תשובה מאהבה חלק א קכ״הTeshuva MeAhava Part I 125

א׳בצאת השבת וביאת השבועה ישאב ששון ממעיני הישועה מ"ר מחותני הרב הגאון המופלא שבסנהדרין רב"ד דקהלתנו מו"ה אלעזר נ"י.

ב׳א' זה ימים שפלפלתי עם מחוחני הגאון נ"י במי שפגע בו הרגל תוך שלשים באבלות על אביו ואמו אי מהני הגערה או לא ואמר לי מ"ר הגאון נ"י שמכל המתירין נעלם הש"ע י"ד סי' שפ"ט סעיף ה' שכתב כל ל' יום אסור בגיהוץ כו' ועל אביו ואמו אסור עד שיגיע הרגל אחר שלשים ויגערו בו חביריו אלמא דתלתא בעינן אחר ל' והגיע הרגל והגערה וגיהוץ ותספורת חד דינא אית להו עכתד"ק.

ג׳ב' וכהיום שאני עוסק בחדושי בענין הזה ראיתי ונתתי אל לבי והנני דן לפני מ"ו הגאון נ"י כי לכאורה דברי הש"ע תמוהים כיון דעברו ל' וגערו בו חביריו ל"ל שיגיע הרגל דלא נזכר בש"ס כ"א עד שיגערו בו חביריו והוסיפו הראשונים דצריך להיות דוקא אחר ל' אבל שיצטרך דוקא שיגיע הרגל הוא מלתא בלא טעמא ודבר חידוש הוא.

ד׳ג' ובאמת כי הן הנה דברי הטור בעצמם שכתב נמי וז"ל סוף סי' שפ"ט והילך אסור (בגיהוץ) עד שיגיע הרגל לאחר למ"ד ויגערו בו חביריו וסיים שם וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ועיינתי בהרא"ש פ' אלו מגלחין סי' ע"ו שכתב דאסור בגיהוץ עד שיגיע הרגל לאחר ל' ובתספורת כתב שאסור עד שיגערו בו חביריו ותו ל"מ אלמא דלא הזכיר כלל בענין גיהוץ שצריך להיות לאחר למ"ד וכ"ה בפסקי הרא"ש (שחבר הטור בעצמו) ובאבל רבתי פ"ט כתוב נמי רק דאסור בגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו ולא הזכיר מענין לאחר למ"ד כלום ולענין תספורת כתב שם סתם עד שיגערו בו חביריו וכ"ז הוא סותר לכאורה דברי הטור ומחבר.

ה׳ד' לכן נראה ברור או דט"ס נפל בדברים וצ"ל עד שיגיע הרגל או למ"ד ויגערו בו חביריו דהיינו דחדא מנייהו מהני עם הגערה או דהך ויגערו בו חביריו פי' או שיגערו בו והמכוון הוא דמהני או שיגיע הרגל אחר שלשים דאז א"צ הגערה דרגל הוי כמו הגערה (וכדעת הנ"י הובא בב"י סי' ש"צ וכדעת הר"מ מקוצי הובא בטור סי' שצ"ט) או שיגערו בו חביריו לאחר שלשים ואז א"צ להגיע הרגל.

ו׳ה' ואפילו את"ל דבגיהוץ שלשתץ בעינן וכפשטא דמלתא והא דלא הזכירו הבריית' דאבל רבתי ולא הרא"ש והרמב"ן דצריך להיות אחר שלשים משום שסמכו על המובן דכמו שאמרינן לענין גהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו נמי פי' לאחר למ"ד מ"מ מדפלגינהו לגיהוץ ותספורת ע"כ מוכח דבתספורת לא צריך שלשתן ובתרתי מהנך תלת מילי סגי דהיינו או אחר למ"ד ושיעור הגערה או לאחר למ"ד ויגיע הרגל או שיגיע הרגל בתוך למ"ד וגוערין בו חביריו ואף שסיים הטור דילפינן גיהוץ מתספורת משמע או בעינן בגיהוץ כל שלש אלה מכ"ש בתספורת.

ז׳וי"ו נראה דודאי כוונת הטור דרק לענין דצריך שיעור הגערה הוא דילפינן גיהוץ מתספורת אכן דכבר ילפינן גיהוץ שצריך הגערה א"כ ס"ל מסברא דחמיר גיהוץ דאינו נוהג הגערה כ"א שיגיע הרגל.

