תשובה מאהבה חלק א ק״הTeshuva MeAhava Part I 105
א׳בע"ה יוה השני ח' טבת תקמב"ל ג"ט שלום באהלי של שם הנכבד מן השלישים ממזרח שמש עד מבואו נודע ביהודה ומהולל בקהל קדושים כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה מבחר האנשים שקול זה כנגד כלם פאר האישים זקן ונשוא פנים יועץ וחכם חרשים גבור ואיש מלחמה שר התורה שר הבירה ושר חמשים מרנא ורבנא יחזקאל נשיא הלוים גזע ישישים עיניו תחזינה בית קדשי קדשים לחזות בנועם ה' בשמחה ובשלישי' בשבתות וחדשים ועולותיו יעלו לריח ניחוח לשם גבוה לשם אישים אוכי"ר.
1
ב׳אחרי שאילת שלום רב יהי לרצון אמרי פי בשאלה אחת אשר אנכי שואל בטובו ע"ד כמה ס"ת הנמצאים פה והמה כתובים כדינן וכהלכתן רק הסופר לא דקדק היטיב להשגיח לתפור היריעות מיושרות יחדו שיהיו הדפים שוים למעלה ולמטה ובעבור זה נראה כמה פעמים כפתוחה לדעת הרמב"ם וסתומה לדעת הרא"ש במקום שאין שם פרשה כלל והנה הדברים פשוטים לכל האחרונים אם עשה הסופר פרשה במקום שאין שם פרשה דפסול (כדעת הרמב"ם כדבעינן למימר קמן אי"ה) דלא כדעת הב"ח (בי"ד סימן ער"ה) שסבר דלדעת הטור דוקא פתוחה ועשאה סתומה או להיפך פסול אבל אם הניח פרשה במקום שאין פרשה אינו פסול כבר האריך כנגדו הט"ז בראיות ברורות דזה פסול היותר פשוט וא"צ לכותבו (עייש"ה ס"ק ה') וכן נראה (מהש"ך שם סק"א) ונלע"ד סעד לדבריהם שאפשר לדעת הב"ח שיביאו לידי טעות בכמה ענינים שיסברו שמותר לסיים שם כמשפט הפרשה ויהי' לפעמים שני פסוקים סמוך לפרשה וכיוצא בה (ועיין בא"ח סימן קל"ח) ויבואו לידי כמה שגיאות במדות שהתורה נדרשת בהן (ואף שאין לנו כעת נ"מ בזה) כמו כלל ופרט המרוחקים דפליגי בכמה דוכתי אין דנין ומסיק התלמודא ה"מ בחד ענינא כו' ועיין (פסחים ו' ע"ב ובתוספות מנחות נ"ה ע"ב ד"ה א"כ) וה"ה לענין אין מוקדם ומאוחר אשר דוקא בתרי פרשיות (כמבואר שם שם) וה"ה לענין שני כללים הסמוכים זה לזה ועיין (בספר יבין שמועה כלל קס"א) וכיוצא בםן הרבה גם בתפילין נראה משמעות (המג"א א"ח סימן ל"ב ס"ק ל"ג) שאם הניח הפרשה במקום שאין שם פרשה פסולין עיי"ש.
2
ג׳ונראה לענ"ד שם יש עוד חשש אחר שנראה כחמש פרשיות בתפילין אמנם לכאורה נלע"ד הוכחה לדעת הב"ח וצל"ע על הרמב"ם הנה הרמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת הל' ו') כתב וז"ל נזדמנה לו בתוך השטה תיבה בת עשר אותיות או פחות או יותר ולא נשאר מן השטה כדי לכתוב את כלה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציו בתוך הדף וחציו חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השטה וכתב הגמיי"נ שם אות ה' אבל למשוך האותיות לעשותן גדולות עד סוף השטה אסור שאין לשנות אות אחת מחברו לא לגדלו ולא להקטינו כו' עכ"ל והרא"ש בהלכות קטנות חולק על הרמב"ם ופוסף דוקא בת ה' אותיות שרי שרובה בתוך הדף אבל בת זי"ן או בת טי"ת אעפ"י שרוב בתוך הדף אין לכתוב אלא מניח חלק (וכן פליגי הטור והמחבר) עיי"ש ומעתה צל"ע לפמ"ש הדרישה ועיין עליו (ומביא הש"ך סימן ער"ה ס"ק ד' ובט"ז שם סק"ד) דיושר פרשה סגי בריוח ג' אותיות א"כ בין לדעת הרמב"ם בתיבה בת ט' אותיות שאינו יכול לכתוב אלא ד' בתוך השטה ובין לדעת הרא"ש אפי' יכול לכתוב ה' בתוך השטה צריך להניח המקום פנוי עד סוף השטה ויתחיל מתחלת השטה עכ"פ בין למר ובין למר נשאר שם שיור פרשה פנוי' במקום שאין פרשה (ועיין בירושלמי ומביאו הרא"ש ז"ל בפסקיו בהלכות קטנות) בשלמא לדעת הב"ח לשטת הטור ניחא שאין קפידא במקום שאין שם פרשה אלא לדעת הרמב"ם (פ"ח מהל' ס"ת הל' ג') דס"ל להדי' או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה כו' ה"ז פסול ואין לו תקנה כו' עיי"ש א"כ ק' הך דינא דתיבה בת עשר אותיות או פחות או יותר כו' היכא משכחת לה הא יהא שיור פרשה במקום שאין פרשה וצ"ע ויש לדחות.
