ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שמואל ב, מבוא לקטע
א׳(שמואל ב א׳: א׳-ט״ז)
סיפור הנער העמלקי
בעניין זה תתואר תגובתו של דוד לשמע מות שאול רודפו ולשמע אסון המלחמה. לפי החלוקה הרווחת, העשויה בידי זרים, כאן מתחיל ספר שמואל ב. במסורת ישראל ספר שמואל הוא אחד. מסיבות שונות היו שרצו לחלקו לשניים בערך באמצעו, ובחרו לעשות זאת עם מות שאול. אין זה אלא הפסק שרירותי וטכני של הסיפור, שהרי אירועי שאול ומותו נמשכים.ב׳(שמואל ב א׳: י״ז-כ״ז)
קינת דוד על שאול ויהונתן
אף על פי שקינת דוד מבטאת את צערו הפרטי, היא גם קינה כללית. זוהי הפעם הראשונה שדוד מתגלה לא רק בתור יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה, אלא גם כמשורר, נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. אין בקינה על המפלה אזכור שם ה', ואפילו כינויו הרגיל של שאול בפי דוד, ‘משיח ה'', אינו מוזכר בה. אין בקינה דברי תפילה והתעוררות. בשיר האבל הכואב הזה דוד אינו מזכיר שום דבר אישי על שאול, ואף אי אפשר לשמוע בו זכר לשיפוט על הרדיפה שרדף אותו בחייו. על שאול יש בקינה רק דברי שבח כלליים המוקירים את המלך הגיבור, המיטיב והמושיע, ואילו על יהונתן מקונן דוד, רעו האוהב, גם באופן אישי.ג׳(שמואל ב ב׳: א׳-ה׳: ג׳)
כינון ממלכת דוד וקריסת בית שאול
כאן מתחיל סיפורו של דוד כמנהיג יוזם ופועל. אף על פי שדוד התכונן למלוך על ישראל, כפי שאמר לו שמואל, בכל הקשור ללקיחת השלטון מבית שאול הוא הניח למאורעות להתגלגל בידי שמים. נראה שדוד האמין שאם הוא אמור למלוך, המלוכה תגיע אליו בלא שיזדקק למעשים קשים. על כן כה כעס על אנשיו כשהרגו את אבנר שר צבא שאול ואת איש-בֹּשת בן שאול. מלכות דוד צעדה את צעדיה הראשונים בגבולות ארץ יהודה, בעת שהפלשתים היו עדיין חזקים, ונשקף איום גם מעמים אחרים. בהמשך ילך ויתבסס שלטונו של דוד.ד׳(שמואל ב ה׳: ד׳-כ״ה)
מעשיו הראשונים של דוד כמלך ישראל
דוד הולך ומארגן את ממלכתו. הפעולה הראשונה שהוא פועל כמלך ישראל היא סילוק השלטון הזר מן העיר היבוסית שבמרחב הישראלי. באזור שבו גדל דוד נודעה ירושלים כעיר שאינה יהודית. אף על פי שלא היוותה איום צבאי, היא הייתה חריגה בנוף האזרחי בגבול נחלות יהודה ובנימין. דוד כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו. מלכות דוד המתבססת והולכת זכתה גם בהכרתם ובתמיכתם של מלכים אחרים. לאחר מכן יצא דוד למלחמת מגן בפני פלישתם של הפלשתים. הוא לא כבש את ארצם ולא העבירם מן הארץ, אך מכאן ואילך הכניעם יותר ויותר. ניצחונות ראשונים אלה בישרו תקופה חדשה. מכאן ועד סוף תקופת מלכותו של דוד לא הציקו הפלשתים לישראל.ה׳(שמואל ב ו׳: א׳-כ״ג)
דוד מעלה את ארון הקודש לעירו
