תשב"ץ קטן ק״כTashbetz Katan 120
א׳מברך שהחיינו בשני הימים קודם התקיעה ובשתי הלילות בקידוש. אמנם הוא רגיל להמתין מלשתות יין חדש עד ליל שני של ר"ה ומברך שהחיינו לאפוקי נפשיה מפלוגתא כי יש גדולים שאמרו שאין לברך זמן ביום שני אמנם אפי' לא היה לו יין חדש מברך זמן [לאפוקי מאותן שאין אומרים זמן כלל בליל שני של ר"ה ונותנים טעם לדבריהם משום דקדושה אחת היא והויא להו השני ימים כיום ארוך ולא דמי לשני ימים טובים של גליות דב' קדושות הן. ומיהו רש"י מצא במחזור ויטרי שיש לומר זמן ביו"ט שני של ר"ה דמאי אמרת קדושה אחת היא וכיומא אריכא הוי אדרבה היא הנותנת שהרי אימת הוי קדושה אחת כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ואף על גב דלאחר חורבן הוי יום ראשון עיקר כדאמרינן משחרב ביהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלין את העדים כל היום כולו, מ"מ מה שאנו נוהגים בהן קדושה אחת היינו מחמת תקנה הראשונה שהתקינו שלא יהיו מקבלים עדות לאחר המנחה ואז הוי יום שני עיקר כדאמרינן התם שלא היו נוהגין אותו היום קודש רק שלא יזלזלו בו משום שהתחילו לנהוג בו ביום קדש בבקר שהיו מצפים לביאת העדים קודם המנחה. ע"כ]:
1