תשובה מאהבה חלק א ר״זTeshuva MeAhava Part I 207
א׳ב"ה יום ד' א"ח של פסח תקסח"ל פראג. אהובי ידיד נפשי אמרתי להעתיק לך מה שכתבתי יום א' העבר במרת נפש וזה לשוני הן היום בלילה מוצאי ש"ק חוה"מ פסח ערב שביעי של פסח תקסח"ל נח נפשי' דהאי סבא קדישא כבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף המופלג בתורה וביראה מו"ה ליב פישלש בלאדמ"ו הגאון המפורסם ראב"ד המנוח מוהר"מ פישלכ זצללה"ה, ואמרתי לן יאות למיעבד הספדא רבא ואבל כבד אבל עלי לבי נוקפי משני פנים. א' מצד שהיום חוה"מ. ב' מצד שצוה עלי בפירוש אל תספדוני וכל א' לבדו לכאורה יאות שלא להספידו הן מפאת חוה"מ אף דאמרו ז"ל אין מועד בפני ת"ח כבר כ' המג"א סי' תקמ"ז סק"ח ונ"ל דאין בזמננו דין ת"ח שיודע הלכה בכ"מ עכ"ל הן מפאת אשר צוה שלא להספידו דקיימ"ל בי"ד סי' שד"מ סעיף יו"ד מי שצוה שלא יספדוהו שומעין לו דקיימ"ל הספידא יקרא דשכיבה הוא עיי"ש, הגם שכתבתי בתשובה אחרת סי' קע"ד ראי' בשם אדמ"ו הגאון רבינו הגדול נ"ע דאין שומעין מתוס' במס' סנהדרין דף ס"ח ע"א בד"ה הי' מכה בבשרו משו' שרט לנפש ליכא דמשום תורה קעביד כדאמרו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן עכ"ל הרי דליכא משום אזהרה דאוריית' במקום דעבוד בעבור התורה מכ"ש דליתה בזה משום מצוה לקיים דברי המת אבל אחר העיון ליתא דה"פ בתוס' משום תורה קעביד וליכא כלל בכלל איסור שרט לנפש לא תתנו בבשרם דלא אמרה התורה אלא אם חבול בגין המת היינו שרט לנפש אבל בנ"ד הוא עובר על מצות המת שמחל על כבוד תורתו וקיימ"ל ההספד יקרא דמותא ועיין מ"ש עוד שם בתשובתי.
1
ב׳עכ"ז אני אומר להספידו ואין לחוש לשני טעמי' שכתבתי ואדבר תחלה מצד שהיום חוה"מ שהמג"א הוא האוסר הא הלבוש הוא המתיר ולא חילק בין ת"ח בזה"ז ועוד הא מצינו במקומות רבות עד אין מספר דין ת"ח ולא חילקו בזה ועיין סמ"ע ח"מ סוף סי' רס"ב ועיין ב"י ח"מ סי' רפ"ז ועיין ש"ע י"ד סי' רמ"ג דוקא לענין ליטרא דדהבא ועיין בשו"ת שבות יעקב סי' קמ"ד ובספר ברכי יוסף בח"מ סי' ט"ו אות ג' בארוכה ות"ח שהרביץ תורה והעמיד כמה אלפים תלמידים מהם רבים יושבים כסאות למשפט כמו הרב הגאון מוהר"ל הל"ז ודאי בכלל ת"ח שיודע הלכה בכ"מ הרב ותלמידו מונין לו א' ועיין בח"מ סי' ח"י סעיף ה' גם שמעתי מרבינו הגדול נ"ע שאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב דבר אבד מותר בחוה"מ ובארתי שהיא אבדה החוזרת כו' ועוד וכי חמיר ההספד הזה מתענית ובכי' בשבת אם הוא באופן שיצא הצער מלבו התירו להתענות ולבכות באופן בצרוף אחר צרוף כל הצדדים יחדו אפשר שיש להספיד.
