תקנת השבין י״אTakanat HaShavin 11
א׳הב' תשובה מראה מרפא מכאן ולהבא, אבל על הקודם אין מתקן לגמרי רק כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו, כן הוא ברש"י ד"ה וכתיב ובגמרא (ריש:) דמועיל על הקודם גם כן לעשותו כשגגות, ולולי דברי רש"י הי' נרקאה לפרש איפכא דשובבים דמעיקרא שובבים זהו מיראה שנעשה כשגגות ועל ידי שובבות היינו כשוגג וארפא דסיים אוהבם נדבה היינו מאהבה ורפואה דמשובתם היינו שלא יהיה כמו שובב גם כן רק שמאהבתם יחשיב העון לנדבה ולמצוה וזכיות, ואף על פי שאין הסדר כאן וכו' מכוון לסדר הכתובים שסידר תחלה בקושיא י"ל דבמה דסיים פתח, וגם י"ל דהכתובים נקט כסדרן בנ"ך ותלרי עשר מאוחר כמו שאמרו (ב"ב י"ד ב) ובתירוץ הקדים מאהבה שהיא המעולה, וזהו כפי הגירסא שבעין יעקב (שלפני דפוס פירדא) שם (סימן ע"ג) וכתיב ארפא תשובתם וכן הוא ברש"י שבעין יעקב שם וכן בילקוט (ירמיה ס"ס רס"ט ) והיינו קרא דהושע, ולפי גירסא זו נראה ודאי הפירוש כמו שכתבתי מדכתיב אוהבם וגם מדלא מקשה מסיום לשון הכתוב דירמיה עצמו אלא דמייתלי האי משום התירוץ דבי' מפורש אח"כ אוהבם, וגם י"ל דעיקר הקושיא מהא מדכתיב אוהבם דנדבה משמע באינם כשובבים גם כן רק נחשב עוד לנדבה ועל כן אוהבם וכמו שכתבתי מה שאין כן קרא דירמי' דחד קרא הוא לא מפסקי' ליה וגם סיפי' דארפא משובותיכם קאי אמיראה ואין רפואה גמורה רק מקצת שמו עליו מה שאין כן רפואה דהושע הוא לגמרי, ונראה סיוע למה שכתבתי ממימרא הקודמת שם דמביאה רפואה מקרא דארפא וגו' נדבה עיין שם ואמאי לא מייתי קרא דארפא משובותיכם דירמיה דקדים אבל למה שכתבתי ניחא דהתם שבא לבאר גדולת התשובה נקט האי קרא דתשובה מאהבה הגדולה שמרפאת הקודם, לגמרי, ועיין בחידושי הרי"ף שבעין יעקב שם דקדק באמת לפירש"י למה נקט התם ממעלת התשובה מיראה דאינה כל כך גדולה עיין שם ולמה שכתבתי ניחא:
1
ב׳אך ראיתי בילקוט (ירמיה שם) הגירסא באמת במימרא הקודמת מקרא דשובו וגו' ארפא משובותיכם דירמי' ושם אי אפשר להגיה מדמייתי ליה להך מימרא שם בירמי' אמקרא זה ולןא בהושע על כן דכך היתה הנוסחא לפני המחבר בגמרא שם ונוסחת הגמ' הוא גם בהך רומיא גם כן וכתיב ארפא משובותיכם והיינו סיפי' דאותו מקרא דירמי' כון הוא בהרי"ף בעין יעקב והוא הקשה מקרא דאוהבם נדבה דמשמע מאהבה וכתיב גם כן ארפא והיינו לפירוש רש"י ונדחק, אבל גם זה מוכיח כמו שכתבתי דהקושיא דארפא משובותיכם משמע דמרפא גן השובבות וזהו מאהבה, וסדר הכתוב הוא כפי סדר המדריגות לאדם השב דתחלה הוא מיראה ואח"כ בא למאהבה, ומיראה אמר שובו תלה בהשתדלות אדם דהכל בידי שמים חוץ יראת שמים כמו שאמרו (בברכות ל"ג סע"ב) מקרא דכי אם ליראה, ואח"כ ארפא תלה בהשם יתברך כי מה שזוכה אח"כ לתשובה מאהבה הוא מה שמן השמים מסייעין אותו, וכידוע הטעם דלאהבה אין צריך השתדלות אדם כל כך רק באה ממילא אחר היראה שהיא נוקבא אשה יראת ד' ואהבה ברזא דדכורא ודדרך איש לחזור וכו', וכך בהושע פתח שובה ישראל וגו' תלה בדידהו וסיים על זה כי כשלת בעונך דדרשינן מזה (שם