סוד ישרים, ליל שביעי של פסח ל״גSod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 33
א׳זה המאמר נצטויתי מאדמו"ר הגה"ק זללה"ה להעתיק מכתב יד קדשו ממש מלה במלה עד סוף הענין
1
ב׳בזוה"ק (בשלח מ"ח.) ויסר את אופן מרכבותיו ר' שמעון פתח וארא והנה אופן אחד בארץ אצל החיות האי קרא אוקמוה ואתמר אבל ת"ח בכלא אתחזי שלטנותא דילי' ושלטניה די לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין ועביד שלטנותא באבהן נטל לאברהם וקיים בי' עלמא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. נטיל יצחק ושתיל בי' עלמא דאיהו קיים לעלמין הה"ד ואת בריתי אקים את יצחק. נטל יעקב ואותבי' קמי' ואשתעשע בהדי' ואתפאר בי' הה"ד ישראל אשר בך אתפאר וכו':
2
ג׳להיות המרכבה שברא השי"ת לכבודו וענין מרכבה הוא העשוי להנשא בה ממקום למקום עד שאין רצון הרוכב במרכבה ניכר ורק ניכר כי הוא הגדול הנישא עליו ברצונו הכללי אבל הנהגה הפרטיות הוא בנושאי המרכבה וכן הוא כביכול במרכבה עליונה שהוא לתכלית הבריאה וכמו דאתמר האבות הן הן המרכבה שהשי"ת מסר הנהגתו בעולם על ידי מדות האבות שברא אותם בעולם שהם ישלימו רצונו. וכפי הכלים שיכינו הם בעולם כן יתנהג העולם וכן הוא רצון השי"ת:
3
ד׳והנה יסוד מדותיו של הקב"ה הם מדות האבות חסד גבורה תפארת שהשלימות שבהם ביעקב אבינו ע"ה וזה דאיתא נטיל אברהם וקיים בי' עלמא כי יסוד העולם נבנה בחסד שהי' החסד כ"כ עד שנקרא השי"ת גדול שזה ענותנותו שרצה להראות גדולתו בעולם שנקרא גדול ולכן ברא את העולם. נטיל יצחק ושתיל בי' עלמא דאיהי קיים לעלמין כי שתיל היינו נטיעה כמו אילן שאחר שנתנטע שוב השרף עולה מעלי' ובתוכו יש זריעה ש ורע מעצמו בכל שנה ושנה ומוצא פירות וכן הוא מדת יצחק אבינו ע"ה שע"י מדת הגבורה והצמצום שמצמצם ההשפעה סביב שלא תתפשט במקום אחר ועי"ז עושה פירות במקום הזה כי זה כח האילן להמשיך אליו משד הארץ ומשמני' יען כי מצמצם את כח הארץ. נטיל יעקב ואתבי' קמי' ואשתעשע בהדי' ואתפאר וכו' כי משני מדות האלה כשאין להם התכללות אינו ניכר בעולם פעולתם. אכן ביעקב אבינו ע"ה נתכללו שני המדות למדה אחת בדעה והשכל מתי להשתמש במדה זו ומתי להשתמש במדה זו וכל מקום שיש התכללות ושלימות זה הוא כולל כל הבריאה מראש המדרגות עד סוף כל תשלים תכלית הבריאה. כי מהתכללות המדות יתראה שיש בורא שהוא למעלה מהמדות וזה דאמר ואותבי' קמי' ואשתעשע בהדי' כי זה הוא שנזכר בזוה"ק (וישלח קע"ג.) דיעקב הוא מרכבה בפני עצמו חוץ מה שנכלל במרכבה עם האבות וזהו שאמרו ז"ל בגמ' אמר הקב"ה אתה תהי' אלהים בתחתונים וכו' כי מי שהוא מרכבה למקום שהוא גבוה מכל המדות זה יכול לירד ולראות איך השי"ת מושל בכל פרט ופרט ואפילו במקום שנראה בעוה"ז שהוא רחוק מרצונו ית' גם שם נמצא כבוד שמים:
4
ה׳וזה שמבאר כאן הזוה"ק ות"ח יעקב אחיד באילנא דחיי' דלית בי' מותא לעלמין דכל חיין בההוא אשתכללו ויהב חיין לכל אינון דאחידן בי' וכו' כי מאחר שרואה שהשי"ת אינו מתפעל משום מדה ולכן אף הדומם אינו דבר קבוע ומוטבע מאחר שהשי"ת בראו ממילא יוכל הדומם להזדכך כי מה שנראה שהדומם הוא נעתק מחיים הוא רק ממה שהשי"ת ברא עץ הדעת טוב ורע בעולם. ומצד זה אין נראה איך הוא תמיד משבח את השי"ת אבל באמת גם הארץ מלאה חסדו ולכן לא מת יעקב אבינו כמאמרם ז"ל בגמ' יעקב אבינו לא מת וכמו שמסיים כאן בזוה"ק כי המיתה הוא הסתר מצד האדם אכן הדבוק באילנא דחיי' רואה שהנפש מישראל חי ודבוק בשורש החיים וזה שמסיים הזוה"ק ואימתי מית בשעתא דכתיב ויאסוף רגליו אל המטה כד"א הנה מטתו שלשלמה בגין דבהאי מטה כתיב (משלי ה׳:ה׳) רגלי' יורדות מות ובגין כך ויאסוף רגליו אל המטה כתיב כדין ויגוע ויאסף אל עמיו וכו' כי מטה רומז למדרגה תחתונה שזה מסתיר תחתית מדרגות העליונים שלא יתראו איך השי"ת חי ומנהיג בעוה"ז וכדאיתא בזוה"ק (משפטים ק"ה.) ומספר את רבע ישראל וגו' ומספר דאיהו מונה תניינא מנה לרבע כל אינון נוקבין מרגלן עלאין דמטה דשכיב עלי' ישראל וכדמסיים שם ומספר וגו' בשעתא דיתער קב"ה לאחייא מתיא הני דאתהדרו בגלגולא וכו' היינו שהשי"ת מונה מעשה ישראל אף מה שעושים מתוך ההסתר וזה הוא עניני שכתב כאן ואימתי מית וכו' דרק בזה הלבוש התחתון נראה שיעקב אבינו מת אבל באמת כיון שהגיע למדת אמת היינו שראה שהשי"ת הוא למעלה מכל המדות מצד זאת המדה אין שום מיתה בעולם לנפשות ישראל:
5
ו׳וכתב עוד הזוה"ק ת"ח כל משריין דלעילא וכל אינון רתיכין כלהו אחידן אלין באלין דרגין בדרגין אלין עלאין ואלין תתאין וחיותא קדושא עלייהו וכלהו אוכלוסין ומשריין כלהו נטלין תחות ידהא על מימרהא נטלין ועל מימרהא שראן ודא הוא חיותא דכל שאר חיותא אחידן בה ואשתלשלו בגינה כמה חיון לחיון וכו' הנה חיה נקרא כל מקום שהוא מקבל החיים מיסוד חכמה העליונה כי חי הוא לשון דכר וחיה הוא המקבלת חיים וכמו שנאמר ויהי האדם לנפש חי' ובזוה"ק סוף פרשת משפטים (דף קכ"ו.) מאן חי' אמר ר' יוסי חי' זוטרתי וכי אית חיה זוטרתי אין חיה זוטרתי וחיה עלאה וחיה זוטרא דזוטרתי וכו' והוא בכל מקום מלכות המקבלת מחכמה העליונה כמו שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ. ומלכות דאצילות נקרא חיה עלאה לפי שהוא מקבלת ומשפעת למה שתחתי'. והסתעפות מתחלק לכמה מיני פרטי פעולת הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה וכל זה כשמאיר אור החכמה אז על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ואף במקום ההסתר הגדול ביותר שנקרא ים וכמו שמבאר כאן הזוה"ק וכלהו עלאין ותתאין אזלין ושאטין בימא וכו' כי ים רומז למקום המגביל הן