לאחר מלחמות ההגנה של דוד בפלשתים, הוא פונה למשימה נוספת השייכת למורשת המלוכה בישראל. "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". שאול המלך כבר נלחם בעמלק, ולמרות שנותרו עמלקים גם דורות רבים לאחר מכן, עמלק חדל להתקיים כעם בעל משמעות. כעת דוד מעוניין לפעול למען כינון בית הבחירה. ראשית כול, הוא מעלה את הארון ממקומו הזמני אל העיר שבה יהיה משכנו הקבוע. בסוף העניין יתגלע קרע בין דוד לאשת נעוריו, מיכל בת שאול. שורשיו של פירוד הלבבות נעוצים כנראה בפער שבין אופיו האציל של בית שאול לאופיו העממי של בית דוד. זוהי בעצם מעין ‘אחרית דבר' של יחסי שאול-דוד מנקודת מבט אישית ומשפחתית.ו׳(שמואל ב ז׳: א׳-כ״ט)
דוד חפץ בבית לה' ומתבשר כי ה' יכונן את ביתו
אמנם ארון ה' הועלה לעיר דוד, אך הוא הונח בתוך אוהל ולא במבנה קבוע. דוד מבקש לבנות לו בית. הוא מתבשר כי בנו הוא שיבנה את הבית לה', ואילו את ביתו של דוד – ה' יכונן לעולם.ז׳(שמואל ב ח׳: א׳-י״ח)
דוד מכה באויביו ומבסס את ממלכתו
דוד לא שקט על שמריו. הוא יצא למלחמות כיבוש והגדיל את ממלכתו. הרכב והסוס של אויביו הנכבשים לא שימשו לחזק את מוסדות שלטונו של דוד. הכסף והזהב לא באו לאוצרותיו. את שלל מלחמותיו ייעד לבניין בית המקדש, שנמנע ממנו להקימו. דוד הצליח בכל המערכות וקנה לו שם "כשם הגדולים", כפי שה' הבטיחו.ח׳(שמואל ב ט׳: א׳-י״ג)
חסדי דוד הנאמנים עם בית שאול
הסיפור הבא אינו מתוארך. נראה שהוא חוזר לפרט אירועים שהתרחשו בעבר, כאשר דוד ייצב את שלטונו.ט׳(שמואל ב י׳: א׳-י״ט)
מלחמת דוד בעמון ושליטתו בממלכות ארם
לאחר סיפור חסדיו של דוד עם בית שאול חוזרים תיאורי מלחמות החוץ של דוד. העניין פותח בפעולת חסד שדוד ביקש לגמול עם מלך עמון, שממנה השתלשלו אירועי המערכות שערך דוד במזרח ובצפון.י׳(שמואל ב י״א: א׳-י״ב: כ״ה)
מעשה דוד ובת שבע ועקבותיו
בזמן שהתנהלה מערכה עם בני עמון תחת פיקודו של יואב, נכשל דוד בעוון חמור בביתו שבירושלים. תוצאותיו של מעשה זה פגעו באחרים ואף בו. אף על פי שדוד הודה בחטאו ושב לה' בכל לבו, רושמו של אותו חטא העיב על דוד כל חייו.י״א(שמואל ב י״ב: כ״ו-ל״א)
ניצחון דוד במלחמת עמון
מעשה דוד, בת שבע ואוריה אירע בזמן המצור של ישראל על רבת בני עמון. לאחר חתימת העניין בעונש ובנחמה לדוד ולביתו, יושלם סיפור המסגרת – סיום המלחמה עם עמון.י״ב(שמואל ב י״ג: א׳-ל״ט)
אמנון, תמר ואבשלום – טרגדיות משפחתיות בבית המלך
לסיפורים שיובאו כאן נודעת חשיבות מצד עצמם כמאורעות גדולים בחייו של המלך דוד, אך משמעותם קשורה גם לסופו של הסיפור הקודם. אכן דוד המשיך למלוך על ישראל וזכה שההבטחות שניתנו לו התקיימו, ובמובן זה נראה כאילו חטאו נתכפר לו. עם זאת מתקיימים בו גם הדברים הקשים שניבא עליו הנביא: מעתה יבואו עליו ייסורים לא מן הזרים העוינים אלא בעיקר מתוך ביתו שלו, מאהוביו. עונש זה הוא מעין חטאו. דוד נכשל בכך שלא הגביל את היצר, ובהמשך חייו הוא חווה בקרב בני משפחתו את תוצאותיהם של מעשים מסוג זה – טרגדיות אנושיות ושפיכות דמים הבאה בעקבותיהן.י״ג(שמואל ב י״ד: א׳-ל״ג)
אבשלום שב אל בית המלך
