תשובה מאהבה חלק א קכ״זTeshuva MeAhava Part I 127
א׳להגאב"ד ור"מ בק"ק פפד"א בע"ה פראג גור ארי' יהודה לתורה ולתעודה מרא דכל תלמודה הלכה ואגדה ובכל חכמה ומדע משל וחידה ידו הדה ועמד על סודה בכל עבר הנהר רודה מנהיר עיני העדה מבחר הפנינים ויקר מכל כלי חמדה כבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מוה' יהודה ליב נ"י אב"ד ור"מ בק"ק פפד"א אתו החיים והשלום יחדו יהיו תמים עד אחרית הימים אמן.
1
ב׳את כל יקר ראתה עיני באותיותיו אותיות הקדושות ומיום הפרדו מעלי מדי דברי בו בו בתורתו בו ביראתו המו מעי לו נאה לברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ועתה אורו עיני אורה ושמחה כי טעמתי צוף דבש אמרותיו נעימות ואותיות מחכימות כלן מתאימות אבנים שלימות ישרות ותמימות מכוונות והולמות ועלז לבי יגול כבודי בדברי קדשו כי ששון לבי המה אבל בעוני שמחתי נהפכה לתוגה והחדלתי את מתקי המר ה' לי ויד ה' נגעה בי כי נלקחה לשמים חמדת לבבי בתי הצנועה הרבנית ע"ה וה' יגדור פרצות עמו ישראל ברחמים מפאת סבה הזאת יהי' שם ה' מבורך ואחר עד עתה ועודנה ראשי ולבי בל עמי לחבר מילים לצד עלאי גבר בגוברין ולארוג מליצות במתק שפתים גם אין דרכי מעולם לסתור דברים הנוגעים לפלפול בלבד וקב"ה חדי בפלפולי' גם לא ידעתי להוסיף על דבריו הנעימים כלן בנויים על יסודי הבקיאות ואדני החריפות וכל אמת תפסי' להאי גברא רבה וינוב בשיבה טובה וירביץ תורה לאלפי רבבה למען שמו באהבה אוכי"ר.
2
ג׳מ"ש מכת"ר לתרץ הקושי' על תוס' במס' בכורות דף י"ד ע"ב ד"ה טוב כו' המה דברים חריפים ודברי רש"י שמביא מהר"י בן לב בספר שלישי סי' י"ז (ובדברי קדשו כ' לאמור ספר רביעי וט"ס הוא) ותפארת קדשו לא מצא דברי רש"י יעיין נא במס' סנהדרין דף ס"ו ע"א ד"ה ר' יונתן ושם נאמר אות באות כאשר העתק מהר"י נ' לב דבר רש"י אמנם מ"ש מהר"י נ' לב על רש"י וז"ל וילה"ק כיון דעיקר המשמעות הוא דוי"ו מוסיף על ענין ראשון למה איצטריך יחדו ועל קושי' זו בנה בנין מפואר כאשר מכת"ר העתק מקצת דבריו ובונה עליו בנין של שמחה לתרץ הקושי' לשטת תוס' ועל דברי רש"י אלה כבר שלח את ביאורו הגאון בעל שער אפרים סי' קל"ג ד"ה והנלענ"ד כו' ודבריו נכונים מאד ואני בעניי חלקי אמרה נפשי לתרץ קושית מוהר"י נ' לב מעל רש"י דה"פ בדברי רש"י שם אע"ג דהוי"ו מוסיף על ענין ראשון בכל דוכתי הכא משמע אחד מהם משום דאי אפשר בלא וי"ו דהוי משמע אביו קלל אמו וכ"כ רש"י להדי' במס' מנחות דף צ"א ע"א ד"ה הואיל כו' וגבי אביו ואמו אע"ג דכתיב ואמו לא משמע יחדו משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו דהיכי ליכתוב ומקלל אביו אמו משמע אביו קלל אמו יעוי"ש גם זה דהלכה כר' יונתן לגבי ר' יאשי' בזה מדרבא מתרץ לקראי כוותי במס' ב"מ דף צ"ה ע"ב וכן סתמו בש"ע יו"ד סי' רט"ז ורכ"ח ובאחרונים שם וכן נראה מדברי תוס' במס' חולין דף ע"ט ע"א ד"ה עייל כו' עכ"ז אין הלכה זו מבוררת כ"כ לכל הפוסקים ויעיין בשער אפרים שם בתשובה ותמהני שלא הרגיש דלבעלי תוס' בעצמם במס' ב"ק דף צ"ד ע"א ד"ה או הלכה זו רוכפת יען ענינים האלה ארוכים ורחבים גבוהי' ועמוקי' ויעיין בספר בר"א סי' שע"ד ואני אין דעתי צלולה ולא אוכל לעיין כדקא יאות ואפריון נמטי לאותו צדיק שעלה זכרוני לפניו לטובה לתרץ הקושי' בחכמה ודעת קדושים ולענ"ד י"ל הקושי' בדרך בדרך פשוט מ"ש תוס' בבכורות משום דפשטי' דקרא שבא למעט דכהיב בת אביו או בת אמו עכ"ל ר"ל מדכתיב או משמע שבא למעט דאין ללמוד ק"ו בת אביו ובת אמו ולכך איצטריך קרא ערות אחותו גילה עכ"פ מדאיצטריך צ"ל אין עונשין מה"ד ויעיין מ"ש תוס' במס' יבמות דף ב' ע"ב ד"ה בתו ובמסכת סנהדרין דף נ"ג ע"ב ד"ה השת' ואין להאריך.
