תנא דבי אליהו רבה ל״אTanna DeBei Eliyahu Rabbah 31
א׳מתוך השלום כיצד אלא כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים הוא מתכוין ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים לפניו תמיד והם מקדשין את שמו תמיד. מיציאת החמה ועד שקיעת החמה הן אומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו) ומן שקיעת החמה עד יציאת החמה הן אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג) וכן מתכוין ועושה שלום בשבעים לשונות ובכל באי עולם שברא בעולמו שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו. כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוין ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל לחכמים ובין חכם לחבירו ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ועליו נאמר (ישעיה נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. הקדוש ב"ה שהוא בוחן לבות וכליות היה אומר לאהרן אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראין עליהם שלום בכל יום ויום ויאמרו להם (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כיוצא בדבר אתה אומר אחיתופל הגילוני היה חכם והיה בעל תורה ובשביל גסות הרוח שהיה בו נעקר מן העוה"ז ומן העוה"ב ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. תחלת מעשיו הרעים של אחיתופל מה הן כשנתקבצו כל ישראל עם דוד לבעלי יהודה להעלות את ארון ה' מבית אבינדב אשר בגבעה ונשתכחה מהם ההלכה מיד אמרו כולם כמו שלא היה בא ארון ה' משדה פלשתים אלא בעגלה אף בעגלה יבא לבית דוד מלך ישראל והקב"ה נשבע בשמו הגדול ביום שנשא עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה לשם שמים שינטל הארון והתורה עמו ותנתן בזרוע של זרע עמרם שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. מיד נטלו את הארון והרכיבוהו על העגלה ומיד היה הארון תלוי באויר בין השמים ובין הארץ ואינו עולה לא למעלה לשמים ולא יורד למטה לארץ עוזא היה עומד שם מיד שלח עוזא את ידו ותפש בארון באותה שעה אמרו פושעי ישראל אלמלא לא שלח עוזא את ידו ותפש בארון כבר נפל הארון לארץ מה עשה הקב"ה באותה שעה מיד המית את עוזא ונתלשה ידו מן הארון והוכר הדבר שהארון הוא תלוי באויר בין הארץ ובין השמים ואינו עולה למעלה לשמים ואינו יורד למטה לארץ: ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים שכשם שתפש אחיתופל את ההלכה בגרונו ולא אמר אותה לרבים לפיכך נחנק בגרונו ומת בחניקה שהיא אחת מן ארבע מיתות שנמסרו לבית דין שנאמר ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב יז) ומהו הדבר שהיה מצוה אל ביתו צוה להם אל תהיו במחלוקת לעולם ואמר להם אל תמרדו במלכות בית דוד לעולם כיון ששמע דוד הדברים הללו מיד היה דוד בא לפני השכינה ושחה מלא קומתו ארצה ואמר אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מן ישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שגדלתנו וקדשתנו וקלסתנו ורוממתנו וקשרת לנו כתר בתורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר (שמואל ב ז) על כן גדלת ה' אלקים כי אין כמוך ואין אלקים זולתך ככל אשר שמענו באזנינו וגו' אבל המעשים שאנו עושים אינם הגונים לפניך אלו מעשה דואג האדומי ומעשה אחיתופל הגילוני. ולא זה בלבד אלא אמרו כל מי שיש בו גסות רוח הוא נעקר מן העולם וכן אנשי דור המבול גסות הרוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא). ומה היו עושין היו פושטים את בגדיהן ומניחין אותן על גבי הארץ והיו מהלכין ערומים בשוק שנאמר (איוב כד) ערום הלכו מבלי לבוש וגו'. ומהו עונשן בעוה"ז הקב"ה הציף אותן על פני המים כמו זיקים שנאמר (איוב כד) קל הוא על פני המים וגו'. ואומר (איוב יט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון אל תקרי שדון אלא שדין שיש דין למעלה. וכן אנשי מגדול גסות רוח היתה בם ובה נעקרו מן העולם שנאמר (בראשית יא) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וגו'. בא וראה בחסד הגדול שעשה הקב"ה עמהם בה מרדו בו משל לאדם שהוא גולה מן מדינה למדינה כיון שהוא רואה את חבירו שהוא מדבר עמו בלשונו נתקררה דעתו עליו והם מרדו בה שנאמר ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו'. כנגד