מול האירועים המשתלשלים והולכים בבית המלוכה, נראה המלך סביל יותר ויותר. יואב שר הצבא רואה בסבלו של המלך מהנתק מאבשלום בנו, והוא פועל בדרך עקיפה לעורר את המלך להשיב את אבשלום. המלך נעתר ומורה ליואב להחזיר את אבשלום לביתו, אבל מונע ממנו כל קרבה ויחס אישי. לאחר בקשה נוספת שהפנה אליו יואב, לא יכול דוד להתאפק עוד וקירב אליו את בנו. אבשלום היה הבן הבולט במשפחה, והיו לו יומרות רבות, אבל לא הייתה לו אפשרות לממשן כל עוד נותר מבודד. באמצעים אלימים הניע את יואב לבקש מאביו שישוב להתייחס אליו באופן אישי. כאשר המלך שב וקירב אותו, שוב נפתחה בפניו הדרך להכין לעצמו תפקיד מרכזי יותר בממלכה ולהגשים את שאיפותיו.י״ד(שמואל ב ט״ו: א׳-י״ב)
מרד אבשלום
לאחר שעלה ביד אבשלום לפגוש את אביו, מעמדו של אבשלום נעשה כשל בן המלך הבכור. אמנם אחיו כִּלאב היה מבוגר ממנו, אך הוא לא נזכר כלל בתוך השתלשלות המאורעות הפוליטיים, ולא ידוע עליו אלא מתוך דברי אגדה. אבשלום חשב כי כשרה השעה למימוש יומרותיו.ט״ו(שמואל ב ט״ו: י״ג-ט״ז: י״ד)
דוד בורח מפני אבשלום אבל ומבוזה
יחסיו של דוד עם אבשלום מורכבים. מצד אחד, דוד אוהב את בנו; ומצד שני, הוא יודע היטב שאבשלום חסר מעצורים. אבשלום לא נעשה מלך באופן ספונטני. תכנונו הממושך והמחושב של המרד מעיד על שאיפותיו מרחיקות הלכת ועל כך שדבר לא יעמוד בדרכו למימושן.ט״ז(שמואל ב ט״ז: ט״ו-כ״ג)
עצת אחיתופל לאבשלום להפגין לעין כול את המרד
כמו בעבר דוד נאלץ לנוס אל המדבר מפני רודפו, אלא שהפעם הרודף הוא בנו המורד. אבשלום מגיע לירושלים לשבת על כס אביו המודח, ואחיתופל, יועץ אבשלום מעתה, מייעץ לאבשלום לבוא אל פילגשי אביו שנשארו בבית. בצעד בוטה זה יַראה אבשלום לכול כי הקרע בינו ובין אביו לא יתאחה. כך הוא יחזק את התומכים בו ויסיר ספק מהמהססים. אבשלום נשמע לעצת אחיתופל.י״ז(שמואל ב י״ז: א׳-כ״ו)
אבשלום נערך למלחמה
דוד ואנשיו חנו חניית לילה בערבה עוד לפני שהתארגנו ונערכו למלחמה. אחיתופל ייעץ לאבשלום לצאת מיד ולהכות בדוד, אבל ההשגחה העליונה סיכלה את עצתו.י״ח(שמואל ב י״ז: כ״ז-י״ח: י״ח)
יואב מכה את אבשלום
למרות פקודת המלך דוד לחוס על בנו המורד החליט יואב להרוג את אבשלום כאשר הלה לא היה מוגן. בכך קטע יואב את המלחמה וסיימה בניצחון.י״ט(שמואל ב י״ח: י״ט-י״ט: מ׳)
מהלכי דוד והלך נפשו לאחר המלחמה
על אף ההצלה והניצחון היה דוד שרוי באבל כבד על בנו. דוד יחזור למלוך על ישראל, אבל ימאן להעניש את תומכי אבשלום. דוד נשבע אפילו למי שקילל אותו והשליך עליו אבנים, שלא יפגע בו. אף שהיה סלחן כלפי מתנגדיו, את שר צבאו יואב, שהרג את בנו, דוד רוצה להעביר מתפקידו, ולהחליפו בשר הצבא של אבשלום.כ׳(שמואל ב י״ט: מ״א-כ׳: כ״ו)
המאבקים המרים שנכרכו בהשבת דוד למלכותו
