תשובה מאהבה חלק א נ״אTeshuva MeAhava Part I 51
א׳ב"ה שבעה באדר תקנ"ה לפ"ק פראג לק"ק בומסלא להברב הגדול החריף ובקי מוהר"ר זלמן נ"י מקראקא הנקרא ר' זלמן בעל מגיה. ע"ד שאלתו שמצא בסדר השמיני ונטמתם בם הי' כתוב ונטמאתם עם אלו"ף ועלה ונסתפק אם בשביל זה צריך להוציא ס"ת אחרת.
1
ב׳תשובה הנה הד"מ ביורה דעה סי' רע"ט מחודש ג' מביא דעת המרדכי בשם ראבי' כהרב"י אם נמצא שענין שיכול להפסיק פוסקי' ולוקחי' אחרת ודעת האגור בשם מוהר"י מולין כשנמצא טעות בס"ת אין להביא אחרת לקרות בה דאין לנו ספר כשר שלא נמצא בה חסר ויתיר ורבינו הרמ"א חכם ויודע פשר דבר וכתב וז"ל ולי נראה בודאי אם נמצא בה טעות מעט בחסרות ויתירות וכדומה יש לנהוג כדברי האגור דבעונות לא נמצא ס"ת בזה"ז שאין בה טעות כזה אבל אם נמצא בה טעות גדול שאינו שכיח יש לנהוג כדברי בית יוסף כו' עכ"ל והן הן דבריו בש"ע א"ח סי' קמ"ג סעיף ד' בהג"ה והנה דבריו במה שכתב אם נמצא בה טעות מעט בחסרות ויתירות וכדומה צריך ביאור קצת מאי וכדומה וי"ל אחד משני פנים או לפמ"ש המג"א שם סק"ז הטעם דבחסרות ויתירות לא בקיאי' ויש לספק גם באחרת עיין שם והיינו שכתב הרב וכדומה מקום שיש ספק אפילו אינו תלוי בחסר ויתיר אלא שהוא פלוגת' בין הפוסקי' בזה אין להוציא אחרת כי יש לחוש שבאחרת נמצא ג"כ מקום שהוא פלוגתא א"כ בעובדא דידן ליכא פלוגתא כלל עפ"י המסורה קטנה וגדולה צ"ל ונטמתם חסר אלו"ף והוא מענין אטימה כמבואר במס' יומא דף ל"ט ע"א וכן הוא בכל הספרים חדשים גם ישני' ועתה שנכתב באלו"ף נשתנה הפירוש והוא מענין טומאה ונשתנה גם שרשו כ"א הוא לשון טומאה שרשו טמא באלו"ף ואם הוא מלשון טמטם שרשו טמה בה' כמו ונטמינו בעיניכם איוב ח"י ג' ועיי"ש ברש"י וכן ראיתי בקונקרדאנצוס מביא ונטמתם בשרש טמה כמו ונטמינו בעיניכם א"כ צריך להוציא ס"ת אחרת.
2
ג׳או י"ל כוונת הרמ"א בד"מ אם נמצא טעות מעט בחסרו' ויתרות וכדומה כלומר חסירו' ויתרות שאינן נרגשות במבט' ה"ה שארי טעיות שאינן נרגשין במבטא ואין חילוק בזה אם המה מר' התיבה או לא אלא הכל תלוי בבטוי שפתים אם כן בנדון דידן שאין הקריאה נשתנה בין ונטמתם חסר אלו"ף לונטמתם מלא כי האלו"ף נח נסתר אין להוציא אחרת ועל צמח צדק שמביא המ"א שפסק אם כתוב מגרשיהן במקום מגרשיהם אין להוציא אחרת ועיין בתשובותיו סימן קי"ט בארוכה אחרי שהמ"ם והנו"ן מתחלפים אפילו הענין משתנה מזכר לנקבה אין קפידא להוציא אחרת יעיי"ש אני תמה והדבר פלא באיני הפלא ופלא לאמר במקום שהברת המבטא והענין משתנה מזכר לנקבה להקל ולא עוד אלא אפילו על השתנות המבטא לבד הדבר תימה בעיני א"כ כל שהוא ממוצא אחד מתחלף כמו אחה"ע גיכ"ק וכדומה נאמר שאין להוציא אחרת ומה יענה על פסק מהר"מ לובלין אם כתב רחבה במקום רחבו שיש להוציא אחרת הא גם אותיות אהו"י מתחלפות ובין זכר לנקבה אין קפידא ותמה אני על המ"א שמביא דעת מהר"מ לובלין ודעת צמח צדק שהם סותרים זה את זה לכל ואחרי בינותי בספרים מצאתי לסביא כונתי ת"ל לדעת הגדולים בעל ח"צ סימן נ"ד וכן בעל מ"צ סימן סמ"ך.