3
ד׳יען אפילו אם נקבל שהב"ח נשבר אנחנו נמלטנו עד כאן לא פסל הרמב"ם ולא פליגי כל האחרונים על הב"ח אלא אם טעה הסופר ועשה פרשה במקום שאין פרשה והוא בכלל מה דאז"ל (שבת ק"ג ע"ב) וכתבתם שתהא כתיבה תמה כו' פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה כו' אבל בנ"ד שאין כאן טעות סופר אלא הספר נכתב כדינו וכהלכתו רק שלא תפר היריעות מכוונות ובעבור זה נראה כאלו עירוב פרשיות איכא ביניהו י"ל אף הרמב"ם והפוסקי' החולקי' על הב"ח מודים שאין מקום לפסול בזה והדעת מכרעת כן הגע עצמך מי ששכח לעשות פתוחה בסוף הדף וה"נ בדף הסמוך ונראה לאחריו שכח להניח שיטה שלימה פנוי' (כדעת הרמב"ם דהכי נקטינן) וכי נאמר דיתפור היריעות שלא כסדרן בענין שתהא נראה שטה שלימה פנוי' בראש הדף אלא ודאי צריך הסופר לתקן בכתיבה שאפשר לתקן כדעת הפוסקי' ולא מהני ע"י חבור היריעות יחדו דון מינה בנ"ד שלא נראה הפתוחה רק ע"י קלקול התפירות מהיכי תיתי נאמר דשם פרשה עליה.
4
ה׳ועדיין עלי לבי נוקפי אחרי רואי (מס' סופרים פ"ג ה"ל ג') וז"ל אבל עושה חומשין תורה אימתי בזמן שמדתן ושטחן שוה (ואין על זכרוני לפי השעה שהפוסקי' העתיקו הך מ"ס) א"כ בגוונא דילן שע"י התפירות נתקלקלו המדות והשיטות ואף שיש לחלק ולומר שאין הנדון דומה לדידן כי בעובדא דילן נכתבו מתחלתן מכוונות וגם היריעות היו שוות עכ"ז הקפידא מצאה מקום לנוח אחרי שעינים רואות שאין השורות מיושרות ורז"ל דקדקו ע"ז להיות המדות והשיטות מכוונות והולמות (ואני הקטן שהגיט לחינוך בית יהודה בסי' ע"ג וז"ל בעמוד שיש לו שורה יתירה מחברת' אין שום פסול ומותר לקרות בו לפי הדין עכ"ל ומה אעשה אם לפניו הלכה פסוקה גזרה וחוקה לבבי לא כן ידמה וה"ל לפרש את דבריו באופן שהעמודים לעד לעולם המה מכוונים ולא שינו את מדתן כמשמעות לשון רז"ל במס' סופרים ושלא תהי' נראה דף הסמוך לו כפתוחה שטה שלימה כאשר בארתי קודש למעלה ועיין עוד בסמוך אי"ה ואם לאו אם אפשר לתקן ע"י סופר מומחה ואומן מוטב ועיין י"ד ר"ס ער"ה בהג"ה ובאחרונים שם וס"ס רע"ט).
5
ו׳ואף שלענין פרשה במקום שאין פרשה שנראה ע"י חבור היריעות נלע"ד למצוא עוד קולא אחת שאינו דומה לפתוחה שיטה שלימה דשם נראה משני עבריהם מזה ומזה מכל צד השוה מלפני' ומאחרי כתובה ואמצעית שטה אחת פנוי' משא"כ פרשה שאינה נראית זולת ע"י קלקול התפירה דאינה פתוחה שיטה שלימה זולת במקום חבור היריעה בתחלתה בדף הראשון בעמוד הראשון של היריעה אבל העמודים שאחר עמוד הראשון המה שוים עד תחלת התפירה מיריעה של אחרי' א"כ אפשר שאין זו צורה כלל ואנו אין לנו להוסיף על הצורות ולצייר צורה חדשה.