ח׳זי"ן דבשלמא לענין תספורת שייך הגערה וכיון דגוערין בו יכול להסתפר אבל לענין גיהוץ אטו מי לא מצי ללבוש בגדים מכובסים שאינם מגוהצים ושוב לא שייך הגערה מש"ה צריך עוד תנאי שצריך להגיע הרגל שדרך ללבוש בגדי' מגוהצים וכ"כ הרא"ש והטור בצחות לשונם שעיקר הגערה שילבוש בגדים מגוהצים לכבוד הרגל ודוק.

ט׳ח' היוצא מכל הדברים או דאף בגיהוץ א"צ כל ג' תנאי' ואפילו אם צריך בגיהוץ בתספורת בודאי אינו צריך.

י׳ט' ולכן דברי הגאונים המתירין שרירין וכ"מ מדברי הטור בסימן שצ"ט בתרתי מהני תלת סגי ודי לחכם כי"ב ולתשובתו הרמה איחל עבדו ומחותנו הד"ש. שמואל ליב קוידר.

י״אתשובה בע"ה יום א' י"ד טבת תקסה"ל פראג שלום שלום כפל לעיר מבצר בחן ועופל הרב החריף מחודד ומפולפל מחותני עדני העצני שפתותיו חוט השני השלם במעלות תהלות ובקי בהלכות גדולות נגעים ואהלות מוהר"ר שמואל ליב קוידר נר"ו.

י״בהגם כי טרידנא טובא בשאלה אחת עמוקה והיא בעניני עירובין גם ללמוד עם תלמידי יצ"ו הסוגיא דזעירי נשברה המפרקת ורוב בשר עמה כו' ויותר טרדות חיובא דיומא ותדיר כמוהו כמוני ושאלתו איננה נחוצה עכ"ז לרוב אהבתו פניתי אני מעט וקריתי מכתבו הנעים ואשתומם כשעה חדא על חרוץ כמותו דילדא אימי' כוותי' תלד אגב חריפת' נטה מדרך הישר ולא עיין היטיב בהראשונים ואשתעשע עמו על כל דבור ודבור אף ששנה ושלש דבר אחד ולמען אשר לא ישכל את ידיו כי ידעתי שיש לו לב רחב להיות בונה וסותר חולם ופותר אמרתי להעתיק לשונו אות באות והוא בבל תוסיף ובל תגרע (ואחת אשיב לשואלי דבר אחת ולא שתים כי אנכי מוטרד מכל צד אם אשגה אתי תלין משוגתי).

י״גוז"ל זה ימים שפלפלתי כו' עד חד דינא אית להו עכ"ל.

י״דא' אני תמה בזה תרי תמיהי שאומר משמי שאמרתי מכל המתירין נעלם הש"ע י"ד כו' וא"כ כוונתו על המחברי' המתירין שהי' אחר הש"ע דאל"כ לא שייך לומר בהו שנעלם מהם הש"ע שו' ואני לא שמעתי ולא ראיתי מעולם שום מחברים המתירין בזה (ויעיין לקמן בארוכה מאות יו"ד עד אות י"ד) זולת מורינו הרב נ"ע בספרו (נ"ב חלק א"ח סי' י"ד) ע"ד השאלה אם הגיע זמן הגערה בחוה"מ האריך עפ"י גירסת הרמב"ם (דעת יחידאה נגד הרי"ף והרא"ש ויתר פוסקי' הראשונים והאחרונים) עכ"ז סיים באופן שבחוה"מ ודאי אין להתיר ובערב הרגל אם הגערו בו חביריו יותר ראוי להתיר אף תוך למ"ד וכ"ז נרא' להלכה ולא למעשה עד אתיישב עוד בדבר עכ"ל ושמעתי חדשים מקרוב באו מורים מקילים באבל על אב ואם שהרגל מבטל וסומכי' על רבינו נ"ע בזה אף שהוא אינו מחליט הדבר למעשה ואינו מענין השאלה אשר נשאל עלי' אלא אגב אורחא קמ"ל ואין סומכין על שום פסק הנאמר באגב ואיהו בכבודו ובעצמו התנה בתנאי קודם למעשה עד שיתיישב עוד בדבר הזה ואמרתי יפה עשה שלא החליט הדבר למעשה כי לא נזכר בכל דברי קדשו שם בנודע ביהודה מסתימת הטור והש"ע (י"ד סי' שפ"ט סעיף ה') אשר שם אין לעקם כלל והדבר מפורש באר היטיב ואף כי הדברים נאמרו שם לענין גיהוץ לית דין צריך בושש כי גיהוץ ותספורת לדעת הרמב"ן בת"ה והרא"ש והטור והש"ע שוין ואין לעקם מלשון הש"ע סי' ת"ב סעיף א' (כדבעינן למימר קמן אי"ה אות ג' ואות י"א עם יתר ראיות אשר אביא בס"ד נגד פסק זה) כמדומה לי את זה אמרתי למעלתו בע"פ אבל מה שהוסיף מעלתו נר"ו משמי וסיים וז"ל אלמא דתלתא בעינן אחר למ"ד והגיע הרגל והגערה כו' שלשה המה נפלאו ממני זה לא עלה ולא יעלה על לבי לעולם ויעיין בסמוך.

