תשובה מאהבה חלק א קכ״וTeshuva MeAhava Part I 126
א׳שיל"ת יום ה' ט"ז אלול שנת חיים ישועה ונחמה לפ"ק ישאו הרים שלום למיודעי ידידי הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה חובר חבורים מחוכם כבוד מוה' אלעזר נ"י ועם צדיקים יכתב לחיים בספר.
1
ב׳שמחתי ויעלוז לבי כאשר זכיתי למחזי זיו אפי' רברבי דמר בק"ק טיפליץ וזכיתי לריחו כיין הטוב וזכיתי לשיחתו ומדברו נאוה ולשמוע תורה מפיו והנה אז הקשה כת"ר על מ"ש התוס' בבכורות י"ד ב' ד"ה טוב ברע דגבי אחותו אצטריך קרא לכ"ע משום דפשטי' דקרא משמע שבא למעט דלפי דבריהם ק' היכא ילפי' בכמה סוגי' דמסכת יבמות ומכות מיתורה דאחותך היא דאין עונשין מן הדין דלמא שאני הכא דקרא משמע שבא למעט ואמרתי אגלה אוזן חכמתו ואדון לפניו מה שנראה לענ"ד הקלושה לתרץ זה ואומר דמהא גופי' דאמרי' דמשמע קרא למעט מוכח דאין עונשין מ"ה גם בעלמא הכי דלא משמע קרא למעט ואקדים מ"ש מוהרי"ן לב בתשוב' ספר רביעית סימן י"ז שאחר שהביא שם דברי הרשב"א בתשובה דקיי"ל כר' יונתן לגבי ר' יאשי' בסנהדרין דמשמע כ"א בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו הביא שם בשם רש"י שכתב בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן וז"ל אע"ג דוי"ו מוסיף על ענין ראשון משמע נמי א' מהם עד שיפרוט הכתוב יחדיו כמו בכלאים (ואעפ"י שאני לא מצאתי לשון זה ברש"י באלו המקומות בסנהדרין וב"מ וחולין נאמן עלינו הרב ז"ל שמצא כן בלשון רש"י במקום אחר) והקשה על זה מאחר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ק' באמת למה אצטריך למכתב יחדיו ותירץ ע"ז דס"ל לרש"י דהכא דלא כתיב או ולא כתיב יחדיו מצינו לפרושי דהכתוב בא להזהיר גם על א' מהם ואשמעינן בוי"ו מוסיף לענוש גם על שניהם ביחד דאי לאו דקרא משמיענו זה אין עונשין מן הדין עכ"ד בשינוי לשון לתוספת ביאור! והנה הא דכתב התוספת כאן בבכורות דקרא משמע שבא למעט דכתיב בת אביו או בת אמו צריך ביאור מאין יצא להם לומר דמשמע שבא למעט דלפי פשטי' דקרא צריך למכתב הכי להורות דחייב על בת אביו לחוד או בת אמו לחוד לכן נ"ל דתוספת ר"ל מלת או משמע למעט דהכי מצינו בבכורות י"ב ונדה מ"א ובכמה דוכתי' דדרשי' או למעט וה"ה הכא הוי מצי למכתב בת אביו ובת אמו ואין לומר דבעי' או לחלק דאחדא מנייהו חייב כדקשי' לי' לרש"י בב"ק ס"ז בן דהא קיי"ל כר' יונתן דמשמע א' מהם ע"כ דאו למעט הוא דאתא והנה עדיין ק' ע"ז קושי' מוהר"י ז' לב שזכרנו דאי לא כ' רחמנא או הא וי"ו מוסיף על ענין ראשון וצ"ל כדמתרץ לה הרי"ן לב דהוי"ו מוסיף יש מקום לפרש דחייב נמי על בת אביו שהיא בת אמו דלא תימא אין עונשין מן הדין והשתא מוכח ממ"נ דאין עונשין מן הדין דאף אם תרצה לומר דיתורא דאחותך היא לא בא ללמד דאין עונשין מן הדין אלא דלגופי' אצטריך משום דפשטי' דקרא בת אביך או בת אמך משמע שבא למעט והיינו מדכתב רחמנא או נשמע ג"כ דע"כ אין עונשין מן הדין אף במקום דלא משמע קרא למעט דאלת"ה לא מייתרא מלת או דבעי' לי' לחלק וא"כ ליכא משמעות בקרא למעט ודוק! אבל הרמב"ם נ"ל שבחר לעצמו דרך אחרת לתרץ קושי' התוס' הזאת דהנה הרמב"ם בפ"ב מהא"ב ה"ו כ' הבא על האשה דרך זנות והוליד ממנה בת ואעפ"י שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואסורה מד"ת ולא מד"ס ע"כ וזה כאביי בסנהדרין ע"ו דיליף בתו מאנוסתו מק"ו מבת הבת ולא חייש להא דאין מזהירן מן הדין משום דס"ל גלוי מלתא בעלמא הוא דהוא רבא יליף לה שם וביבמות ג' מג"ש דהנה הנה וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' מ"א ה"ב לענין איסור אכילת בב"ח דילפי' לה מק"ו שאפי' בשולו אסור ואצ"ל אכילתו ומסיים שם הרמב"ם כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת והיינו כאביי ותמהו המפרשים דמאחר דבכל מקום הלכה כרבא לגבי אביי הי' לו להרמב"ם למנקט ג"ש דרבא ולא ק"ו דאביי ועוד שגם אביי עצמו נראה שחזר בו ויליף לה מג"ש דרבא דבכריתות ה' אמר אביי אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו כו' ומייתי ג"ש דרבא ולא עוד שהרמב"ם עצמו בשרשיו במנין המצות הביא האי דכריתות אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו בשרפה ילפי' לה מג"ש.