שהם אמרו לשון הבה הקב"ה אמר ג"כ לשון הבה עליהן שנאמר הבה נרדה וגו'. מיד ירד הקב"ה משמי השמים העליונים ובלבל את לשונם והפיצם בד' רוחות העולם שנאמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו' ויפץ ה' אותם משם וגו' על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ וגו'. וכן אנשי סדום גסות הרוח היתה בהם ובה נתעקרו מן העולם שנאמר (בראשית יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בגזל וחטאים בג"ע לה' מאד בחילול השם. ד"א לה' מאד שהיו מתכונים והולכין וחוטאין וכשהיה לוט מדבר עמהן דברים שהן כדרך הארץ אמרו לו גש הלאה וכשהיה מדבר עמהם דברים שאינן כדרך הארץ אמרו לו האחד בא לגור שנאמר (בראשית יט) ויאמר גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט. וכן סנחרב גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם וכן נבוכדנצר גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם שנאמר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (ישעיה יד) אמרו עליו על נבוכדנצר הרשע קצר בקומה היה וכשהיה הולך ממדינה למדינה ומעיר לעיר נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו והיו משחקים זה עם זה ואומרים זה לזה וכי זה ימלוך מסוף העולם ועד סופו שנאמר (ישעיה יד) רואיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות וגו'. וכן פרעה גסות הרוח היתה בו ובה נעקר מן העולם שנאמר (שמות ה) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וגו'. וכן אנשי דור המדבר גסות הרוח היתה בם לפיכך מתו במדבר ולא נכנסו לארץ ישראל שנאמר (במדבר כא) וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר וגו' וכן כאותן הדברים בד' וה' מקומות. וכן שאול המלך גסות הרוח היתה בו לפיכך נהרג ונעקרת ממנו המלכות שנאמר (שמואל א טו) ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו'. משלו משל למה"ד למלך ב"ו שאמר לבנו בני למה לא עשית את כל מה שהפקדתיך ואמר לו וכי מהו הדבר שהפקדתני שלא עשיתי מיד מעיז הבן את פניו באביו ואמר לו לאביו והלא עשיתי את כל מה שהפקדתני וכן שאול המלך שאמר לו שמואל הנביא למה לא שמעת בקול ה' והשיב שאול את שמואל לא כן הדבר אלא שמעתי בקול ה' שנאמר (שמואל א טו) ויבא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה' ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני וגו' ויאמר מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו'. ויאמר שמואל וגו' ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה' ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' וגו' ויאמר שמואל וגו' יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך וגו'. ולא עוד אלא שהיה שאול משמר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשביל דוד במה שנצטוה לעשות לא עשה מה שא"ל שמואל שאמר הקב"ה עתה לך והכיתה את עמלק וגו' והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו' והוא לא עשה כן אלא החיה את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר ומה שלא נצטוה לעשות עשה את נוב עיר הכהנים הרג שנאמר (שמואל א כב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב. וזלזל בעריות במה שנתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש ושאל באוב וידעוני והרבה לעשות תועבות בישראל לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות בית ישראל: וכן בני ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם כשהיו בארץ ישראל היתה בהם גסות הרוח ובה גלו מארצם ואפילו לאחר שגלו מארצם שאלו ישראל את יחזקאל בן בוזי הכהן כהן שקנה עבד מהו שיאכל בתרומה אמר להם כן הוא שהוא מותר לאכול בתרומה וא"ל אבל אם מכרו רבו לאחרים מהו שיאכל בתרומה אמר להן אינו רשאי לאכול תרומה וא"ל אף אנו כן כשהיינו בעירו ובהיכלו של הקדוש ברוך הוא עבדנו את הקדוש ב"ה עכשיו שגלינו בין העכו"ם נהיה כגוים וכמשפחות האדמה. ואמר להם יחזקאל אפילו אם נשברים עצמותיכם ועיניכם מנוקרין ודם פיכם בא לארץ אתם צריכים לקבל מלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה עליכם משום שכן קבלתם לו עליכם מתחלה ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד) והקדוש