3
ד׳יען כ"ז לפמ"ש הרב בד"מ שכתב תיבת וכדומה אבל בש"ע בהגהותיו שהשמיט תיבת וכדומה י"ל בכוונה השמיט כי דווקא חסרות ויתירות כמו אבותנו וכי"ב שאין החסר ויתיר משרש התיבה אבל עובדא דילן בכלל טעות גמור אמנם ראיתי בלבוש א"ח סימן קמ"ג סעיף ד' וז"ל הא דמוציאין ס"ת אחרת היינו דוקא כשנמצא טעות גמור שנשתנה משמעות הענין ע"י הטעות אבל טעו' אחר כגון חסרות ויתירות ביודי"ן ווי"ן וכה"ג שאין הענין והלשון משתנה אין להוציא אחרת כיון שאין ס"ת שלנו מוחזקים בדיוקים כ"כ עכ"ל משמע לאו דוקא ווי"ן יודי"ן שאינן משרש התיבה אלא אפילו אותיות אשר משרש התיבה ועיקר קפידא הוא אם הענין והלשון משתנה א"כ בנדון אשר לפנינו אין להוציא אחרת ועוד אם בשביל שהפירש משתנה מענין טומאה לענין אטומה אין למידן מאגדה וכבר דרשו ע"ז גם מענין טומאה וז"ל רז"ל במס' יומא דף ל"ט ע"א תנא דבר"י עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם (חסר אלו"ף) ת"ר אל תטמאו בהם ונטמתם בם אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה (ופירש"י מניחין אותו ליטמא הרבה וה"ק קרא אל תטמאו בהן ואם תטמאו סוף ונטמאתם) מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעוה"ז מטמאין אותו בעו' הבא עכ"ל איכא למידק אם ונטמתם דקרא פשוטו מענין טמטום למה צ"ל אל תקרי ונטמאתם כו' היינו כך וביותר ה"ל באידך דרשא אדם מטמא עצמו מעט כו' אל תטמאו בהם ונטמתם בם א"ת ונטמתם בחסרון אלו"ף אלא ונטמתם באלו"ף דהא פשוטו מענין אטימה ועוד מאי חזית לסמוך אהך אגדה דתנא דבר"י ע"ד דרוש שהוא מענין אטימת סמוך על אידך דרש' שהוא מענין טומאה לכן נראה לענ"ד שפשוטו של מקרא אליבא דכ"ע לענין טומאה דחסר אלו"ף וקאמר התנא דבר"י דרך דרשת אגדה א"ת כפשוטו של מקרא אלא לדרשא מענין טמטום ככל אל תקרי שבש"ס וכן נראה מרש"י שם. וכן אונקלוס תרגום מענין טומאה וכן נראה מהתרגום שנקרא ע"ש יב"ע וכן בתורת כהנים וכן פירש"י בחומש וכן מצאתי בר' אברהם בן עזרא ונטמתם בם חסר אלו"ף כמו מרשית השנה כו' וע"כ הוא כשאר חסרות ויתרות ונשאר קיים פשר הרמ"א שאין להוציא אחרת. ועיין שו"ת א"י סימן רל"ה.
