תנא דבי אליהו רבה כ״טTanna DeBei Eliyahu Rabbah 29
א׳הרי הוא אומר אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי וגו' (ש"ה א) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע לא חטא בי כל בריה אלא בני אמי שלי תדע לך שכן הוא שהרי אין האילן נעקר אלא בבן מינו ואין הבשר מבאיש אלא מתוכו. היה רבי ישמעאל מושלו משל למה"ד לבת מלך שכעסו עליה אחיה והוציאוה השדה ללקוט שבלים אחזתה החמה והושחרו פניה כשולי הקדרה והיו חברותיה משחקות עליה ואומרות וכי זו היא בת מלך שאתם אומרים עליה שהיא נאה ומשובחת והיא אומרת להן בשביל שכעסו עלי אחי והוציאוני השדה ללקוט שבלים אחזני החמה והושחרו פני כשולי הקדרה. כך אמרה כנסת ישראל רבון כל העולמים מי גרם לי שאבא לידי מדה זו בני אומה שלי הן גרמו לי לכך נאמר בני אמי נחרו בי אל תקרי בני אמי אלא בני אומתי. מתוך הרחמים כיצד כשם שהקב"ה יהיה שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים רחמיו על ישראל בכל מקומות מושבותם ורחמיו על העניים והאביונים ודלים ורשים על יתומים בזמנם ועל אלמנות בכ"מ כמו כן יהא אדם רחמן על ישראל ועל כל אלו כדי שלא תהא אשתו אלמנה ובניו יתומים שנאמר (שמות כב) כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וגו' והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. מכאן אמרו יעשה אדם מצותיה של התורה בשמחה ותחשב לו כמו צדקה שנאמר (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם כמו שאין העולם מתגדל ונבנה אלא בצדקה שנאמר (ישעיה נד) בצדקה תכונני וגו'. ועליהם אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קטז) אנה ה' מלטה נפשי וגו' ואומר (דברים ד) כי אל רחום ה' אלקיך וגו' ואומר (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים וגו'. ושאל משה מלפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע במה אתה דן את העולם א"ל הקב"ה למשה באריכות אפים א"ל משה להקב"ה רבש"ע והלא הן אוכלין ושותין ומבעטין בך ובתורתך מתוך הטובה שתק הקב"ה ולא א"ל דבר עד שבא דבר גדול לישראל על ידי המרגלים אמר לו הקב"ה (במדבר יד) עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו אמר משה לפני הקב"ה (במדבר יד) ושמעו מצרים וגו' ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד וגו'. א"ל הקב"ה למשה עכשיו נזקקת לדברים הראשונים שאמרתי לך מתחלה אמר משה לפניו רבש"ע אמת הוא שנזקקתי לדבריך הראשונים שאמרת לי מתחלה ע"כ ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים וגו' סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה מיד ויאמר ה' סלחתי כדברך מאי כדברך אמר ליה הקב"ה למשה אע"פ שסלחתי מ"מ עדיין הגזירה במקומה עומדת. מכאן אמרו כל המכיר בד"ת ועובר עליהן ה"ז רשע גמור שהיה להם לישראל שיאמרו לנשיאים שלהם אין אנו שומעין לכם שהרי ממצרים העלנו בשלום כספם וזהבם וכל מחמדיהם הטובים של המצריים נתן לנו וגם את בכוריהם הרג ואנו שכבנו בשלום. אבל הם לא עשו כן אלא כיון שעלו מן הים היו לוחצים את משה בדברים ואח"כ אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו וגו'. היה משה מתיירא מפני ה' ואמר שמא אין רצונו של הקב"ה באותן הדברים שהרי בכבוד עצמו הולך לפניהם שנאמר (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש וגו' ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו והם היו מבקשין לשלוח מרגלים לחפור את הארץ שנאמר (דברים א) ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ באותה שעה אמר הקב"ה למשה (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'. מאי שלח לך אלא שלח מדעתך ולא מדעתי: ד"א שלח לך אתם צריכים שליחות ואין אני צריך שליחות אתם צריכים לרגל ואין אני צריך לרגל שיגר