ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, מלכים ב, מבוא לקטע

א׳(מלכים ב א׳: א׳-י״ח)
אחזיה מלך ישראל
אליהו נשלח להוכיח גם את בנו של אחאב, אחזיה, והוא מחולל מופתים גם מול שליחיו. קנאתו לה' באה לידי ביטוי באש המכלה בגזרת פיו כמאה איש.
ב׳(מלכים ב ב׳: א׳-י״ח)
הסתלקותו של אליהו
לאחר שאליהו הפך את אלישע לנביא, הוא הבין כי הוא פטור משתי המשימות הנוספות שהוטלו עליו – מינוייהם של יהוא ושל חזאל – שכן הן ייעשו בידי אלישע, ממשיכו. כשם שבאש חולל נסים בחייו – בהורדתה מהשמים בהר הכרמל ובשימוש הקטלני בה בשליחי אחזיה, כך באש יסתלק אליהו מן העולם.
ג׳(מלכים ב ב׳: י״ט-כ״ה)
מעשיו הראשונים של אלישע
בשובו מעליית אליהו השמימה עושה אלישע שני מעשי נסים – באחד הוא מרפא ומביא חיים, ואילו בשני הוא ממית.
ד׳(מלכים ב ג׳: א׳-כ״ז)
מלחמת מלכי ישראל, יהודה ואדום במואב
בפעם הראשונה אלישע מקבל מעמד ציבורי. כאשר הצבא המשותף למלכי ישראל, יהודה ואדום נתקל במצוקה קשה, הם מבקשים נביא ופונים אל אלישע כדי לשמוע את דבר ה'. בולט השינוי שהתרחש במעמד הנביא: בימי אליהו רדפה איזבל אחרי הנביאים, ואליהו טען וחזר וטען שאין בכוחו לשנות את מצבם הקשה של נביאי ה'. אולי מפלתו של אחאב והקללות על ביתו חוללו שינוי, לפחות בקרב המלכים. עתה אלישע הנביא מכובד מאוד בעיניהם – כשמלכי ישראל, יהודה ומואב זקוקים לעצתו, אין הם מזמנים אותו אליהם, אלא יוצאים ממקומם אל מקומו.
ה׳(מלכים ב ד׳: א׳-מ״ד)
עוד מופתים פרטיים שעשה אלישע
בעניין זה מופיעים מופתים אחדים שעשה אלישע לאנשים פרטיים ששמותיהם אינם נקובים כאן. חלק מן הנסים הללו דומים לנסים שחולל רבו, אליהו. שני המופתים הראשונים שנעשו למען נשים – הרביית השמן לפי רוב הכלים והחייאת בן האשה השונמית, מקבילים לקמח ולשמן שהשפיע אליהו בכלים שהביאה לפניו האלמנה מצרפת ולהחייאת בנה. הן האלמנה מצרפת הן האשה הגדולה משונם המארחות את הנביאים, תובעות מאורחיהן אחריות לחיי בניהן מסיבות שונות; ושני הנביאים נענים להן ומחוללים נס יוצא דופן – החייאת מתים. גם צורות לשון שהופיעו בסיפורי אליהו שבות ונזכרות בסיפורי אלישע – לצירוף וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב, האמור באליהו, דומה הצירוף – וְְאֵין קוֹל וְְאֵין קָשֶׁב האמור באלישע; אף הפועל הנדיר וַיִּגְהַר מופיע בשניהם, ורק בהם.
ו׳(מלכים ב ד׳: א׳-ז׳)
אלישע וברכת השמן
ז׳(מלכים ב ד׳: ח׳-ל״ז)
אלישע והאשה הגדולה משונם
ח׳(מלכים ב ד׳: ל״ח-מ״א)
אביאור לישע מפיג רעל
ט׳(מלכים ב ד׳: מ״ב-מ״ד)
אלישע משביע במעט מזון
י׳(מלכים ב ה׳: א׳-כ״ז)
אלישע מרפא את צרעת נעמן
המופת הבא שונה מהמופתים שנזכרו בעניין הקודם, שנעשו למען אנשים אנונימיים. כאן מושיע אלישע את שר צבא האויב התקיף, נעמן. מלך ישראל הוא שקורא לאלישע לחולל את הנס, ורפואתו של השר מצרעתו מצילה את כבוד ישראל. למופת זה אין השלכות פוליטיות בלבד; הוא מעורר את נעמן גם למסקנות דתיות. ואולם הסיפור אינו מסתיים בהכרה המרשימה של נעמן בכוחו של אלוקי ישראל, אלא דווקא בקטנותו של משרת אלישע, גיחזי, שניסה להפיק רווח חומרי מן המעשה, ועל כן דבקה בו ובזרעו צרעת נעמן.