ט״וומ"ש עוד.

ט״זב' וז"ל וכהיום שאני עוסק כו' עד ודבר חידוש הוא עכ"ל במחילת כ"ת שגה בזה מ"ש הטור והש"ע ועל אביו ואמו עד שיגיע הרגל אחר למ"ד ויגערו בו חביריו לאו דתלתא בעינן אלא ר"ל הרגל אינו מבטל הגערה גם למ"ד לא מהני אלא בעינן דוקא הגערה ולאחר למ"ד דוקא אבל ודאי הגערה לאחר למ"ד מהני ולא בעי רגל ומה דנקטו הטור והש"ע בגיהוץ עד שיגיע הרגל בהוה נקטו ונעלם מאת ידיד מעלתו דברי הרא"ש בפ' א"מ (בדפוס אמשטרדם סי' ק' ובדפוס ז"ב סי' נ"ג) וז"ל ומה שהזכיר הרגל גבי גיהוץ משום דברגל דרך ללבוש כלים מגוהצים וקודם הרגל אינו ניכר שמניח משום אבלות אבל תספורת ניכר שהכביד שערו ויעיין בסמוך ויעיין אות זי"ן.

י״זומ"ש עוד, ג' וז"ל ובאמת כי הן הנה דברי הטור בעצמם כו' עד וכ"ז הוא סותר לדברי הטור והמחבר עכ"ל מעלתו כתב שעיין בזה לא כן הוא כי אם בחפזי כתב גם פה נעלם מעיני ידידי דברי הרא"ש (והוא בפ' א"מ ד"א סי' פ"ט ודפוס ז"ב סי' ס"ב) על כל המתים מספר לאחר למ"ד יום ועל אביו ואמו עד שיגערו בו חביריו ואפילו פגע הרגל לאחר למ"ד יום אינו מגלח עד שיגערו כו' וכן הוא בפיסקי הרא"ש והוא מתוס' (ע"ק כ"ב ע"ב) ויעיין באות יו"ד ועוד כתב הרא"ש לענין גיהוץ (שם ד"א סי' קו"ף ודפוס ז"ב סי' נ"ג) אעפ"י שלא חילקו בגמרא דידן בין גיהוץ דאביו ואמו לשאר מתים כיון דאית' בירושלמי ובאבל רבתי אין להקל בדבר וסמכו אהא דגמרינן גיהוץ מתספורת ר"ל כמו שגמרינן גיהוץ מתספורת לענין שלשים ה"ה מה תספורת על אביו ואמו עד שיגערו בו חביריו ואין הרגל מבטל ה"ה לענין גיהוץ ופשוט הוא ויעיין בספר ק"ד ויעיין בסמוך.

י״חומ"ש עוד, ד' וז"ל לכן נראה ברור כו' עד או שיגערו בו חביריו לאחר ל' ואז א"צ להגיע רגל עכ"ל מ"ש כדעת הנ"י הוא דעת י"א בהר"ן (ואביא לקמן אות י"ב) וחילוף זה מצוי מאד בבית יוסף בין הר"ן לנ"י ומ"ש כדעת הר"מ מקוצי הובא בטור י"ד סי' שצ"ט כן הוא בטור א"ח סי' תקמ"ח בשם ספר מצות אבל מעלתו שגה וסבר שזהו הסמ"ג ולכך כנה אותו בשם הר"מ מקוצי לא כן הוא ידידי וחביבי אלא דעת הסמ"ג כך שכתב אהא דחצי' דעל אביו ואמו אינו נכנס לבית המשתה עד י"ב חדש מכאן למדנו דדבר שאינו תלוי בשבעה ושלשים אין הרגל מפסיק וכן פוסק בירושלמי עכ"ל והעתיקו הכ"מ (פרק יו"ד מהל' אבל הל' ה') ומ"ש הטור (בא"ח ובי"ד סי' שצ"ט) מיהו בספר המצות הוא הסמ"ק (ויעיין בב"י א"ח סי' תקמ"ח) ויעיין בהרא"ש שהבאיתי באות שלפני זה שגיהוץ ותספורת שוין וכן דעת הרמב"ן בת"ה (ויעיין באות י"א) וחלילה להגיה או להורות נגד הרמב"ן והרא"ש והטור והש"ע ולומר שהגיהוץ אם פגע בו הרגל א"צ הגערה ופשוט לדעת הרא"ש והטור והפוסקי' דהגערה לאחר למ"ד א"ץ רגל (וכאשר בארתי קודש אות ב').

