תנא דבי אליהו רבה ל׳Tanna DeBei Eliyahu Rabbah 30
א׳מזמור (תהילים ע״ט:א׳-ב׳) אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וגו'. ברוך המקום ברוך הוא שהוא זוכר את ירושלים בכל עת ובכל שעה אבל אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים וכן הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל שנאמר (תהילים ס״ח:ל״ו) נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וגו'. מה תלמוד לומר נורא אלקים ממקדשיך מכאן אמרו בשעה שהעמיד משה את המשכן היו העכו"ם מזדעזעים ומתייראין מלפני הקב"ה ואמרו הואיל והללו נעשה להם נסים במצרים ובים שנאמר (תהילים ק״ו:כ״א-כ״ב) עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף שמא כשם שעשה להם הקב"ה דין במצרים ובבכוריהם כן יעשה בכל העכו"ם ועל אחת כמה וכמה שיפרע מכל האדם הנוגע בהם לרעה שנאמר (זכריה ב׳:י״ב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. כביכול אין ישראל דומין לפני הקב"ה אלא לאדם שיש לו עין אחת לכך נאמר נוגע בבבת עינו. וכן מפורש בקבלה על ידי ירמיה הנביא (ירמיהו י׳:כ׳) אהלי שודד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם אין נוטה עוד אהלי ומקום יריעותי כביכול עשה את עצמו כאילו אין בו כח להציל חס ושלום אמר הקב"ה באו שודדים הללו ושדדו את עירי ואת ביתי והיכלי ומי הם אלו השודדים שאמר הקב"ה הוי אומר אלו שרי מלך בבל שנאמר (ירמיהו ל״ט:ג׳) ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך וגו'. ד"א אהלי שודד וגו' אין אהל אלא מקום שכינה שנאמר (שמות ל״ג:ז׳) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' וקרא לו אהל מועד. ד"א אהלי שודד וגו' אין אהל אלא בית המקדש שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ד"א אהלי שודד וגו' כמו שנאמר להלן (ירמיהו ד׳:כ׳) פתאום שדדו אהלי רגע יריעותי אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר (מלכים ב כ״ה:ט׳) וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש ד"א אהלי שודד וכל מיתרי נתקו וגו' מה אהל זה אי אפשר להתקיים בלא יתדות ובלא מיתרים כך ישראל אי אפשר להתקיים בלא ת"ח לכך נאמר וכל מיתרי נתקו וגו'. מיתרי אלו ת"ח שבישראל שמתירין את המותר ואוסרין את האסור והויין להם לישראל כמיתרי עולם לכך נאמר וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם וגו' והואיל וגלו ישראל היה בדעתו של הקב"ה שלא להחזיר עוד את ישראל למקומם עד שעמדה רחל בתפלה לפני הקב"ה ואמרה לפניו רבש"ע הזכר לי שלא הקפדתי על צרה שלי ולא עוד אלא שעבד בי בעלי ז' שנים ובשעת כניסתי לחופה החליפו את לאה אחותי ולא דברתי עם יעקב כלום כדי שלא יכיר בין קולי לקול אחותי והלא הדברים ק"ו ומה אני שאני ב"ו לא הקפדתי על צרה ואתה הוא מלך רחום וחנון האיך אתה תקפיד על ע"ז שאין בה ממש שנאמר (תהלים קטז) עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם פה להם ולא ידברו וגו' מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונשבע לה לרחל להחזיר את בניה למקומם שנאמר (ירמיהו ל״א:ט״ו) קול ברמה נשמע וגו' רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם אל תקרי רחל מבכה על בניה אלא רוח אל מבכה על בניה:
