תשובה מאהבה חלק א קמ״בTeshuva MeAhava Part I 142
א׳אי חיישינן לצררי מחיים. דע שמחלוקות הראשוני' הטובים מאלה היא זה ואמרתי להעתיק לך דבר אחד ממשנתי אשר שניתי לתלמידי יצ"ו בלמדי מס' גיטין על מה שהקשו תוס' שם נ"א ע"א ד"ה בשקנו מידו על מה שפירש"י שם דהא ככתובי' א"כ ק' אמאי פריך א"ה בנות נמי הא לא מהני כתיבה דבנות כדאמרו לעיל עכ"ד ויראה הנה תוס' מקשים שם נו"ן ע"ב ד"ה כתובין הן וא"ת אמאי לא משני אימור צררי אתפסה כדאמרינן לקמן עכ"ל ולענ"ד דרש"י ז"ל ס"ל דלא חיישינן לצררי אתפסה אלא סמוך למיתתו וכן נראה מדקדוק לשונו של רש"י שם בד"ה אימר צררי של מעות התפיסה במות' להיות בידו לזון מהם עכ"ל הרי שדקדק התפיסה במותו וכן נראה מרש"י כתובות ק"ב ע"ב בד"ה צררי אתפסינה לפני מותו כו' עיין שם וכן דעת גדולי פוסקי' הראשונים דל"ח לצררי מחיים אלא סמוך למיתה ועיין ב"ש אה"ע סי' צ' ס"ק נ"ד ובסי' צ"ו סק"ח בשם הרי"ף והרשב"א אמור מעתה המתני' דגיטין דמיירי במזון אשה ובנות דמחיים (ומכ"ש לפמ"ש תוס' שם ד"ה לפי שאין כו' דלאו מבנית פריך אלא מאשה) א"כ ל"ח לצררי משא"כ בפ' הנושא י"ל דמזונות דבנות דלאחר מיתה איירי בשעבודי דאחין דלא שייך בזה תיקון עולם דמעיקרא הכי איתקן כו' אחרי דליכא בזה סברת רש"י שאין לך אדם רוצה ליקח שדה אם מזון אשתו ובניו חוזרים עליו עולמית עכ"ל כי סברה זו ליתא אלא בשיעבודא דאב ולא בשעבודא דאחין (ועיין תוסי' שם מ"ח ע"ב בד"ה אין נפרעי' מנכסי יתומים ודף נו"ן ע"ב בד"ה ש"מ במתנה נמי כו' דלא מסיק אדעתי' דמצוה דמית לוה) ולכך במתני' דמזון אשם ובנות דמיירי בחיי אב ול"ח לצררי ושייך בזה מעיקרא הכי איתקן משא"כ בפ' הנושא דמיירי אחר מיתת האב ולא שייך מעיקרא הכי איתקן ופריך הש"ס שפיר א"ה בנות נמי דלא שייך בזה מעיקרא הכי איתקן עד דמסיק אחרי דשם לאחר מיתה האב מיירי חיישינן לצררי כ"ז נראה לשטת רש"י דס"ל דל"ח לצררי מחיים אבל תוס' לשטתייהו דס"ל אף מחיים חיישינן לצררי כמבואר בדוכתי טובי ועיין ב"ש שהבאיתי. ה"ק אלעזר.
1