ברוך הוא המליך מלכותו עליכם שנאמר (דברים כו) את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו וגו' ולשמוע בקולו וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר וגו'. ואמר להם (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים אם נאמר היו למה נאמר לא תהיה אלא מה שאתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן זאת לא תהיה ומה שאתם אומרים לא יבא נ"נ ויכבוש את ירושלים זאת היה תהיה. אחרי הדברים כולן נאמר תועבה בע"א שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו' ונאמר תועבות בגסות הרוח שנאמר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב ואפילו הקב"ה שהכל שלו והכל מעשה ידיו אינו יכול לסבול את גסי הרוח שנאמר (תהלים קא) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל שהרי הוא אומר (ישעיה מ) את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. וממי נטל הקב"ה עצה כשברא את העולם הוי אומר שלא נמלך אלא עם התורה שנאמר (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום אל תקרי אמון אלא אומן כמו אומן זה שהוא עוסק באומנתו:
1
ב׳משל למלך בשר ודם שהוא בונה פלטרין עד שהוא מגיע את הקרשים ומתקנין את הקורות הוא מביא תחלה את המגילה ודיו וצייר את החדר בפני עצמו ואת העליה בפני עצמו ואת בית הכסא בפני עצמו ואחר כך הוא בונה כמו שהיה מצייר. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה וברא את העולם אבל מלך בשר ודם הוא בונה כל אחד ואחד לבדו משא"כ מעשה שמים וארץ כולן ברא הקדוש ברוך הוא אותן בבת אחת שנאמר (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. כיצד ישב הקב"ה וברא את עולמו חמש שיטות בדבר זה שטה ראשונה ברא הקב"ה שני אלפים רבבות כרובים ושני אלפים רבבות אופנים וכל שרפים ואראלים וכן שאר מלאכי השרת אין מספר ולמעלה מהן חיות הקודש ולמעלה מהן רקיע כעין הקרח הנורא ולמעלה ממנו כסה"כ ולמעלה ממנו יושב הקב"ה בשמי השמים העליונים ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו שנאמר (יחזקאל א) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ומתוכה דמות ארבע חיות וגו' ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו' וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. אבל אמרו ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה וגיהנם וגן עדן וכסא הכבוד ושמו של בן דוד ובית המקדש תורה מנין שנאמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז תשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם גיהנם מנין שנאמר (ישעיה נ) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה ואין תפתה אלא גיהנם שהיא בריאה קודם לכל וכיון שברא הקב"ה את הגיהנם עמד הקב"ה וקילס את כל מעשי ידיו שנאמר (בראשית א) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ומאי גם היא למלך הוכן אין מלך אלא יצר הרע שנאמר (קהלת ד) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל זה יצה"ר הנקרא מלך זקן וכסיל. ד"א טוב ילד מסכן וחכם זה ר"ע ממלך זקן וכסיל זה טורנוסרופוס הרשע. ומאי העמיק הרחיב שהעמיקה והרחיבה לו מלאך המות כדי שתהא מלא קומתו ובה מדורת אש ועצים וגו'. גן עדן מנין שנאמר (בראשית ב) ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם כסא הכבוד מנין שנאמר (תהלים צג) נכון כסאך מאז. בית המקדש מנין שנאמר (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של בן דוד מנין שנאמר (תהלים עב) לפני שמש ינון שמו ואחר כך ברא הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ ואת כל אשר בהם וכללן ורדדן ויסדן וטפחן וגמדן ומתחן ומישבן. כללן ורדדן מנין שנאמר (בראשית ב) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. יסדן וטפחן וגמדן מנין דכתיב (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. מתחן ומישבן מנין שנאמר (ישעיה מ) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת ואחר שנבראו כל הנבראים שבעולם היו כולן בשמחה גדולה כאלו הן אוכלין ושותין ושבעין ושמחים שמחה גדולה והרי הדברים ק"ו ומה אם העומדין בחוץ שאינם רואים פני השכינה מבפנים הרי היו בשמחה