ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שיר השירים, הקדמה לספר
א׳ספר שיר השירים הוא אוסף שירי אהבה. למרות האחידות באופיו של הספר והכיוון הכללי שלו קשה לטוות מהשירים עלילה של ממש, ואיננו יכולים לראות בהם סיפור ברור של מעשה שהיה. בין נקודת ההתחלה העמומה של הספר לבין הסוף, המסתיים כנראה בחתונה, מתחוללים מעגלים חמקמקים של רדיפה וחיפוש הדדיים. עם זאת, השיר הכללי הוא הרמוני, ועל אף העליות והירידות בקשר אין בו מריבות; גם אם בני–הזוג מתרחקים מדי פעם - אחר כך הם שבים ומתקרבים. דמויות נוספות צצות בספר אך אינן משתתפות בהתרחשות המרכזית ואינן מניעות אותה קדימה. אלו הן דמויות שוליות, שלעתים פונים אליהן כדי לאפשר מבע נוסף של ההתרחשות שבין הדמויות המרכזיות. המפגשים המתוארים כאן אינטימיים יותר מן המקובל בעולם היהודי העתיק. בהחלט ייתכן שהשירים אינם מתארים מציאות ממשית של מפגש פנים אל פנים. אפשר אפוא שמתוארים פה אהבה, תשוקה וחלום, ולא מדובר בהתרחשויות שאירעו במציאות החיצונית. ערפולו של הממד הסיפורי לאורך המגילה מחזק השערה זו. האהבה שבין איש ואשה, שבה עוסק השיר כולו, הובנה במשך כל הדורות כאלגוריה. שיר השירים נתפס מקדמת דנא כשיר אהבה בין כנסת ישראל, עם ישראל בכללו, לבין הקדוש ברוך הוא. יחסים אלו אינם מגולמים פה מצד ההוד וההדר שבהם, אלא מודגשות כאן האהבה והקִּרבה. אכן, היחס בין ה' לעמו מתלבש במקומות רבים בתנ״ך, בעיקר בדברי הנביאים, בדימויים מתחום היחסים בין איש ואשה. רבים מהדימויים הללו גשמיים מאוד ואפילו חריפים; חלקם מתארים יחס של נישואין, ואחרים רגשות אהבה וקנאה, אם כי הם שונים מן התיאורים של שיר השירים. כיוון שהפרשנות הזו לשיר השירים מעוגנת היטב בעולם הדימויים של המקרא, היא רחוקה מלהיות זרה למסורת היהודית. ומעין עדות חיצונית לכך - שירי אהבה אלגוריים היו מצויים בקרב עמי הסביבה; התגלתה למשל רשימה ארוכה של שירים שומריים עתיקים ביותר, בעלי קווי דמיון כלליים - אם כי שונים מאוד בפרטים - בינה לבין שיר השירים, ובכלל זה שימוש בביטויים משותפים, ובהם שירים שנועדו בפירוש לשם פולחן. מכאן ששירי אהבה שאינם בינאישיים, אלא כאלה המבטאים את רחשי לבו של המאמין לאלוהיו, אינם זרים לתקופה ולזמן. הפרשנות האלגורית אפוא אינה פרי תרבות זקנה הנבהלת משירי אהבה, אלא יסודה במסורת עתיקה ומבוססת. על אף האמור אין מדובר כאן בשירים אוניברסליים כלליים וסתמיים; התיאורים המופיעים בהם מוגדרים מאוד, פרטיים ומקומיים. הם מתייחסים לארץ ישראל, לנופיה ולהווי החיים שבה, ובייחוד לירושלים וסביבותיה. אף על פי שקיימת רציפות מסוימת בזירת ההתרחשות ובדמויות, אין כאן דיווח מפורש ורציף על כל הפרטים הקשורים לדמויות האלה וליחסים ביניהן, כפי שהיה מקובל בספרות היוונית העתיקה. מדי פעם הדמויות משתנות ומתגלות בפנים אחרות, וכך נחשף צד נוסף בשיר. מבחינה זו, הפרטים המופיעים בשירים מעוררים עוד ועוד אפשרויות פרשניות והמשך גילויים של רבדים נסתרים. כל פרט נותר חיוני ומוחשי ועם זאת גם סמלי ועקרוני. בכך נעשה שיר השירים לדורות ישראל שיר אהבה על–זמני בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. עוד מימים קדמונים נהגו לקרוא את שיר השירים בחג הפסח החל תמיד באביב - תקופת ההתרחשות המתוארת בשיר, שהיא גם האביב של ישראל כעם. נוסף על כך, בקהילות רבות נוהגים אנשים לקרוא את שיר השירים בכל שבוע, לקראת כניסת השבת.