ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, אסתר, הקדמה לספר
א׳מגילת אסתר מספרת על הניסיון הראשון להשמיד את עם ישראל כולו. לא ברור אם מאחורי הגזרה המתוארת כאן עמד יסוד דתי מובהק, או שהרקע לה היה לאומי או גזעני, שכן מצד אחד מושמצים מנהגיהם ואורחות חייהם של היהודים, אך מצד שני לשון הפקודה מתייחסת אל היהודים באשר הם. מכל מקום, העם היהודי נתפס כאן כמכלול, ולכן לציון ישועתו נקבעו ימי שמחה לעם כולו לדורותיו, כפי שמסופר בסוף המגילה. במגילת אסתר עצמה נאמר שנכתבה על ידי מרדכי ואסתר, אולי בסיוע חכמים ויועצים. אולם היא לא נועדה להיות ספר פנימי לבני עמם בלבד, אלא פורסמה בשעתה כמסמך רשמי יש בכך כדי להסביר את היחס המנומס כלפי המלך אחשורוש. קשה למצוא במגילה אפילו מלת ביקורת ישירה אחת על אחשורוש, שהוא אחת הדמויות המרכזיות של סיפור ההשמדה. אף שמן הכתוב במגילה אפשר להסיק מסקנות שאינן לשבחו של המלך, אין הן מפורשות בה. בעובדה שהמגילה נכתבה גם כמסמך פרסי, אפשר לתלות גם את היעדרו של כל אזכור ישיר של אלוקים ממנה. בלי ספק האמונה בה' עומדת בתשתית המגילה, ובכל זאת היא כמעט הספר היחיד במקרא ששם ה' אינו נזכר בו כלל, אולי משום שהוא נכתב ברשות השלטונות ובהסכמתם, ויועד להיקרא על ידי הכול. אכן, בתרגום השבעים ובתרגומים הארמיים נוסף קטע תפילה של אסתר, אבל אין הוא מופיע בנוסח המקורי. עם זאת, ידה הנעלמה של ההשגחה האלוקית מושכת בחוטי המגילה כולם: השתלשלות המאורעות מתוארת בה בצורה מדויקת, ובסיפור הדרמטי והמרתק הזה, שאין בו אירועים שוליים כלל, כל פרט מתחבר לפרט אחר עד שמתגלה המהלך הגדול המכוּון מלמעלה.