י״טומ"ש עוד. ה' וז"ל ואפי' את"ל בגיהוץ שלשתן בעינן כו' עד או בעינן בגיהוץ כל שלש אלה מכ"ש בתספורת עכ"ל כבר כתבתי שלא עלה על דעת הרא"ש והטור והש"ע מעולם דתלתא בעינן אלא בעינן הגערה לאחר למ"ד ותו לא מהני מידי לשטתם אבל הרגל לא מהני לענין אבלות על אב ואם ויעוין בסיומא מאות יו"ד ואילך בארוכה דעת רוב הראשונים והאחרונים בזה וממש כלם ויעיין בסמיך.

כ׳ומ"ש עוד, וי"ו וז"ל ונראה ודאי כוונת הטור כו' עד א"כ ס"ל מסברא דחמיר גיהוץ דאינו נוהג הגערה כ"א בשיגיע הרגל עכ"ל במחילת כ"ת לדעת הרמב"ן והרא"ש גיהוץ ותספורת שוין לכל הדברים ואין ענין לרגל כלל ולדעת הרמב"ם פ"ו מהל' אבל הל' ד' לאחר למ"ד יום מותר בגיהוץ אפי' אל אב ואם ולשטת הירושלמי גיהוץ אסור כל י"ב חדש ואין כאן מקומו ועיין בסמוך.

כ״אומ"ש עוד, זי"ן וז"ל דבשלמא לענין תספורת כו' וכ"כ הרא"ש והטור בצחות לשונם כו' ודוק עכ"ל כבר כתבתי פעמים ושלש שלדעת הרמב"ן והרא"ש הרגל אינו מועיל לענין גיהוץ ומה שמעלתו רוצה להסביר הרגל לענין גיהוץ ולחלק בין תספורת לגיהוץ שגיהוץ צריך עוד תנאי שיגיע הרגל ורוצה לסייע מלשון הטור וכתב הדבר בשם הרא"ש והטור ואישתמיטתי' דברי הרא"ש בעצמו אשר ממנו העתיק הטור מה שהזכיר הרגל גבי גיהוץ דקודם הרגל אינו ניכר שמניח המגוהצים בשביל אבל אבל תספורת ניכר שהכביד עליו שערו כאשר העתקתי לשון הרא"ש ממש אות ב'.

כ״בומ"ש עוד, ח' וז"ל היוצא מכל הדברים כו' דתרתי מתלח סגי עכ"ל אמת הדבר כאשר בארתי עד כה דבתרתי סגי אבל לא תרתי מהני תלת אלא דוקא הנך תרתי אחר למ"ד והגערה זולת זה לא מהני כמ"ש וכאשר אבאר בס"ד בארוכה גם זאת נפלאת בעיני מה מציאה מצא מעלתו יותר בטור י"ד סי' שצ"ט מטור א"ח סי' תקמ"ח (ויעיין בסמוך אות י"ב אבאר דעת הטור בשלשה מקומות).

כ״גומ"ש עוד, ט' וז"ל ולכן דברי הגאונים המתירין שרירין עכ"ל אלכה נא ואראה מי המה הגאונים עד כאן אמרתי כאוהב המשתעשע עם אוהבו על כל דבור ודבור ועתה אדבר על גוף הדין תספורת מה שנלע"ד בזה ואימת אדם לא תבעתני כי אין דרכי מעולם לזוז מכלל אשר יסד הב"י בהקדמתו שלשה עמודי הוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש במקום ששנים מסכימים לדעה אחת לפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההיא ובנדון דידן רובם ככולם שפה אחת ודברים אחדים ואסדר סדר המערכה משמיה דגמרא ופוסקים עד מקום שידי מגעת בעזר החונן לאדם דעת.

