ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, קהלת, מבוא לקטע
א׳(קהלת א׳: א׳-י״א)
פתיחה
פסוקי הפתיחה של קהלת הם גם פסוקי סיכום. מתומצתים בהם רעיונותיו המרכזיים של הספר – הכול הבל, הכול חולף, הכול חוזר – ואין כיוון.ב׳(קהלת א׳: י״ב-ב׳: כ״ו)
התנסויות אישיות ומסקנות
את הדברים הכלליים והמופשטים ששטח קהלת בפתיחת ספרו, הוא ממחיש באמצעות מאורעות חייו וההגיונות שעלו מהם.ג׳(קהלת ג׳: א׳-י״ז)
סדרו של העולם
בתוך תהיותיו הבסיסיות של קהלת מופיעה שירת העתים. זוהי שירה קצובה וסדורה, ובה שורה של פתגמים הערוכים כזוגות של פעילויות ומאורעות חיים מנוגדים. בשירה זו אומר קהלת כי לכל עניין יעודה שעה משלו. חלקיה השונים של המציאות ערוכים בסדרים קבועים ומתוכננים על ידי ההשגחה העליונה. שירה זו פותחת ומסתיימת במלים עֵת לְְכָָל חֵפֶץ, אבל הידיעה שהכול מתנהל לפי תכנית קבועה אינה פותרת את שאלת תכליתה של המציאות. גם האדם המכיר בכך שכל מעשי עולם ערוכים ומכוונים מלמעלה, עדיין אינו יודע מהן תכניותיו של ה' לגבי המציאות, ומה פשר התמורות והמעשים המתרחשים לנגד עיניו. בכל זאת עולות מכאן מסקנות: על האדם לדעת את מגבלותיו ואת מקומו מול האלוקים – העולם נתון ביד האלוקים, והאדם שזכה במתנתו הוא מי שמתמקד בחייו בשמחה ובעשיית טוב. ועוד, למרות מה שנראה לעין כעיוותים, סופו של הצדק האלוקי להתגלות.ד׳(קהלת ג׳: י״ח-ד׳: ג׳)
התמודדויות עם המוות פרק
ארעיות הקיום האנושי ואפסות פעולת האדם המתוארות בתחילת הספר, מובעות כאן ביתר הקצנה: גזרת המוות חלה על האדם ועל הבהמה כאחד, אף שקהלת מציין כאן את ההבדל בין מות האדם למות הבהמה בעליית רוחו של האדם עם פטירתו מן העולם. ואולם מיד מתעלם קהלת מידיעה זו ומעדיף את שמחת האדם במעשיו בעולמו-חלקו ממחשבות המשתרעות הרחק מאופק המבט האנושי הרגיל. בסוף העניין קהלת מתייחס למוות מהיבט אחר: הוא מבכר את עולם המתים, שכבר שבו אל העפר, ואת אלו שעדיין לא התגבשו מעפר העולם הזה, על פני עולמם של החיים נוכח העוולות הקשות המתקיימות בחברה האנושית והכאב שהן גורמות.ה׳(קהלת ד׳: ד׳-ט״ז)
העמל והקדחתנות האנושית
קהלת מצביע על המחיר הכרוך בתפיסה האנושית המבכרת את העמל ואת ההצלחה. הוא בודק את שתי ההצדקות האפשריות לעמל – השקעת עבודה למען הזולת והשקעה למען הדורות הבאים – ומגיע למסקנה כי האדם היגע למען צאצאיו אינו ער לאפשרות שלא יהיה מרוצה כלל מממשיכיו, על כן גם העמל והאגירה המחסרים את בעליהם מטובה – הבל.ו׳(קהלת ד׳: י״ז-ה׳: ז׳)
הוראות הקשורות לקטנות האדם מול האלוקים
מתוך מודעותו של קהלת לשפלות האדם מול האל, הוא קורא להעדיף את הציות לה' מהבאת קרבנות שאין עמה כוונת הלב ונקיותו. אף הזהרותיו מפני דיבור פזיז שהאדם אינו מחויב אליו, קשורות ליראת אלוקים. לבסוף הוא מזכיר לאדם שהיקף ראייתו מצומצם, ועל כן הוא ממליץ שיהיה מתון כאשר הוא בא לשפוט את הנראה בעיניו.ז׳(קהלת ה׳: ח׳-ו׳: י׳)
בגנות צבירת כסף ונכסים למען העתיד