במקום העליון במקום בינה היא הנותנת גבולים וגדרים לחכמה שלא תתפשט רק בגבולים נודעים אכן גם בהגבולים מצד מדת נוקבא שם זורח אור החכמה איך לכלכל כל דבר הן בקום ועשה הן בשב ואל תעשה וכל זה יורד בהשתלשלות מדרגות שמקבל כל מדרגה ומדרגה ממה שגבוה ממנה עד שגם המדרגה היותר שפלה באדם לא יתפשט במדה עצמה בלי שכל ורק כל הבריאה תכלכל כל הדברים במשפט וזה שכתב וכלהו עלאין ותתאין אזלין ושאטין בימא וכו' ים נקרא בכל מקום כלי קיבול ובמקום ראשית הקבלה שם משפיעין כחות האלו ושם ניכר איך כל דבר מתנהג. וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין סלקין ונחתין וכו' היינו כי גלי הים רומזין לגודל טרדה המשכיחים ומטרידים ומסתירים את האור כי הגלים היינו שמי הים מתרוממין שרוצים לעלות כי מים התחתונים היינו התשוקות הנתונים בעוה"ז וביסודם ירצו תמיד לעלות למקורם כי לכל התשוקות יש יסוד למעלה שמפני זה יש תשוקה לדבר בעוה"ז אכן בעוה"ז הוא מלובש בלבוש גשמי כי לולא שיש בעניני עוה"ז אור טמון לא הי' חשק לשום דבר בעוה"ז אכן מפני שמרגישין שיש דבר בזה אך מפני שהאור נטמן בזה עוד יתגבר החשק ויטריד להבריאה וזהו דאיתא בזוה"ק (נח דף ס"ט:) בשוא גליו אתה תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי. מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל (ולא יהבי לי' רשותא) שבחא איהו דילי' וכלא משבחין לי' וכו' וזה שאיתא בזוה"ק (נשא קכ"ג.) שכל מי שרוצה להסתכל במה שאינו שייך אליו מטרידין אותו כי כל עוד שלא נגמר הבירור עוד נסתר האור מהבריאה והשי"ת הסתיר מכל הבריאה שלא תראה חסד הראשון איך הוא אדוקה וקשורה בשורשה. וכל ההסתר. היינו טרדת עוה"ז ותשוקותיו שמטריד דעת אדם. וזה דאיתא בגמ' (ב"ב ע"ג.) אמר רבה אשתעי לי נחותי ימא האי גלא דמטבע לספינתא מיתחזו כי ציצותא דנורא חיוורתא ברישא ומחינן לי' באלוותא דחקיק עלי' אהי' אשר אהי' י"ה ה' צבאות אמן אמן סלה ונייח. כי כל הגל שמתרומם היינו שמתגבר תשוקות עוה"ז מפני שמרגיש האדם שיש בעניני עוה"ז מחסד הראשון שהניח השי"ת בהבריאה וזהו ציצותא דנורא חוורתא אכן הרוצה ליטול קודם זמנו זה הוא כח ההפסד בעולם ומחינון לי' באלוותא דחקוק בי' שמות הללו כי השמות הללו הם בסדר הגמור בהשתלשלות כי השם אהי' הוא כמבואר בזוה"ק (אחרי ס"ה:) אהי' אשר אהי' זמינא לאולדא ולתקנא כלא וכו' וכדאיתא בכתבי האר"י הק' ז"ל שרומז לכתר וי"ה הוא התחלת הולדה כי הוא ראשית השם ואין השם שלם עוד וזה רומז לחכמה ובינה ואח"כ השם שלם מארבע אותיות ושוב אח"כ צבאות שרומז לפעולות בעוה"ז כמבואר בזוה"ק (בכמה דוכתי) שכל הנסים הם מנצח והוד שנקרא צבאות ובזה מראים לו שיש סדר השתלשלות עד שתזדכך הבריאה לראות באור ה' וזהו פירוש הזוה"ק (נח שם) ד"א אתה תשבחם