תשובה מאהבה חלק א ק״מTeshuva MeAhava Part I 140
א׳מדוע לא שבח לא פירות ומזון אשה ובנות נגבו ממשעבדי.
1
ב׳בהא פליגי תרי אמוראי בגמ' גיטין נ' ע"ב עולא ורב חנינא ופסק הרי"ף והרא"ש ורוב פוסקי' כעולא לפי שאין כתובין ודעת הרמב"ם ר"פ כ"א מה"ל מלוה כ' וז"ל השבח אינו גובה אלא מב"ח שתקנת עולם היא שלא יגבה השבח ולא הפירות ולא מזון אשה ובנות מנכסים משועבדים שאלו הדברים שאין להם קצבה עכ"ל וכ"ד הסמ"ג ובעה"ת ורש"י והרע"ב דס"ל להפוסקי' כרב חנינא ויאות לתת טעם ודעת למה פסקו כרב חנינא אחרי שר"י ור"ל ות"ק דבריית' דף נ"א ע"א פסקו לפי שאין כתובין ועיין ש"ך ח"מ סי' ס' ס"ק י"ב (כבר נאמר מכשרתו למעלה בתשובה הקדומה שהרמב"ם לטעמי' אזיל ועוד ידי נטוי') ונראה כי הנה ילה"ק על מה שפירש"י שם בד"ה לפי שאין כתובין הפירות הללו כשנכתב שטר כו' ולא כתב בשטר אלא פלוני מכר קרקע פלוני לפלוני באחריות כו' ואע"ג דכתב אנא איקום כו' ולהך כתיבי לית לה קלא עכ"ל ועיין היטיב בזה הא לפי מה דפסק רבא ב"מ ט"ו ע"ב דאמרינן אחריות ט"ס בין במעות ובין בשבח בין בהלואה ובין בשטרי מקח וממכר כמבואר שם ברש"י וכ"כ המאור והרא"ש כמ"ש הש"ך ח"מ סי' קט"ו ס"ק י"ג עייש"ה א"כ מה בין קרקע לשבחא הוא תכף כשנפיק קלא פלוני מכר קרקע פלוני' לפלוני דמכירת הקרקע יש לה קול נפיק קלא עמה גם על השבח דהא אף לא כתב אמרינן ט"ס הוא ואפשר דרש"י ז"ל ס"ל דעולא קאי בשטתי' דשמואל שם י"ד וט"ו דשבח ושיעבוד צריך לימלך א"כ לא יתפרסם הדבר אם כתב זה את השבח ולא ידעו הלקוחות כי לא נפיק קלא עלי' ומעתה הרמב"ם וסיעת מרחמוהו דפסקו כרבא דא"צ לימלך על שבחא ופירא וליכא למימר טעמא כדעולא לפי שאין כתובין ולית להו קלא דהא לשטת הרמב"ם אמרינן בהו ט"ס ואע"ג דלא כתוב ככתובים דמי דמי ואית להו קלא תכף במכירת הקרקע וא"כ מ"ט לא יגבו ממשעבדי ע"כ צ"ל הטעם משום שאין קצובין כר' חנינא.
2
ג׳ובזה חזיתי ובארתי דברי תוס' גיטין נ"א ע"א בד"ה בשקנו מידו כו' וקשה דא"כ אמאי פריך א"ה בנות נמי הא לא מהני כתיבה דבנות כדאמר לעיל עכ"ל וכתב הש"ך ח"מ סי' ס' סס"ק י"ב וז"ל ולענ"ד לק"מ דע"כ לא קאמר עולא לעיל הכי אלא במזונות דהוי ככתובים משום תנאי ב"ד שתקנו חכמים כך דאמרינן תקנתא הכי הוי אבל הכא ה"ט סתם קנין לכתיבה עומד וככתוב דמי היכי נימא דהוי ככתוב לענין ב"ח ולא משעבדי וכיון דהוי ככתוב בדבר שיש לו קצבה אף לענין משעבדי ה"ה באין לו קצבה דאין טעם כלל לחלק בזה כיון דקנין הוי ככתיבה מטעם דסתם קנין לכתיבה עומד כו' עכ"ל וכ"כ בס' מהר"מ שיף ובס' פ"י אבל לפמ"ש לשטת רש"י דעולא ס"ל כל מה דצריך לימלך אף דכתב בשטר אין לו קול ולא ידעו הלקוחות א"כ מה גם דככתוב דמי עכ"ז אין כחו יפה לגבות ממשעבדי (ומכ"ש לפמ"ש תוס' ד"ה לפי שאין דלאו מבנות פריך אלא מאשה לחודה לבנות דומי' בפירות דאינו בעולם ולית להו קלא) אף אם כתובים בשטר ויפה הקשו בתוס' לשטת רש"י אמאי פריך בנות נמי הלא לא מהני כתיבה דבנות דלקוחות לא שמיע להו מהך כתיבה.
3
ד׳אמנם מה שהרא"ש והטור פסקו כרבא דשבחה ופירא אף בלא פי' אמרינן ט"ס הוא ועיין בח"מ סי' קט"ו ופסקו כעולא הטעם לפי שאין כתובין ולפמ"ש לשטת רש"י לא שייך הך טעמא ונראה דבריהם כשני פסקי הסותרים אהדדי י"ל הרא"ש והטור לא ס"ל כפירש"י דאמרינן דכיון דבשעת הכתיבה לא הי' עדיין שום שבח אין קול לאותה הכתיבה אלא כמ"ש הש"ך ח"מ סי' ס' ס"ק י"ב בד"ה ונראה דלעולא ס"ל באמת טעמא דמתני' הוא כשאין כותבין ולא נהגו לכתוב כן אבל באמת אם כתבו גם השבת והפירות גובים ממשעבד' ולא כשטת רש"י אלא כי האי לא הוי להו למסתם אלא לפרש בשום מקום ועיין. הק' אלעזר פלעקלס.
4