ביומא) דנעשין כשגגות והיינו מיראה, ואח"כ אמר ארפא וגו' שיזכו ממילא אח"כ על ידי זה לאהבה ולשוב מאהבה עד דירופא גם השובבות, ועיקר לשון רפואה היינו כשנתרפא לגמרי דאם הוא כשגגות הרי גם השוגג צריך סליחה וכפרה כמו שאמרו (בנזיר כ"ג ב) ועדיין הוא צריך רפואה דסליחה, ועל כן מרפא גופי' נמי דייק דמשמע דנתרפא לגמרי ואין צריך עוד סליחה ואם הוא משבבות ושטות על ידי רוח שטות דיצר הרע עדיין נחשב כשוגג וצריך עוד לרפואה וארפא משמע רפואה שלימה שלא צריך עוד אח"כ לרפואה שנית:
2
ג׳וגם לפי מה שכתבתי לעיל (ריש סימן א') דרפוה משמע אלהבא ועד הנה היה ולא שנעקר לגמרי עיין שם, י"ל גם כן דהוא מכוון למה שכתבתי דקאי ארפואה דתשובה מאהבה הבאה אחר התשובה מיראה נעקר מחשבתו הרעה הקודמת דעל ידי זה נעשה מזדונות שגגות שהוא מעשה בלא כונה ורצון לרע, ודבר זה הוא עקירה לגמרי למפרע דהמחשבה שהיה לרע הוא כמי שאינה ועל זה נאמר ביום ההוא יבוקש עוון ישראל ואיננו וחטאת יהודה ואל המצאנה, דעון דהיינו במזיד כמו שאמרו (יומא ל"ו ב) איננו כלל כיון דנעקר הרצון דרע לגמרי למפרע, מה שאין כן חטאת דהוא שוגג שנעשה מקודם מהמזיד על ידי התשובה מיראה הקודמת שהוא השארת המעשה הגולמת בלא כוונה זה נתרפא אח"כ על ידי התשובה מאהבה, ולא שנעקר למפרע כאלו לא הי' מעולם ואיננו דאם כן מה נעשה כזכיות ועל כן דהמעשה אין נעקרת כלל רק נתרפאה, וזהו דלא תמצאנה לא דאינה רק דנתהפכה לזכות ואין החטאת נמצאת שאם המקטרג יחפש אחרי' לא ימצא כיון שנשתנית לזכות, ואמר תחלה ישראל כי תשובה מיראה נתעוררו כל ישראל לזה במעשה דעגל שלא הי' ראויים לאותה מעשה אלא להורות תשובה כמו שאמרו (בע"ז ד סע"ב) ותשובתם היה מיראה כשגיד להם משה רבינו ע"ה חטאם הגדול ענשם, ועל כן נאמר (שם בפ' תשא) ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם חטאת היינו שוגג לפי שלא מנמחל לגמרי רק נעשה כשוגג דצריך עדיין סליחה ועונש לכפרה, ומשה רבינו ע"ה בתפלתו פעל סליכה לאותה שעה לגמרי ועל זה היה כל תפלותיו לסלוח לגמרי שלא יחשב גם שוגג, דגוף המחילה אחר ששבו אין צריך להרבות בתפלה דכבר ידו יתברך פתוחה לקבל שבים והשב ומתוודה מוחל לו, רק להיות דעדיין נשאר שוגג ועל כן אמר חטאתם חטאה גדולה וגו' בעד חטאתכם וגו' חטא העם הזה חטאה וגו' תשא חטאתם וגו' הכל לשון חטא שוגג, דכבר שבו ונתחרטו בזה מיד בביאת משה רבינו ע"ה ודבר זה בדידיהו תליא, והתפלה להשם יתברך הוא לזכותם לתשובה מאהבה שהוא בסיוע מן השמים ושיכופר לגמרי שלא יהיה עוד חטא ושוגג גם כן ועל זה לא הובטח לגמרי רק ביום פקדי וגו' דעדיין נשאר חטא שוגג שמור:
3