נראה שהחלוקה בין יהודה לישראל התקיימה שנים רבות לפני שקיבלה משמעות פוליטית בהתפצלות הממלכה. כבר בסיפורי השופטים שבט יהודה – לפעמים עם השבטים הסמוכים לו – היה יחידה עצמאית. הסכסוך בין יהודה וישראל שהתעורר בענייננו על רקע החזרתו של דוד המלך, לא נולד כאן, אלא חשף פירוד עתיק יומין בין שבטי ישראל. המריבה הבין-שבטית היוותה כר נוח להתמרדות נוספת בדוד בהנהגתו של שבע בן בכרי איש בנימין. תוך כדי דיכוי המרד החדש הרג יואב, שר הצבא המודח, את עמשא אחיינו, שר הצבא הטרי. אותה קשיחות ונחרצות שנהג יואב באבשלום, גילה שוב כלפי עמשא. הן אבשלום והן שר צבאו, עמשא, נרצחו באופן מבזה בניגוד לרצון המלך דוד, וגופותיהם הושלכו בשדה.כ״א(שמואל ב כ״א: א׳-י״ד)
נקמת הגבעונים בבית שאול והבאת שאול ויהונתן לקבר אבות
מאורע משמעותי אחר בחייו של דוד נוגע לאחריתו של בית שאול. לאחר ששבעה מבני בית שאול נמסרו לגבעונים והוקעו על ידיהם בין שמים לארץ כנקמה, עצמות שאול ויהונתן מובאות למנוחת עולמים עם המוקעים. לסיפור העצוב הזה נוסף ממד מופלא ומאיים בעובדה שגם השמים נוטלים בו חלק – במניעת הגשמים ובהמטרתם.כ״ב(שמואל ב כ״א: ט״ו-כ״ב)
מלחמות דוד ואנשיו בפלשתים
הן הסיפור הקודם על הגבעונים ועל קבורת שאול, הן תיאור הניצחונות שיבואו כאן הם סיכומים אחרונים של מעשי דוד וקורותיו במשך השנים. סיכומים כיוצא בהם יופיעו גם להלן. דוד לא הצליח למגר את הפלשתים לחלוטין. הוא הכה אותם פעמים כה רבות עד שהם חדלו מלסכן את ישראל באופן ממשי, אבל עדיין שמרו על עצמאותם. אמנם הם לא פרצו מחוץ לגבולותיהם ולא איימו במלחמה, אך במשך דורות רבים עוד נחשבו למפגע ולמקור למתקפות וחיכוכים חוזרים ונשנים.כ״ג(שמואל ב כ״ב: א׳-נ״א)
שירת דוד
בספר שמואל כמה שירות שכל אחת מהן מסכמת פרשת חיים. בתחילתו מופיעה שירת התודה של חנה, בהמשכו נזכרת קינת דוד על שאול ויהונתן, ובסופו – השירה הנוכחית. את השירה הזו שר דוד בשנותיו האחרונות והנינוחות יחסית, שבהן כבר יכול היה לסכם את ימי חייו. שיר התהילה הזה אינו מתאר מקרה מוגדר. בדברי שירתו דוד שופך את נפשו ומתייחס לכלל חייו המרתקים והמופלאים. בשכר צדקתו ודבקותו בה' התרחשו נסים בעבורו בכל עת. נראה שאלוקים התערב לטובתו במקרים קטנים כגדולים, אנשים וכוחות טבע נרתמו לסייע לו, ולא נותר לו אלא להודות לה' שהביאו למעמד כזה, שבחר בו וששמו התייחד עליו.כ״ד(שמואל ב כ״ג: א׳-ז׳)
דברי דוד האחרונים
שלא כשירה הקודמת, שנכנסה גם לתוך ספר תהלים, בשיר שלפנינו דוד מספר על עצמו ומתאר את דרכיו ואת המעלות שזכה להן. יש בו ביטוי לתודה לה' ותקווה שהברית שכרת ה' עם בית דוד תעמוד לעולם ועד.כ״ה(שמואל ב כ״ג: ח׳-ל״ט)
גיבורי דוד
הגיבורים של דוד, הנזכרים כמה פעמים כבודדים וכקבוצה, מופיעים כאן ברשימה מפורטת למדי. הם לא היו רק גיבורים פרטיים, אלא לכל אחד מהם היה תפקיד או דרגה מיוחדת בחילותיו של דוד.כ״ו(שמואל ב כ״ד: א׳-כ״ה)
המגפה והפיכת גורן היבוסי למזבח
ספר שמואל עוסק בשמואל הנביא ובשאול המלך, אך חלקו הגדול מוקדש למלך דוד ולמאורעותיו. אמנם מותו של דוד וקביעת יורשו יתוארו בספר מלכים, אבל כל מעשיו החשובים של דוד מסופרים בספר זה. הספר נחתם בסיפור על קניית גורן ארוְנה היבוסי על ידי דוד המלך ובניית מזבח במקומו.