4
ה׳ועוד נלע"ד ראי' מהימנא דפשטא דקרא לענין טומאה דקס"ד דש"ס שם דף פ' ע"ב דטומאת גוי' דאורייתא מהך קרא אל תטמאו בהם ונטמאתם ומסיק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ופירש"י מדרבנן דקרא לאו לטומאה אתא כו' ועיקר קרא דרשינן בפרק אמר להן אדם מטמא עצמו מעט כו' עכ"ל ולא קאמר דעיקר קרא לענין אטימת. עכ"ז אני מסופק אם לא הוא בכלל קרי וכתיב וכתב כקריאתה דפסול.
5
ו׳אמנם אפי' אם נאמ' שהוא ספק אם הוא בכלל חסרות ויתירות שהכריע הרמ"א עכ"ז י"ל שאין להוציא אחרת מטעם ס"ס שאפילו א"ל שאין זה בכלל חסרות ויתירות שמא קיימ"ל כהרמב"ם בתשובה שאפי' על ספר פסול מברכין אך י"ל גם הס"ס להחמיר שמא אין זה בכלל חסרות ויתירות ואת"ל שהוא בכלל חסירות ויתרות שמא קיימ"ל כבית יוסף ודעמי' שאפילו על חסרות ויחרות צריך להוציא אחרת ועוד אפשר לומר דהך ספק אם הוא בכלל חסרות ויתרות הוי ספק מחמת חסרון ידיעה ועדין הדבר צריך אצלי תלמוד.
6
ז׳ופשוט בעיני יותר מכבעית' בכותח' אפילו לדעת הרמ"א במקיל בחסרות ויתרות דוקא שלא להוציא אחרת אבל עכ"פ לא יקראו בס"ת הזה יותר ממנין הקרואי' ושביעי הוא המפטיר ולא יאמרו קדיש עד אחר הפטרה כפסק המג"א בסימן קמ"ג סק"ד ובסימן רפ"ב סקט"ז ובמנחה אין להוציאה כי לדעת הב"י אפילו על חסר ויתיר צריך להוציא אחרת ובעל פר"ח העיד שכן המנהג ואף שאנו במדינות האל נמשכי' אחר הרמ"א דוקא לענין שלא להוציא אחרת אבל לא לענין הוספה יותר משבעה גברי מזה לא קא מיירי רמ"א (כי כל דבריו בנוים אם צריכין להפסיק להוציא אחרת ואיפלגי בי' צדיקי עולם והרב הרמ"א עשה פשר בין שני צדיקי') כי איך להעלות על דעת בדבר שאינהו ס"ל שצריך להוציא אחרת ולהפסיק אפילו באמצע הקריאה נאמר לדידן מותר להוציא ס"ת הזה לכתחלה לקרות בו או אפילו להוסיף על מנין שבעה.
7
ח׳ואמינא לי' טעמא של דבר (לולי דברי רז"ל) מדוע ונטמתם חסר אלו"ף יעיין בזוהר בארוכה מאן דמסאב במאכלי דאסירי איתדבק בסטרא דשמאלא ואחזי דלית לי' חולקא באלדא עלאה וגעיל נפשי' וגרמי' ורוחי מסאב שרי' עליו וכל מאן דמסאב בהון כאלו פלח לע"א ונכבדות מדובר בחבורי קטן עולת צבור מאמר קי"ח קי"ט ולכך חסר אלו"ף שאצל זה חסר יחידו של עולם ולית לי' חולקא בי' ואף שלמה שם רמז ונרגן מפריד אלו"ף ולרוב טרדותי לקצר אני צריך וה' שנותיו יאריך הכ"ד ידידו השש בכבודו ודש"ת. הק' אלעזר פלעקלש.
8