3
ד׳ומ"ש רומ"ת נ"י שהרמב"ם בחר לו דרך אחרת לתרץ קושי' התוס' היא דרך ישרה שיבור לו האדם גדול בענקי' חכו ממתקים שבעתים מזוקקים ואף אענה את חלקי וגורלי בגורל צדיקים מה שנלענ"ד לבאר קודש דעת הרמב"ם ולהנצל מכל הקושיות אשר ציין עליו בדברי קדשו ואי לאו דדלאי לי מרגנית' לא אשכח חספא ואני הוספתי להקשות דבמנין המצות ל"ת סי' של"ו בפתח דבריו כתב הזהירנו מגלות ערות הבת עצמה וזה לא התבאר בפי' התורה ואמנם ממה שהזכיר בת הבן או בת הבת כו' וכ"ש הבת עכ"ל וזהו לפי הנראה שטת אביי וסיים שם בג"ש אתי' הנה הנה כו' וזהו שטת רבא כאשר אביא לקמן אי"ה לשונו בארוכה קצת ולענ"ד מסוף דבריו יהי' ניכר שראש דבריו אמת וצדקו יחדו ראשון תחלה אמרתי להעתיק מה שכתבתי בס"ד בחיבורי בציר ועוללות אות ה' לתרץ קושי' תוספות בכורות דף י"ד ע"ב ד"ה טוב כו' ואין לתמוה מהא דאלו נשרפין דאיכא איפכא גם בתו מאנוסתו דאמר ק"ו כו' וחשיב לי' אביי גילוי מלתא בעלמא טפי מרבא דלרבא לא גמרינן מהדדי ולגבי אחותו איצטריך קרא לכ"ע לבת אביו ובת אמו ומשום דאין מזהירין מה"ד ולא חשיב גילוי מלתא בעלמא כו' עכ"ל וכצ"ל ונראה לפמ"ש המהרש"א במס' סנהדרין דף ס"ד ע"ב על מה דאמרו שם העביר כל זרעו פטור שנאמר ומזערך ולא כל זרעך וכתב הסמ"ג כו' ויש בזה טעם תשובת המיני' מפני שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כ"כ עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהי' לו כפרה כו' ומזה נראה לתת טעם הא דאמרינן בכל דוכתי' דאין עונשין מה"ד אע"ג מדה היא בתורה מ"מ אין לדון כן לענין עונש דאימר זה שעשה עבירה חמורה מזו אינו מתכפר בעונש המפורש בקלה ממנה עכ"ל וילה"ק א"כ מאי קא מהדר רבא לאביי במס' תמורה דף ט' ע"א אין עונשין מה"ד איך אפשר לומר דטוב בטוב אין די בכפרה זו הא טוב קודש ברע חולין די לו כפרה במלקות וכ"ש טוב בטוב וכן נמי קשה על סוגי' דסנהדרין איך קאמר א"ע מה"ד הא ודאי לא יהי' חמור מבתו בנשואתו שדינו בשריפה ולכך אני אומר דבהא פליגי אביי ורבא אביי ס"ל כמ"ש המהרש"א ולכך ס"ל בהני תרתי דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא ורבא ס"ל אע"ג דלא שייך סברת מהרש"א עכ"ז אין עונשין מה"ד וכמ"ש בעל הליכות עולם ובספר ק"א פ' שמיני ומד"א פ"ב חי"ג דק"ו הוא הקש שכלי ואולי אחר העיון ימצא פירכא יעויש"ה לפ"ז אזלה לה קושי' תוס' דוקא בהנשרפין ובתמורה ס"ל אביי גילוי מילתא בעלמא משא"כ גבי אחותו שם גם אביי מודה דאין עונשין מה"ד כי שם שפיר י"ל סברת המהרש"א כיון דחמיר אין די בכפרה.
