סוד ישרים, שביעי של פסח כ״זSod Yesharim, The Seventh Day of Pesach 27
א׳ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. בזה"ק (בשלח נ"ז). ת"ח ימינא דקב"ה מני' מתערין כל נהירו וכל ברכאן וכל חדו ביה כליל שמאלא וכו'. והענין בזה כדאי' בזה"ק (וירא קי"ג:) דכד אתעביד ניסא לא אתעביד פלגו ניסא ופלגו דינא אלא כלא כחדא או ניסא או דינא א"ל רבי יוסי ולא והא בזמנא דבקע קב"ה ימא לישראל הוה קרע ימא לאלין ואזלין ביבשתא ומיא הוה תבין מסטרא אחרא וטבעין לאלין ומתין ואשתכח ניסא הכא ודינא הכא כלא כחדא א"ל ודא הוא דקשיא קמיה וכו'. ובש"ס (סוטה ב'.) וקשין וכו' כקריעת ים סוף. ולהבין זאת תינח באדם שמשוקע בהטבע לזה מצדו נראה לו שקשה לשנות הטבע. אבל השי"ת שהוא למעלה מהטבע מה מקום לומר דקשי קמיה ומה שייך לומר ביה כליל שמאלא. אכן באמת הוא שמצד השי"ת אין שום שמאל והכל הוא רק רחמים פשוטים. ואף האדם שמכיר איך שהשי"ת מנהג את הכל רואה ג"כ שהכל הוא רק ימין וכדאי' בזה"ק (צו ל"א.) אל בכל אתר נהירו דחכמתא עלאה הוא וקיימא בקיומיה בכל יומא דכתיב חסד אל כל היום. ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בכל יומא וכו' וכד אתער אברהם בעלמא כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא דחי להו לבר וכו' הה"ד ועל זועם בכל יום נזעם או זעום בכל יום לא כתיב אלא זועם. בכל יומא ויומא דדינא אשתכח דחי לון לבר וכו'. היינו זה עצמו שזועם בכל יום מסתעף ממדת החסד בכדי לבטל את הכחות המעיקים לישראל אכן אם היה מראה השי"ת מפורש זה הבהירות איך שהכל הוא רק ימין אזי לא היה מקום לעבודת ישראל לכן הציב השי"ת גוון שמאל ורק מי שחפץ להכיר זאת הבהירות איך שהכל הוא רק ימין יצרך מצדו להתברר שלא יהיה לו שום נגיעה למה שלא נראה בו רצון השי"ת. ובקריעת ים סוף העלה השי"ת את ישראל למעלה מהטבע וזה ודא הוא דקשיא קמיה היינו אחר שהציב השי"ת בעולם ימינא ושמאלא בכדי שיהיה מקום לעבודה ובכל זאת העלה אז את ישראל למעלה מהטבע וטהר את לבם שלא יהיה להם שום מניעה מצדם רק כל מגמת חפצם יהיה להיצר למי שיעיק לקדושה ואף שישראל לא היו עוד מבוררים מצדם בזה מ"מ יהיו רואין מפורש איך שהכל ימין זה נקרא דקשיא קמיה יען שאין זאת בטבע הבריאה. וזה ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב לרמז בזה שאז נשתווה לב ישראל מכוון כפי שהוא באמת מצד השי"ת שאין שום שמאל כלל רק הכל ימין:
1
ב׳ה' ימלוך לעולם ועד כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וגו'. בזה שבא סוס פרעה ורכבו ופרשיו בים הראה השי"ת לישראל איך שהם מחוברים בשורש רצונו ית' ואז ענו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד שבקשו שיהיה להם הכרה זו בקביעות לעולם ועד. כי בא סוס ורוכבו רומז על גודל הקטרוג של פרעה כדאיתא בזה"ק (בשלח מ"ו.) ושלישים על כלו כלא בחכמתא לקבל דרגין עלאין תרין וחד. כי תרין וחד רומז על רוכב והתפשטותו כי קטרוגו הי' שאחר שהשר שלהם שהוא הרוכב עומד בגודל