משה מהם עשרה נשיאים ויהושע וכלב עמהם אמר משה להם אל תכנסו כמו גנבים ואם יאמרו לכם למה באתם עלינו תאמרו להם על חמשה תאנים ועל חמשה רמונים ועל אשכול ענבים אחד באנו. ואם יאמרו לכם שמא להכרית אילנות של ע"ז ולקוץ אשרה באתם עלינו תאמרו להם לא. נכנסו כשלוחין ויצאו כחמורים הגיעו לחברון נטלו משם חמשה תאנים וחמשה רמונים ואשכול ענבים אחד שמעו מהן אחימן ששי ותלמי ילידי הענק ויצאו לקראתם. צווח בהן ששי צוחה אחת ונפלו על פניהם ארצה והתחילו הן מנפחין להם באפיהם ועוד מנשבין להם בפניהם עד שנתיישבה דעתם עליהם ואח"כ אמרו להם על מה באתם עלינו שמא להכרית אילנות ואשרה של ע"ז באתם עלינו והלא כל העולם כולו של אלקיכם הוא למי שהוא רוצה הוא נותנה אמרו להם לאו. שיגרום בשלום ולא הרגום שייר הקב"ה מן הכנעניים עד כלות הבית האחרון. וי"א עד אותה שעה ואצ"ל לגבעונים שנשארו שם כיון ששמע משה וישראל שבאו המרגלים נכנס וישב בבית המדרש הגדול שלו וכל ישראל יושבין לפניו שנים עשר מיל ובכל צד שמעו ישראל את קולו של משה עד תחום י"ב מיל וכיון שבאו המרגלים פינו להם מקום וישבו ביניהם אמרו להם ישראל להמרגלים מפני מה אתם יושבים אמרו לנו מה שבידכם. מיד פתחו את פיהם ואמרו הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וגו' ושם ראינו את הנפילים בני ענק וגו'. מיד (במדבר יד) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא וילנו על משה ועל אהרן וגו' ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה וגו':
1
ב׳ברוך המקום ברוך הוא וברוך שמו שאין לפניו משוא פנים בשביל אותה בכיה של חנם שבכו ישראל נקבע להם בכיה לדורות. וכל אותם שלשים ושמונה שנה מעיד אני עלי שמים וארץ שלא היה בדעתו של הקב"ה להמית עשרה נשיאים הללו מישראל אלא משום שהיו רצים אחר משה ואהרן לרגום אותם באבנים עד שנמשכו ונכנסו תחת ענני הכבוד תחת כנפי השכינה שנאמר (במדבר יד) ויפול משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל וגו' ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו וגו' הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד וגו' ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. בא וראה מה עשו ישראל ומה הוציאו בשפתותיהם ואח"כ היו מבקשים לעלות אל הארץ שנאמר וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו מה כתיב בתריה ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח וגו' ויעפילו לעלות אל ראש ההר וגו' וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה מיד חזרו וישבו באבל כבראשונה שנאמר (במדבר יד) ויתאבלו העם מאד. מכאן אמרו כל המנודה יום אחד מלמטה אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשה ימים וכל המנודה מלמטה שלשה ימים אף על פי שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שבעה ימים וכל המנודה מלמטה שבעה ימים אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשים יום וכל המנודה מלמטה שלשים יום אעפ"י שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר ויתאבלו העם מאד. באותה שעה אמר הקב"ה למשה לך ומרצה את אותן העניים שכבר יצא לבם מעליהם אמר משה לפניו רבש"ע במה ארצה אותם אמר ליה הקב"ה למשה לך ומרצה אותם בדברי תורה שנאמר (במדבר טו) ואמרת אליהם כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וגו' באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים אמר לו הקב"ה למשה למה עשו מריבה אלו עם אלו אמר משה לפניו רבש"ע אתה יודע אמר לו הקב"ה למשה ולא כך אמרתי לך (במדבר טו) וכי יגור אתכם גר וגו' הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר וגו' ככם כגר יהיה לפני ה' וגו'. מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים יש גר כאברהם