כאלו הן אוכלין ושותין ושבעים ושמחים שמחה גדולה מכ"ש המלאכים וצבא השמים שהקב"ה הכניסן לפנים תחת כסא הכבוד שהיו בשמחה גדולה כאלו הן אוכלין ושותין ושבעים ושמחים שמחה גדולה וכיון שברא הקב"ה את כל העולם כולו ועמד ודחפן והוציאן לחוץ היו כולן צועקין ומיללין ובוכין בכיה גדולה ואמרו לפניו רבש"ע מפני מה הוצאתנו ממדה של קורת רוח מה עשה הקב"ה כדי לפייס אותן מכל ארבע מדות שברא הקב"ה בעולמו הביאן וקבע את צורתן בכסא הכבוד שלו פני אדם מן בני אדם פני אריה מן החיה פני שור מן הבהמה פני נשר מן העופות. באותה שעה אמר הקב"ה נטלתי שכרי מכל מה שבראתי בעולמי נטלתי שכרי את פני אדם שבמרכבה בשביל שבראתי לכל בני אדם אשר בארץ ונטלתי שכר את פני השור שבמרכבה בשביל שבראתי לכל הבהמה אשר בארץ ונטלתי שכר את פני האריה שבמרכבה בשביל שבראתי לכל החיה אשר בארץ ונטלתי שכר את פני הנשר שבמרכבה בשביל שבראתי לכל העופות אשר בארץ מיד כתב הקב"ה את הדבר וחתם אה הדבר שיהא כן עד עולם אבל כיון שחטאו ישראל בעגל הביא הקב"ה את פני הכרוב והכניסו תחת פני השור שהרי פעם אחת נאמר (יחזקאל א) דמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור וגו' ופני נשר לארבעתן ופעם אחרת נאמר (יחזקאל י) וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והד' פני נשר. אלא כאן קודם שחטאו ישראל בעגל וכאן לאחר שחטאו ישראל בעגל ושנו החכמים למי מוסרין מעשה המרכבה אם חזית איש שהוא גובר על יצרו ואוהב את שכניו ומדבר בנחת עם הבריות ומכלכל את כל דבריו בדין ובמשפט ועיניו למטה ולבו למעלה ואפי' כשהיה בנערותו לא יצא עליו שם ביש ולא חטא קדם אלוה כל ימיו לזה מוסרין ראשי הפרקים. ומשנוצר אדם הראשון עד המבול היה אלף ותרנ"ו שנה וכל באי העולם היו מכעיסין ובאין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול ואז פסק הקב"ה מלקרות ומלשנות ומלעשות כל מלאכה. וכי מה מלאכה עשה הקב"ה מיום שברא את העולם עד אותה שעה אתמהה. אלא מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עד אותה שעה בכל יום ויום ישב על כסא כבודו שליש היום היה קורא ושונה ושליש היום דן את הדין ושליש היום עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואת כל מעשי ידיו שברא בעולם וכיון שהביא את המבול לעולם אז פסק הקב"ה מלקרות ומלשנות ומלעשות כל אותן מלאכות והיתה אותה מדה לפניו כמדת האבל וכיון שבא נח לעולם ועשה רצונו של הקב"ה א"ל הקב"ה (בראשית ז) בא אתה וכל ביתך אל התבה אתה ובניך לבדם ואשתך ונשי בניך לבדם וכיון שיצא המבול מן העולם א"ל הקב"ה לנח (בראשית ח) צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. באותה שעה התיעצו מלאכי השרת והיו קושרין תגר לפני הקב"ה כמו שעשו קטגוריא כשברא הקב"ה את אדה"ר שהיו אומרים לפני הקב"ה רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' (תהלים ח) באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת תנו עיניכם במרכבה ודייכם מלקטרג בו עוד כי אפי' אם אין לי מהם אלא אחת מן ארבע מדות שקבעתי בכסא הכבוד שלי כבר גזרתי עליהם שיאכלו העולם הזה:
2
ג׳מבריאת העולם עד דור המבול ע"כ שיטה ראשונה. מן דור המבול עד דורו של מנשה שיטה שניה. דורו של מנשה למה"ד למלך בשר ודם שעמד ותפס וכנס כל עבדיו שלו ונתן שליטים בידם של כולם ויצא עמהם לשדה וכשהלכו לשדה מצאו אדם אחד שהוא טמון בסלע תפסוהו ברגליו והוציאו אותו מן הסלע ויחרו פניו התחילו מנפחין לו באפיו ומשפשפין לו בפניו וכ"כ היו מנפחין לו באפיו ומשפשפין לו בפניו עד שהרבה דברים בפניהם וכיון שריבה את דבריו בפניהם מיד השליכו את השליטים שלהם מידם לארץ ואמרו לו ממקום שנפלו שם לא יעלו משם לעולם שנאמר (ישעיה ב) ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פרות ולעטלפים לבא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. ומדורו של מנשה עד שנבנה הבית השני שיטה שלישית הרי שלשה אלפים וד' מאות ושמונה שנה ומשנבנה הבית האחרון עד שנחרב ד' מאות ועשרים שנה ומשנחרב הבית האחרון עד עכשיו הרי תשע מאות שנה ומשנבנה הבית האחרון עד ימות בן דוד שיבנה הבית שלא יחרב עד עולם היא שיטה רביעית ומן ימות בן דוד עד שיחרב העולם ויתבטל ונשגב ה' לבדו ביום ההוא יום שכולו שבת היא שיטה חמישית. אבי