2
ג׳ע"כ נ"ל בשטת הרמב"ם דמחמת שהוקשה לו קושי' התוס' דבכורות שאנו עסוקים בו ונוסף ע"ז הוקשה דגבי האי דתני בריבי הרגו אין נהרגין במכות משמע דאביי עצמו קיבל למילף מקרא דאחותך היא דאין מזהירין מן הדין ועוד הוקשה לו להרמב"ם הקושי' שהקש' התוס' בסנהדרין ע"ו דהכא יליף אביי בתו מאנוסתו בק"ו ובכריתות מביא אביי עצמו דבתו מאנוסתו ילפי' לה בג"ש.
3
ד׳ולתרץ כ"ז הי' נראה להרמב"ם לפרש בפלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין ע"ו דבאמת ס"ל לאביי גם הג"ש דרבא ולא פליגי אלא בכח הג"ש דרבא ס"ל דאהני ג"ש לגמרי גם לעונשין וכסברת רש"י בסנהדרין ע"ג ע"א תו' ד"ה היקש הוא שכ' שם וז"ל וכל היקש וג"ש המופנה הרי הוא כמפורש בקרא ועונשין ממנה ע"כ והרמב"ן בס' המצות בשרש ב' אות ז' הוסיף ביאור בזה וכ' וז"ל אבל יש עם המדות תנאים ותנאי הג"ש היא כמו שהזכרנו שאין אדם דן ג"ש מעצמו אבל אחר שלמדו אותה הרי היא כגוף תורה לכל דבר ותנאי הק"ו שאין עונשין בו ע"כ וכ"כ שם בסוף דבריו שההיקש הוא כג"ש אבל אביי ס"ל דלא עדיף כח הג"ש מק"ו דבאם דבר הלמד בא' מי"ג מדות אין עונשין עליו וכדעת הרמב"ם שם דהכל נקרא ד"ס ואין למנותם עם מנין המצות אף שדינם ד"ת ואולי טעם אביי והרמב"ם בזה משום מ"ש הרמב"ן עצמו דגם הג"ש לא נתנה מבוארת בסיני שהרי מצינו בהרבה מקומות דפליגי תנאים ואמוראים בג"ש ואיכא מאן דלא ס"ל משום שלא נשלם הקבלה בעניני' לאיזה דבר נתנה יעו"ש בשרש ב' אות ח' ולהכי ס"ל לאביי דכי היכא דאין עונשין ומזהירין בדין הק"ו אם לא במקום דידעינן עכ"פ אסורא בלא הק"ן כמבואר ברמב"ם בפ"ה מהל' אסורי מזבח ה"ו דלהכי מקריב אברי בהמה טמאה לוקה משום דאיכא עשה בהדי ק"ו מהני הק"ו למלקות וכמ"ש הכ"מ שם והמ"מ בריש פ"ב מהל' מ"א כ' הטעם דבכה"ג הוי הק"ו גלוי מלתא בעלמא והקרבן אהרן בפ' שמיני הוסיף ביאור שיהי' לו מדריגה אחת לבד במקום דלא ידעינן בלא הק"ו אפי' לאסורא מהני הק"ו לאסורא לחוד ובמקום דידעי' בלא"ה לאסורא מהני הק"ו לעונשין ע"כ ולפי ענ"ד הקלושה נראה דהן הן דברי אביי בתמורה (ט' א) דגרסי' התם אמר אביי ק"ו הוא ומה טוב ברע דעלויי קא מעלי לי' לקי טוב בטוב דכי הדדי נינהו כ"ש דלקי ורבא אין עונשין מן הדין ואביי אמר לך הא לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע [הגהה ואם נרצה לומר דרבא פליג בהא על אביי ולא ס"ל כלל ההוא דרמב"ם וה"ה הנ"ל (והא דלא חיישי הרמב"ם וה"ה לדברי רבא ותופסין כאביי יתבאר ויתורץ לקמן בדברינו) נרויח בזה דלא תקשה קושי' התוס' בפסחים (מ"ד ב') ד"ה ורבין מבב"ח מ"ט לא גמרי' דחדיש הוא שכ' שם תימא לרשב"א תינח לרבא אבל לאביי דס"ל בחולין דלאו חדוש הוא מא"ל ובמ"ש יתורץ זה די"ל דלא פריך הש"ס מעיקרא אלא על רבא דלאביי בלא"ה