אבינו ויש גר נמשל כחמור ויש גר כעכו"ם לכל דבר כיצד יש גר כעכו"ם לכל דבר אם יש לו נבלות וטרפות שקצים ורמשים בתוך ביתו אומר בלבו מתי אתגייר ואהיה ביניהן של ישראל שאכילתן יפה ויש להם ימים טובים ושבתות וכשיכלו אלו מתוך ביתי אכוף את עצמי ואתגייר ואם לבסוף הוא חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקדוש ב"ה כשם שאני אהבתי אתכם כן אתם תאהבו אותו שנאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דברים י) וכיצד יש גר שהוא נמשל כחמור כגון שהוא הולך לישא אשה מישראל ואמרו לו אין אנו מקבלין אותך עד שתתגייר אמר בלבו אכוף א"ע ואתגייר ואם לבסוף חוזר לסורו באין עליו יסורין לטובתו ולהצילו ומיד שהוא עושה תשובה אמר הקב"ה כשם שהוא בקש מכם מנוחה כך תנו לו מנוחה שנאמר (שמות כב) וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכיצד יש גר שהוא כמו אברהם אבינו אם היה הולך ופשפש בכל העכו"ם כיון שהוא רואה שכל העכו"ם הם מספרים בטובתן של ישראל אמר בלבו מתי אתגייר ואהיה כמותם ואכנס תחת כנפי השכינה עליו נאמר (ישעיה נה) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים וגו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו'. הרי הוא אומר (שמות כג) לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס לא תהיה אחרי רבים לרעות וגו'. הוי אומר הרי זו אזהרה למקבלים לה"ר. ד"א הרי זו אזהרה לדיין שלא ישמע לבעל דין עד שיהא בעל דין חבירו עמו שנאמר (שמות כב) עד האלקים יבא דבר שניהם וגם הרי זו אזהרה לבעל דין שלא ישמיע אל הדיין דבריו עד שיהא בעל דינו עמו שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' וגו' וכן אם אומר לו אדם לחבירו פלוני חבירי חייב לי מאתים זוז והרי יש לי עד אחד ותהא מצטרף עמו וטול אתה מנה יאמר לו כך מודיע אני לך שאפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבכל העולם כלו בשעה אחת אין אני מבקש בשביל להעיד שקר והאיך אתה אומר לי כך. וכל אנשי ירושלים היו עושין כן אינן נכנסין לבית המשתה עד שיודעין מי הוא שיכנס עמהם ואינן חותמין על הגט עד שיודעין מי הוא שיחתום עמהן א"ר נתן והלא עד זומם הוא זה ועד רשע הוא זה שנאמר (דברים יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אלא ללמדך על הגזלנין ועל החמסנין שפסולי עדות הן. כיוצא בדבר אתה אומר כתיב (במדבר לה) והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו לא אויב לו ולא מבקש רעתו ידיננו שנאמר ושפטו העדה לפסול את השונאים מלישב בדין. אין לי אלא שונאים קרובים מנין שהם פסולין לישב בדין ת"ל ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם הרי אתה דן הואיל ואמרה התורה הרגום על פי שני עדים ואמרה התורה הרוג על פי דיינין מה עדים פסול בהם קרובים אף דיינים פסול בהם קרובים. ועוד ק"ו הוא ומה עדים שאין הדברים נגמרים על פיהם פסול בהם קרובים דיינים שהדברים נגמרים על פיהם אינו דין שיפסול בהם קרובים אין לי אלא לרוצח לשאר חייבי מיתות מנין ת"ל (דברים יט) על המשפטים האלה. יכול כשם שדיני נפשות בעשרים ושלשה כך דיני ממונות בעשרים ושלשה ת"ל על המשפטים האלה אלה בעשרים ושלשה ואין דיני ממונות בעשרים ושלשה. ועוד שהרי הוא אומר עד האלקים יבא דבר שניהם (שמות כב) ומניין שדיני נפשות בעשרים ושלשה ת"ל ושפטו העדה הרי עשרה והצילו העדה הרי עוד עשרה הרי כאן עשרים ומנין עוד שלש הרי אתה דן הואיל ואמרה התורה הרוג על פי עדים ואמרה תורה הרוג על פי דיינין מה עדים שנים אף דיינים שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחר הרי כאן עשרים ושלשה אנשים אבל בראשונה היו אומרים דיני נפשות בשלשים שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה והשיבו אותו העדה ללמדך שדיני נפשות בשלשים.
2