י״א(מלכים ב ו׳: א׳-ז׳)
אלישע מציף ברזל
הנס שאלישע מחולל כאן נעשה למען דמות שהכתוב אינו נוקב בשמה, וברקע המעשה – ריבוים של בני הנביאים שהסתופפו בצל אלישע.
י״ב(מלכים ב ו׳: ח׳-כ״ג)
אלישע מתעתע בארם וניצל מלכידה
כאן אלישע נכנס לעבי הקורה של יחסי ישראל ארם. הוא מסייע לסכל את מזימותיו של מלך ארם כנגד ישראל. הארמים, שסימנו את אלישע כאויבם, מנסים ללכדו. בדרך נס הוא נמלט מידיהם, וצבא ארם המסונוור מובל לידי מלך ישראל.
י״ג(מלכים ב ו׳: כ״ד-ז׳: כ׳)
נס שומרון הנצורה
גם בעניין זה מרחפת סכנה על ראש אלישע; והפעם – מיד מלך ישראל, המאשים את אלישע במצב החמור שבו שרויים תושבי שומרון הנצורים. שוב ה' מסייע לאלישע, ונבואתו – שנשמעה רחוקה מאוד מן המציאות בהווה ואפילו מופרכת – מתממשת.
י״ד(מלכים ב ח׳: א׳-ו׳)
שדה השונמית וביתה
עניין קצר זה מקביל למצוקתה הראשונה של השונמית – מות בנה. בשני המקרים סבלה אשה זו בעקבות התערבות חיובית של הנביא בחייה – נתינת הבן שלא ביקשה ויזמתו של הנביא להצילה מרעב. ואולם לעומת החייאתו הנסית המובהקת של הבן, הנס המתחולל כאן הוא נסתר ועקיף – באמצעות תזמון מכוון.
ט״ו(מלכים ב ח׳: ז׳-ט״ו)
אלישע מעניק מלוכה לחזאל
שוב מתוארות פעולותיו של אלישע במערך המדיני. קודם הסתלקותו של אליהו הוא הצטווה למנות את חזאל שבדמשק למלך ארם. אליהו לא מילא שליחות זו, ועתה מבצע אותה תלמידו.
ט״ז(מלכים ב ח׳: ט״ז-כ״ט)
יהורם ואחזיהו מלכי יהודה
יהורם מלך יהודה היה קרוב באופיו ובהתנהגותו למלכי ישראל, ואף בא בקשרי נישואין עם שושלת המלוכה של ישראל. אחזיהו בנו היה כבר נצר משותף לשתי השושלות – הוא מלך על יהודה לאחר שמת אביו, אך הוא היה גם נכד לאחאב מלך ישראל. בעניין זה מתוארת ההשתלשלות שבעקבותיה ביקר אחזיהו אצל דודו יורם מלך ישראל, ביקור שיחרוץ את גורלו.
י״ז(מלכים ב ט׳: א׳-ל״ז)
משיחת יהוא ועלייתו למלוכה
שלושה תפקידים הוטלו על אליהו לפני שהסתלק מן העולם – מינוים של שני מלכים ונביא אחד. בגופו מימש אליהו רק את משימת מינוי הנביא, והעביר את תפקידיו האחרים לאלישע. את חזאל מינה כבר אלישע למלך על ארם, ועתה הוא ידאג למשיחת יהוא למלך ישראל. משיחת יהוא נועדה לגרום לאבדנו הגמור של בית אחאב. כדי למנות את מלך ארם החדש יצא אלישע בעצמו לדמשק; ולעומת זאת, את משיחתו של יהוא אלישע מקיים באמצעות שליח. יהוא יצליח להרוג את מלך ישראל, את אמו ובדרך אגב גם את אחיינו, מלך יהודה.