ל"ק די"ל משום דאין לוקין על דבר הנלמד במה מצינו כמבואר במ"ל פ"ה מהל' יסודי תורה מתוס' נדרים קא גמר לה נמי מנזיר בק"ו ואהני הק"ו למלקות וכי קא פריך הש"ס מתחלה לרבא קא פריך דלית לי' האי סברא. ונרויח עוד זה דהשעה"מ בפ"ב מהל' מ"א הקש' על סברת הרמב"ם וה"ה הנ"ל מפסחים כ"ד דבהא דאמר ר' פפא ק"ו ממעשר הקל כו' וכ"ת אין מזהירן מן הדין ומאי קאמר וכ"ת אין מזהירין האיכא נמי לאו הבא מכלל עשה מבאש תשרף וכן הק' עוד שם בסוף דבריו ממכות י"ז ב' דפרכי' התם וכי מזהירן מן הדין ומשנינן אסורא בעלמא והתם ידעינן אסורא בלא"ה ולפמ"ש לק"מ דהש"ס דמכות קאי התם אליבא דרבא ורבא בתמורה לא ס"ל באמת הך דרמב"ם וה"ה וכן הש"ס דפסחים הם דברי ר"פ ומבואר בתוס' ב"ק (ס"ז ב') דר"פ הי' תלמידי' דרבא ומסתמא כוותי' ס"ל והשתא שפיר קאמר וכי מזהירן כו'] ונ"ל בפירוש דבריו של אביי דה"ק מי גרע טוב מרע הלא גם בלעדי הק"ו כי הדדי נינהו ואיכא מה מצינו לאסורה לכן אהני הק"ו דלקי דכה"ג הוי גלוי מלתא בעלמא ע"י הק"ו ה"ה בג"ש ס"ל לאביי שלא נתן לג"ש אלא מדריגה אחת דהיינו לאסור ולא לעונשין היכא דלית לן למילף אסורא בלעדי הג"ש ולהכי לא סגי לי למילף בתו מאנוסתו מג"ש לחוד אלא שסמך עצמו על הג"ש לענין איסור ומייתי לה בק"ו לעונשין וכדקאמר דהק"ו הוא כאן גלוי מלתא ור"ל משום דאיכא נמי ג"ש לאסורא וע"ז פליג רבא ואמר דילפי' לה בג"ש כלומר דבג"ש לחו' סגי גם לעונשין והרמב"ם בחר לו דברי אביי משום דבהאי סברא דבמקום דידעי' אסורא בלא ק"ו הוי הק"ו גלוי מלתא מסייע לי' הש"ס ביבמות ס"ח ב' פרכינן וכי מזהירן מן הדין ומשנינן גלוי מלתא בעלמא היא ושם מפרש גם רש"י דהיינו משום דאסורא ידעי' בלא"ה דתרומת היינו קדושת כהונה ומדאפסלה לתרומה אפסלה נמי לכהונה וגם המד' ויקרא רבה הביאו המ"מ פ"ט מהל' מ"א מסייע לי' שכ' כן לענין הק"ו דבב"ח וגם הספרי הביאו הרמב"ם עצמו במנין מצות ל"ת סי' קע"ב מסייע לי' ש"כ דלוקין על כל בהמה טמאה שאין לה שום סי' טהרה מק"ו דחזיר וגמל והק"ו גלוי מלתא בעלמא משום דבלא"ה ידעי' לאסורא מקרא דאותה תאכלו ומסיים עלה הרמב"ם שם כמו שזכרנו בבתו מאניסתו וע"כ ר"ל דהתם נמי משום דידעי' לאסורא בלא"ה עונשין מק"ו כדאביי וגם להך מלתא דס"ל לאביי דגם מג"ש לחוד אין עונשין נ"ל ראי' מסוגי' דחולין קט"ו דפרכינן התם גבי בב"ח ל"ל ג"ש ליתי כולא מלתא בק"ו ומאי קושי' דאי מק"ו ליכא למילף עונשין כמ"ש התוס' בפסחים (כ"ד ב') להכי מייתי לה מג"ש א"ו דגם ג"ש לחוד לא אהני לעונשין ונראה מבואר מהרמב"ם דס"ל הכי דבפי"ד מה' אבל הל' כ"ב כתב בנהנה מן המת דאינו לוקה והנה ידוע שהוא דבר הנלמד בג"ש שם שם מעגלה ערופה וגם המ"ל שם רצה לפרש שם דהיינו טעמא דרמב"ם משום דאין לוקין מג"ש אך בסוף דבריו כ' אך