כ״דיו"ד אמרו ז"ל (מ"ק כ"ב ע"ב) על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום על אביו ואמו עד שיגערו בו חביריו (ופירש"י שכבר גדל פרע יותר מדאי) על כל המתים כולן נכנס לבית המשתה לאחר למ"ד יום על אביו ואמו לאחר שנים עשר חדש וכתבו תוס' ד"ה עד שיגערו בו חביריו ונראה דרגל אינו מבטל דבר מדאמרינן בירושלמי רבי שמואל בר אבדימי דמנה תלתן יומי קמי מועדא שאיל לר' מני א"ל כל דבר שהוא תלוי בשבעה ולמ"ד הרגל מפסיק בהם הכא עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו ואמרו לו צא מעמנו ובשמחה נמי אשכחנא הכא י"ב חדש ואין הרגל מבטל ויש ספרים שכתוב בהן או גער בו עכ"ל וכ"כ בפיסקי תוס' סי' קנ"א וז"ל מת אביו ואמו קודם הרגל למ"ד לא בטלה ממנו גזרת למ"ד לענין גילוח כל התלוי בשלשים הרגל מפסיקו אביו ואמו עד שיגערו בו חביריו וז"ל הרי"ף על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר למ"ד יום על אביו ואמו לאחר י"ב חדש על כל המתים כלן מספר לאחר למ"ד על אביו ואמו יגדל יפרע עד שיגערו בו חביריו עכ"ל ומסתמא תספורת דומי' דשמחה דאין הרגלים מבטלין כמ"ש הרמב"ן בת"ה והסמ"ג וכ"כ הר"ן להדי' על דברי הרי"ף וז"ל עד שיגערו בירושלמי משמע דלא מהני רגל ורגלי' שעברו עליו עד שיהי' גדל שערו למשא בפני הרואים ויש מי שמביא ראי' מהא דאמרינן דאינו נכנס לבית המשתה עד י"ב חדש דאיכא ג' רגלים אלמא דאין הרגל מפסיק דבר זה כיון שאינו תלוי בגזרת למ"ד עכ"ל.

כ״הי"א הרמב"ם (פ' יו"ד מה' אבל הל' ה') ואם על אביו ואמו הוא מתאבל אפי' מתו קודם הרגל למ"ד יום אינו מגלח עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו ואין הרגלים מפסיקי' דבר זה יעיי"ש בכ"מ שכן דעת הרא"ש ומורינו הרב בעל נ"ב הבאיתיו אות א' שם (ד"ה ואף שאנו כו' אינו מוכיח מדברי הרמב"ם האלו) ולשון הרא"ש העתקתי לעיל אות ג' וכן כתב הרמב"ן בת"ה וז"ל מדאמרינן על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר למ"ד יום על אביו ואמו לאחר י"ב חדש וא"א לי"ב חדש בלא רגל ש"מ שאין הרגל מפסיק כלום באבלות אביו ואמו בין בשמחה בין בתספורת וגיהוץ אלא עד שיבא הזמן שקבעו להם חכמים יעיי"ש וכ"פ המרדכי כל דבר התלוי בשבעה ושלשים הרגל מפסיקו ודבר שאינו תלוי בשלשים אין הרגל מפסיקו כהירושלמי וגירסת התוס' וכ"פ הסמ"ג והבאיתיו לעיל אות ד' וכ"פ הטור בשלשה מקומות בא"ח סי' תקמ"ח ובי"ד סי' שצ"ט ויעייש"ה אעפ"י שבא"ח סי' שצ"ט סיים וכתב ומיהו כתב בספר המצות דוקא שפגע בו הרגל תוך למ"ד אבל אם עברו למ"ד ואח"כ פגע הרגל או אפי' אם חל יום למ"ד ברגל הרגל מבטלו יעיי"ש אין לומר שהטור פסק כהסמ"ק דא"כ סותר עצמו למ"ש הטור בסי' ש"צ (יעיי"ש בד"מ אות ג' דפוס ישן ברלין) גם המשמעות הב"י בא"ח ובי"ד סי' ש"צ דהטור פסק כהרמב"ן והרא"ש כו' גם אין משמעות הלשון מיהו כתב בסמ"ק כו' דפסק הטור כוותי'.

