תשובה מאהבה חלק א ק״כTeshuva MeAhava Part I 120
א׳ומה שהקשה ידידי מעלתו נ"י על מה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה (חולין י"ד ע"א) השוחט בשבת ובי"כ כו' וז"ל ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה וש"ת ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא לאחר גמר שחיטה ואם שחט אח"כ שחיטה שניי' היא שיהי' אסור דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת סימנים קודם שיגמור השחיטה מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול עכ"ל ותמה מעלתו הא בגמרא (שם ט"ו ע"א) פריך התלמודא ונוקמה במזיד ור"מ ומשני לא ס"ד דקתני דומי' די"כ ופריך ומי מצית מוקמת לה בשוגג ור"י הא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני כו' וקשה איך אפשר לשטת הרמב"ם לאוקמא המתני' במזיד הא לשטתי' הוה מומר לחלל שבת משיתחיל לשחוט דחבורה מחבר ובשעה שגומר שחיטתו פסולה ואיך קתני שחיטתו כשרה בשלמא לשטת תוס' (שם י"ד ע"א) בד"ה השוחט דכלה שחיטה אחת היא ובפעם אחת לא חשיב מומר ניחא אבל לשיטת הרמב"ם תכף מישתחיל לשחוט מקצת סימנים הוה מומר לחלל שבת וכשגומר הוה שחיטתו נבלה ושחיטתו כשר קא קשיא לי כך נ"ל כוונת קושיתו אף קיצר מאד ידע מעלתו לא על הרמב"ם לבד תסוב קושיא זו אלא גם על הרשב"א בחדושיו על מס' חולין שם כתב וז"ל וא"ת הא קיימ"ל דמומר לחלל שבתות בפרהסיא הוי מומר לכל תורה כלה כו' פירשו בעלי' תוס' ז"ל דבפעם אחת לא הוי מומר לפסול אותה השחיטה כו' ולי נרא' דהכא א"צ לכל זה למסקנא דהא אוקימנא לה בגמרא למתני' בשוגג כו' וכיון שכן לאו מומר הוא אלא אנוס וישראל מעליא הוא עכ"ל וקשה דהא מ"מ צריכין למימר דבפעם אחת לא הוי מומר מדפריך התלמודא ונוקמה במזיד ור"מ כו' כמ"ש לעיל וכמבואר בתוס' להדי' יען כבר הרגיש בכל זה בעל כרו"פ בסימן י"א ומעייל פילא בקופא דמחטא לחדד התלמידים עייש"ה.
1
ב׳ולענ"ד נראה לתרץ ע"פ מה שראיתי בהר"ן חמש שיטות וז"ל השוחט בשבת כו' וא"ת והא קיימ"ל דמומר לחלל שבתות הוה מומר לכל תורה כלה כו' וכיון שכן היכא קתני שחיטתו כשרה בשלמא למסקנא דשמעתין דאוקים לה בשוגג ניחא אבל מעיקרא דמהדרינן לאוקמי במזיד ור"מ היכא תנן שחיטתו כשרה כו' אבל בתוס' כתבו דאפילו במזיד ובפרהסיא שחיטתו הראשונה כשרה דאינו נעשה מומר אלא עד גמר זביחה וראי' לדבר מדאמרינן בפ' או"ב דלרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראוי ש"ש שחט ראשון לשלחנו ושני לע"א חייב משום או"ב ואם איתא דשחיטה ראשונה שחיטת מומר חשבינן לי' אמאי מחייבי רבנן והלא אינה שחיטה כלל אלא נחירה בעלמא אלא ודאי דאין שם מומר אלא מאותה שחיטה ואילך ויש דחין ולומר דלא דמי שבת לע"א דשוחט לע"א כיון שאינו עובד אותה אלא עם גמר שחיטה בדין הוא שנכשיר שחיטה הראשונה שהרי נעשית בהכשר אבל שוחט בשבת הרי בתחלת שחיטתו אצל שבת דחובל הוא הלכך אפי' בשחיטה הראשונה הוי מומר ושחיטתו פסולה ואין זה כלום אצלי דבשבת נמי לא מחייב עד גמר שחיטה דמקמי הכי ה"ל מקלקל בחבורה דקיימ"ל דפטור עכ"ל והנה פשוט לענ"ד דשטת הר"ן עם יש דוחין כתנאי אמרו לשמעתתייהו דיש דוחין דאמרי דתכף בתחלת שחיטה חייב משום שבת דס"ל דמקלקל בחבורה חייב כר' שמעון והר"ן דס"ל דטרם גמר שחיטה מקלקל הוא ופטור הוא כר"י דמקלקל בחבורה פטור ועיין (שבת ק"ו ע"א).
