תשובה מאהבה חלק א ק״בTeshuva MeAhava Part I 102
א׳בע"ה תקסט"ל פראג ישאו הרים ששון ושמחה וגבעות עוז וחדוה וקול זמרה לכבוד חתני' ידידי וחביבי מחמד עיני ולבי הרב המאוה"ג החריף ובקי החכם השלם המפורסם מוה' איצק שפיץ נ"י אב"ד בק"ק ברעזניץ והגליל פראכינע ושלום לנכדי' ידידיי יצ"ו.
1
ב׳אהובי חתני בבת עיני הלא כתבתי לך שלישים לא אוכל לעיין עוד כירחי קדם בעוני עזבני כחי ואוני ולבי בל עמי ואור השכל אין אתי בהגיון מעט ראשי סחרחר מיום אשר יצאה בי יד ה' ואת בכורתי לקח לו לבת ויתאו המלך יפי' והוא אדוניה יהי שמו מבורך נצח סלה ולרוב אהבתי וחבה יתירה אשר אהבתיך אהבת עולם חלצתי עצמותי ואזרתי כגבור וראיתי פתח דבריך הנעימים ואני כחולה חלום ובחלום אדבר בו.
2
ג׳אשר עלה ונסתפק אם אכל האיסור והתנאי נתערב מב"מ אם התערובות אסור מטעם דשיל"מ שיכול לשאול על נדרו לשטת רבא במס' שבועות דף כ"ז ע"ב אם לא נשתייר כזית אינו נשאל והכא לא נשתייר מן האיסור כלום וא"י לשאול ואין דנין בדין דשיל"מ א"ד כיון שנשתייר התנאי כמבואר בלשונו באר היטיב וידיד נפשי חתני הרב נ"י לא דק במה שכתב דינו של רבא הובא בש"ע י"ד סי' רל"ח סי' כי אנן קיימ"ל כאמימר שם דף כ"ח ע"א אפי' אכלה כלה נשאל עלי' ונפטר משבועתו וכ"ד הרי"ף והרמב"ם פ"ו מה"ל שבועות הל' ח"י והרא"ש והטור והש"ע סי' רל"ח סעיף כ' ולאמימר אין ספק הזה כלל אמנם י"ל אף לאמימר עפ"י דעת הראב"ד המובא בספר תמים דעים ומביאו כנסת גדולה בהגהותיו שם לי"ד נשבע על ככר ואכלה כלה במזיד ולא התרו בו אינו נשאל עלי' לפי שאין זה מחוסר לא מלקות ולא קרבן הילכך אית לי' עונש שבועה ולית לי' תקנתא בשאלה וכן נראה דעת שער אפרים סי' ע"ב מובא בשער המלך אבל אין נראה כן מהרא"ש ויתר פוסקי' יהי' איך שיה' מסתפק ושואל אליבא דרבא אף דלא קיימ"ל כוותי'.
3
ד׳ואמרתי להשתעשע עמך מענין לענין באותו ענין הנה אם נדרי' יש להם דין דשיל"מ הרבה יש לי להאריך ולא נעלם מני מה דאז"ל במס' נדרים דף נ"ט ע"א דאר"א שאני קונמות הואיל ואיבעי מתשיל עלייהו הוו להו כדשיל"מ וכדמסיק שם דמצוה לאיתשולי והוי כאלו איתשיל והוי דשיל"מ וכמ"ש הר"ן וה"ז כאלו המתיר בא ממילא ובחנם השיג הש"ך בי"ד סי' ק"ב סק"ח על המהרש"ל מנדרים עייש"ה וכן צ"ל נמי בכ"מ פט"ו מה"ל מ"א הלי"א באופן השני דהא בפירוש כ' הרמב"ם פ"ה מה"ל נדרים הל' י"ב דנדרים הויין כדשיל"מ וכן הוא בש"ע י"ד סי' רי"ו סעיף יו"ד וכמ"ש לעיל בתשובותי סי' ג' אלא שצל"ע קצת בכ"מ פט"ו מה"ל מ"א הל' י"ב שסיים שם וז"ל ויש לדחות ולומר דלא מקרי דשיל"מ אלא כשההיתר בא ממילא כו' ונדרים כיון שאין ההיתר בא אלא ע"י שאלת חכם לא חשיב דשיל"מ עכ"ל מה מה מענה מצא על סוגיא דנדרים והרמב"ם הנ"ל ויש לדחות הכ"מ שם לא רצה רק לתרץ דאין זה משנה שלימה דוק ותשכח ונלענ"ד המדקדק היטיב בלשון התלמוד והרמב"ם מה"ל נדרים יראה שנקטו כדשיל"מ ולא דשיל"מ ממש כי שם עכ"פ לא בא ההיתר ממילא וכן בש"ע י"ד סי' רי"ו העתיק לשון הרמב"ם כדשיל"מ ומזה נלענ"ד טעם שהשמיט המחבר בסימן ק"ב דנדרים הויין דשיל"מ כי לדידי' לא הויין נדרים דשיל"מ ממש (ועדנה הדבר צל"ע) אלא שהרמ"א כתב שם בסוף הסימן מי שנדר מקרי דשיל"מ משום דלא נשאל על אלא מדוחק כמבואר בסי' ר"ג ובסי' ר"ל עיי"ש בבית יוסף ועתה ספקותיך לענין נדר.