קהלת מגנה את רדיפת הכסף, משום שבזה משועבדים ההווה וכלל החיים לתכלית בלתי מוגדרת. כדאי אפוא לאדם לשמוח בעמלו בהווה. אף על פי כן העניין מסתיים בביקורת גם על מראה העיניים של החיים הממשיים, שאין בהם אלא הוויה סטטית, ללא כל סיכוי לחולל שינוי במציאות.ח׳(קהלת ו׳: י״א-ז׳: כ״ט)
מה טוב לאדם בחיים
ריבוי הדברים והפנים בעולם מעורר ביתר שאת את שאלת ידיעת הטוב והרע לאדם. בשולי וידויו של קהלת על גבולות דעתו הוא מציין שתי תובנות שמצא בשיטוטי שכלו: סכנתה ומגבלותיה של האשה המפתה, והעיוותים שהאנושות חוללה בעולם, שאלמלא הם היה העולם יכול להיות מקום פשוט וטוב יותר.ט׳(קהלת ח׳: א׳-י״ז)
הציות, הצדק ושמחת החיים
עניין זה פותח באמירות בזכות החכמה ובשבח שמירת הסדר השלטוני. בהמשך קהלת מישיר מבט גם אל הבעייתיות שבשלטון האנושי ואל חוסר האונים של העומד מול מה שבעיניו נראה סטייה מן הצדק. אולם היעדר הגמול הצודק מוסבר כאן כעניין זמני הנובע מקוצר דעתו של האדם ומקוצר ימיו. עם זאת, נוכח המצב הזה, ממליץ החכם לדבוק בשמחת החיים הפשוטה המנעימה את העמל ומרגיעה את השאלות הבלתי-פתירות.י׳(קהלת ט׳: א׳-י״ב)
החיים בצל המוות והסכנה
המוות צפוי לצדיקים ולרשעים כאחד, והוא בולע הכול. גם אם נכון יותר להדחיק את המוות ולהתמקד בחיי ההווה על מנעמיהם הפשוטים, אין דרך זו מבטיחה דבר. פגעי העתיד עלולים להפתיע אף את בעלי הכשרונות. אמנם כוחה של החכמה להגן על הפרט או על סביבתו יפה מכוחם של שאר כשרונות, תכונות וקניינים, אך החברה אינה מכבדת אותה תמיד כראוי.י״א(קהלת ט׳: י״ג-י׳: כ׳)
החכמה והסכלות ומה שבעקבותיהן
בעניין זה מוטחת ביקורת נוקבת כלפי חברה שאין בה הערכה ראויה לחכמה. בצד הדיון ביחסים בין חכמה וסכלות, מתייחס כאן קהלת לכמה נושאים נלווים: הדיבור בכלל, דיבוריהם של החכם והכסיל, היחס בין מאמצים ותוצאותיהם, כוחו של הכסף ועצות מעשיות שונות.י״ב(קהלת י״א: א׳-י״ב: ח׳)
התמודדויות עם העתיד
סדרת המימרות הפותחות את העניין קשורות להתמודדות האנושית עם אי-ידיעת העתיד. בהמשך קהלת קורא ליהנות מחיי ההווה של האדם בעודו צעיר, אך הוא מזכיר שבימי הזִּקנה לא יהיה מנוס מלתת את הדין על ההנאות שלוחות הרסן הללו. העניין מסתיים בתיאור מדורג וקשה של תקופת הזקנה שבה נפרעים מן האדם על תאוות הילדות ועל תשוקות הנעורים שמומשו ללא דין וחשבון. בדימויים פיוטיים וחזקים קהלת מתאר את דעיכתו של הגוף האנושי. הזקנה והמוות הצפויים לכול מחזירים את קהלת לקראת סופו אל האמירה המהבילה שבה פתח.י״ג(קהלת י״ב: ט׳-י״ד)
סיכום הספר
דברי הסיכום נפתחים בתיאור מפעלי החכמה של קהלת בגוף שלישי. בסיום ספרו מדגיש קהלת את מקורו האחד של השפע הרב והמגוון של דברי החכמים, ומזהיר מפני עשייה ספרותית רבה מדי. ספר זה, שבו דיווחים על התנסויות חיים שונות והתרוצצות התודעה המחפשת פשר ומשמעות לעולמו של אדם, נחתם באמירה חד-משמעית בדבר ערכה של יראת אלוקים ושמירת מצוותיו.