1
ב׳ד"א בני יצאוני ואינם וגו' ולפיכך אין המועדים כתיקונם אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כשהייתי על אדמתי הייתי עושה את המועדים יום אחד והוא כתיקונו ועכשיו הרי אני עושה אותם שני ימים ואין אחד מהם כתיקונו רבש"ע מי גרם לי שאבא לידי מדה זו אלו נביאי שקר שבעמנו שנאמר (שיר השירים א׳:ו׳) בני אמי נחרו בי אל תקרי בני אמי אלא בני אומה שלי ואלו הן בני אומה שלי כגון חנניה בן עזור ואחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שהם נתנבאו עלי שקר לכך נאמר בני אמי נחרו בי. ד"א אהלי שודד וגו' פעם אחת נכנס ר' צדוק לבית המקדש וראה אותו חרב אמר לפני הקב"ה רבש"ע אבי שבשמים החרבת את עירך ושרפת את היכלך וישבת ושלות ושקטת מיד נתנמנם ר' צדוק וראה את הקב"ה שהוא עומד בהספד ומלאכי השרת מספידין אחריו ואמרו הוי אמנה ירושלים. ושוב פעם אחת נכנס רבי נתן לבית המקדש ומצאו חרב וכותל אחד עומד אמר מה טיבו של כותל זה א"ל אחד אני אראך מיד נטל טבעת אחת ונעצה בכותל ההוא והיתה הטבעת הולכת ובאה עד שראה את הקב"ה שהוא היה שוחה וזוקף ועומד ומיילל על חורבן ביהמ"ק ועל ישראל שגלו שנאמר הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדירים שדדו (זכריה י״א:ב׳) ואין ברוש אלא הקב"ה יתברך שמו ויתעלה לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (מיכה ה) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. ומאי אשר אדירים שדדו אלא אלו אדיריהם של ישראל ששדדם השודר שנאמר (תהילים קל״ז:א׳) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו'. מאי גם בכינו שם ישבנו ובכינו לא נאמר אלא גם בכינו אלא מלמד שבכו ואחר כך שתקו ואח"כ חזרו ובכו מה ת"ל בזכרנו את ציון אלא כיון שזכרו את ציון בכו וגעו געיה אחת ואחר כך על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר שם געו געיה שנית מלמד שהטילו בהם הכשדיים תילי תילים של הרוגים משום שאמרו להם שירו לנו משיר ציון והשיבו להם איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר ואמרו להם שוטים שבעולם אלו שרנו שירה להקב"ה לא גלינו מארצנו א"כ איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. משלו משל למה"ד לבת מלך שנשאת לבן מלך ואמר לה הבן מלך בעלה מזגי לי את הכוס ואם לאו אני מגרשך לא מזגה לו עמד וגרשה לסוף אחר שגרשה הלכה ונשאת למוכה שחין אחר ואמר לה מזגי לי הכוס אמרה לו שוטה שבעולם אני לא נתגרשתי מן בן המלך אלא משום שלא מזגתי לו את הכוס ואתה שאינך כאחד מעבדי עבדיו ואתה אומר לי שאמזוג לך את הכוס כך ישראל כשאמרו להם הכשדיים שירו לנו משיר ציון אמרו להם שוטים שבעולם איך נשיר וגו' על אותה שעה הוא נאמר (ישעיהו מ״ט:י״ד-ט״ו) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך וגו' ואומר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וגו' ימיני שנתתי בו תורה לישראל דכתיב (דברים לג) מימינו אש דת למו. ומאי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו' אלא מדה כנגד מדה משום דכתיב בישראל (איכה