י״ח(מלכים ב י׳: א׳-כ״ז)
יהוא ממשיך בהרג
נוסף על איזבל, שהשפעתה על בית המלוכה ועל האווירה הכללית בממלכת ישראל הייתה רבה, נשא אחאב נשים רבות. לאחר שיהוא הרג את יהורם בן אחאב ואיזבל, את אחזיה נכדם ואת איזבל, הוא פנה להרוג את שבעים בניו של אחאב, שלא נועדו מראש לרשת את המלוכה וחיו בשומרון. כך הפיל יהוא את חיתתו לא רק על יזרעאל, שבה שהה עם אנשיו, אלא אפילו על תושבי הבירה המבוצרת והרחוקה שומרון. בהמשך הוא הורג בדרכו הפרועה והכוחנית את כל מי שהיה קשור בכל דרך שהיא לבית אחאב ביזרעאל – את אחי אחזיה שנקרו לפניו במקרה בדרך, את נאמניו של אחאב ובכללם אולי אף את מי שכרתו – במצוותו – את ראשי בני אחאב בשומרון. בערמתו הוא מצליח לטבוח גם בכל עובדי הבעל שבממלכתו ולנתץ ולבזות את פולחן הבעל.
י״ט(מלכים ב י׳: כ״ח-ל״ו)
סיכום מלכות יהוא והערכתו
גם לפני יהוא מלכו אנשים שמרדו באדוניהם, אבל בפעולותיו של יהוא באה לביטוי דמות צבעונית ביותר שדרכי הפעולה שלה היו חריגות. יהוא הצליח לא רק לערוך שינויים משמעותיים בממלכה ולהחזיק בשלטון זמן רב, אלא גם להעמיד שושלת יציבה במשך כמה דורות. בשנות מלכותו היו מתחים בין ישראל לארם, ויד ארם גברה, אך נראה שהיחסים עם ממלכת יהודה היו שלווים.
כ׳(מלכים ב י״א: א׳-כ׳)
עתליה וסופה
בממלכת ישראל תפס יהוא את השלטון, השמיד את כל בית אחאב והקים שושלת לעצמו. בפקודתו של יהוא נהרג גם אחזיה מלך יהודה כשביקר את דודו יורם. אמו של אחזיה, עתליה בת איזבל היא שכבשה בזרוע את כס המלוכה ביהודה. למרות תאוותה לחסל את כל זרע המלוכה של יהודה, יהושבע, אחותו של המלך ההרוג, מצילה ילד אחד, יואש בן אחזיה, ומסתירה אותו בבית ה'. יהוידע הכהן מביא להריגת עתליה ולהמלכתו של יואש.
כ״א(מלכים ב י״ב: א׳-כ״ב)
יהואש מלך יהודה
יהואש, שהוחבא בילדותו בבית ה', דואג גם בבגרותו לבדק הבית הזה ולחיזוקו. לאחר זמן, כאשר אויב מן החוץ מאיים על יהודה, יהואש משתמש בכספי הקודש ובאוצרות אבותיו המלכים כדי לשחד אותו, ובכך למנוע את עלייתו על ירושלים.
כ״ב(מלכים ב י״ג: א׳-כ״ה)
יהואחז ויהואש מלכי ישראל ומות אלישע
אף שמלכי ישראל לא צייתו בדרך כלל לדברי הנביאים, מעמדו של אלישע היה גבוה לאין ערוך ממעמדו של כל נביא אחר. בעניין זה פונה יהואחז אל אלישע במצוקתו. בהמשך מופיעים הנסים האחרונים שחולל אלישע: הנבואה שהשמיע באוזני יהואש בן יהואחז, אשר תתממש לאחר שייפטר מן העולם, ונס החייאת המת שיתרחש לאחר שאלישע עצמו ייקבר.