פתיחה
פסוקי הפתיחה של קהלת הם גם פסוקי סיכום. מתומצתים בהם רעיונותיו המרכזיים של הספר – הכול הבל, הכול חולף, הכול חוזר – ואין כיוון.ב׳(קהלת א׳: י״ב-ב׳: כ״ו)
התנסויות אישיות ומסקנות
את הדברים הכלליים והמופשטים ששטח קהלת בפתיחת ספרו, הוא ממחיש באמצעות מאורעות חייו וההגיונות שעלו מהם.ג׳(קהלת ג׳: א׳-י״ז)
סדרו של העולם
בתוך תהיותיו הבסיסיות של קהלת מופיעה שירת העתים. זוהי שירה קצובה וסדורה, ובה שורה של פתגמים הערוכים כזוגות של פעילויות ומאורעות חיים מנוגדים. בשירה זו אומר קהלת כי לכל עניין יעודה שעה משלו. חלקיה השונים של המציאות ערוכים בסדרים קבועים ומתוכננים על ידי ההשגחה העליונה. שירה זו פותחת ומסתיימת במלים עֵת לְְכָָל חֵפֶץ, אבל הידיעה שהכול מתנהל לפי תכנית קבועה אינה פותרת את שאלת תכליתה של המציאות. גם האדם המכיר בכך שכל מעשי עולם ערוכים ומכוונים מלמעלה, עדיין אינו יודע מהן תכניותיו של ה' לגבי המציאות, ומה פשר התמורות והמעשים המתרחשים לנגד עיניו. בכל זאת עולות מכאן מסקנות: על האדם לדעת את מגבלותיו ואת מקומו מול האלוקים – העולם נתון ביד האלוקים, והאדם שזכה במתנתו הוא מי שמתמקד בחייו בשמחה ובעשיית טוב. ועוד, למרות מה שנראה לעין כעיוותים, סופו של הצדק האלוקי להתגלות.ד׳(קהלת ג׳: י״ח-ד׳: ג׳)
התמודדויות עם המוות פרק
ארעיות הקיום האנושי ואפסות פעולת האדם המתוארות בתחילת הספר, מובעות כאן ביתר הקצנה: גזרת המוות חלה על האדם ועל הבהמה כאחד, אף שקהלת מציין כאן את ההבדל בין מות האדם למות הבהמה בעליית רוחו של האדם עם פטירתו מן העולם. ואולם מיד מתעלם קהלת מידיעה זו ומעדיף את שמחת האדם במעשיו בעולמו-חלקו ממחשבות המשתרעות הרחק מאופק המבט האנושי הרגיל. בסוף העניין קהלת מתייחס למוות מהיבט אחר: הוא מבכר את עולם המתים, שכבר שבו אל העפר, ואת אלו שעדיין לא התגבשו מעפר העולם הזה, על פני עולמם של החיים נוכח העוולות הקשות המתקיימות בחברה האנושית והכאב שהן גורמות.ה׳(קהלת ד׳: ד׳-ט״ז)
העמל והקדחתנות האנושית
קהלת מצביע על המחיר הכרוך בתפיסה האנושית המבכרת את העמל ואת ההצלחה. הוא בודק את שתי ההצדקות האפשריות לעמל – השקעת עבודה למען הזולת והשקעה למען הדורות הבאים – ומגיע למסקנה כי האדם היגע למען צאצאיו אינו ער לאפשרות שלא יהיה מרוצה כלל מממשיכיו, על כן גם העמל והאגירה המחסרים את בעליהם מטובה – הבל.ו׳(קהלת ד׳: י״ז-ה׳: ז׳)
הוראות הקשורות לקטנות האדם מול האלוקים
מתוך מודעותו של קהלת לשפלות האדם מול האל, הוא קורא להעדיף את הציות לה' מהבאת קרבנות שאין עמה כוונת הלב ונקיותו. אף הזהרותיו מפני דיבור פזיז שהאדם אינו מחויב אליו, קשורות ליראת אלוקים. לבסוף הוא מזכיר לאדם שהיקף ראייתו מצומצם, ועל כן הוא ממליץ שיהיה מתון כאשר הוא בא לשפוט את הנראה בעיניו.ז׳(קהלת ה׳: ח׳-ו׳: י׳)
בגנות צבירת כסף ונכסים למען העתיד