ד׳:ד׳) דבק לשון יונק אל חכו בצמא לכן הוא אומר תדבק לשוני לחכי וגו'. באותה שעה בקש הקב"ה להחריב את כל העולם כולו ולא כל העולם כולו בלבד אלא אף כסא הכבוד בקש להפכו באותה שעה אמר הקב"ה אביא את השמים ואטפחם זה בזה ואחריב את כל העולם כולו מפניהם שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״ב) וגם אני אכה כפי על כפי וגו'. באותה שעה נטל נבוכדנצר עצה בלבבו ואמר יודע אני שאומה הזאת חוזרת בתשובה היא ויד אלקיהם היא פשוטה לעושי תשובה שמא יעשו תשובה ויקבלם ונמצא אני מתבייש מיד העמיד עליהם משמורות והיו מקדימין עליהם בלילה שלא יעשו תשובה שנאמר (איכה ד׳:י״ט) קלים היו רודפינו מנשרי שמים לכך נאמר אהלי שודד וגו' אין נוטה עוד אהלי וגו'. ד"א אהלי שודד כביכול אין בית המקדש נבנה ביד האדם אלא בידו של הקב"ה בלבד שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מקדש אדני כוננו ידיך ואומר נורא אלקים ממקדשיך (תהילים ס״ח:ל״ו): ד"א אלקים באו גוים בנחלתך וגו' ר' יוסי הגלילי אומר משלו משל למה"ד למלך בשר ודם שהיה צריך לצאת למדינת הים והיה מבקש המלך למסור את בנו ביד אפוטרופוס רשע א"ל אוהביו ומשרתיו אדונינו המלך אל תמסור את בנך ביד האפוטרופוס הרשע עבר המלך על דברי אוהביו ומשרתיו ומסר את בנו ביד אפוטרופוס הרשע מה עשה אפוטרופוס הרשע החריב את עירו של המלך ושרף את ביתו באש והרג את בנו בחרב. לימים בא המלך כיון שהוא רואה את עירו שחרבה ושוממה ואת ביתו שרוף באש ואת בנו הרוג בחרב מיד הוא מתלש בשערו ובזקנו ובוכה בכיה גדולה אמר אוי לי כמה סכלות עשיתי בעולמי שמסרתי את בני ביד אפוטרופוס הרשע. אף הקב"ה אמרו לפניו מלאכי השרת והנביאים רבש"ע אל תתן עמך ונחלתך בידי עכו"ם ואל תמסור את בניך ביד נבוכדנצר הרשע שונאיך עבר הקב"ה על דברי מלאכי השרת והנביאים ומסר את בניו ביד נבוכדנצר הרשע מה עשה נבוכדנצר הרשע עמד והחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש והגלה את ישראל לבבל והרג את הטובים בחרב. אמר הקב"ה אני לא צויתי לאותו הרשע לעשות כל כך הרבה רעה אלא מעט רעה יעשה לישראל משום שעברו על דברי התורה והוא עשה עמהם לפנים משורת הדין שנאמר (שופטים ג׳:א׳) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו' ואומר (ישעיהו נ״ב:ה׳) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם משלו יהילילו נאם ה' ותמיד כל היום שמי מנאץ:
2
ג׳ד"א מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו' והלא היה לו לומר בכי ונהי וקינה לאסף ומה ת"ל מזמור לאסף אלא אסף היה נביא ושמח בדבר. משלו משל למה"ד לבת עני שהלכה למלאות מים מן הבור ונפסק הדלי של חרס שלה ונפל לתוך הבור והיתה בת העני בוכה ומצווחת ואח"כ באה בת המלך למלאות מים בדלי של זהב ונפסק הדלי של זהב שלה ונפל לתוך הבור היתה בת העני משמחת ומרקדת ואמרה מי שמעלה את הדלי של זהב של בת המלך הוא מעלה את הדלי של חרס שלי. כך אסף שמח בדבר כיון שראה בנבואה שיטבעו שערי ירושלים שנאמר (איכה ב׳:ט׳) טבעו בארץ שעריה וראה ג"כ בנבואה שלעתיד יעלו השערים מן הארץ מיד אמר אסף מזמור אמר מי שעתיד לבנות את ירושלים ולעלות את שעריה הוא יעלה את