סיפור הנער העמלקי
בעניין זה תתואר תגובתו של דוד לשמע מות שאול רודפו ולשמע אסון המלחמה. לפי החלוקה הרווחת, העשויה בידי זרים, כאן מתחיל ספר שמואל ב. במסורת ישראל ספר שמואל הוא אחד. מסיבות שונות היו שרצו לחלקו לשניים בערך באמצעו, ובחרו לעשות זאת עם מות שאול. אין זה אלא הפסק שרירותי וטכני של הסיפור, שהרי אירועי שאול ומותו נמשכים.ב׳(שמואל ב א׳: י״ז-כ״ז)
קינת דוד על שאול ויהונתן
אף על פי שקינת דוד מבטאת את צערו הפרטי, היא גם קינה כללית. זוהי הפעם הראשונה שדוד מתגלה לא רק בתור יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה, אלא גם כמשורר, נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. אין בקינה על המפלה אזכור שם ה', ואפילו כינויו הרגיל של שאול בפי דוד, ‘משיח ה'', אינו מוזכר בה. אין בקינה דברי תפילה והתעוררות. בשיר האבל הכואב הזה דוד אינו מזכיר שום דבר אישי על שאול, ואף אי אפשר לשמוע בו זכר לשיפוט על הרדיפה שרדף אותו בחייו. על שאול יש בקינה רק דברי שבח כלליים המוקירים את המלך הגיבור, המיטיב והמושיע, ואילו על יהונתן מקונן דוד, רעו האוהב, גם באופן אישי.ג׳(שמואל ב ב׳: א׳-ה׳: ג׳)
כינון ממלכת דוד וקריסת בית שאול
כאן מתחיל סיפורו של דוד כמנהיג יוזם ופועל. אף על פי שדוד התכונן למלוך על ישראל, כפי שאמר לו שמואל, בכל הקשור ללקיחת השלטון מבית שאול הוא הניח למאורעות להתגלגל בידי שמים. נראה שדוד האמין שאם הוא אמור למלוך, המלוכה תגיע אליו בלא שיזדקק למעשים קשים. על כן כה כעס על אנשיו כשהרגו את אבנר שר צבא שאול ואת איש-בֹּשת בן שאול. מלכות דוד צעדה את צעדיה הראשונים בגבולות ארץ יהודה, בעת שהפלשתים היו עדיין חזקים, ונשקף איום גם מעמים אחרים. בהמשך ילך ויתבסס שלטונו של דוד.ד׳(שמואל ב ה׳: ד׳-כ״ה)
מעשיו הראשונים של דוד כמלך ישראל
דוד הולך ומארגן את ממלכתו. הפעולה הראשונה שהוא פועל כמלך ישראל היא סילוק השלטון הזר מן העיר היבוסית שבמרחב הישראלי. באזור שבו גדל דוד נודעה ירושלים כעיר שאינה יהודית. אף על פי שלא היוותה איום צבאי, היא הייתה חריגה בנוף האזרחי בגבול נחלות יהודה ובנימין. דוד כבש את ירושלים והפך אותה לעיר הבירה שלו. מלכות דוד המתבססת והולכת זכתה גם בהכרתם ובתמיכתם של מלכים אחרים. לאחר מכן יצא דוד למלחמת מגן בפני פלישתם של הפלשתים. הוא לא כבש את ארצם ולא העבירם מן הארץ, אך מכאן ואילך הכניעם יותר ויותר. ניצחונות ראשונים אלה בישרו תקופה חדשה. מכאן ועד סוף תקופת מלכותו של דוד לא הציקו הפלשתים לישראל.ה׳(שמואל ב ו׳: א׳-כ״ג)
דוד מעלה את ארון הקודש לעירו
