ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שמואל א, הקדמה לספר
א׳ספר שמואל מתאר את המעבר מתקופת השופטים אל תקופת הממלכה המסודרת. מעיקרו הוא ספר אחד, ורק בימי הביניים הוא התחלק לשניים, ולא על ידי חכמי ישראל. למרות שבספר מתוארים מאורעות היסטוריים, הוא סובב סביב סיפורן של שלוש דמויות, שהתחילו מלא−כלום והעפילו מעלה - שמואל, שאול ודוד. חייהם של אלה ומערכות היחסים שביניהם הם עיקרו של הספר. ‘שמואל א׳ עוסק בדברי הימים שמלידת שמואל בזמנו של הכהן הגדול עֵלי עד למות המלך שאול, ו׳שמואל ב׳ מספר על המשך חיי דוד המלך עד זקנתו. שמואל, שבסיפור לידתו הפלאית פותח הספר, מתרומם מעצמו ונעשה מנהיג משמעותי ביותר בתולדות ישראל. שמואל הוא הנביא החשוב הראשון שקם לישראל לאחר יציאת מצרים ותקופת המדבר, ובשורה אחת הוא נזכר עם משה ואהרן: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ. עם שמואל באה לסיומה התקופה המבוזרת של השופטים, שהתאפיינה באירועים מרובים שאינם מוליכים לשום כיוון, ומתחילה התקופה הריכוזית של שלטון המלוכה. שמואל הוא היוצר את התשתית לאיחודם של כל שבטי ישראל לגוף אחד. שאול, שנבחר להיות המלך הראשון בישראל, מתואר בספר שמואל בגבורתו ובאישיותו הטרגית. שאול, האיש הצנוע והעניו, נעשה מלך ישראל, ואין נפשו עומדת בשלמותה ובבריאותה בתמורה הפרטית והכללית שהוא מגלם. הדמות השלישית היא דוד, ההופך מנער רועים לדמות השלמה של מלך ישראל. התהליכים הפנימיים של הדמויות המאכלסות את ספר שמואל, התעצמויותיהן והמשברים הפוקדים אותן, לבטיהן מבית ומחוץ והשפעתם על ההיסטוריה זוכים כאן לתיאור רחב משיש לדמויות אחרות במקרא. סביב הדמויות הראשיות נמצאות דמויות משנה, שמהן אישים מלאי חן וקסם בפני עצמם, ומהן דמויות הפועלות ומתייחסות אל הדמויות האחרות. המארג השלם של התקופה הזאת נמשך כמאה שנה. הגיוון והעומק שבתיאור מהלך החיים החיצוני והפנימי של דמויות התקופה הראשיות מזכירים במעט את ספר בראשית. חלקו השני של הספר הוא כאמור ספרו של דוד. הוא מתאר את מעשיו של המלך דוד, את מאבקיו ואת ניצחונותיו. הספר מתחיל במשבר לאומי גדול - מפלתם ומותם של שאול המלך ובניו, שעמם יורד לטמיון כל מה שנעשה קודם לכן. מעשי דוד אינם רק סיפור עלייתו האישית הפתלתלה של מי שהיה מנהיגה הנרדף של חבורה קטנה עד שהפך להיות מלך על כל ישראל; זהו סיפור בנייתה של מלכות ישראל העתידה להתקיים במשך מאות שנים. בסופו של דבר דוד גובר על משברים רבים. חשיבותה של דמותו אינה רק לעצמה ולדורה; עד היום הזה - “דוד מלך ישראל חי וקיים״. דוד לא היה רק הלוחם הגדול המייצב את הגבולות ומכניע את האויבים, אלא הוא היה האיש שבנה את התשתית לבית המקדש. כמו בשאר ספרי המקרא, אין זה רק שיר תהילה וכבוד למלך המנצח, אלא תיאור מעמיק עד כאב של משבריו ונפילותיו. עם כל האירועים המפורטים בספר, שמתוארים בהם גם הצללים, עולה ממנו דמות גדולה - מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. בספר מופיעות שלוש יצירות שיריות של דוד המלך - שאחת מהן מופיעה בשינויים קלים בספר תהלים. גם כאן בולט דוד מבחינת אישיותו וכוחו היוצר, מעבר להיותו מלך ישראל. בצד הסיפור על אירועים אחדים יובאו בסוף כרך זה גם מזמורי תהלים ששר דוד באותן נסיבות. נבחרו בזה המזמורים שכותרותיהם מעידות על הֶקשר שירתם הראשון בתולדות חייו של דוד.