קרח אבי אבא מן הקרקע. רבי אליעזר הגדול אומר מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו' שפכו דמם כמים וגו'. בא אנדרינוס קיסר ותפס אלכסנדריא של מצרים שהיו בה עשרים ומאה רבוא של בני אדם והיה מפתה אותם בדברים ואמר להם צאו וראו ועמדו בבקעת ידים שלא תהא אומה זו שולטת בכם וכשיצאו ועמדו בבקעת ידים העמיד עליהם חמשים אלף אחוזי חרב והרגום עד שלא נשתייר מהם אפילו אחד לכך נאמר אלקים באו גוים בנחלתך וגו' עד שפכו דמם כמים וגו'. אמרו חכמים שלשה נחלי דם היו מושכין ויוצאין מבקעת ידים והולכין לים הגדול ושיערו חכמים לים הגדול ונמצאו שלשה חלקים דם ואחד מים וי"א שבע שנים בצרו עכו"ם כרמיהם מדמם של ישראל. ועוד א"ר אליעזר מזמור לאסף אלקים באו גוים וגו' באו מלכות רומי והרגו באנשי ביתר ארבעה רבוא בני אדם עד שהיה הדם יוצא מכל הפתחים ומל הצינורות והיתה נמצא שם בביתר שלש מאות קופות קצוצי תפילין בראשי הרוגי ביתר וכל קופה וקופה מחזקת שלש סאין וכשאתה בא לידי חשבון אתה מוצא תשע מאות סאין של תפילין: וחכמים אמרו מזמור לאסף אלקים באו גוים וגו' בא אנדרינוס קיסר ותפס אלמנה עם שבעה בניה אמר לה מה טיבך אמרה לו אשה אלמנה אני ואמר לה תינוקות הללו מנין לך ואמרה לו בני הם מיד הביא את הראשון ואמר לו השתחוה לאלוה זה א"ל אותו התינוק ח"ו אין אני משתחוה למעשי ידי בני אדם שכן כתוב בתורה (דברים ד׳:ל״ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מיד נטלו חרב והרגו אותו חזר והביא את השני וא"ל השתחוה לאלוה זה וא"ל חס ושלום אין אני משתחוה למעשי ידי אדם שכן כתוב בתורה (דברים י׳:י״ז) כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה משפט יתום ואלמנה מיד צוה והרגו אותו. חזר והביא את השלישי וא"ל השתחוה לאלוה זה וא"ל ח"ו אין אני משתחוה למעשי ידי אדם שכן כתוב בתורה (שמות ל״ד:י״ד) כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא ומיד צוה והרגו אותו. חזר והביא את הרביעי וא"ל השתחוה לאלוה זה וא"ל אין אני משתחוה למעשי ידי אדם שכן כתוב בתורה (נשמט מכאן פסוק שאמר) מיד צוה והרגו אותו. חזר והביא את החמישי וא"ל השתחוה לאלוה זה וא"ל ח"ו אין אני משתחוה למעשי ידי אדם שכן כתוב בתורה (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו מיד צוה והרגו אותו. חזר והביא את הששי וא"ל השתחוה לאלוה זה וא"ל ח"ו אין אני משתחוה למעשי ידי אדם שכך כתוב בתורה (שמות ט״ו:י״ח) ה' ימלוך לעולם ועד מיד צוה והרגו אותו. חזר והביא את השביעי הקטן שבכולם וא"ל השתחוה לאלוה זה וא"ל ח"ו אין אני משתחוה למעשה ידי אדם אנחנו נשבענו להקב"ה שלא נעבוד לאל אחר והקב"ה נשבע לנו שלא יחליפנו בעם אחר שנאמר את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך כאשר דבר (דברים כ״ו:י״ט) א"ל הקיסר ואם אי אתה משתחוה לזה אלוה הריני זורק לך את הטבעת לפניו כדי שיהיו העומדים לפני יאמרו ששמעת לדברי הקיסר והשתחוית לאלוה זה. א"ל התינוק אללי עליך קיסר על הדברים שאתה אומר לי ומה אתה ב"ו ומתבייש מבשר ודם שכמותך ואני איך לא אתבייש מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה א"ל הקיסר וכי יש אלוה