סוד ישרים, ליל שביעי של פסח ל״בSod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 32
א׳ולהבין זה המאמר הק' ביותר ביאור כי הזוה"ק מבאר כאן כמאמרם ז"ל בש"ס (חגיגה י"ג:) וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וגו' אמר ר"א מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות במתניתא תנא סנדל' שמו וכו' וקושר כתרים לקונו וביארו שם בתוספות מתפילתן של צדיקים הוא עושה עטרה להקב"ה וכו' היינו כי ענין סנדל רומז על הכלי קיבול האחרון של תפיסת אדם לזה מצינו בכתוב לפנים בישראל לקיים כל דבר שלף איש נעלו וגו' והוא כי לקיים איזה דבר אף בהגוון מהתפיסה האחרונה צריכין לאחוז אותה ולהחזיקה בתפיסת כלי קיבול היותר אחרון ולכך נמי צריך היבם לחלוץ בנעל דוקא כי הוא בא לתקן את המת ועיקר התיקון הנצרך להמת הוא רק בהגוון מהתפיסה האחרונה כי מעט למעלה מזאת התפיסה אין מחוסר שם אור ואין מהצורך אליו שם לאור התיקון הבא ע"י היבם וכל מצות יבום הוא העיקר לתקן את המת גם באותו הגוון מהתפיסה הגשמי שיהי' להמת תיקון גם בזה העולם ולכן צריך היבם הבא לחלוץ לילך בנעל דוקא שהוא כלי קיבול האחרון ולהראות תיקונו של המת גם בגוון מהתפיסה האחרונה וזהו נמי הענין מהמלאך סנדל' שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות ועושה עטרות וקושר כתרים לקונו היינו שמראה החיבור שיש להשי"ת עם ישראל מגמר תפיסה אחרונה שלהם עד עומק רצון עליון ית' הנקרא כתר ולזה נקרא זה המלאך סנדל' יען שקושר כתרים לקונו מתפילתן של ישראל כמבואר בתוספות שם ורמזו בזה גודל אהבת החיבור שיש להשי"ת אפילו עם הלבושים הנמוכים והשפלים של ישראל כי ענין תפלה מבואר בתקונים (תיקון מ"ז) אית טפל בטי"ת ואית תפל בת' כגון היאכל תפל מבלי מלח וכו' היינו כי תפל מבלי מלח מורה על תפלה שמבקש האדם על צרכיו שהוא מחוסר בהם שישלים לו השי"ת חסרונו נמצא שכל הכרתו בשלימתו ית' נמשך רק מסבת חסרונו ובכל זאת נעשה אח"כ מפאת זאת התפלה בעצמה טפל בט' להורות שנטפל בחיבור גמור ע"י זאת התפלה לרצונו ית' עד שזה המלאך סנדל' עושה מאלו התפלות שהם בלבוש נמוך מדברים קטנים של צרכי הגוף עטרות וכתרים לקונו ית' כל כך חיבור עצום יש להשי"ת עם כל הלבושים של ישראל ועל זה החיבור איתא בזוה"ק (פקודי ר"ס.) וייצר ה' אלהים את האדם שם מלא ואדם איהו עובדא דהאי מרכבה דארכיב דא בדא עובדא דשלומא בכלא וכד אשתלים דא בדא כדין ה' אלהים ה' מלא וכו' היינו שהאדם בעבודתו ארכיב דא בדא וממשיך את אור רצונו ית' שיהי' מנהיר בכל הלבושים עד שנעשה שם מלא וזהו כוונת הזוה"ק שמבאר כאן על הפסוק ויסר את אופן מרכבותיו וגו' מה שנאמר במרכבת יחזקאל וארא והנה אופן אחד בארץ וגו' נטיל אברהם וקיים בי' עלמא וכו' כי אאע"ה המשיך החסד הראשון נטיל יצחק ושתיל בי' עלמא וכו' כי יצחק אבינו הי' הראשון שהתחיל להכין כלי קיבול לאור חסדו ית' שלא יתפשט להלן כי אם במקום אשר הכין כי שתיל הוא ענין נטיעה שנוטעין את האילן כדי שתוצא הארץ את תנובת פירותיו דרך הנטיעה מזה האילן נמצא שהאילן הוא כלי קיבול לפירות הארץ כמו כן הגביל יצחק אבינו ג"כ כלי קיבול שלא יתפשט אור חסדו ית' חוץ מהכלי קיבול ממדת הגבורה שהעמיד בעבודתו. נטיל ליעקב ואותבי' קמי' ואשתעשע בהדי' ואתפאר בי' הה"ד ישראל אשר בך אתפאר וכו' היינו כי יעקב אבינו הוא רתוכי בלחדוי כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע"ז:) והוא איהו האדם דארכיב דא בדא וכו' שנעשה על ידו שם מלא כי יעקב אבינו הראה החיבור מאורו ית' בכל הלבושים של ישראל ועל זה החיבור נאמר והנה אופן אחד בארץ וגו' להורות על המרכבה של ישראל שיש הרכבה וחיבור משורש המקור עליון ית' עד גמר תפיסה האחרונה מכל לבושי ישראל. משא"כ המרכבה של אומות הוא כמבואר בזוה"ק (בא נ"ז:) כתרא תתאה דקזמוטא כתרא שמאלא תתאה מינה דקוזמיטא בתר ארבע רחיין וכו' ורחיין מורה על פירוד הגמור שאין בהם שום חיבור להשורש העליון ית' ועליהם נאמר ויסר את אופן מרכבותיו וגו' כי התפיסה האחרונה שלהם נפרד לגמרי מהשורש והמכוון מהכבוד שמים שיש להשי"ת בהם בזה שברא אותם זה הכ"ש מתפשט מהם למעלה מתפיסת דעתם ואין להם שום חלק בו כי הוא בעל כרחם שלא מרצון דעתם כמו שמצינו גבי פרעה שנתפשט ממנו כבוד שמים כדאיתא במדרש מי כמוכה באלים ה' אמר פרעה אבל הוא בתפיסתו נאבד ונתבטל לגמרי והשבח שאמר מי כמוכה באלים ה' נשאר בקרב ישראל ואין לפרעה שום חלק בו וזהו ויסר את אופן מרכבותיו היינו שנפרד ונתבטל התפיסה האחרונה שלהם לגמרי:
1