לאחר מלחמות ההגנה של דוד בפלשתים, הוא פונה למשימה נוספת השייכת למורשת המלוכה בישראל. "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". שאול המלך כבר נלחם בעמלק, ולמרות שנותרו עמלקים גם דורות רבים לאחר מכן, עמלק חדל להתקיים כעם בעל משמעות. כעת דוד מעוניין לפעול למען כינון בית הבחירה. ראשית כול, הוא מעלה את הארון ממקומו הזמני אל העיר שבה יהיה משכנו הקבוע. בסוף העניין יתגלע קרע בין דוד לאשת נעוריו, מיכל בת שאול. שורשיו של פירוד הלבבות נעוצים כנראה בפער שבין אופיו האציל של בית שאול לאופיו העממי של בית דוד. זוהי בעצם מעין ‘אחרית דבר' של יחסי שאול-דוד מנקודת מבט אישית ומשפחתית.ו׳(שמואל ב ז׳: א׳-כ״ט)
דוד חפץ בבית לה' ומתבשר כי ה' יכונן את ביתו
אמנם ארון ה' הועלה לעיר דוד, אך הוא הונח בתוך אוהל ולא במבנה קבוע. דוד מבקש לבנות לו בית. הוא מתבשר כי בנו הוא שיבנה את הבית לה', ואילו את ביתו של דוד – ה' יכונן לעולם.ז׳(שמואל ב ח׳: א׳-י״ח)
דוד מכה באויביו ומבסס את ממלכתו
דוד לא שקט על שמריו. הוא יצא למלחמות כיבוש והגדיל את ממלכתו. הרכב והסוס של אויביו הנכבשים לא שימשו לחזק את מוסדות שלטונו של דוד. הכסף והזהב לא באו לאוצרותיו. את שלל מלחמותיו ייעד לבניין בית המקדש, שנמנע ממנו להקימו. דוד הצליח בכל המערכות וקנה לו שם "כשם הגדולים", כפי שה' הבטיחו.ח׳(שמואל ב ט׳: א׳-י״ג)
חסדי דוד הנאמנים עם בית שאול
הסיפור הבא אינו מתוארך. נראה שהוא חוזר לפרט אירועים שהתרחשו בעבר, כאשר דוד ייצב את שלטונו.ט׳(שמואל ב י׳: א׳-י״ט)
מלחמת דוד בעמון ושליטתו בממלכות ארם
לאחר סיפור חסדיו של דוד עם בית שאול חוזרים תיאורי מלחמות החוץ של דוד. העניין פותח בפעולת חסד שדוד ביקש לגמול עם מלך עמון, שממנה השתלשלו אירועי המערכות שערך דוד במזרח ובצפון.י׳(שמואל ב י״א: א׳-י״ב: כ״ה)
מעשה דוד ובת שבע ועקבותיו
בזמן שהתנהלה מערכה עם בני עמון תחת פיקודו של יואב, נכשל דוד בעוון חמור בביתו שבירושלים. תוצאותיו של מעשה זה פגעו באחרים ואף בו. אף על פי שדוד הודה בחטאו ושב לה' בכל לבו, רושמו של אותו חטא העיב על דוד כל חייו.י״א(שמואל ב י״ב: כ״ו-ל״א)
ניצחון דוד במלחמת עמון
מעשה דוד, בת שבע ואוריה אירע בזמן המצור של ישראל על רבת בני עמון. לאחר חתימת העניין בעונש ובנחמה לדוד ולביתו, יושלם סיפור המסגרת – סיום המלחמה עם עמון.י״ב(שמואל ב י״ג: א׳-ל״ט)
אמנון, תמר ואבשלום – טרגדיות משפחתיות בבית המלך
לסיפורים שיובאו כאן נודעת חשיבות מצד עצמם כמאורעות גדולים בחייו של המלך דוד, אך משמעותם קשורה גם לסופו של הסיפור הקודם. אכן דוד המשיך למלוך על ישראל וזכה שההבטחות שניתנו לו התקיימו, ובמובן זה נראה כאילו חטאו נתכפר לו. עם זאת מתקיימים בו גם הדברים הקשים שניבא עליו הנביא: מעתה יבואו עליו ייסורים לא מן הזרים העוינים אלא בעיקר מתוך ביתו שלו, מאהוביו. עונש זה הוא מעין חטאו. דוד נכשל בכך שלא הגביל את היצר, ובהמשך חייו הוא חווה בקרב בני משפחתו את תוצאותיהם של מעשים מסוג זה – טרגדיות אנושיות ושפיכות דמים הבאה בעקבותיהן.י״ג(שמואל ב י״ד: א׳-ל״ג)
אבשלום שב אל בית המלך