6
ז׳אבל עכ"פ נלע"ד דצריכין להתיר התפירת ולעשותן היריעות מכוונות שתהי' מדתן ושטתן שוה כפשטא דמ"ס (ואע"ג שיש להסב פשטא דמ"ס לכוונה אחרת) אלא שנלע"ד בשבת אין להוציא אחרת דהא אם נתיר התפירות באופן שעדיין הנה מחוברות בקשר של קיימא (כדעת התה"ד סי' נ' כאשר הסכימו עמו המחבר והרמ"א בי"ד סי' רע"ח סעיף ג' וכ"ד כל האחרונים ועיין בס' נקה"כ ודלא כט"ז שם ס"ק ב') ויהי' אפשר למשוך הדפים שיהיו שוים למעלה ולמטה והיריעו' מיושרות וחוברות אשה אל אחותה שלא תהי' כלל שם שום פתוחה וא"כ אחרי שבהתיר התפירה הספר כדינו רק מצד איסור שבת הוא דרביע עלה יש להקל לקרות בה ואעידה לי שני עדים נאמנים הנה כ' הט"ז (א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ח) על מה שכתב המחבר (שם סעיף י"ח) אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין לאחר שנגמר פסול אם נמצא כן בס"ת אין להוציא אחרת דכתב הב"י בשם הרשב"א אפי' אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר וכדר"ז כו' וכ' מו"ח ז"ל אפי' אם נמצא כן בשבת שא"א לגוררו מ"מ אין להוציא אחרת כיון שמעיקר ס"ת יש תקנה רק דאיסור שבת רביע עלי' עכ"ל ועדיין אני נבוך בסברא זו ואין רצוני להאריך להשהות יותר ספר שאינו מוגה ויורנו רבינו דעתו הקדושה בזה.
7
ח׳ומפאת שמניחין אותן ספרים הצריכין תיקון באה"ק המקודש לספרים כשרים ומתוקנים כבר הכריע (הט"ז בא"ח סי' קנ"ד סק"ז) להקל וכן מבואר ביתר אחרונים ומ"ש רבינו הגדול בספרו היקר (נ"ב חלק א"ח סי' ט') ראי' מדברי רש"י (שבת קט"ו ע"ב) בד"ה פ"ה אותיות וכ' רש"י זה שיעור לס"ת שנמחק או בלה להיות בקדושתו ומדכתב לשון בקדושתו משמע קדושתו ממש עכ"ל לא אוכל לירד סוף דעתו הטהורה שמביא ראי' מענין הצלה מפני הדליק' ומרש"י הפרשן ומשה רבן של ישראל הרמב"ם ז"ל הוא הפסקן וכ' לענין קדושת הספר להיפוך וז"ל בפ"ז הל' ס"ת הלכה י"א אבל אם כ' המלא חסר או החסר מלא כו' או שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה כו' ה"ז פסול ואין בו קדושת ס"ת כלל אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות עכ"ל גם בפרק יו"ד הל' א' כ' וז"ל נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבים כו' עכ"ל הרי מבואר להדי' דאין בו קדושת ס"ת כל ובהשקפה הראשונה רציתי לחלק בין אם נכתב הספר מתחלה בטעות דגרע טפי שלא הי' בו מתחלה קדושת הספר ומזה מיירי הרמב"ם דהרי הוא כחומש מן החומשין כו' משא"כ בס"ת שנעשה מתחלה בהכשר ואח"כ נמחקה או בלה לא פקעה קדושה הראשונה עד פ"ה אותיות ובנדון כזה נשאל מאת מורינו ורבינו נר"ו אבל אחר העיון בהרמב"ם פ' יו"ד נלע"ד שהחילוק זה ליתא ע"כ דברי התלמיד שאינו מחכים את רבותיו אין חכמה אין עצה ואין דעת בכל מזמותיו ונכון לבו בטוח באהבת רבו שיכסה על שגיאותיו ויורה לו דרכי תורה בכל נתיבותיו דרכי נועם ונתיבות שלום והי' זה שלום עליך רבי ומורי מאת הצעיר שבתלמידים. הק' אלעזר פלעקלס החובק"ק ג"ט ואגפי' יע"א.
8