כ״ג(מלכים ב י״ד: א׳-כ״ב)
אמציהו מלך יהודה
יואש מלך יהודה נרצח על ידי עבדיו כנראה מתוך איבה פרטית. רק לאחר שהתבסס שלטונו של אמציהו, בנו של יואש, הוא נקם בקושרים. בעקבות ניצחונו על אדום גבה לבו והוא עלה למלחמה על ממלכת ישראל.
כ״ד(מלכים ב י״ד: כ״ג-כ״ט)
ירבעם (השני) מלך ישראל
בשל היחלשותם של הארמים במלחמותיהם עם אשור עלה בידי ירבעם השני לכבוש למעשה את כל אזור סוריה. השבת דמשק וחמת לתחום ישראל הייתה הישג חשוב מאוד. ממלכת ישראל הורחבה להיות כבימי תפארתה מקדם.
כ״ה(מלכים ב ט״ו: א׳-ז׳)
עזריה מלך יהודה
עזריה היה ידוע יותר בשמו עֻזיה או עֻזיהו. על צרעתו המוזכרת כאן מסופר בפירוט בדברי הימים.
כ״ו(מלכים ב ט״ו: ח׳-ל״א)
זכריהו, שלוּם, מנחם, פקחיה ופקח מלכי ישראל
זכריהו היה המלך החמישי והאחרון בשושלת יהוא. בניה של שושלת זו לא חטאו בחטאים מיוחדים, אך המשיכו להנהיג את ממלכת ישראל בדרכים הרעות מלפני ה'. בימיהם המשיכו תושבי הממלכה לעבוד את עגלי הזהב שבדן ובבית-אל כבעברמשנרצח זכריהו, מלכו בישראל עוד ארבעה מלכים בעת שמלך ביהודה עזריהו. שלושה מתוכם מלכו לאחר שרצחו את המלך הקודם. הואיל והשלטון בישראל היה רעוע, חלק מן המלכים הללו ישבו על כיסאם זמן קצר מאוד. המרידות התכופות בממלכת ישראל נעשו ממניעים אישיים ולא אידאולוגיים. אנשים שקיננה בלבם תאוות שלטון וראו עצמם ראויים לשררה, ואף הצליחו למצוא חוג תומכים נאמנים להם, גם אם לא הנחה אותם כל חזון, היו רוצחים את המלך – שאף הוא לא היה מלך חוקי.
כ״ז(מלכים ב ט״ו: ל״ב-ט״ז: כ׳)
יותם ואחז מלכי יהודה
יותם היה מלך צדיק, אך לא עלה בידו לפעול הרבה בממלכה. לא ברור אם שימש מלך רשמי, או שרק תפקד כמושל מטעם עֻזיהו אביו בשנים שבהן היה מצורע. אחז בנו, לעומתו, היה מן הרשעים שבמלכי יהודה. בזמנו נמשך תהליך התמעטותה של ממלכת ישראל, וגם ממלכת יהודה כבר חשה את הלחץ מצד מלכי אשור.
כ״ח(מלכים ב י״ז: א׳-ו׳)
הושע בן אלה וסוף מלכות ישראל
הושע בן אלה היה המלך האחרון למלכות ישראל. מלכותו הסתיימה במאסרו באשור, ולאחר זמן הוגלו גם אזרחיו לאשור. כך החלה גלותם של עשרת השבטים.
כ״ט(מלכים ב י״ז: ז׳-כ״ג)
מדוע חרבה ממלכת ישראל?
בעניין הקודם תוארה השתלשלות העניינים הפוליטית שהובילה לכליאתו של הושע בן אלה, למצור על שומרון ולגלות תושביה. ממנו עלה כי המהלכים שנקט הושע בן אלה מול האיום שנשקף לו מאשור הם שהביאו לקץ ממלכתו. ואכן נביאי ישראל התנגדו למהלכים דיפלומטיים המבוססים על מרמה והתקשרויות כפולות, ואף לא האמינו שאפשר לסמוך על מצרים. אולם בעניין זה מוצגות הסיבות העמוקות לסופה של ממלכת ישראל ולגלותה, ותבניות העומק ההיסטוריוסופיות העומדות ביסוד חורבנה של הממלכה. מתברר כי נפילתה נבעה לא רק ממדיניות המנהיגים אלא גם ממעשי העם.