התבטלות נוכח השי"ת מסתעף מזה להמקבלים ממנו גודל התפשטות בלא דעת עד שאין מעצור לרוחם כדכתיב בהו וזרמת סוסים זמרתם (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזה תרין וחד שהתפשטות שלהם נמשך רק מהרוכב שהוא השר שלהם וא"כ גדול כחם מכח ישראל כי הם שמקבלים כל התפשטותם מהשר שלהם מגודל ההתבטלות שיש להשר במקומו הרמתה לא איכפת ליה כלל במה שפוגמים למטה ממנו. משא"כ ישראל שאינם תחת שום שר לזה אם יתבטלו רגע אחת מעבודתם אזי הם פוגמים בהקדושה. וזה דאי' (שם מ"ז.) לסוסתי ברכבי פרעה ת"ח פרעה בשעתא דהוה רדיף אבתרייהו דישראל מה עבד נטיל סוסוון נוקבן וכפת לון ברתיכוי בקדמיתא וסוסוון דוכראי כפית לון לאחוריהן וכו'. היינו שכמו שיש דכר ונוקבא בקדושה כן יש דכר ונוקבא בקליפה כדאיתא בזה"ק (פקודי רל"ו:) והאי רוח מסאבא איהו חייבא בישא ואית מאן דרכיב עליה ואינון דכר ונוקבא היינו שבתחלה יש כח המעורר באדם לחטוא ואז אין עוד באדם שום הרגש וזה הכח המעורר נקרא דכר. ואחר שמתחיל האדם להרגיש טעם בהחטא כענין שנאמר (משלי ה׳:ג׳) וחלק משמן חכה זה נקרא נוקבא. ואח"כ מתייצב ועומד זה החטא בעצמו לענוש אותו כדאיתא בזה"ק (ויצא קמ"ח.) כמה דאיהו בסטר קדישא הכי נמי בסטרא אחרא דכר ונוקבא וכו' רוחא דדכורא דקיק רוח דנוקבא בכמה אורחין ושבילין מתפרשא ומתדבקא בההוא רוחא דדכורא קשיטת גרמה וכו' לבתר דחמאת ליה סטי אבתרה וכו' אעדיאה תקונה מינה ואתהדרת גיבר תקיף לקבליה לביש לבושא דנורא מלהטא וכו' קטיל ליה להאי שטיא וכו'. וזה נקרא דכר דקליפה. וזה לסוסתי ברכבי פרעה שפרעה מקטרג אחר שאי אפשר שלב ישראל יהיה מבורר לגמרי מצדם ורק שהשי"ת מצדו מעיד עליהם כי לא ענה מלבו א"כ אחר שתלוי רק בבירור מצד השי"ת מה בין מסית לניסת כמו שבכחו ית' לברר את הניסת שלא ענה מלבו כן יוכל לברר אף את המסית ולהעיד עליו שלא ענה מלבו כי אף את המסית ברא השי"ת בעולם וזה היה עיקר טענת הנחש ג"כ. ואז דמיתיך רעיתי וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זלל"הה שהעמדתיך בנייחא עי"ז שבא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים כי מהיכן היה מבינות בים להכיר לשטוף את המצרים מוכח מזה שמפני שישראל מבוררין לכן ניצולו ומצרים שהם ההיפך מרצון השי"ת לכן טבעו בים סוף. ובקשו ישראל שזה הבירור ישאר אצלם בקביעות לעולם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד כי בא סוס פרעה וגו' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. ובאמת נשאר זה הבירור בקביעות בעומק לב ישראל כדאי' בזה"ק (ויקהל רי"ז.) ועל דא אית לאדכרא בההוא גאולה ד' זמנין אמת וכו' עד עזרת אבותינו דדא הוא עזרה וסמך לישראל כלהו וכו' למהוי ד' גאולות אלין בקיומא תקיף בחותמא דגושפנקא דמלכא וכו' היינו שכבר נקבע הגאולה בלב ישראל בקביעות גמור כענין שנאמר (שיר השירים ז׳:א׳) שובי שובי השולמית ולא נאמר בואו לרמז בזה שאם רק יחזיר אדם את פניו נוכח השי"ת אזי יהיה מפורש לפניו כל הגאולה נגד עיניו:
2