תתבר לון לאתבא לאתריי' וכו' כי כל מה שהגל חפץ לעלות הוא ממה שמצמצם השי"ת אור בעולם ושואף למקורו וזהו מדת הדין וגבורה לעולם ונקרא אור חוזר אכן כשמראה השי"ת בחינת אור ישר אז גם הבריאה תראה שאור השי"ת מלא כל הארץ כבודו וכדאיתא במדרש (ש"ט ס"ב) שהנשמה כשרוצה לעלות למקורה מראה לה השי"ת שמלא כל הארץ כבודו. וחוזרת. וזה הוא הענין שאיתא כאן וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין סלקין נחתין וכו' כי ארבא היינו אני' רומז לתשלים הכלי בעוה"ז כי אני' בגמטרי' שם אד' עם הכולל וכדאיתא בזוה"ק (לקמן דף נ':) היתה כאניות סוחר דא כנסת ישראל ומה שאמר הזוה"ק כלהו ארבין סלקין נחתין אין כוונתו שנוסעים כרצונם. אלא סלקין ונחתין היינו כדכתיב יעלו שמים ירדו תהומות שאין הנהגה בסדר כי רק לבסוף מסיק וכל ארבין לא סלקין ולא נטלין מאתרייהו עד דאתי חד דברא וכו' וכדין כלהו ארבין אזלין באורח מישר ונוני ימא מתבדרין לכל סטר וכו' היינו כי נוני ימא רומז להשפעת השי"ת מה שמשפיע בעולם כח להתרבות העולם. וכן איתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' ז"ל סוף פ' שמיני בטעמי המצות דגים יוצאים מיסוד זעיר אנפין וכו' כי כשהטרדה גוברת מצד תשוקות עוה"ז להתגברות ההסתר אז לא ילך ההשפעה בדרך יושר להיות יורה כחץ למקום אחד שמשם תתפשט ורק תתפרד ולכן אין מצד השפעה כזאת כח להתרבות כי אחר שאין הבריאה בכח לקבל עוד כי השי"ת שולח תחילה אורו להבריאה שלא תתפשט ביותר ומראה לה כי גם בעולם הזה יש כבוד שמים וע"י זה מתחזק הכלי קיבול ואח"כ שולח השי"ת אורו כפי כח הכלי וזהו שכתב הזוה"ק ונוני ימא מתבדרין לכל סטר אלין למזרח ואלין למערב אלין לצפון ואלין לדרום היינו שאין חיבור וזווג בין המדות הכוללים שהשי"ת מנהיג בהם את עולמו שרומזין בארבע רוחות עולם:
6
ז׳בר מההוא שעתא דאתי חד דברא בימא וידע לאשלמא רוחא דזעפא דימא כיון דסליק דא עלי' דימא שכיך מרוגזא ונייחא אשתכח וכדין כלהו ארבין אזלין באורח מישר היינו כי אחר שהשי"ת שולח כח השפעת חכמתו העליונה אז הבריאה משיג הכלי והאור ביחד. ואז תוכל לקבל האור ומסיק עוד הזוה"ק ת"ח כגוונא דלעילא אית לתתא כגוונא דלתתא אית בימא כגוונא דלעילא אית בימא עילאה כגוונא דלתתא אית בימא תתאה גופא דהאי ימא הא אתערנא לחברנא וכו' ה"נ רישא דימא ודרועין דימא וגופא דימא כתיב זבולין לחוף ימים ישכון וכו' זבולון שוקא דימינא וכו' כאן מבאר הזוה"ק איך העריך השי"ת סדר בכל עניני השפעה וקבלה. וקחשיב זבולון לגמר הנהגה מיעקב אבינו ע"ה וכדאיתא יוצאי ירך יעקב וחשיב זבולון למדת נצח ושוקא דימינא וכן בפ' ויחי (דף רמ"א:) ובגין כך קרי' לי' ירך דדרכי' דירך לנפקא ולמיעל ובלקוטי תורה להאר"י הק' ז"ל (פ' ויצא) חשיב לי' ליסוד. והנראה דהכא בזוה"ק