לעולם א"ל וכי עולם של הפקר ראית א"ל כי יש ראש לאלקיכם א"ל והלא כבר נאמר ראשו כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) א"ל וכי יש אזנים לאלקיכם א"ל והלא כבר נאמר (מלאכי ג׳:ט״ז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו א"ל וכי יש עינים לאלקיכם א"ל והלא כבר נאמר (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים א"ל וכי יש רגלים לאלקיכם א"ל והלא כבר נאמר (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים א"ל וכי יש ידים לאלקיכם א"ל והלא כבר נאמר (ישעיהו י״ד:ג׳) הן לא קצרה יד ה' מהושיע א"ל וכי אם יש כח לאלקיכם למה לא הציל אתכם מידי אמר לו שוטה שבעולם אין אתה הגון לעשות נסים על ידך ואנו נתחייבנו מיתה להקב"ה ואם אין אתה הורג אותנו הרבה הורגים יש לו למקום הרבה דובים ונמרים ונחשים ועקרבים והרבה אריות שיפגעו בנו מיד צוה עליו להרגו מיד באת אמם ואמרה לו לאותו קיסר בחייך קיסר תן לי בני ואנשקהו תחלה מיד נתנוהו לה והיתה מגפפתו ומחבקתו ומנשקתו ונותנת דדיה לתוך פיו והיה דבש וחלב נופל לארץ לקיים מה שנאמר (שיר השירים ד׳:י״א) דבש וחלב תחת לשונך. שוב אמרה לו בחייך קיסר תן חרב על צוארי ועל צואר בני יחד אמר לה הקיסר ח"ו איני עושה כן שכך כתיב בתורתכם ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כ״ב:כ״ח) א"ל אותו התינוק שוטה שבעולם וכי קיימת כל התורה כולה חוץ מפסוק זה מיד חתכו את ראשו ושערו חכמים שנותיו של אותו תינוק ונמצא בו שתי שנים וששה חדשים ושבע שעות ומחצה:
3
ד׳באותה שעה היו העכו"ם מתלשים בשערן ובזקנם ובוכין בכיה גדולה ואמרו מה מעשה אביהם של אלו ומה שבחו שכך הן נהרגין עליו על אותה שעה הוא אומר (שיר השירים ה׳:ט׳) מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו. באותה שעה אמרה להם אמם בני לכו ואמרו לאברהם אבינו אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעליתי עליו יצחק בני כי אני בניתי שבעה מזבחות והעליתי עליו שבעת בני ביום אחד והוא רק בנסיון ולא במעשה ואני במעשה. שוב אמרה להם בני אשריכם שעשיתם את רצון אביכם שבשמים ולא הייתם באים לעולם אלא לקדש את שמו הגדול על ידכם שנאמר (ויקרא י׳:ג׳) בקרובי אקדש מיד עלתה לגג ונפלה ומתה יצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה (תהילים קי״ג:ט׳) וכשתפסו את רשב"ג ואת ר' ישמעאל כהן גדול להריגה היה רשב"ג בוכה ואמר לר' ישמעאל מפני מה אנו נהרגין כעובדי ע"ז וכמחללי שבתות וכאוכלי נבילות וטריפות ושקצים ורמשים תהא מיתתנו אמר לו ר"י אני אדון לפניך לפעמים יש לנו לשפוט את הדין ולא שפטנו אותו באמת ולפעמים באו עדי שקר והעידו בפנינו ולא חקרנו ודרשנו היטב ועברנו עמ"ש בתורה (דברים י״ט:י״ח) ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו וגו' לכן נתחייבנו מיתה או לפעמים אנחנו נכנסנו לבית המרחץ או לפעמים נפנינו לאכול ולשתות ובאו באותה הפעם יתומים ואלמנות לתבוע פרנסתן ואמר להם השמש שלנו אין השעה פנויה לנו ונמצאו האלמנה והיתום מעונים. בא וראה כמה גדול עונשו של דבר שנאמר (שמות כ״ב:כ״א-כ״ב) כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב וגו'. בא וראה אע"פ שהיו יוצאין להריגה היו מכבדין זה את זה זה אומר אין אני גדול מחבירי אלא חבירי גדול ממני לכן הרגו אותי תחלה כדי שלא אראה במיתת חבירי וזה אומר הרגו אותי תחלה ואל אראה במיתת חבירי והיו מפילין גורלות ונפל הגורל על רבן שמעון בן גמליאל בתחלה נטל רבי ישמעאל כ"ג את ראשו של רשב"ג והושיבו בחיקו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו ואמר ליה רבי איך נטמנה לשונך בעפר והאיך נתמלא פיך באבנים ועפר כעובדי ע"ז וכמחללי שבתות ולא הספיק לומר את הדברים עד שנטלו את החרב וחתכו את ראשו. באותה שעה אמר הקב"ה אביא את השמים ואטפחם זה בזה ואחריב את עולמי בפניהם שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״ב) וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי וגו' ולא זו בלבד אלא כשבא נבוכדנצר הרשע להקיף את ירושלים היו מתקבצים בו כל ישראל שהיו יושבין בערי יהודה ובנימין והיו יושבין בתוך ירושלים חבורות חבורות שנאמר (ירמיהו ח׳:י״ד) על מה אנחנו יושבים האספו ונבוא אל ערי המבצר וכשהגלה אותם אח"כ נבוכדנצר והגיעו מי פרת ושתו אותם הרגו בהם המים יותר ממה שהרגו בהם הכשדיים וכשהיו מהלכין בדרך היו אומרים אלקים אל דמי לך (תהלים פג) משיבה רוח הקודש אותם ואמרה להם שוטים שבעולם כשעבדתם ע"ז על ההרים ועל הגבעות וכי לא אמרתם מי הוא אלוה שהוא דר בעולם ועכשיו אתם אומרים אלקים אל דמי לך. ואע"פ כן נתגלגלו מיד רחמיו של הקב"ה ועורר עליהם בני קרח שכבר מתו ונתעטפו בבגדיהם וישבו לפניהם ואמרו עליהם קינה ולא עוד אלא שירד הקב"ה בעצמו ובכבודו משמי שמים העליונים ממקום גדלו ותפארתו ומקדושת שמו הגדול ונשא הוא בעצמו עליהם קינה שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ב) משא גיא חזיון וגו' ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק: בא וראה כמה רחמיו של הקב"ה מרובין על ישראל לעולם אפי' אם כל ימיהם היו עובדים ע"ז וכיון שהם עושין תשובה קלה הוא בוכה עליהם מיד. לפי דרכך אתה למד שבכל דור ודור שהקב"ה מוצא בני אדם צדיקים וחסידים הוא טופח שתי ידיו זו על זו ונותנן כנגד לבו ובוכה עליהן בין בסתר בין בגלוי ומפני מה הוא בוכה עליהן בסתר לפי שהוא גנאי לארי שיהא בוכה לפני השועל וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו וגנאי הוא לבעל הבית שיבכה לפני פועליו שנאמר (ירמיהו י״ג:י״ז) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'. ומה ת"ל מפני גוה שלא יתגאו המלאכים העומדים על הקב"ה למעלה ויאמרו מה הנאתו של הקב"ה מבשר ודם שנתן להם את התורה לישראל ומפני מה לא נאמר כאן כמו שנאמר להלן כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו וגו' אף כאן יאמר הכתוב ודמוע תדמעו ותרד עינינו דמעה אלא כביכול אין רחמנות לכל בריה על ישראל אלא הקדוש ב"ה בלבד שמתחלה חלק להם את עולמו ונאמר (איכה א׳:ב׳) בכה תבכה בלילה: ד"א בכה תבכה בלילה וכי בלילה בוכין וביום אין בוכין אלא מאותה שעה נתרועעו דליותיהן של ישראל שנגזרה גזירה על רבי עקיבא להריגה. ומאי ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה אלא משל למה"ד למלך בשר