ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, מלכים א, הקדמה לספר
א׳ספר מלכים עוסק בהיסטוריה של עם ישראל בתקופת המלוכה, כלומר משנותיו האחרונות של דוד המלך עד הגלות האחרונה של ישראל לבבל בעקבות חורבן בית המקדש הראשון. הספר עוסק במבנים הכלליים של תולדות ישראל במאות השנים הללו, ובעיקר במלכי ישראל ויהודה ובמעשיהם. חלוקת הספר לשניים אינה יהודית. אף שספר מלכים עוסק בעובדות ההיסטוריות, לאמתו של דבר הוא ספר היסטוריוסופיה. מעבר לסיפורי המעשים שאירעו במשך השנים, מובא בו שיפוט ערכי על המאורעות. תוך כדי סיפור תולדותיהם של מלכי יהודה וישראל מופיעות בו הערכות דתיות ומוסריות לגבי הנהגתם. הוא מבטא את נקודת ההשקפה של נביאי ישראל על המאורעות שאירעו, ואף מספר על מעשיהם של הנביאים, בין שנעשו סביב מאורעות היסטוריים ובין שנגעו בחייהם האישיים. הספר מסתמך במפורש על שני ספרים אחרים, ומפנה את הקוראים בו אליהם: ספר דברי הימים למלכי יהודה וספר דברי הימים למלכי ישראל. הספרים הללו אינם עוד בידינו, אך נראה שהם היו ספרי היסטוריה שהיו מפורטים יותר, ושבהם נזכרו עובדות היסטוריות שלא נמצאה בהם משמעות רוחנית ההולמת את ספר מלכים. ספר מלכים מאריך בדברים שחשיבותם נעוצה בהערכתם ממבט עליון, ויש שהוא מקצר ביותר בסיפור ההיסטוריה העובדתי. כשאר הספרים במקרא, גם ספר מלכים חרף מגמתיותו אינו מעוות את דמויותיהם של גיבורי הספר. הן תיאוריהם של המלכים והמנהיגים הצדיקים, הן תיאורי הדמויות שנמתחת עליהן ביקורת - אמינים. אפשר לראות בו מסמך המשקף את ההערכה הנבואית של תולדות ישראל בימי המלוכה בזמני עלייה ובזמני נפילה. ספר מלכים שונה בסגנונו ובאופיו מספר שמואל, שקדם לו. נראה ששני הספרים התחברו על ידי אנשים שונים, אף על פי שהראשון מתחיל בערך במקום שבו הסתיים השני: ספר שמואל נחתם במעשי דוד לקראת סוף ימיו ובשירותיו האחרונות, וספר מלכים פותח בזקנתו. בספר מלכים תיאורי המלכים הגדולים ורבי–הפעלים באים ללוות את המסר המוסרי הגדול של הספר כולו. חייהם, פועלם ואישיותם של המנהיגים הפוליטיים הגדולים הללו אינם אלא סיפור רקע לפרק ארוך זה בדברי ימי ישראל.