חשיב לי' שהוא גורם ההליכה וכדאיתא בגמ' (מנחות יומא) דכי עקר אינש כרעי' דימינא עקר ברישא. והיציאה לבר הוא ע"י היסוד שהוא פסיעה לבר (זוה"ק פ' בלק ר"ג:) וזהו דמסיים כאן ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא היינו מדת מלכות. ונצח והוד תרין פלגא דגופא והתגלות הנצח ביסוד ונראה דהיינו דמפרש אופן אחד בארץ שהאופנים היינו נצח והוד שהם מניעים הגוף ונקרא אופן לשון יחיד מפני שנחשבים כאחד וזה מה דמתחיל הזוה"ק בפתיחת זה הענין והנה אופן אחד בארץ שהשי"ת נתקשר במעשה האבות עד שהם מרכבה להשי"ת וגמר הנהגה ע"י זבולון שהוא נכנס בעניני עוה"ז להוציא משם אור השי"ת עד שהשי"ת נתקשר בבנין שלם ובקומה שלימה מן האבות עד האחרון שבנפש ישראל בכל מעשיהם והם בסדר מדרגות מאאע"ה שהתחיל בו להראות מדותיו ולנהג על ידו את העולם עד שמוריד השפעתו להשפיע אף בעניני עוה"ז וזהו דאיתא בחגיגה (דף י"ג:) וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות אמר ר' אלעזר מלאך אחד יש שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות במתניתא תנא סנדל' שמו הגבוה מחבירו מהלך ת"ק שנה ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו וכו' זה השם סנדל' הוא התחתית שבכלי קיבול של אדם שזה הוא מחזיק רגלי האדם וזהו שאמר שגבוה מחבירו מהלך ת"ק שנה כי זה השיעור חשוב בש"ס לקומת המרחק שבין ארץ לרקיע וכן בין רקיע לרקיע והוא שמעשי ישראל שמוציאים אורה מכל עניני עוה"ז היותר שפלים ומגיעים עד למעלה למעלה גבוהים מאוד מאחר שיש להם קומה שלימה שגם בעניני עוה"ז ממליכים את השי"ת ולכן אף מה שעושים שלא מדעתם כיון שיש בכללם קבלת עומ"ש אף שאין רואים בכל פרט מעשה איך השי"ת נמצא אכן לפי שהם ממליכים עליהם את שם ה' ושם היינו הרצון שיש להשי"ת להגדיל כבודו בין בריותיו ושם היינו דגל הכבוד ואות התנשאות בעולם וזהו דמקשי הש"ס (חגיגה שם) והא כתיב ברוך כבוד ה' ממקומו מכלל דמקומו ליכא מאן דידע לי' ומתרץ דאמר שם אתגא ואזיל ויתיב ברישא דמלכא וכו' היינו כי כתר הוא שמקיף את הראש ואם האדם מקבל עליו עול מלכות שמים היינו שמכניע עצמו שהשי"ת מקיפו בכל צד שאינו יכול לפעול בלתי רצון השי"ת. והתפלה היינו שהאדם מתפלל שיודע שהשי"ת הוא הפועל בעולם ומכין לבו שיתפלל רק למען שיתגדל שם שמים על ידו והוא יהי' לבוש להרצון השי"ת ובזה האדם מלביש את רצון השי"ת ומקיפו בעוה"ז וזה שפרשו התוספות שם שקושר כתרים מתפילתן של ישראל וכן הוא בזוה"ק לקמן (דף נ"ח.) ותאנא סנדלפון עלאה הוא על שאר חברוי חמש מאה שנין והוא קאים בתר פרגודא דמארי' וקשר לי' כתרין מבעותהון דצלותא דישראל וכו' וזה דמקשי הש"ס מקומו ליכא מאן דידע לי' היינו שמקשה וכי בכל פרט שאדם חושב וחפץ בעוה"ז איך ידע רצון השי"ת הלוא האדם הוא