2
ג׳ומעתה אני אומר מה דקאמר התלמודא ונסבין חבריא למימר ר' יהודה היא ר"ל ר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור דאי מקלקל בחבורה חייב כר"ש איך קאמר התנא השוחט בשבת ובי"כ שחיטתו כשרה הא הוה מומר לחלל שבת ואין לומר דבשחיטה ראשונה לא הוה מומר זה אינו הא תכף בתחלת השחיטה הוה מומר דמקלקל בחבורה חייב וכשגומר שחיטתן נבלה היא ע"כ ר' יהודה היא והחובל פטור ופריך התלמודא הי' ר' יהודה ר"ל ודאי מתני' ר' יהודה היא דמקלקל בחבורה פטור ולכך שחיטתו כשרה דבפעם אחת לא נעשה מומר אבל מ"ש רב הונא משמי' דרב אסורה באכילה ליומא היכא משכחת בזה שיש לחלק בין יומא הדין ליומא אוחרא ואמר ר"י דהכנה (ויותר מעשר שנים אשר כתבתי זאת נדפס חדש להגאון מהר"מ ברבי זצ"ל על מס' חולין ורמז בזה בביאור הגמ' ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול אבל לא שת לבו ליישב דעת הרמב"ם) כ"ז לס"ד מעיקרא דמתני' במזיד איירי ואפ"ה לא נעשה מומר דמקלקל בחבורה פטוב אבל לפי מה דמוקי רב אשי דמתני בשוגג איירי י"ל התנא דמתני' ס"ל מקלקל בחבורה חייב ואפ"ה לא נעשה מומר דבשוגג איירי ויפה כתבו הרמב"ם והרשב"א ואף דפריך שם ונוקמה במזיד ור"מ ר"ל אמאי נאיד מסברת המקשה דמתני' ס"ל מקלקל בחבורה פטור נוקמה במזיד ור"מ ובדין מקלקל בחבורה כס"ד מעיקרא ובזה ר"מ כר"י ס"ל דמקלקל בחבלה פטור ומשני התלמודא דומי' די"כ כו' יעוין מעלתו בזה כי לענ"ד הדברים נכונים ליישב דעת הרמב"ם והרשב"א.
3
ד׳ומ"ש מעלתו שהרב המפורסם סדר גט אחד ממדינה מיד שליח שנעשה בב"ד ליד האשה ולא אמר השליח שליח ב"ד אני והגאון הרעיש ובזה את הרב המסדר וצרופיו ורצה לפסול הגט מעלתו קיצר אם המסדר שגה וסידר כסדר גט מיד השליח ליד האשה והשליח הוציא שקר מפיו בפ"נ ובפ"נ או שהשמיט דבר זה ואמר נוסח אחר או לא אמר כלום גם לא כתב מעלתו אם הי' לשליח הרשאה ויעיין באה"ע סי' קמ"ב סעיף ט' ובהג"ה גם יודיעני המעשה שהי' כהוייתו כצלמו וכדמותו מטעם הכ"ע זולת זה לא אוכל להשתעשע כעת עם ידידי עמיתי האמתי ומי יתן שאוכל לדבר עמו פא"פ להתעלס באהבים כי ת"ל פה מקות מנוחתי כבוד שלו ושלאנן נא יודיעני כל תולדות העיר כי הוא סמוך ונראה הכ"ד ידידו וחברו החפץ ביקרו ושש באשרו. הק' אלעזר פלעקלס החובק"ק ג"ט ואגפי'.
4
