו נקראים עבדי ה' ואף אם יכנסו עוד לשעבוד וכמה הסתרות אך הלב מישראל לא יהיה עוד תחת השעבוד וכדאמרינן בגאולה ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם. וזה דאי' (פסחים קי"ז:) קריאת שמע גאל ישראל דצלותא גואל ישראל וכדאי' בזה"ק (ויקהל רט"ז:) ואצטריך לאחזאה חירו דילה בגין דאתחברא בבעלה ובגין לאסמכא גאולה לתפלה וכו' ולא לאחזאה תרוכין וסימנך ואשה גרושה מאישה לא יקחו. ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת. לאו הכי אלא ודאי בגלותא איהו לדיירא עמהון דישראל ולאגנא עלייהו וכו' ועל דא אית לאדכרא בההוא גאולה ד' זמנין אמת וכו' למהוי ד' גאולות אלין בקיומא תקיף בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא וכו' דאלו לא אשתכחו אינון ד' גאולת בההוא יציאת מצרים כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברת בתקונאה לאתייחדא שמא קדישא. והיינו כי אם היה ח"ו הלב ג"כ משועבד לא היה מקום לתפלה כי תפלה הוא רק מי שהוא בן חורין וסימנך ואשה גרושה מאשה לא יקחו. וכאשר חתם השי"ת שימלוך על ישראל לעולם ועד נקבע זה החירות בישראל וכ"כ נקבע הקדושה בישראל עד שנאמר ותקח מרים הנביאה את התוף בידה וגו' ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וגו' שזה רומז שנקבע כ"כ אלו הד"ת בישראל עד שנתפשטו אף לנשים וכמו שביאר בזה אאזמו"ר הג"הק זללה"ה בימי השלוח (פ' בשלח) ואח"ז ויסע משה את בני ישראל וגו' שאמר לישראל מעתה אין לכם עסק עוד באלו הד"ת כי כבר נשלם מה שהיה לכם להשלים בזה ומעתה צורך לכם להתחדשות ד"ת. וזה שנאמר אח"ז וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים היינו שנתרשלו ונפלה דעתם מאוד כי קודם זה היה להם התחדשות בכל רגע ועתה שלא מצאו התחדשות היה להם התרשלות ולכן וילנו העם על משה וגו' שאמרו שמשמע מזה שאף קודם זה לא היה להם התגלות אמתי כי באם היה להם התגלות אמתי שוב לא היה פוסק מהם כי מהתגלות אמתי מוכרח להשאר רשימה הניכרת לעולם כמו שמצינו בהתגלות הר סיני שאף שהי' לפי שעה כדכתיב (שמות י"ט) במשוך היובל המה יעלו בהר מ"מ נשאר מזה רשימה לעולם כדמצינו באלי' הנביא שאמר אליו השי"ת שילך להר חורב למערה שעמד בה משרע"ה (מלכים א' י"ט) לזה נאמר ויורהו ה' עץ ומתרגמינן ואלפי ה' אעא ולא מתרגם ואחוי רק ואלפי שרומז שהיה מלמדו עצה להמתיק את המר במר וכדאיתא במכילתא (בשלח) רשב"י אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' עץ כענין שנאמר וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך וכתיב עץ חיים הוא למחזיקים בה וכו' בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקב"ה אינו כן אלא במר מרפא את המר. היינו שיוכלו להכיר במר זה עצמו כל המתיקות כי אחר שכעת חפץ השי"ת שלא יהיה להם התחדשות ושיהיה הסתר לפניהם מוכח מזה שיש מקום למצוא בזה ההסתר טובה יקרה מאוד וכענין דאית' (תענית כ"ב:) ת"ר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים מ"ט א"ר יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב טובה וכו' ובגולה מתריעין עליה. והענין כי בארץ ישראל מפורש שכל ההשפעה הוא רק מהשי"ת ואיך יתכן לסרב ולמאן בהשפעת השי"ת אף שלכאורה אין דעת האדם נוחה מזה אבל אם יעמיק האדם ימצא בזה יקרות טובה. ורק בחוץ לארץ ששם השפעה בהסתר לכן מותר לאדם להתפלל שם על השפעה שאין דעתו נוחה ממנה. וזה הענין כאן שאחר שניכר מפורש שזה ההסתר הוא מרצונו ית' לזה בטח יוכלו למצוא בזה המר כל המתיקות כי באמת אין לך שום הסתר שהציב השי"ת בישראל שלא ירויחו מזה איזה יקרות כמו שמצינו במסעות הוצרכו לבושי שרד (שמות ל"ט) כי בעת מסע הדרך הי' ישראל נכנסין להסתרות לכן היו צריכין עוד מכסה מה שלא הוצרכו בעת החני' הרי שע"י ההסתר הרויחו ישראל לבוש יותר שנכלל לקדושה. וכן מצינו בזמן שנתוסף לישראל קדושה ע"י ההסתר מיו"ט שני של גליות. וכן במקום נתוסף להם קדושה בזה שלא הסירו הבדים מעולם מתוך הארון ואף שתשמישן היה רק בעת מסע מ"מ נשארו הבדים בארון אף בעת החני' בקדש הקדשים שביניהם היו כל עבודות היקרות ביותר. הקטרת הקטרת והזאת הדם ביוה"כ. הרי שכל זה היקרות הרויחו רק מסיבת ההסתר של מסע הדרך וזה דכתיב (שיר א') צרור המר דודי לי בין שדי ילין וכדאיתא ע"ז (שבת פ"ח:) אע"פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין. שדי מורה על השפעה שנשפע בגודל צמצום ובזה הצמצום הנראה ללילה וחושך לן השי"ת ודר בישראל. וזה שאמרו על שני ימים טובים של גליות במדרש (שיר א' בפסוק כרמי שלי) הרני שומרת שני ימים טובים של גליות בחוץ לארץ סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהן ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. היינו אף שעיקר קבלת שכר הוא רק על אחד אכן מסבת ההסתר של גלות א"א לקיים אחת כתקנה אא"כ ישמור שני ימים שע"י שישראל מקדשים עוד יום אחד יוכלו לשמור ולקיים יום אחד כתקונו ובלתי זאת לא יוכלו לשמור יום אחד כתקונו הרי שע"י ההסתר מרויחים ישראל התפשטות קדושה על זמן עוד יותר ומרויחים לבוש נוסף לקדושה:
7