ל׳(מלכים ב י״ז: כ״ד-מ״א)
הכותים שהוגלו אל השומרון
מלכי אשור נקטו מדיניות של הגליית תושבי המדינות שכבשו. ואולם כדי שהארץ הכבושה לא תתרוקן ותהפוך לשממה, היו האשורים מגלים אליה עמים אחרים. חילופי אוכלוסין אלו נועדו להפר את הרצף הלאומי של כל עם שהם משלו בו, לשבור את רוחו ולהפוך את בניו לכנועים וצייתנים, ובכך להפחית את הסיכויים למרד. גם מלכים אחרים נהגו להגלות את האזרחים שניצחו, אולם מלכי אשור עשו זאת באופן מלא יותר. בעניין זה נדון מעמדם המורכב של הכותים ובני ערים מזרחיות אחרות שהובאו להתיישב בשומרון, והמשיכו לאחוז בפולחני מוצאם.
ל״א(מלכים ב י״ח: א׳-כ׳: כ״א)
קורות חזקיהו מלך יהודה
חזקיהו היה ממלכי המופת של עם ישראל. הוא פעל בנחישות להסרת העבודה הזרה למיניה. בימי מלכותו חרבה ממלכת ישראל, ועשרת השבטים גלו ממקומם כיחידה אחת, ובכל זאת הוא העז למרוד במלך אשור. סנחריב מלך אשור פתח במסע כיבוש ביהודה, ושלח את נציגו, רבשקה, לנאום מול אנשי ירושלים כדי לנסות לשכנע את העם היושב בה למרוד בחזקיהו ולקבל את מרותו של מלך אשור ללא מאבק מזוין. בדרכים מתוחכמות ביקש רבשקה לשכנע את שומעיו שתקוותם היחידה להינצל היא כניעה למעצמה האשורית. אף על פי שבדרך הטבע לא נראה שום פתרון למצב המסוכן שבו הייתה נתונה יהודה, חיזק ישעיהו הנביא את לב המלך והעם שיתעשתו ולא יתמסרו לידי הכובש הזר. ואכן בדרך נס ניצלה ירושלים מסכנת חורבן ממשית, וסנחריב שב לארצו ונרצח בה. ישעיהו הנביא מצרף לנבואותיו והוראותיו כמה מופתים מרשימים המאששים את תוקף נבואתו. בהמשך העניין הוא מלווה את חזקיהו הן בהיותו חולה, הן בהקשר של התרחשויות לאומיות אחרות בממלכתו הקשורות ביחסים עם בבל. המסופר כאן מופיע בשינויים קלים גם בספר ישעיה. לעתים יש בשינויים אלו כדי לשפוך אור על ההתרחשויות.
ל״ב(מלכים ב כ״א: א׳-כ״ו)
מנשה ואמון מלכי יהודה
מנשה בן חזקיהו עלה למלוכה בגיל צעיר מאוד, ומלכותו האריכה ימים יותר מאשר שאר מלכי יהודה. לתקופת מלכותו נודעה אפוא חשיבות רבה הן בזמנו הן לאחר זמנו. במשך חמישים וחמש שנות מלכותו עשה מנשה הרע בעיני ה' ובעיני אדם. גם בזמנם של רבים ממלכי יהודה המצב לא היה אידיאלי, אך מלכותו נחשבת כתקופת שפל גם משום שהייתה מעין תשליל של ימי אביו. יש לציין כי מנשה, שבחר לנהוג כמעשה בית אחאב, נולד לחזקיהו בסוף ימיו, לאחר שכבר החלים מחוליו. אמון בנו המשיך בדרכו, ולאחר שהתנקשו בחייו נקבר בחלקת הקבר שבה נטמן מנשה.