מול האירועים המשתלשלים והולכים בבית המלוכה, נראה המלך סביל יותר ויותר. יואב שר הצבא רואה בסבלו של המלך מהנתק מאבשלום בנו, והוא פועל בדרך עקיפה לעורר את המלך להשיב את אבשלום. המלך נעתר ומורה ליואב להחזיר את אבשלום לביתו, אבל מונע ממנו כל קרבה ויחס אישי. לאחר בקשה נוספת שהפנה אליו יואב, לא יכול דוד להתאפק עוד וקירב אליו את בנו. אבשלום היה הבן הבולט במשפחה, והיו לו יומרות רבות, אבל לא הייתה לו אפשרות לממשן כל עוד נותר מבודד. באמצעים אלימים הניע את יואב לבקש מאביו שישוב להתייחס אליו באופן אישי. כאשר המלך שב וקירב אותו, שוב נפתחה בפניו הדרך להכין לעצמו תפקיד מרכזי יותר בממלכה ולהגשים את שאיפותיו.י״ד(שמואל ב ט״ו: א׳-י״ב)
מרד אבשלום
לאחר שעלה ביד אבשלום לפגוש את אביו, מעמדו של אבשלום נעשה כשל בן המלך הבכור. אמנם אחיו כִּלאב היה מבוגר ממנו, אך הוא לא נזכר כלל בתוך השתלשלות המאורעות הפוליטיים, ולא ידוע עליו אלא מתוך דברי אגדה. אבשלום חשב כי כשרה השעה למימוש יומרותיו.ט״ו(שמואל ב ט״ו: י״ג-ט״ז: י״ד)
דוד בורח מפני אבשלום אבל ומבוזה
יחסיו של דוד עם אבשלום מורכבים. מצד אחד, דוד אוהב את בנו; ומצד שני, הוא יודע היטב שאבשלום חסר מעצורים. אבשלום לא נעשה מלך באופן ספונטני. תכנונו הממושך והמחושב של המרד מעיד על שאיפותיו מרחיקות הלכת ועל כך שדבר לא יעמוד בדרכו למימושן.ט״ז(שמואל ב ט״ז: ט״ו-כ״ג)
עצת אחיתופל לאבשלום להפגין לעין כול את המרד
כמו בעבר דוד נאלץ לנוס אל המדבר מפני רודפו, אלא שהפעם הרודף הוא בנו המורד. אבשלום מגיע לירושלים לשבת על כס אביו המודח, ואחיתופל, יועץ אבשלום מעתה, מייעץ לאבשלום לבוא אל פילגשי אביו שנשארו בבית. בצעד בוטה זה יַראה אבשלום לכול כי הקרע בינו ובין אביו לא יתאחה. כך הוא יחזק את התומכים בו ויסיר ספק מהמהססים. אבשלום נשמע לעצת אחיתופל.י״ז(שמואל ב י״ז: א׳-כ״ו)
אבשלום נערך למלחמה
דוד ואנשיו חנו חניית לילה בערבה עוד לפני שהתארגנו ונערכו למלחמה. אחיתופל ייעץ לאבשלום לצאת מיד ולהכות בדוד, אבל ההשגחה העליונה סיכלה את עצתו.י״ח(שמואל ב י״ז: כ״ז-י״ח: י״ח)
יואב מכה את אבשלום
למרות פקודת המלך דוד לחוס על בנו המורד החליט יואב להרוג את אבשלום כאשר הלה לא היה מוגן. בכך קטע יואב את המלחמה וסיימה בניצחון.י״ט(שמואל ב י״ח: י״ט-י״ט: מ׳)
מהלכי דוד והלך נפשו לאחר המלחמה
על אף ההצלה והניצחון היה דוד שרוי באבל כבד על בנו. דוד יחזור למלוך על ישראל, אבל ימאן להעניש את תומכי אבשלום. דוד נשבע אפילו למי שקילל אותו והשליך עליו אבנים, שלא יפגע בו. אף שהיה סלחן כלפי מתנגדיו, את שר צבאו יואב, שהרג את בנו, דוד רוצה להעביר מתפקידו, ולהחליפו בשר הצבא של אבשלום.כ׳(שמואל ב י״ט: מ״א-כ׳: כ״ו)
המאבקים המרים שנכרכו בהשבת דוד למלכותו