כ״וי"ב אלא נלע"ד שמביא דעת הסמ"ק כמו שדרכו כמה פעמים להביא דעות הפוסקי' ואף דלא ס"ל כוותייהו עכ"ז יש נ"מ לצרף אותן דעות פעמים לסניף במקום אחר ד"מ אם יגיע אחר ל' עת הגערה בחוה"מ אם מוטב לגלח ערב י"ט או בחוה"מ שעת הגערה (ועיין מ"ש רבינו בעל נ"ב הבאיתיו אות א') ועיין אות י"ד ובזה מדוקדקים דברי רבינו הטור שבסי' ש"צ בדיני גלוח לא מביא דעת הסמ"ק ובהלכות חוה"מ בא"ח ובי"ד בדיני הרגל וחוה"מ מביא דעת הסמ"ק ר"צ עפ"י דין גלוח פסק כדעת הרא"ש ורוב הפוסקים אמנם לפעמים לעשות סניף להוראת שעה אם עי"ז יסתעף ספק בדין אחר להצטרף גם דעה זו וכן נראה מהר"ן אחר שפסק כהירושלמי וכגירסת תוס' והרמב"ן (עיין אות יו"ד) מביא דעת י"א דאם עברו למ"ד יום ואח"כ בא הרגל דאז הרגל מפסיקו ומהני לבטל זמן הגערה כמו שמועיל לפני למ"ד בשאר מתים יעייש"ה וילד"ק לאיזה צורך מביא דעת י"א אחר שאינו פוסק כוותייהו אלא לעשות בה סניף וכי"ב מצינו בדוכתי טובי ואחרי בינותי בספרים ומצאתי בספר אלי' רבה סי' תקמ"ח ס"ק יו"ד שמביא בשם הב"ח (ושכ"ג) סימן שצ"ט שהרגישו קצת בטור (וכבר הרגיש בזה הד"מ יעיין שה היטיב) עכ"פ כלם מסכימים להלכה שהרא"ש והטור שוין לדינא ובעל אלי' רבא סיים וז"ל וקצרתי כיון דלדינא נוהגין כש"ע עכ"ל וכן הדברים נאמרו בש"ע (א"ח סימן תקמ"ח סעיף ט') וז"ל הא דרגל מבטל גזרת למ"ד בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו אפי' פגע בו הרגל לאחר למ"ד יום אינו מבטל ונשנית (בי"ד סי' ש"צ סעיף ד') ונשתלש (שם סי' שצ"ט סעיף ז') ועיי"ש סי' ת"ב סעיף א'.

כ״זי"ג גם לא עלה על לב אחד מהפוסקי' מעולם דהגערה תהני תוך למ"ד יום דא"כ תהי' לפעמים אבלות דאב ואם קילא בזה מאבלות שאר מתים ובפירוש כ' הבית יוסף סי' ש"צ דהגערה תוך למ"ד לאו כלום הוא וכ"כ בכ"מ פ"ו מהלכות אבל הלכה גימ"ל כללו של דבר לא מהני הרגל לגבי אבלות דאב ואם וכמו שאין הרגל מבטל השמחה משנים עשר חדש.

כ״חי"ד מעתה אחרי שהתוס' בשם הירושלמי והרמב"ם והר"ן לדעת הרי"ף והרמב"ן בת"ה והסמ"ג והרא"ש והטור והמרדכי והב"י ובש"ע בשלשה מקומות כלם לדעה אחת מסכימים ואין אחד מהאחרונים החולקים ונהפוך הוא כלם קיימו וקבלו דברי הש"ע מי יערב לבו להקל ואמרתי להעתיק דעת האחרון שבאחרונים אשר דרכו ללקוט שושנים המקילי' והמחמירים הוא אחד קדוש בעל ברכי יוסף בא"ח סי' תקמ"ח אות זי"ן החליט וכתב וז"ל ראיתי להרב מהר"י זין בשערי ישועה בא"ח שער ו' סי' ח' העלה דאין להסתפר על אביו ואמו אף שעברו עליו רגל או שני רגלים וגערו בו חביריו ושם סי' ז' העלה דאם שלמו שלשים של אביו ואמו בתוך הרגל דמותר לגלח ע"י הגערה בחוה"מ ולכבוד י"ט אחרון מצוה קא עביד עיי"ש לכן אני אומר אותן המורים המקילי' בתוך למ"ד על אב ואם מפאת הרגל יהי להם אשר להם ואל יהי חלקי עמהם ונא אל יוסיף עוד אלי בדבר הזה כי אנכי טרוד מאד וד"ש ושלום תורתו כל הימים לרבות. הק' אלעזר פלעקלס.