ל״ג(מלכים ב כ״ב: א׳-כ״ג: ל׳)
יאשיהו מלך יהודה
שוב מתרחש שינוי בהנהגת הממלכה – אמון היה מלך רשע בנו של מלך רשע אף יותר, ואילו יאשיהו בנו, שהתחיל למלוך עוד קודם שעמד על דעתו, ונסמך תחילה על בני חצרו והמקורבים אליו, תפס אחרי זמן את השלטון בפועל ונטש אף הוא את דרכי אביו – אך לטובה. יאשיהו היה הדמות הגדולה האחרונה בתולדות מלכי יהודה. יאשיהו הורה על חיזוק בדק בית המקדש. במסגרת השיפוצים נמצא במקדש ספר תורה. למשמע דברי התוכחה שנקראו מספר התורה ונוכח דברי הפורענות הקשים שהשמיעה חֻלדה הנביאה הגיב יאשיהו בזעזוע, ובעקבותיהם חולל מהפכה בממלכתו. הוא כינס את כל העם וחשוביו והודיע להם על המהפך העמוק והנרחב של טיהור יהודה וסביבותיה מן הפולחנים הזרים שבדעתו לחולל. ואכן יאשיהו הרס את האלילים ואת אמצעי הניחוש, ניתץ וטימא את המזבחות והבמות, זבח את כהני העבודה הזרה, ואף ציווה לחגוג את חג הפסח לאחר דורות רבים שבהם כלל העם לא התאסף לחוג אותו. למרות צדקתו הגדולה והבולטת של יאשיהו לא היה במעשי התיקון שיזם כדי למנוע את גזרת החורבן שכבר ריחפה על מלכות יהודה.
ל״ד(מלכים ב כ״ג: ל״א-כ״ה: ז׳)
מלכי יהודה האחרונים וגלות החרש והמסגר
יאשיהו היה התקווה האחרונה של ארץ יהודה. עם מותו החלה ממלכת יהודה להידרדר. אמנם היא המשיכה להתקיים עוד שנים אחדות, אבל היו אלה שנות דעיכתה עד מפלתה הסופית. עם מות יאשיהו הגיע הסוף הלא-רשמי של השלטון ביהודה, והמלכים שקמו אחריו לא היו אלא צללים של האפשרות שהבזיקה בימי יאשיהו. יהואחז היה כפוף למלך מצרים, והוא שהחליפוֹ באליקים-יהויקים, אחיו. יהויקים היה כפוף למלך בבל, ובנו, יהויכין, שמלך אחריו הוגלה לבבל. מלך בבל, נבוכדנאצר הגלה עמו את בני המעמד הגבוה בירושלים, בזז את אוצרות בית ה', והמליך תחת יהויכין את מתניה-צדקיהו. לאחר המצור הממושך שערך הצבא הבבלי על ירושלים, נתפס צדקיהו, ואחרי התעללות קשה הוגלה אף הוא לבבל.
ל״ה(מלכים ב כ״ה: ח׳-כ״א)
חורבן המקדש וירושלים והגליית יושביה
שלושה שבועות לאחר שהובקעה ירושלים, נכבשה ונהרסה, נכנס אליה נבוזראדן, שרו של נבוכדנאצר, ושרף את בית ה'. הוא הגלה עמו את רוב מי שמצא בירושלים. את הכהנים הבכירים וכמה מחשובי העיר הגלה ואחר כך הרגם בבבל. את כלי המקדש ואביזריו המפוארים לקח עמו רק כדי להפיק תועלת מן המתכות היקרות שמהן נעשו.
ל״ו(מלכים ב כ״ה: כ״ב-ל׳)
גדליה ואחרית יהויכין
לאחר שרשרת הנפילות שפקדה את ממלכת יהודה, לאחר חורבן המקדש וירושלים ולאחר שתי ההגליות לבבל לא נותרה בארץ אלא דלת העם. על שארית הפלטה הזאת הפקיד נבוכדנאצר את גדליהו בן אחיקם. העניין האחרון בספר מספר על רצח נציב זה, אירוע שחרץ את סופו המוחלט של היישוב בארץ. סדק של תקווה נפתח בכל זאת בסופו של העניין – אף על פי שנראה היה כאילו פסקה מלוכה מזרע דוד, יהויכין, המלך האחרון שישב על כיסא דוד, משתחרר מכלאו בידי אויל מרֹדך בן נבוכדנאצר, ותנאי חייו משתפרים.