4
ה׳ועתה אבוא לבאר דעת הרמב"ם הנה בענין הלימוד מי"ג מדות כבר כתב בזה די ביאור בעל מגילת אסתר בשרש השני להיות מחסה ומגן בעד הרמב"ם להנצל מכל ההשגות הרמב"ן שם ומביא בשם בעל זוהר רקיע שכוונת הרמב"ם שכל דבר הנלמד מי"ג מדות הוא מה"ת ודינו כדין הדברים המפורשים בתורה רק שלא יבואו במנין תרי"ג מצות ולא קראם דרבנן על היותו סובר כי יש להקל בהם אלא שהם פירשו ולא בא בתורה בפירוש יעוש"ה באריכות וכן נראה מהה"מ פ"א מה"ל אישות הל' ב' ובפירוש כ' הרמב"ם כן בעצמו בפי"ז ממס' כלים משנה י"ב ומביאו בעל תוס' י"ט פ"ז דאהלות משנה ג' וז"ל וראה זה מצאתי שאמר הרמב"ם בפי"ז דכלים משנה י"ב וזה לשונו בתוספתא כזית מן המת וכעדשה מן השרץ יש בהן שיעור כו' ספקו טמא שכל דבר שעקרו מד"ת ושעור מד"ס טמא כו' ולא יטעך אמרו שיעורו מד"ס עם השרש אשר בידינו שכל השעורים הל"מ לפי שכל מה שלא התבאר בלשון תורה יקרא מד"ס ואעפ"י שהדברים הל"מ לפי שמאמר מד"ס יכלול שיהי הדבר קבלת הסופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני כו' ועיין עו"ש ונלענ"ד להמציא דבר חדש לדעת הרמב"ם (השומע ישמע והחדל יחדל) אם נמצא שום גילוי מלתא אצל אחד מי"ג מדות או יוצא מכלל סוג ד"ס וה"ז כמו שכתוב מפורש בתורה ולא נחלקו אביי ורבא בזה אלא אביי ס"ל מדשתק הכתוב מן הבת ומדבר בבת הבת שוב אין זה בכח מדת הק"ו אלא ה"ז כאלו התבאר בלשון תורה להדי' דהא וודאי לא יהי' חמיר מבתו בנשואתו שדינו בשריפה וכסברת המהרש"א ורבא ס"ל דאין בהקש השכלי לדון שום ק"ו לענוש בעבורו כאשר בארתי קודש למעלה אלא הך סברה מדשתק הכתוב בבת כו' תועיל עכ"פ עם הג"ש להיות דינו כמפורש בתורה ולא יקרא עוד ד"ס ויוצא מן הכלל דבר הנלמד מי"ג מדות והן הן הדברים הניקני' באמירה נעימה בהרמב"ם בספר המצות ל"ת סי' של"ו הזהרנו מגלות ערות הבת עצמה לא התבאר בפירוש בתורה ולא בא בכתוב ערות בתך לא תגלה ואמנם מה שהזכיר בת הבן או בת הבת תקח מן הראי' עיקר אסורא מדרשא אתי' כו' אתי' הנה הנה אתי' זמה זמה כו' ולשון הגמרא דכריתות אל תהי' ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש אתי' הנה כו' והבן אמרם לא למדה התורה ולא אמר לא למדוה כי אלו הדברים כלם קבלה מהנביא ע"ה ואמנם שתק הכתוב מלזכרה להיות אפשר להתלמד בג"ש וזהו ענין אמרם לא למדה הכתוב אלא מג"ש והבן אמרם מגופי תורה עכ"ל הוא הדבר אשר דברתי גם רבא ס"ל ההיא סברה מדשתיק הכתוב מן הבת ואהני לה לג"ש דלהוי כמפורש להדי' בתורה ואינו עוד תחת סוג הנלמ' מי"ג מדו' וזהו שדקדק הרמב"ם שתק הכתו' מלזכר' להיות אפשר להתלמד בג"ש כו' י"ל בג"ש לבדה זולת הסבר' זו דשתק הכתוב מן הבת אינו בכלל למדה הכתוב אלא הל"ל למדוה כמו"ש הרמב"ם לעיל ויהי' תחת המדה מן המדות והיינו שכתב עוד שם וזהו ענין אמרם לא למדה הכתוב אלא מג"ש ר"ל הכתוב בעצמו מדשתיק מן הבת בזה למד אותנו ללמוד הג"ש וה"ז כאלו כתוב מפורש בתורה והיינו דסיים הבן אמרם מגופי תורה כלומר ממנין תרי"ג מצות והדברים נכונים לענ"ד וכן יש לבאר כל המימרות שם במס' כריתות דף ה' ע"א אל תהי' ג"ש קלה בעיניך