ד׳אבל דוד המלך ע"ה הקים עולה של תשובה הגמורה לתקן לגמרי, וזהו מדת המלכות שזכה יהושה אשר גבר באחיו בכבישת היצר להודות אחר החטא דזה נחשב יותר מכבישת היצר דיוסף שכבש בלא חטא כלל ונוסף לו רק אות אחד משמו של הקב"ה, מה שאין כן יהודה דנקרא כולו על שמו של הקב"ה כמו שאיתא (בסוטה י' ב) כי הוא זכה שיהי' חטאו נחשב לזכות גדול בריאת אורו של משיח שיצא מאותה מעשה דאין זכות גדול מזה, וזהו גבורה יותר גדולה שיהי' גם הרע עצמו נהפך לטוב מאוד, ויוסף כשנקרא יהוסף עדיין חסר לו ה' אחרונה שבו נברא העולם הזה כמו שאמרו (במנחות ק"ט ב) ששם הפתח פתוח לצאת לבא לטמא דפותחין לו ותליא כרעיין לבעל תשובה, וכבישת היצר לגמרי ולהיות צדיק גמור לא כל אדם זוכה ואין אדם צדיק בארץ ומה יעשה מי שעבר וחטא והרי העולם הזה כולו לפי זהמרוחק מהשם יתברך מצד החטאים שבו, אבל יהודה גבר לברר דאין עוד מלבדו והכל מאמיתות רצונו יתברך כשמתברר אחר התשובה דהחטאים הם זכיות גדולות ועשיית רצונו ית"ש, ובזה נתמלא השם שלם אצלו שגם ענייני הארציים וגשמיים שלו בעולם הזה שנראים כריחק מהשם יתברך אדרבא הן הם תכלית הקירוב, והוא היה המתחיל בוידוי יהודאה על חטא כמו שאמרו (בסוטה י' ב) מי גרם לראובן שיורה יהודה, וזהו עיקר התשובה הוידוי דברים להתחרט וליכלם על ידי זה מעונו, וכמו שנאמר בדוד המלך ע"ה כשאמר לנתן חטאתי לד' מיד אמר לו גם ד' העביר חטאתך וגו', וזהו שקפץ שבטו של יהודה תחלה לים כמו שאמרו (שם ל"ז א) דהים ארונו של יוסף ראה וינוס כי עונש הטביעה במים הוא בעבור קלקול הברית כדאשכחן בדור המבול וכן עונש אשת איש בחנק ודינו לטבוע בנהר כמו שאמרו (בסנהדרין ל"ז ב), ויוסף דלא חטא כלל מרח ממנו ויהודה שחטא ושב קפץ לתוכו קודם שנקרע ואח"כ נקרע והקפיצה היה דמקבל על עצמו עונש שמים אם הוא מחוייב בכך:
4
ה׳וזהו התשובה מאהבה שלא מיראת עונש דאדרבא מקבל עליו העונש ברצונו אם הוא רצון השם יתברך כך, ועל ידי זה ממילא גם השם יתברך מעהיר חוטאתו השוגג גם כן ונמחל העונש לגמרי ואדרבא זוכה על ידי זה לישועה ונס ולינצל מאותו עונש, ועל ידי זה זכה גם כן למלכות כדאיתא (בסוטה שם) כי מדת המלכות היא ה' אחרונה דשם כנודע כי זהו מדת מלכותו יתברך אשר בכל משלה גם במדריגות היותר תחתונים הכל הוא מהנהגתו יתברך ואין שום דבר חוץ לממשלתו והנהגתו, ומלכות ישראל הוא מה שחלק מכבודו לבשר ודם וזכו לה על ידי התשובה מאהבה שנעשו גם הזדונות כזכיות ונתברר דאין שום דבר נגד כבוד מלכותו, ואדרבא על ידי החטא אחר שהודה בזה נתקרש שם שמים בפרהסיא וגרם בו קידוש שם שמים יותר ממה שפעל יוסף בכבישה מחטא, וזהו כל ענין התגלות כבוד מלכותו שיהי' קידוש שם שמים בעולם ולכך נתייחס תשובה מאהבה ליהודה, וכל ישראל נקראים על שם יהודה דמקרב אחיך תקום עליך מלך כתיב דהקמתו הוא מקרב ומהפנימיות של כל ישראל רק שאצלם הוא בהעלם ובקרב לבם ואצלו הוא בהתגלות ובפעל ועל ידי התעוררותו נתעורר גם כן תשובה בכל הלבבות דבני ישראל, שגם כלל הכנסת ישראל היא הרמוזה בה' אחרונה דשם כאשר שבים להשם יתברך באמת ומתאחדים במדת מלכותו יתברך שזהו הכפירה בע"ז שאין שום כח שליטה וממשלה מבלעדו יתברך, וכל הכופר בע"ז נקרא יהודי כמו שאמרו (במגילה י"ג רע"א) שזהו קדושתו של יהודה שנקרא כולו על שם הקב"ה, וכן כל ישראל דמסרי נפשייהו על קידוש השם לקדש שם שמים בפרהסיא שלא להשגיח במלך בשר ודם נגד מלכותו יתברך כחנני' מישאל ועזרי' דנקראו גוברין יהודאין דמזה ילפינן לה התם, ועל כן אמר חטאת יהודה וגו' דבהתגלות קדושה זו הוא הסליחה גמורה דגם השוגג לא נמצא דנעשה זכיות:
5
ו׳וכן הוא המדה והסדר לעולם של כל בעלי חשובה דאף דוד המע"ה בחייו לא הודיעוהנו ממחילה הגמורה להיות כזכיות דתחלת התשובה שמצד האדם לעולם הוא מיראה, ועל כן אמר (תהילים ל״ח:י״ט) עוני אגיד אדאג מחטאתי, ורישי דקרא שם לצלע נכון נדרש נדרש (בסנהדרין ק"ז א) אמעשה דבת שבע ומשהגיד עונו והתודה עליו לא דאג עוד עליו דודאי נמחל על ידי התשובה שלא יחשב עוד לעון מזיד אבל דאגתי מהחטא שנשאר לזמן דלזה צריך עזר השם יתברך לשוב מאהבה, וכן אמר (שם נ"א) פשעי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד דילפינן מינה (ביומא פ"ו ב) דחוזר ומתודה ואפשעים דמזיד אמר לשון אדע דהוידוי הוא רק אידיעה שכבר פשע לשעבר ואף דכבר נמחל מכל מקום לא ישכחנו וצריך לידע ולהיות נכלם תמיד מהשם יתברך על זה אבל חטאתי הוא נגדי תמיד עומד לנגדי ממש כי לא נמחל עדיין כלל דבחייו לא הודיעוהו עדיין דנחשב לתשובה מאהבה ולהיות נמחל לגמרי, (ומהרש"א בתא"ג שם הרגיש קצת בזה אלא שפירש דמה דחוזר ומתודה היינו על השוגג, ולשון הגמרא משמע דחוזר ומתודה על הראשונות כמו על אותן ששונה באולתו ולהחשיבן עבירה דמזיד, וגם לפי דבריו השב מאהבה אין חוזר ומתודה ולא חילקו בזה ונראה עיקר כמו שכתבתי דלעולם חוזר ומתודה בבראשונה ממש דם אני אדע היינו דחוזר ומתודה דאי לאו הכי הוא נשכח מלב ואין צריך לדעתם עוד), כי העבירה שלו הי' בחילול השם כמו שנאמר (שמואל ב י״ב:י״ד) אפס כי ניאץ נאצת וגו', ועל חילול השם אמרו (ביומא פ"ו א) למיתה ממרקת ועל כן לא נתגלה גמר מחילתו קודם המיתה, ומכל מקום נתן הבטיחו ד' העביר חטאתך לא תמות והיינו דדוד מלך ישראל חי וקיים באמת אלא שעדיין לא נתגלה זה בעולם הזה עד ביאת המשיח מזרעו והוא דוד בעצמו דחיים שאל נתת לו כי לא יצטרך עוד למיתה ממרקת מאחר דנתגלה דהוא כזכיות, ואדרבא הוא קידוש השם שאף בדבר זה שאינו חטא אלא זכות רק למראית העין דבני אדם נחשב לחטא וגם על זה קיבל עונש ועם כל זה הרבה כ"כ בתשובה וחטאתו נגדו תמיד ובוש ונכלם לפני השם יתברך, וזה נחשב לקידוש שם שמים כאשר השם יתברך מראה דסביביו נשערה מאוד וכמו שאז"ל על פסוק בקרובי אקדש דשמו יתברך מתקדש כשעשה דין בקרוביו דעל ידי זה על פני כל העם אכבד שמחרבה כבד שמים כשרואים עד היכן צריך לירא פניו יתברך, דמקורביו כנדב ואביהו לא חטאו כלל אלא בדבר קל שאין ראוי להחשיבו חטא כלל אבל מצד גדולת כבוד שמים נחשב גם זה לחטא:
6
ז׳וכיון שבעונשי דוד המלך ע"ה ובהפלגת תשובתו נתקדש שם שמים על ידו הרי נחשב אותו מעשה קידוש ד' באמת לא חילול השם, ומכל מקום אין צריך למיתה הממרקת רק אדרבא זוכה על ידי זה לחיי עולם דמכלל לאו אותה שומע הן בכל מקום בתורה ואם חילול השם צריך מיתה לכפרה מידה טובה מרובה דק"ה נותן חיים, ודוד המע"ה אמר חטאתי לד' כי גם בהרהור תשובה בלב די כמו שכתבתי (לעיל ריש סימן ט) ומיד שנתחרט בלב ושם באמת ידע והרגיש בלבו דכבר נמחל ונעשה