ודם שסרחו עליו אשתו ובניו עמד ודחפן והוציאן מביתו ובכל שנה ושנה הוא הולך אל המקום שדחפן שם ושוחה מלא קומתו ארצה ובוכה ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כמו אב שאומר בבכיה אי בני וכמו תרנגולת שמקרקרת על בניה שנאמר (ישעיהו כ״ב:ה׳) כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני ה' צבאות בגיא חזיון מקרקר קיר וגו'. וכשהיו ישראל הולכין בגולה נתעלם מכל בריה סרחון של ישראל עד שבא הקב"ה ואמר להם אלא בשכר שתי דמעות שהוריד עשו לפני אביו לכך באתי לעשות רצון שעיר שנאמר (ישעיהו כ״א:י״א-י״ב) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו. למה נאמר שומר מה מלילה שומר מה מליל אלא לפי שכל טובתן של ישראל אינה אלא ביום וכל רעתן של ישראל אינו אלא בלילה וגם אותן ע' שנה שבין בית ראשון לבית שני אינו אלא לילה לכך נאמר שומר מה מלילה:
4
ה׳ד"א למה נאמר שומר מה מלילה אלא לפי שהקב"ה יושב ומשמר מי שיש בו דברי תורה לאמיתו כגון חנניה מישאל ועזריה לכך נאמר שומר מה מלילה. מכאן אמרו אם עושה אדם שתים או שלש טובות מוסרין לו מלאך אחד לשומרו שנאמר (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ואם קרא אדם תורה נביאים וכתובים מוסרין לו שני מלאכים לשמרו שנאמר (תהלים צב) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אבל אם קרא אדם תורה ונביאים וכתובים ושנה משנה ולמד הלכות ואגדות ושמש ת"ח אז הקב"ה משמרו בעצמו. משלו משל למה"ד למלך שהיה מהלך בדרך במדבר ובנו עמו כיון שהגיע לחמה עמד אביו מצד רוחה של חמה ועושה צל לבנו כדי שלא יגיע לו חמה ושרב וכן עושה הקב"ה לישראל שנאמר (תהילים קכ״א:ה׳) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך וגו'. ומאי אמר שומר אתא בוקר אלא אמר להם הקב"ה לישראל בני וכי לא הגדתי לכם בתחלה שאע"פ שאתם בוכים ומצטערים עכשיו על הבית האחרון שהוא חרב בעונותיכם אבל לעתיד תבואו ותשמחו עמי שמחה שלמה כדרך שאני משמח בכם שנאמר (ישעיהו ס״ד:א׳-ב׳) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו בעשותך נוראות לא נקוה וגו'. ומאי וגם לילה אלא אלו השנים רעים וקשים שאתם דרים בין העכו"ם. ומאי אם תבעיון בעיו שובו אתיו אלא לפי שאין הקב"ה נותן את התורה אלא למי שמצטער עליה שנאמר (ישעיהו כ״א:י״ג-י״ד) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים לקראת צמא התיו מים ואין בערב אלא לשון ערב ואין יעקב אלא לשון צער ואין מים אלא ד"ת לכך נאמר ביער בערב וגו' לקראת צמא התיו מים. למה ישראל דומין בעוה"ז לפני אביהם שבשמים למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים ונותן להם שני עצים ואומר להם הביאו לי את האור המצטער גופו לפני המלך מביא את האור לפני המלך שאינו מצטער גופו לפני המלך אינו מביא. ד"א משל למלך שהוא יושב על כסאו והיה עבדו משרת לפניו ורואה המלך את עבדו שהוא מתבהל לפניו מיד עומד המלך מן כסאו ותופס את עבדו בידו והושיב אותו לפניו וכך אמר להם הקב"ה לישראל בני עשו רצון בניכם ועבדיכם כדרך שאני עושה רצון בני ועבדי שנאמר (ישעיהו נ׳:י׳) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלקיו.
5