קהלת מגנה את רדיפת הכסף, משום שבזה משועבדים ההווה וכלל החיים לתכלית בלתי מוגדרת. כדאי אפוא לאדם לשמוח בעמלו בהווה. אף על פי כן העניין מסתיים בביקורת גם על מראה העיניים של החיים הממשיים, שאין בהם אלא הוויה סטטית, ללא כל סיכוי לחולל שינוי במציאות.ח׳(קהלת ו׳: י״א-ז׳: כ״ט)
מה טוב לאדם בחיים
ריבוי הדברים והפנים בעולם מעורר ביתר שאת את שאלת ידיעת הטוב והרע לאדם. בשולי וידויו של קהלת על גבולות דעתו הוא מציין שתי תובנות שמצא בשיטוטי שכלו: סכנתה ומגבלותיה של האשה המפתה, והעיוותים שהאנושות חוללה בעולם, שאלמלא הם היה העולם יכול להיות מקום פשוט וטוב יותר.ט׳(קהלת ח׳: א׳-י״ז)
הציות, הצדק ושמחת החיים
עניין זה פותח באמירות בזכות החכמה ובשבח שמירת הסדר השלטוני. בהמשך קהלת מישיר מבט גם אל הבעייתיות שבשלטון האנושי ואל חוסר האונים של העומד מול מה שבעיניו נראה סטייה מן הצדק. אולם היעדר הגמול הצודק מוסבר כאן כעניין זמני הנובע מקוצר דעתו של האדם ומקוצר ימיו. עם זאת, נוכח המצב הזה, ממליץ החכם לדבוק בשמחת החיים הפשוטה המנעימה את העמל ומרגיעה את השאלות הבלתי-פתירות.י׳(קהלת ט׳: א׳-י״ב)
החיים בצל המוות והסכנה
המוות צפוי לצדיקים ולרשעים כאחד, והוא בולע הכול. גם אם נכון יותר להדחיק את המוות ולהתמקד בחיי ההווה על מנעמיהם הפשוטים, אין דרך זו מבטיחה דבר. פגעי העתיד עלולים להפתיע אף את בעלי הכשרונות. אמנם כוחה של החכמה להגן על הפרט או על סביבתו יפה מכוחם של שאר כשרונות, תכונות וקניינים, אך החברה אינה מכבדת אותה תמיד כראוי.י״א(קהלת ט׳: י״ג-י׳: כ׳)
החכמה והסכלות ומה שבעקבותיהן
בעניין זה מוטחת ביקורת נוקבת כלפי חברה שאין בה הערכה ראויה לחכמה. בצד הדיון ביחסים בין חכמה וסכלות, מתייחס כאן קהלת לכמה נושאים נלווים: הדיבור בכלל, דיבוריהם של החכם והכסיל, היחס בין מאמצים ותוצאותיהם, כוחו של הכסף ועצות מעשיות שונות.י״ב(קהלת י״א: א׳-י״ב: ח׳)
התמודדויות עם העתיד
סדרת המימרות הפותחות את העניין קשורות להתמודדות האנושית עם אי-ידיעת העתיד. בהמשך קהלת קורא ליהנות מחיי ההווה של האדם בעודו צעיר, אך הוא מזכיר שבימי הזִּקנה לא יהיה מנוס מלתת את הדין על ההנאות שלוחות הרסן הללו. העניין מסתיים בתיאור מדורג וקשה של תקופת הזקנה שבה נפרעים מן האדם על תאוות הילדות ועל תשוקות הנעורים שמומשו ללא דין וחשבון. בדימויים פיוטיים וחזקים קהלת מתאר את דעיכתו של הגוף האנושי. הזקנה והמוות הצפויים לכול מחזירים את קהלת לקראת סופו אל האמירה המהבילה שבה פתח.י״ג(קהלת י״ב: ט׳-י״ד)
סיכום הספר
דברי הסיכום נפתחים בתיאור מפעלי החכמה של קהלת בגוף שלישי. בסיום ספרו מדגיש קהלת את מקורו האחד של השפע הרב והמגוון של דברי החכמים, ומזהיר מפני עשייה ספרותית רבה מדי. ספר זה, שבו דיווחים על התנסויות חיים שונות והתרוצצות התודעה המחפשת פשר ומשמעות לעולמו של אדם, נחתם באמירה חד-משמעית בדבר ערכה של יראת אלוקים ושמירת מצוותיו.