דבר זה לא נתן להאמר ואני בעני לא ידענא מאין פשוט לו כ"כ בדעת הרמב"ם דגם בג"ש שאינו מופנה מב' צדדים לוקין ונהפוך הוא שה"ה כתב להדי' בפ"ב מהל' אסורי ביאה דס"ל לרמב"ם דאין לוקין על שום דבר הנלמד בא' מי"ג מדות ולהכי בבתו מאנוסתו אע"ג דאיכא ג"ש הביאה הרמב"ם במצוה של"ו הוצרך הרמב"ם שם לדקדק דשני' היא משאר דברים הנלמדים בא' מי"ג מדות משום שאמרו בה בגמ' בפירוש שהיא גופי תורה ולכן מסיים הרמב"ם שם וז"ל והבן אמרם מגופי תורה וכן בחבורו בפ"ב מהא"ב ה"ו דקדק וכתב בזה ואסורה מד"ת ואינו מד"ס וכתב עלה המ"מ דכתב כן לאפוקי שאר דברים הנלמדים בא' מי"ג מדות שהמ"מ כ' הטעם דלהכי קרי לי' הכא יותר ד"ת משום דבת בתו אינו קרובה לו כ"א מחמת בתו והם דברי רש"י בסנהדרין ע"ו ולי נראה דבין רש"י ובין ה"ה לא היו צריכים לדקדק כן והיו יכולים לומר כשמעתייהו רש"י ביבמו' ס"ח וה"ה בפ"ב מה' מ"א דהיינו דידעי' לאסורי בלאו הק"ו מג"ש אלא דלא נחתי לומר דגם אביי ס"ל הג"ש ויליף מנה לאסורא בלא הק"ו כמ"ש לשטת הרמב"ם ואולי לתוס' בעלמא כתבוהו שכן גם הרמב"ם עצמו הזכיר גם סברא זו בא' מהמקומות אעפ"י שכתב הטעם שזכרנו דהיינו דאיכא נמי ג"ש לאסורא ומדמה לה להאי דספרי במצות ל"ת סי' קע"ב ואי קשי' לדברינו דגם אביי ס"ל בעלמא דאין עונשין מן הדין הכא אמרינן בסנהדרין נ"ד א' דר"י ורבנן פליגי בפלוגתא דאביי ורבא אי עונשין מן הדין הא קשי' נמי לכאורה לפי פרש"י בדברי אביי בסנהדרין ע"ו וע"כ צ"ל דהתם הוי הק"ו ג"כ גלוי מלתא דלאסורא ידעי' מפשטי' דקרא דערות אביך דאע"ג דדרשי' להאי קרא על אשת אב מחמת הג"ש מ"מ ס"ל להש"ס שם לפי האיכא דאמרי דקאיה בי' דמשום הג"ש אין פשטי דקרא נפיק ממשמעותי' ודכוותי' מצינו ביבמות כ"ד דאמרי' התם בכל התורה לא אתי' ג"ש ואפיקתי' לקרא משמעותי' לגמרי בר מהתם גבי והי' הבכור כו' כך נלע"ד ולכת"ר משפט הבחירה ובידו אנך לשקול ולמדוד הדברים כמדת דעתו הרחבה והמלאה.
4
ה׳ומה שהק' כת"ר על הרמב"ם בריש פ"א מהלכות ס"ת דמאי ראי' מביא דלא קאי קרא דכתבו לכם את השירה על כתיבת השירה לחוד שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות הלא אנחנו כותבין תפילן ומזוזות פרשיות נפרדות לא ידענא מאי קא קשי' לי' הלא מבואר במקומו (גיטין ס') דליכא אסורא לכתוב פרשיות רק בכתיבה להתלמד מתוכן וכעין זה הוא כתיבת פ' השירה דכתיב בה ולמדה את בני ישראל אבל תפילין ומזוזות שכותבין אותן לעשות ולקיים המצוה שפיר דמי דהנהו צורך היום נינהו למי שיצטרך תפילין או מזוזות היום ולא גרעי משמנה פרשיות שנאמרו בו ביום שאמרו שם בגמ' שהי' מותר לכותבן פרשיות לפי' שהם לעשות וצורך היום וכסאו יגדל ושלום תורתו כחפצו וחפץ או"נ וא"ש בריתו. הק' יהודא ליב מרגליות החונה פק"ק פפד"א יע"א.
5