כשגגות אלא דהשוגג עדיין נשאר, כי התחלת התשובה שמצד האדם לעולם הוא מצד היראה דעל כן שייך גם כן למלך ביחוד דבו תוקף היראה דכיון שכרע שוב אינו זוקף, וזה התשובה תתאה שבהשתדלות אדם המקדש עצמו מעט מלמטה דשובו אלי ואח"כ ואשובה אליכם בשתובה עילאה שמצד השם יתברך המקדש אותו הרה מלמעלה, והוא הסיוע שמסייעין לבא לטהר בפתיחה קטנה שבה' למעלה שיוכל ליכנס בפתח הגבוה יותר דאני את דכא ושפל רוח, והבעל תשובה לבו נשבר דכאוי ושפל מפני עונותיו, ועל ידי זה מתקרב אליו השם יתברך ביותר דקרוב ד' לנשברי לב ויוכל ליכנס למדרגה גבוה ביותר והוא המקום שבעלי תשובה עומדין שאין צדיקים גמורים (כו'), וזהו שאמר לו גם ד' וגו' דכמו שאתה שבת להשם יתברך כן השם יתברך שב אליך ונתקרב לך יותר על ידי כן והעביר גם השוגג אך אפס כי וגו' ואי אפשר לגלותו עדיין בעולם הזה בחייך שזכות לתשובה מאהבה הגמירה, ומכל מקום אמר מזמור על זה ואמר שם זבחי אלקים רוח נשברה וגו' שזהו הקרבן המכפר גם על השוגג שמתקרב על ידי זה להשם יתברך על ידי השבירת לב שיש לו על ידי החטא כששב ונמצא הירידה צורך עליה וראוי לזמר, ואף דעדיין חטתו נגדו דעל ידי זה לבו שבור ביותר ומתקרב ביותר וכל כך עד שזוכה לתקן גם השורש כמו שנאמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני וגו', וייחס עוון מזיד על האב ישי שמת בעטיו של נחש ולא חטא מעולם כלל רק מה שאז"ל בעין מלא דאפי' חסיד וכו' מה שכון להנאת עצמו דזה בא על ידי עטיו של נחש ושורש יצר הרע שיש בעולם המגרה תאוה בלב לכוון להנאתו לא לשם מצוה לבד כהנחת תפילין:
7
ח׳ודבר זה הוא בלב בלבד ואין בו שום דבר בפעל דהרי המעשה בפעל להביא נפש יקרה דדוד המע"ה לעולם הוא מצוה גדולה ואין בה שום חטא כלל שיצטרך תיקון, וכוונת הלב להנאתו אינו אלא מצד השאור שבעיסה דנחש הקדמוני שיושב על ב' מפתחי הלב, ודבר זה נקרא עוון שימחה לגמרי ואיננו ולא נעשה ממנו חטא ושוגג מקודם, גם לא שייך שיהי' לזכיות אחר התשובה דהרי גם מתחלתו דכות הוא ואפי' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה בישראל כל שכן זה שאינו מחשבה רעה דאיזה חטא כלל, רק לגבי סביביו כישי זה לעוון מלא, וידוע מהאריז"ל דבכל מקום שנוסף אות מאותיות השם ההוי' יש בו תוספת מעלה וקדושה, וכל שכן אות ו' שהוא אות אמת כמו שאי' (בזוהר היש ויקרא) וזהו עוון מלא דאפי' וכו' מי שדבוק באמת לגמרי, וזהו דרגא דיעקב דלא מת כי המיתה היא מצד השקר שהוא עד ארגיע ואין לו קיום דעל כן נקרא כזב רצה לומר דבר הפוסק והוא התאוה שנקרא לחם שקר, מה שאין כן שפתך אמת דתכון לעד ועוון זה שנחשב לו לישי לפי גדולתו לעון ניתוסף בו אות האמת כי המעשה מלבד מצות עונה בעלמא ומצות לערב אל תנח ידך כשהיא בת בנים ולהוליד אפי' שקיים פרי' ורבי' דיש מצוה לכל אדם, בלידת דוד המע"ה המתקן הכל עד דיבוקש עוון ואיננו ויבולע המות כי יתגלה האמת הקיים לעד ודאי אינו אלא פעולת אמת הפך העון שהוא שקר להגיד כי גם עוון זה דבוק באמת, כי שורש התאוה והחשק של המשפיע למושפע הוא בעליוני עליונים וכמו שהמשיל בשיר השירים אהבת השם יתברך לכנסת ישראל כחשוק לחשוקתו ממש:
8
ט׳ועיקר חשק האמת דיעקב אבינו ע"ה שאמר הבה וגו' להעמיד תולדות נתכוין ולא הי' לו שום מחשבה וכונה אחרת כלל, ועירבוב תאות שקר דלהנאתו אם עצמו יש בה צד אמת כי יש בהולדת בנים הנאה לאב מצד האמת דברא מזכה אבא, ודוד המע"ה שהוא המתקן לחטא אדה"ר ועטיו של נחש וזיכה לאביו ביחוד שנתברר דגם הנאת עצמו מזה הוא הנאת אמת אלא שאינה אותה הנאת הבל וכוזבת של דמיון היצר הנמשך מעטיו של נחש המכונה בשם עון רק הכל נטפל לאות הו' שבו שהוא אות אמת, ומכל מקום סוף סוף מצד הקליפה המקפת ומכסה לפרי ומעלימתו נחשב לעון וכפי גודל מעלת וקדושת ישי נחשב זה לעון מזיד, מה שאין כן באמו נחשב רק לחטא וגם דאצלה אין מעשה מצוה בפעל כ"כ דנשים אין מצוות על פרי' ורבי' רק דהנטפל לעושי מצוה כעושה ואי אפשר לה להיות עדיפא מהעושה עצמו, וגם תיקונה כתיקון החטא שמתהפך לדכות כי כשכונתה לשם שמים אז נחשב המעשה למצוה שהרי אפי' עבירה לשמה גדול כל שכן מעשה דנטפל למצוה כשהיא לשמה, אבל בכונה להנאתה אין גוף המעשה עצמה מצוה אלא מצד הנטפל לעושה ועל ידי התיקון דברא מזכה לשרשו באבות נעשה אצל אמו לזכות גמור, וכל חטא דוד הי' רק מצד זה כיון דלא הי' ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה ולא שייך תשובה אלא על חטא ומהיכן יבוא לו חטא כיון דכבר לבו חלל,ועל כן הוא רק מצד שורש יצירתו מאבותיו על ידי כונת הנאה לגרמי' דעדיין לא תיקן שורש זה מקודם, ואף שורש זה אינו חטא גמור דגם הוא לא חטא באמת וכל האומר דחטא אינו אלא טועה כמו שאמרו (שבת נ"ו א) וגם ראוי' היתה לו מששת ימי בראשית כמו שאמרו (בסנהדרין ק"ז א) ואיכלת פגה הוא לפי שלא המתין שיקחנה בפרהסיא ובקדושין רק בצנעא כמתכוון רק להנאת עצמו לבד ולא כבא ליקח אשה הראוי' ונגזר לו מן השמים, וזה שהתנצל שהוא משרש בתולדה מאבותיו וגם זה לא חטא גמור רק דעל כל פנים אינו עשיית רצון השם יתברך לבד שזהו האמת שהשם יתברך חפץ בו:
9
י׳וזהו שאמר אח"כ הן אמת חפצת בטוחות היינו גם במעמקים הנעלמים דאף שהמעשה מצוה צריך להיות גם במחשבה ובמעמקי הלב, אבל תיקוני דבסתום חכמה תודיעני דודאי יש בזה גם כן חכמה גדולה מה שהשם יתברך ברא יצר הרע בעולם כמו שאמרו בראת יצר הרע, כידוע דהחכמה והיא התורה שהיא חכמת השם יתברך לא ניתנה לאדם אלא בשביל שיש בו יצר הרע כמו שאמרו (בשבת פ"ט רע"א) והולכת דודקא למקום נמוך ומי שדעתו שפלה כמו שאמרו (בתענית ד' סע"א) ודחכמה מפואר דוקא בכל מכוער דעל ידי זה יוכל להתקרב להשם יתברך כאשר לבו דואג ונשבר בקרבו דאז מגליין לו סתרי תורה כדתנן (בר"פ אין דורשין), וזהו תחטאני באזוב היינו שפלות הנמשך מצד החטא שאחר כל היגיעה בתורה ועבודה כשמגיע לידי נסיון קל בתאוה והנאה גופנית רואה מעשיו מעשה בהמה על ידי השפלות הזה יוכל ליטהר לגמרי ולהגיע למעלה יותר גדולה,וכמו שאמר אח"כ תגלנה עצמות דכית דמה שהוא מצד תולדתו מה לאדם לעשות מזה כיון שנולד כך והשם יתברך הוא שיצרו כן והרי זה כאלו