2
ג׳ומצד השני שצוה שלא להספידו נלע"ד בשביל דקיימ"ל הספדא יקרא דמותא ולכך אין שומעין דאמרו ז"ל אצל דוד לא נאמר בו מיתה בשביל שהניח בן כמותו כמו כן נראה אצל אדמ"ו הגאון ראב"ד מוהר"מ פישלש לא נאמר בו מיתה אחרי שהניח בן כמותו הוא כבוד הרב הגאון מוה' ליב א"כ עד היום לא מת הגאון מוהר"מ זצללהיה (ועיין מ"ש זקני הגאון בעל עוללות אפרים ס' זל"ז) ובכדי ספדו ספדייא אז על הגאון מוה' מאיר פישלש כי היום הוא זמן ההספד א"כ מה גם שצוה בנו הגאון מוהר"ר ליב שלא להספידו על כבודו יכול למחול אבל יקרא דשכיבא ממר אביו אינו יכול למחול ואין שומעין לו הנה דוד ע"ה הי' מקונן על שאול ועל יהונתן בנו הנאהבי' והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו וגו' עפ"י מה דאז"ל נדה דף למ"ד ע"א שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו כי' כיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם כו' עכ"ל כ"ז אם אין אביו מלמדו תורה ויראה אבל אביו שהוא רבו בחכמה ויראת השם אלה נאהבים ונעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו שאין לומר בו שהקב"ה נוטל חלקו כי גם לאביו יש חלק בהנשמה (עיין מ"ש מהר"מ אלשך בתהלים כ"ז פסוק יו"ד כי אבי ואמי עזבוני) והארכתי.
3
ד׳ואפי' אם נקבל בעבור שאמר אל תספדוני שומעין לו לענין ההספד עכ"פ יש להתאבל עליו אבל כבד דאפי' אם אחד אמר בפירוש אל תתאבל עלי שבעה ושלשים כתב מהרי"ו סימן י"ז דאין שומעין לו דאל"כ בטל דיני אבלות עיי"ש והפסיקו הרמ"א בי"ד סימן שד"מ אמנם ראיתי בספר עיון יעקב שחבר הגאון בעל שבות יעקב במס' סנהדרין דף מ"ז ע"א יקרא דשכבא ש"מ ולהכי אם אמר אל תספדוני שומעין לו וכ"פ כל הפוסקי' וכמבואר בי"ד סימן שד"מ ולפ"ז נראה דה"ה לענין אבלות שבעה וקריעה שהוא ג"כ לכבוד המתים כמבואר בי"ד סימן שמה"ה שמה"ט המאבד עצמו לדעת ואינך דכוותי' שאין מתאבלין עליהן ואין קורעין עליהן כיון שהוא כבוד המתים אבל עומדים עליהם בשורה וברכת אבלים שהוא כבוד החיים וכ"מ הש"ס ורוב הפוסקי' והרמב"ם בכללם שהאבלות הוא כבוד המתים ודלא כהרמב"ן וא"כ אם צוה שלא תתאבלו שומעין לו ודלא כמו שפסק שם סימן שד"מ סעיף יו"ד בהג"ה שאין שומעין לו והוא מהרי"ו כי הוא סובר דהוא יקרא דחיי' ובאמת זה אינו גם טעם שני שכתב שם בתשובה אינו נכון כלל וכן עשינו הלכה למעשה שלא כדבריו עכ"ל תמה אני בקול דברים בעלמא דחה את שני המאורות הגדולים דשאני מאבד עצמו לדעת דאיהו עשה שלא כהוגן יבזה לכל משפחתו אף אנן לא עבדינן יקרא לכל משפחתו ולא שייך לומר בזה יקרא דחיי אבל אבלות דעלמא יקרא דחיי הוא אינו יכול למחול ולא דחוי קמדחינא לי' ואראה לך דוגמתו בעולם הרי בת בילגה סוף מס' סוכה קנסו חכמי הדור לכל המשפחה ולא חסו על כבודם וקבעו זה משום והנשארים ישמעו ויראו ועיין שם בהרמב"ם פי' המשניות ומה שעומדים בשורה על המאבד עצמו לדעת וכיוצא ואומרים ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד החיים שאין בו גם צד כבוד המתים ולא שייך לומר כדאמר אביי שם גבי בת בילגה אוי לשכנו כי בהעדר כבוד החיים אינו בזיון למת ואינו דומה לבת בילגה בזיונה לכל משמרה קביעי וקיימי תמיד ובר מן דין יפה כ' מהרי"ו דאם אתה מורה שיכולין למחול יבטלו דיני אבלות ותוך שלשים מתאבלין גם אשאר קרובים ואסמכינא אקרא ויעש לאביו אבל כדאית' בירושלמי ומייתי לה בהלכות שמחות ולענ"ד אין להקל ואין לסמוך על הוראת בעל עיון יעקב בזה. אמנם גם להתאבל בפרהסיא אסור היום ולא אמינא כ"א מקצת שבחו של צדיק בפניו כו' והארכתי וכתבתי בין דרשותי הכ"ד ידידו הדש"ת. הק' אלעזר פלעקלעס.
4