שבשמים גלוי וידוע הוא שאתה יושב ומצפה להן לישראל מתי יגיעו ימות בן דוד ותמצא בישראל מהן בעלי מקרא ומהן בעלי משנה מהן בעלי משא ומתן באמונה. מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם ויחזור ויתקיימו לפניו שתי שורות של מה"ש העומדים לפניו ויאמרו שירה לפניו. שורה האחת העומדת לפניו מקדישים את שמו בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעת החמה ואומרים ק' ק' ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו) שורה השנית העומדת לפניו מקדישים את שמו בכל יום תמיד משקיעת החמה ועד יציאת החמה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג) ומה ת"ל ממקומו אלא לפי שאין הבריות רואין אותו שאפילו מלאכי השרת אינן רואין אותו שאפילו החיות הקודש הנושאים את כסא כבודו אינן רואין את הכבוד שלו. בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותן משיצאו ישראל ממצרים עד שנכנסו ישראל לארץ מ' שנה היה כמה היה הקב"ה מגפפן וכמה מחבקן וכמה מנשקן ומשנכנסו לארץ עד שנבנה הבית ראשון ד' מאות וארבעים שנה היתה ידו של הקדוש ב"ה פשוטה עליהן להצילן מכל צר ואויב וכן משנחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית האחרון שבעים שנה היתה ידו פשוטה עליהן להצילם מכל צר ואויב וכן משחרב הבית האחרון ועד עכשיו ט' מאות שנה כמה מגפפן כמה מחבקן כמה מנשקן. מכאן ואילך אם נעמוד אנו ובנינו ובני בנינו ויהיה לנו פה מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו יכולין להודות לך ה' אלקינו ואלקי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הנסים והטובות שעשית עמנו ולעתיד לבא כמה מאיר הקדוש ברוך הוא פני הצדיקים שיהיו כשיטה ראשונה משל למה"ד למלך ב"ו ששלח אל עבדיו ובני ביתו שהוא בא להם בסוסים ובפרשים ובחיילות הרבה שיכינו לו אהל יפה ונחמד כדי שיבא וישרה עמהם בשכונה שלהם. כיון ששמעו עבדיו ובני ביתו מיד יצאו אף הם לקראתו בסוסים ובפרשים ועמהם חיילות הרבה ואמרו לו שכבר הכינו לו אהל יפה ונחמד כדי שיבא וישרה עמהם בשכונה שלהם ואם לא עשו כך שלא יצאו לקראתו בשמחה ולא הכינו לו אהל יפה מיד מגרש אותם המלך לכך נאמר ויגרש את האדם (בראשית ג) ומפני מה לא נאמר ויגרש את הבהמה ויגרש את החיה ואת העופות אלא מעיד אני עלי שמים וארץ שהבהמה חיה ועוף אין ממללין ואין קורין ואין שונין לפיכך תלה הכתוב באדם לכך נאמר ויגרש את האדם. למעלה הימנו מה הוא אומר (בראשית ג) וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב כיון שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה נזדעזעו כל אבריו א"ל הקב"ה הואיל ונזדעזעו אבריך תאכל לחם שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם וגו' עד ואל עפר תשוב. אל עפר תלך לא נאמר אלא ואל עפר תשוב מכאן רמז לתחית המתים מן התורה לכך נאמר ואל עפר תשוב. ומה נשתנה הבי"ת מכל הכ"ב אותיות שבה ברא הקב"ה את עולמו שנאמר (בראשית א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והלא אין ראוי לומר אלא אלקים ברא בראשית ומה ת"ל בראשית ברא אלקים אלא צא ולמד מתינוק זה שהיום פותחין ואומרים לו אל"ף בי"ת ולמחר אומרים לו בי"ת אל"ף וממי אתה למד אלא למד מן הברכות והקללות האמורות במשנה תורה לכן התורה נאמרה בתחלה בבי"ת בי"ת אל"ף אל"ף שנאמר בראשית ברא אלקים את. ועוד טעם אחר לכך התורה נאמרת תחלה בב' שהוא לשון ברכה ולא נאמרה באל"ף בתחלה שהוא לשון קללה של ארור וא"ת הלא כתיב בבי"ת בכה תבכה (איכה א) הא נאמר באל"ף איכה ישבה בדד (איכה א) וקללה של ארור וכל הצדיקים העומדים בתחיית המתים לימות בן דוד שוב אינן חוזרין לעפרן לעולם שנאמר (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. ולאנה הולכין אלא בשעה שהקב"ה יהא מקבל פני הצדיקים לעתיד לבא יבואו לפניו כבנים לפני האב וכעבדים לפני אדוניהם וכתלמידים לפני רבן שנאמר (זכריה יד) הנה יום בא לה' וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים וגו' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו' ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש וגו' ובא ה' אלקי כל קדושים עמך והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתראנו בבנינה של ירושלים במהרה בימינו אמן.
3