בהסתר. ומתרץ שאומר שם אתגא. היינו מאחר שממליך תחילה את השי"ת ע"י שמבטל כל רצונותיו מפני כבוד שמים ע"י זה יגמור השי"ת בעדו לבררו שמכל תפילותיו ופרטי רצונותיו נעשה כתר להשי"ת היינו שהוא לבוש להרצון השי"ת שמקיף רצונו ומחשבותיו בעוה"ז וזה שמסיים הזוה"ק בזה המאמר (שם מ"ט.) ת"ח כל משיריין דלעילא וכל אינון רתיכין כלהו אחידן אלין באלין דרגין בדרגין אלין עלאין ואלין תתאין והא אוקמוה דכתיב זה הים גדול וחיותא קדושא עלי' וכלהו אוכלוסין ומשריין כלהו נטלין תחות ידהא על מימרהא נטלין ועל מימרהא שראן בעדנא דהוא נטלא כלהו נטלין בגין דכלהו אחידן בה וכו' היינו כי אחר שישראל הם לבוש להשי"ת בעוה"ז וכמו שעולם אצילות מתלבשת בבריאה ויצירה ועשי' כן הוא כל המדרגות עד שישראל מכניסים כל עניניהם שילבישו כבוד שמים מפני שממליכים עליהם השי"ת בכל עניניהם וכמו דמסיק הזוה"ק בזבולון ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא כי תכלת הוא מלכות שמים ויראת ה' שעל זה רומזין הציצית שהם בכנף היינו ממקום היותר רחוק מהנקודה האמצעי ויוצא מהיקף העיגל שם צריכין תכלת היינו יראת שמים וכדאיתא תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד והיינו שע"י יראת שמים מתקשרין כל העולמות להתאחד עם כל תחתית המדרגה מהבריאה וכמבואר בזוה"ק לקמן (דף נ"ח.) ותאנא סנדלפון עלאה הוא וכו' וקשר לי' כתרין מבעיתהון דצלותא דישראל וכו' וזה שמסיים הזוה"ק כאן ת"ח רתוכא דו ממנא על מצראי רתיכא שלימתא לא אשתכח דהא כתיב ויסר את אופן מרכבותיו היינו שסוף המדות מאומות העולם הם בגודל זרם התפשטות ושם אין רואין את הכבוד שמים וזה רומז מה שנזכר במדרש שקיצץ רגלי הנחש כי הם אומרים שהשי"ת ברא את העולם שתתנהג מעצמו וכדאיתא (בשלהי מנחות) דקראן לי' אלהא דאלהא ולכן אין השי"ת מנהיג על ידם את העולם שאין כבוד שמים נתראה על ידם בעולם ולכן אינם יכולים להתפלל שישפיע להם כי הם אין ממליכין את השי"ת וכמבואר כאן (בזוה"ק דף מ"ט.) מה עבד אעבר וסליק ההוא אתר קדישא עלאה דהוה מדבר לכל אינון רתיכין וכו' כי גם למעלה אינם מסודרים כחות האומות באופן שיגיעו עד תחתית המדרגות כדאיתא בכתבי האר"י הק' ז"ל דר"ת יוצר "משרתים "ואשר "משרתיו ר"ת מו"ם שהוא שם אחרון משם ע"ב לרמז על שרי אומות עולם שמום בם כי אחר שאין יכולין להופיע למה שתחתיהן שיקבלו אור השי"ת לכן אין להם שלימות ואין האופן מגיע עד לארץ מצד מה שהם מרכבה לרצון השי"ת ואינם בשלימות כי בישראל שמקבלים כחם משם הוי' בלי האמצעי וזה השם כולל כל השמות והכחות. וממילא יגיע האופן עד לארץ אבל אופני מרכבות שאר השמות אינם כוללים כ"כ שיגיעו עד לתחתית המדרגות וממילא כשהרא' הקב"ה שמתנהג בשם הוי' הכולל עד שפל המדרגות בעוה"ז ג"כ. נתבטלו אופני מרכבת פרעה:
7