נראה שהחלוקה בין יהודה לישראל התקיימה שנים רבות לפני שקיבלה משמעות פוליטית בהתפצלות הממלכה. כבר בסיפורי השופטים שבט יהודה – לפעמים עם השבטים הסמוכים לו – היה יחידה עצמאית. הסכסוך בין יהודה וישראל שהתעורר בענייננו על רקע החזרתו של דוד המלך, לא נולד כאן, אלא חשף פירוד עתיק יומין בין שבטי ישראל. המריבה הבין-שבטית היוותה כר נוח להתמרדות נוספת בדוד בהנהגתו של שבע בן בכרי איש בנימין. תוך כדי דיכוי המרד החדש הרג יואב, שר הצבא המודח, את עמשא אחיינו, שר הצבא הטרי. אותה קשיחות ונחרצות שנהג יואב באבשלום, גילה שוב כלפי עמשא. הן אבשלום והן שר צבאו, עמשא, נרצחו באופן מבזה בניגוד לרצון המלך דוד, וגופותיהם הושלכו בשדה.כ״א(שמואל ב כ״א: א׳-י״ד)
נקמת הגבעונים בבית שאול והבאת שאול ויהונתן לקבר אבות
מאורע משמעותי אחר בחייו של דוד נוגע לאחריתו של בית שאול. לאחר ששבעה מבני בית שאול נמסרו לגבעונים והוקעו על ידיהם בין שמים לארץ כנקמה, עצמות שאול ויהונתן מובאות למנוחת עולמים עם המוקעים. לסיפור העצוב הזה נוסף ממד מופלא ומאיים בעובדה שגם השמים נוטלים בו חלק – במניעת הגשמים ובהמטרתם.כ״ב(שמואל ב כ״א: ט״ו-כ״ב)
מלחמות דוד ואנשיו בפלשתים
הן הסיפור הקודם על הגבעונים ועל קבורת שאול, הן תיאור הניצחונות שיבואו כאן הם סיכומים אחרונים של מעשי דוד וקורותיו במשך השנים. סיכומים כיוצא בהם יופיעו גם להלן. דוד לא הצליח למגר את הפלשתים לחלוטין. הוא הכה אותם פעמים כה רבות עד שהם חדלו מלסכן את ישראל באופן ממשי, אבל עדיין שמרו על עצמאותם. אמנם הם לא פרצו מחוץ לגבולותיהם ולא איימו במלחמה, אך במשך דורות רבים עוד נחשבו למפגע ולמקור למתקפות וחיכוכים חוזרים ונשנים.כ״ג(שמואל ב כ״ב: א׳-נ״א)
שירת דוד
בספר שמואל כמה שירות שכל אחת מהן מסכמת פרשת חיים. בתחילתו מופיעה שירת התודה של חנה, בהמשכו נזכרת קינת דוד על שאול ויהונתן, ובסופו – השירה הנוכחית. את השירה הזו שר דוד בשנותיו האחרונות והנינוחות יחסית, שבהן כבר יכול היה לסכם את ימי חייו. שיר התהילה הזה אינו מתאר מקרה מוגדר. בדברי שירתו דוד שופך את נפשו ומתייחס לכלל חייו המרתקים והמופלאים. בשכר צדקתו ודבקותו בה' התרחשו נסים בעבורו בכל עת. נראה שאלוקים התערב לטובתו במקרים קטנים כגדולים, אנשים וכוחות טבע נרתמו לסייע לו, ולא נותר לו אלא להודות לה' שהביאו למעמד כזה, שבחר בו וששמו התייחד עליו.כ״ד(שמואל ב כ״ג: א׳-ז׳)
דברי דוד האחרונים
שלא כשירה הקודמת, שנכנסה גם לתוך ספר תהלים, בשיר שלפנינו דוד מספר על עצמו ומתאר את דרכיו ואת המעלות שזכה להן. יש בו ביטוי לתודה לה' ותקווה שהברית שכרת ה' עם בית דוד תעמוד לעולם ועד.כ״ה(שמואל ב כ״ג: ח׳-ל״ט)
גיבורי דוד
הגיבורים של דוד, הנזכרים כמה פעמים כבודדים וכקבוצה, מופיעים כאן ברשימה מפורטת למדי. הם לא היו רק גיבורים פרטיים, אלא לכל אחד מהם היה תפקיד או דרגה מיוחדת בחילותיו של דוד.כ״ו(שמואל ב כ״ד: א׳-כ״ה)
המגפה והפיכת גורן היבוסי למזבח
ספר שמואל עוסק בשמואל הנביא ובשאול המלך, אך חלקו הגדול מוקדש למלך דוד ולמאורעותיו. אמנם מותו של דוד וקביעת יורשו יתוארו בספר מלכים, אבל כל מעשיו החשובים של דוד מסופרים בספר זה. הספר נחתם בסיפור על קניית גורן ארוְנה היבוסי על ידי דוד המלך ובניית מזבח במקומו.