4
ה׳ואמינא דרך פלפול לחזק דברי ידיד נפשי חתני הרב נ"י הנה אמרתי סברה אחת אהובה במה דפליגי רבא ואמימר רבא ס"ל אע"ג דהחכם עוקר מעיקרו אף שלא נשאר בפנינו מן האיסור מאומה ודבר זה בעצמו מצינו בירושלמי עפ"י העתקת הרא"ש וביאורו במס' נדרים דף נ"ב ע"ב וז"ל ואלו נדרים מה איתעביד להון כדשיל"מ או כדשאל"מ מסתברא מי עבדינן כדשיל"מ התני תמן שהחכם עקר את הנדר מעיקרו כלומר כיון שעוקר אותו מעיקרו נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דשיל"מ אמרי אין עיקור אלא מכאן ולהבא כלומר עקר העיקר מכאן ולהבא שהרי הי' אסור עד היום הלכך חשיב דשיל"מ כו' עכ"ל (מדברי הירושלמי הזה תמהתי מאד על הרשב"א והטור והש"ע סי' ק"ב שכתבו ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אינו בדין דשיל"מ לפי שאין המתיר עתיד לבא בודאי ועיי"ש הא ביצת ספק טרפה אפי' עתיד לבוא ההיתר בודאי עכ"ז אינו תחת סוג דשיל"מ לא מיבעי למ"ד דנדרים לא הויין דשיל"מ דחכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא שלא נאסר מעולם ולא הויין דשיל"מ ה"נ אם תשהה יב"ח או שתלד וכי"ב נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דשיל"מ אלא אפי' למ"ד נדרים הויין דשיל"מ דכל זמן שלא נשאל על נדרו הוי דבר האסור אעפ"י שהחכם עוקר נדר מעיקרו אבל גבי ספק טרפה אחר שתשהה או שתלד הוברר מלתא למפרע דמעולם לא הי' שום איסור ואין זה בכלל דשיל"מ אליבא דכ"ע ותמהתי על הגאון מוהר"ג והגאון בעל צ"צ סי' ס"ט שלא הרגישו בירושלמי ורציתי ליישב עפ"י דוחק ספק טרפה צריך עכ"פ להשהות עד שתלד או יב"ח אבל נדרים תכף הויין דשיל"מ ודוחק הוא ואין כאן מקומו) עכ"פ לשטת רבא דצריך להשאר כזית להיות נשאל עליו דס"ל כמ"ד נדרים דשאל"מ ויפה נסתפק כבוד חתני הרב נ"ו בספק הראשון אליבא דרבא לשטתי' דס"ל נדרים הויין דשיל"מ (ויש לו מקום לפלפול דקשיא הלכתא אהלכתא דקיימ"ל כאמימר וקיימ"ל נדרים הויין דשיל"מ והן תרתי דסתרי אהדרי) אבל נפשט ספק השני דלדידן יכול לשאל על נדרו אף שלא נשאר כלום ודעת ר"ת כשטת כל הפוסקי' כאמימר אפי' אכלה כלה ובמזיד ולא התרו בו נשאל אע"ג דר"ת כתב דבריו אליבא דרבא היינו לענין דין שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו כו' דבהא קיימ"ל כוותי' דרבא ובזה יש לי לבאר גם שטת רש"י שפי' אליבא דרבא לשטתי'.
5
ו׳ויותר נלענ"ד שאין מקום לספק השני דאין ר"ח מוכרח לסברת הר"ן במסכת נדרי' דף צ' ע"א דרבא ס"ל כרב פפי שם אלא כי"א שמביא הר"ן שם דרבא ס"ל כשם שפליגי בהפרה פליגי בשאלה והלכה כרבנן דמתירן אפי' לא חל הנדר א"כ גם לרבא לשטתי' מתירין אף דלא חל הנדר ועוד כשאכל ככר אחד ונשאר ככר השני וה"ז דומה כאלו נשבע שלא יאכל ככר השני מהיום ותכף חלה השבועה ועיין שו"ת תשב"ץ חלק א' סימן קצ"ה דצ"ה דרך כלל לא אוכל לכוון דברי חתני הרב נ"י אם כבר נאכל ככר האיסר ודאי התנאי נקרא בשם איסור.