כו' וכדבעינן למימר קמן אי"ה בס"ד וכן נראה מספר החינוך להרא"ה פ' אחרי סי' קצ"ה וז"ל שלא לגלות ערות הבת ולא נתבארה בלשון התורה כו' לפי שאין צורך בו דכיון שאסרה התורה בת הבן ובת הבת שהן רחוקות ממנו אצ"ל שהיא אסורה דק"ו הוא ועוד למדוה ז"ל בג"ש דאי מק"ו גרידא הוה ילפינן לה לא הי' אדם נידון עלי' דהמ"ל אין עונשין מה"ד עכ"ל כל המעיין בצדק עפעפיו יבחנו דהרא"ה י"ל ס"ל דגם רבא אית לי סברת אביי מדשתק הכתוב מן הבת אלא שאיננה מספקת לענוש כ"א בצירוף ג"ש וכן נראה מיתר דבריו שהאריך שם ומביא דברי הרמב"ם מספר המצות הנ"ל וכתב עליו וז"ל והביא לרב ז"ל לכתוב דבר זה העיקר הקבוע לו שאין בחשבון תרי"ג מצות אלא מה שמפורש בכתוב או מה שיאמרו ז"ל עליו בפירוש שהוא מן התורה אבל לא כל מה שנלמד בי"ג מדות עכ"ל כיון למה שכתבתי שהסברה והג"ש יחדו המתיקו סוד ה' ליראיו להיות בכלל המפורש בתורה ולא תחת הסוג שלש עשרה מדת האמורות.
5
ו׳והיינו שכ' הרמב"ם פ"ב מהל' א"ב הלכה וי"ו הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו ואעפ"י שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואסורה מן התורה ואינו מד"ס עכ"ל לא דס"ל הרמב"ם כאביי אלא גם רבא ס"ל הך סברה מועלת להצטרפה לג"ש להיות ככתובה ומסורה בתורה דמי גם מ"ש הה"מ שם שהיא קרובה לו מחמת בתו והוא כמ"ש רש"י אליבא דאביי סנהדרין דף ע"ז ע"א ד"ה גילוי מילתא כו' גם רבא ס"ל ההיא סברא אלא מכח הך סברה לבדה אינו ככתוב בתורה דמי זולת בצרוף הג"ש.
6
ז׳היוצא מזה אם יש לנו איזהו צירוף עם אחד מי"ג מדות אז הוא כמבואר ומפורש בתורה זהו נלענ"ד סברת הה"מ הנה הרמב"ם כ' פ"ב מהל' מ"א הל' א' וכ"ש שאר בהמה טמאה וחי' שאין בה סי' כלל שאיסור אכילתה בל"ת יתר על עשה כו' וכ' הה"מ שאין לתמוה כו' ממ"ש אין מזהירין מה"ד ק"ו לפי שאלו כבר נאסרת בלאו הבא מכלל עשה מה"ת בבאור וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא בק"ו עכ"ל וכ' עליו המשנה למלך וז"ל ודע שראיתי במנין המצות ל"ת סי' קפ"ב שכתב דמה שלוקה על אכילת בהמה שיש לה שני סימני טומאה אף שהוא מק"ו משום דק"ו זה גילוי מילתא בעלמא דומי' דבתו מאנוסתו וזה סותר דברי הה"מ הללו מדאיצטיך להאי טעמא עכ"ל ונלענ"ד מ"ש הרמב"ם דומי' דבתו מאנוסתו ר"ל כמו בתו מאנוסתו דבצירוף הסברה עם הג"ש ה"ז כמפורש בתורה ה"ה נמי בצירוף לאו הבא מכלל עשה עם הק"ו ה"ז יצא מכלל דבר הנלמד מי"ג מדות ואין כאן סתירה כלל.
7
ח׳וזה נמי כוונת הרמב"ם בפ"ט מהל' מ"א הל' ב' לא שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסור הבישול כלומר אפי' בשולו אסור ואצ"ל אכילתה כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת עכ"ל ר"ל כיון דאית לן קרא יתירא לא תבשל אוקמינן אאכילה וה"ז כמו בת הבת והוי כאלו כתוב מפורש בתורה וכמבואר שם בלח"מ יעוי"ש ואין אנו צ"ל בשום מקום דהרמב"ם ס"ל כאביי נגד הכלל הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם אלא גם רבא ס"ל הך גילוי מילתא עם הג"ש צדקו יחדו לצאת מסוג הנדרש מי"ג מדות והרי הוא כמבואר בתורה בפירוש.
8