אתה דכית, אבל על ידי זה דייקא יבוא לידי דילה כי ישמע ששין ושמחה על ידי זה דייקא מה שלא הי' לו מקודם, וזהו המקום שבעלי תשובה עומדין שגדול יותר כי יש שם שמחה יתירה, וכידוע המשל למי שהי' בן יחידו מרחוק בשי' איזה זמן בין אוויבים ומצירים כששב לבית אביו יש שמחכה יתירה כפלי כפלים לאין ערך ממה שהי' בהיותו בבית אביו תמיד ול נפרד ממנו כלל, וזהו אפי' אם שב רק כמות שהי' מקודם וכל שכן אם שב במעלות יתירות שהגיעו לו על ידי השבי', וזהו על ידי הכיבוס דמשלג אלבין שישוב יפה הרבה יותר ממה שהי' מקודם, וכן ביקש בתחילת דבריו הרב כבסני וגו' שיכובס כיבוס מרובה עד שיהי' נחוור לגמרי גם מחטא שנעשה כשגגות, כי הרגיש בנפשו התעוררות תשובה מאהבה שראוי להתלבן על ידי הכיבוס דתשובה יותר מאותו שלא נתלכלך, ובראותו כי אחר כל תפלתו השם יתברך לא רצה להודיעו שנמחל וחשב אולי חטא זה דמצד התולדה בעטיו של נחש אי אפשר לתקנו לגמרי שהיהי' כזכיות עד עת קץ שיבולע המות לנצח, ועל כן חזר לבקש הסתר פניך וגו' שהעין ימחה לגמרי והחטא הנשאמר ממנו על ידי התשובה מיראה שאין נמחה לגמרי על כל פנים יתסיר פניו, ומכל מקום לא הניח את שלו גם כן והוסיף לומר לב טהור ברא וגו' ובריאה הוא יש מאין, ובוכה (נ"ב סע"א) מזה שגוג קראו טמא, ושורש חטאו מאבותיו שכיונו להאנתן זה אינו רע הפועל, דטעם הטימאת ערב דבדבר מצוה וקדושה לא שייך טומאה רק לפי שאי אפשר בעולם הזה בלא כונה להנאתו אפי' חסיד שבחסידים מזה היפך הטהרה:
10
י״אואותו רשע שלא השיג מציאות טהרה וקדושה בדבר זה אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו וכו' כמו שאמרו (נידה ל"א סע"א) כי הוא הי' משוקע בזוהת התאות, אבל אצל ישראל עם קדוש אף דמכל מקום גם מטיפה שהצדיק נולד יש טומאה מצד עירבוב השאור שבעיסה אבל עצמותו לא כן ועל כן הטומאה רק לשעה וטובל ומעריב שמשו ונטהר וברחיצה קלה הוא מתכבס, וחכמים דרשו (בנדה שם ב') בחטא יתמתני אמי לישנא דדכויי וטהרה אף על פי שפשטיה חטא מכל מקום זהו רק מצד העולם הזה שלא נתבררה עדיין קדושת ישראל לגמרי ועל כן נא' בלשון דמשתמע לתרי אפי והוא חטא ודם טהרה, ומכל מקום כפי מה שראה במחשבתו אז כי לא נתברר עדיין תיקון הקודם לגמרי על כן ביקש על בריאה חדשה יש מאין לב טהור לגמרי ובזה יתוקן הכל, ולפי שהשוגג כפרתו בקרבן על זה אמר שם אח"כ כי לא תחפוץ זבח וגו' דבחי אלקים רוח נשברה וגו' שזהו הזבח המכפר לשוגג הנעשה מן המזיד על ידי התשובה על ידי הלב נשבר שיש לו אח"כ, דכל זמן דלא נתקן לגמרי להיות כזכיות אם שב באמת להשם יתברך רוחו נשברה בקרבו לאשר המרה פי מלף מלכי המלכים והוא נכלם ומתבייש בפני עצמו ואין יכול להרים פניו לפי השם יתברך ובזה יכופר לו גם שגגתו, ומן השמים יעזרוהו להגיע לתשובה מאהבה שיהי' לזכיות וכמו שאמרו (ברכות י"ב ב) דהעובר עיברה ומתבייש מוחלין משאול, ובודאי שאול שבוש אז כי הרגיש חטאו וידע שחטא בודאי שב ונתחרט כבר על זה, ובלאו הכי נמי כל ת"ח שעבר עבירה ודאי עשה תשובה כמו שאמרו (שם י"ט א) וכל שכן משיח ד' כשאול, אבל להיות לעולם כל תשובה שמצד האדם הוא רק מיראה ואפי' אדם גדול שינו מיראת עונש רק מיראת רוממומו יתברך מכל מקום הוא רק תשובה מיראה דנעשה כשגגות ועדיין צריך כפרה:
11
י״בוהראשון המעורר כח התשובה מאהבה שיהי' כזכיות הוא דוד המע"ה דעל כן נקרא שהקים עולה של תשובה ויהודה ראש השבט שהתחיל בזה הי' קודם מתן תורה דאין החטא נחשב לחטא כ"כ דלבני נח לא נאסרה קדשה דהיא אפשר לומר דהיא פנוי' אלא שהם נהגו עצמם כדין ישראל [ואפי' בדיני ישראל אפשר שקידשה בפני רעו העדולמי וכמאן דאמר דחוששין לקדושין בעד אחד והיא לא ידעה דזקוקה ליבום וקודם מתן תורה נהגו יבום בקרובים כמ"ש רמב"ן], ומכל מקום אין שייכות לתשובה כ"כ וגם אין כח התשובה כ"כ קודם מתן תורה כיון דאין נהוג בבן נח כמו שכתבתי (לעיל סימן א), וגם דשם על האמת לא היתה קדשה ולא הי' חטא כלל דאדרבא קיים הקמת שם המתים ועל כן המתחיל הי' דוד המע"ה ושאול זכה גם כן למחילה גמורה דעמי שמחיצתי דשמואל על כן לא הי' עליו עוד שום חטא שנמחל על ידי הבושה דאזיל סומקא ונשפך דמו דעדיף מכח הקרבנות לכפר על השוגג הנשאר, אבל אף על פי שנמחל לגמרי עדיין לא נחשב להיות עוד כזכיות בלא תשובה מאהבה ועל זה הוצרך עוד לעונש בבניו שאז נתקן לגמרי להיות כזכיות, ועל כן יצא אז בת קול בחיר ד' ואשר יבחר ד' הוא הקדוש שכל מעשיו בקדושה ואין שום דבר אצלו מלבר, וברא מזכה אבא שיכול לזכות גם לאחר מיתה מה שלא תיקן בחייו על ידי בניו אחריו לא בזכותם לבד רק על ידי מה שהם מקבלים עונשים בשבילו וכדרך שנא' אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, וקיבלו עונשים ובזה נתכפר להם בגן עדן, ועל כןאומר הבן הרני כפרת משכבו כמו שאמרו (בקדושין ל"א ב) ופירש"י דכל עונש הראוי לאביו יבוא עליו, ויועיל זה לכפר נפש אביו שפ במקום מנוחתו, וגם בכפרת קרבנות ועגלה ערופה אמרו (בהורית ו' א) דמכפרין על דורות שעברו המתים, וכן בתשובה מאהבה שנזכה לשוב כולנו במהרה בימינו בלב שלם לפני השם יתברך, נזכה לתקן כל הדורות הקודמים שיהיה חטאי כל הדורות כזכיות ויהיה תיקון הכל:
12
י״גוכן הוא סדר ודרך כל הבא לשוב אל ד', בההתחלה הוא מיראה שזהו כל כח השתדלות אדם בעבודת השם יתברך רק ליראה על ידי שויתי ד' לנגדי תמיד שהוא כלל גדול בתורה שנזדמן ברוח הקודש בפי רמ"א ז"ל בהג"ה דריש אור החיים, שזה התחלת עבודה לאדם הבא ליך בדרך החיים לדעת ולכיר שהשם יתברך נכחו תמיד וצופה ומביט על כל דרכיו ומעלליו דעל ידי זה יגיע לפחד ויראה ממנו יתברך והכנעה ובושתו ממנו תמיד, והמתעורר לשוב אחר שחטא הרי זה מתחיל מחדש ליכנס לעבודת השם יתברך, וראשית החכמה שהוא כל התורה כולה הוא יראת ד' דהוא הרעא לאעלא גו מהימנותא וזה השער שכל בעל תשובה גם כן יבואו בו בחלת תשובתן, ואחר ששוקד בתשובתו וחטאתו נגדו תמיד להיות לבו נשבר בקרבו על ידי זוכה אח"כ למחילת השוגג ולהיות כמי שלא חטא כלל ועדיין טהור ידים יוסיף אומץ שיזכה שמן השמים יסייעוהו להגיע לתשובה מאהה עד שישוב הכל זכיות שזהו שלימות תיקון התשובה:
13