6
ז׳גם מה שנראה מכותלי מכתבו דהיתר בהיתר לא בטל באמת אנן קיימ"ל דהיתר בהיתר בטל אף לדעת הרי"ף פת שאפאה עם צלי הוי דשיל"מ כאשר הארכתי בו בתשובתי נלענ"ד אם כבר נתבטל מודה ועיין בהגהות הרמ"א בי"ד סימן צ"ט סעיף ו' כזית חלב שנפל למים מותר לכתחלה ליתן המים לקדרה של בשר כמבואר בש"ך שם ס"ק כ"ב ועיין בשו"ת צ"צ סימן פ' והעתיקו המג"א בא"ח סימן תמ"ז בקצרה עיין שם היטב.
7
ח׳הנה כאשר כתבתי המכתב הלז הי' אצלי כבוד ידידי הרב החריף ובקי מוה' איסרל ליסא וראה שכתבתי דדוקא נדרי' הויין דשיל"מ ולא שבועות וכתב אלי וזה העתקת לשונו אות באות.
8
ט׳ב"ה תקסט"ל אל כבוד אדוני הרב המאוה"ג צנא מלא ספרא עמי' שרי נהורא נ"י ע"ה פ"ה מוה' אלעזר יחי' על מי מנוחות ינהלהו השם סלה.
9
י׳מדי צאתי מבית אדוני ועדיין סעיפי נאחזים בסבך הספק אשר העיר רמ"ת אין אמרינן דשבועה יש לה דין נדר לענין דשיל"מ היות הדבר סתום בפי גדולי הראשונים נוחי נפש ואני מועדי שנאתי לווכח בענין שאינו מוחור לי כשמלה אולם כרואה באספקלריא שאינה מאירה ראיתי כי יש מזה רמז בדברי האחרונים ז"ל ובבואי לביתי חפשתי כה וכה ומצאתי להגאון בעל פרי מגדים בפתיחתו הנפלאה להלכות פסח החליט הדבר בלי נדנוד ספק דגם בשבועה איכא דין דשיל"מ ואח"כ נזכרתי בדברי הגאון בעל חות יאיר בתשובתו שהשיב לשואלו על אחד שאסר עצמו יין בקונם ונשבע שלא יתיר נדרו אם גם זה בסוג דשיל"מ וברור לו כשמש דהוי יש לו מתירין דיכול לשאול על שבועתו ואח"כ על נדרו הרי דגם בשבועה דליכא מצוה לאתשולי חשיבין לה ישל"מ ובעבור זה חפצתי לשאוב מים מן המקור אשר שם נובע הסברה דאין שבועה בכלל נדר לערין דשיל"מ ומצאתי בט"ז הטעם דאין נשאלי' עלי' אלא מדוחק כיון דלדעת קצת הגאונים אין התרה לשבועה והרי הש"ס מלא על כל גדותיו דיש שאלה לשבועה אפס יש הבדל בין שבועה סתם לשבועה בשם כמבואר היטיב במרדכי פ"ג דשבועות ומעתה שבועה בלי שם מצוה לאיתשולי עלה כמו על נדר וחד טעמא אית להו זה מחשבתי ולאדוני משפט הבחירה נא יורה דעתו לאוהבו איסרל ליסא עכ"ל, והשבתי לו במהירות בלי עיון לחולשת ראשי ל"א. אני אמרתי מסברא לחלק בין נדרים לשבועות דנדרים מצוה לאיתשולי כדאמרו בפירוש כמו שכתבתי למעלה משא"כ שבועות דאין מתירין אלא על צד הדוחק ואיך שייך לומר עליהן שזהו מסוג דשיל"מ ורמ"א בדקדוק נקט נודר וגם רז"ל אמרו כל הנודר כאלו בונה במה כו' ומ"ש רו"מ כל הש"ס מלא דיש שאלה לשבועה הא כל הש"ס נמי מלא בתרומה דמיתשיל עלי' עכ"ז נמנו וגמרו ביבמות ובנדרים דתרומה לא הוי דשיל"מ וממ"ש בעל ח"י סיען קל"א אין ראי' עיקר כוונתו מפאת נדרו הוי דשיל"מ משום דמצוה לאיתשולי עלי' כנראה שם ועיין עליו ובעל פרי מגדים הוא אומר גזרה וחוקה ואי אתה רשאי להרהר אחרי' ומ"ש רו"מ לחלק בין שבועה שהיא בשם אין מתירין אלא מדוחק אבל שבועה שאינה בשם שותה לנדר כל כי האי לא הוי להו בש"ע סימן ר"ג וסימן ר"ל למסתם אלא לפרש ולומר כל שבועה שאינה בשם מצוה להתיר כמו נדרים ות"ל דברים שאמרתי מסברא דנפשי ואשתכח לסבא כוותי בשו"ת בית יעקב סימן ק"י בארוכה זה אשר השבתי לידידי החריף מוה' איסרל נ"י ועתה אתה ידיד נפשי שים עיניך טל כל מה שכתבתי ומפאת כאבת ראשי ל"א לא אוכל לעיין בהלכות קלי' מכ"ש בהלכות חמורות יתר ספקותיך עוד חזון למועד אקח אשפוט מישרים בלי נדר הכ"ד חמיך הדורש שלום תורתך כל הימים. הק' אלעזר פלעקלש.
10
