תשובה מאהבה חלק א נ״גTeshuva MeAhava Part I 53
א׳תשובה עש"ק י"ד אייר תקסז"ל פראג דוד משכיל שיר ידידות מדובר בו נכבדות מהולל במעלות ומדות כבוד תלמידי ידידי וחביבי הרבני המופלג ומושלם מו"ה דוד בער כהן שדעתו יפה יהי כבוד ה' עליו חופה עד ביאת הצופה מורה לצדקה בק"ק טושקא.
1
ב׳שאלתו שאלת חכם עם יופי מליצה נאוה כתרצה קבלתי אמש לעת ערב וערבים עלי דברי ידידי תלמידי נר"ו. ומשונה ברי' זו על הבריות שמנו חכמים ויפה כ' הרמב"ם בפי' המשנה ר"פ המפלת ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה אבל זה אפשר וכבר העידו יותר מזה כו' ועיין מ"ש עוד בפי' המשניות למס' חולין פ"ט משנה ו' העתיקו בעל תוס' י"ט.
2
ג׳והנה מעלתו מהר וחיש עלי להשיב מהומה על שעה חדא כי השעה צריכה לכך אף כי קשה עלי מאד עכ"ז אמלא את שאלתו אבל בלי פלפול ובלתי סדר נאות כ"א כפי אשר יהרהרו רעיוני עפ"י משכלות הראשונות בעה"י בעטי אחישנה הנה המעשה להורות תשובה וכמ"ה פותח בתשובה תחלה ודן דין תחלתו להחמיר ודעתו דעת נוטה להנטותו לתחי'. וסברות דקות ושדופות חזר ודן דין אחר לסבב לו מיתה וכ' וז"ל ולזאת אמרתי כי יש כאן צד היתר לסבב המיתה ולדמות הנדון למפלת כמו חי' או בהמה ואמרו חכמים כל שאינו מצורת אדם אינו ולד כו' וכיון שבנדון זה שאין בו מצורת אדם כלל ובסבב המיתה שאין עושה מעשה בידים לא הוי רק כמי שמניח בשר בעלמא עכ"ל. אהובי ידידי לא ידעתי מאי קאמר מה הענין זה לזה עד כאן לא קאמרי רבנן שאינו ולד אלא לענין שאין אמו טמאה לידה אבל לא לענין לסבב לו מיתה ועוד ילדה דמות נחש לשטת הרמב"ם אמו טמאה לידה כמבואר בפ' יו"ד הלכה יו"ד מהלכות איסורי ביאה (והטעם נראה שזה עכ"פ במינו מתקים ועיין במס' נדה דף כ"ג ע"א אליבא דר"מ משא"כ אם מקצתו לאדם ומקצתו לבהמה אין במינו מתקיים ועיין שם בכ"מ ובב"י י"ד סימן קצ"ד אמנם בתוס' דף כ"ד ע"ב בד"ה המפלת דמות לילית משמע היכא דלא יצא מתורת לילית גרע טפי ועיין בחדושי הר"ן שם ובתוס' דף כ"ג ע"א ד"ה הואיל ובמינו ואין כאן מקום פלפול הזה) א"כ לפי דברי מעלתו דמות נחש אי אתה רשאי לסבב לו המיתה אבל דמות אחר אתה רשאי לסבב והמה דברים תמוהים.
3
ד׳עוד זה מדבר והוקם עולה של תשובה וכ' וז"ל ועוד מכל המעשים שהובא בספר צמח דוד בענין הזה לא מצינו שיהי' אחד בר קיימא וכלם מתים בזמן קצר וא"כ י"ל דטרפה הוא ובפרט כל שלא שהא עדיין למ"ד יום לא יצא מתורת נפל וא"כ הי' מקום להתיר לסבב המות עכ"ל אהובי תלמידי נר"ו אני מעולם לא בינותי בספרים כאלה והוא צמח בלי יעשה קמח אין קמח ואין תורה ושהבריות האל אינן חיים וקיימים אנא ירושלמי ידענא והוא בפרק המפלת רב אביי אמר חנני חברי' דרבנן מקשי לה על דר"מ הפילה דמות עורב עומד בראש דקל ואומר לו בוא וחלוץ או ייבם א"ל רבי מנא עד שאת מקשית על דרבנן דמר ר' יסא בשם ר' יוחנן כלו אדם ופניו בהמה אינו ולד כלו בהמה ופניו אדם ולד הוא כלו אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה ואומרים לו בוא לשחטך כלו בהמה ופניו אדם עומד וחורש בשדה ואומרי' לו בוא וחלוץ או ייבם עכ"ל וכל הפלפול הזה אלא להוכיח במישור שצורות הללו אינן חיין אלא הואיל ומינו מתקיים וכעין זה בעי רב ירמי' בבבלי נדה דף כ"ג לר"מ בהמה במעי אשה ולד מעלי קבל בה אביה קדושין מאי למיתסרי באחות עייש"ה ובגוף הדבר ידידי חשב וטעה ושרי לי' מרי' שרוצה להקל בעבור שלא שהה למ"ד יום ולא יצא מתורת נפל הלא משנה שלימה שנינו שם דף מ"ד תינוק בן יומו כו' ההורגו חייב והוא כחתן שלם ומה דבעינן למ"ד יום הוא להחמיר בדבר תורה לענין חליצה שמצרכינן לה חליצה ועיין בטור אה"ע סימן קס"ד אבל מדאורייתא רוב ולדות של קיימא הן מכ"ש משנגמרו סימניו ועיין בהרמב"ם ספ"ח מהלכ' יבום הלכה ה' ובה"ה שם ובפירוש כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות רוצח הלכה ו' אחד ההורג את הגדול או את הקטן בן יומו כו' ה"ז נהרג עליו כו' אבל אם נולד לפחות מתשעה חדשים הרי כנפל עד שיהא למ"ד יום וההורגו תוך למ"ד אינו נהרג עליו עכ"ל ופי' פשוט אם ידוע שנולד לפחות מתשעה חדשים אבל מן הסתם כלו לו חדשיו. ואפילו אם ידוע שנולד פחות מט' חדשים אע"פ שאינו נהרג עליו מדיני אדם חייב בדיני שמים. ואפילו על עוברין במעי אמן פטור אבל אסור עיין דברים נאמנים ונחמדים בשו"ת חות יאיר סימן ל"א. וכן מה שעלה במחשבה לפניו במדה"ד נותן אחרי שאינו בר קיימא א"כ י"ל שהוא טרפה לא ידעתי מה מועיל בזה הא גם ההורג את הטרפה חייב בדיני שמי' ועוד וכי גרע זה מההורג את הגוסס שהוא חייב עליו בידי שמים ועיין במס' סנהדרין דף ע"ח ע"א.
4
ה׳ועוד דאנן קיימ"ל שאין אנו בקיאים בצורת הולד ובכולן אמו טמאה לידה כמ"ש הראב"ד בבעל הנפש וכן בהשגות הראב"ד פי"א מהלכות א"ב הלכה י"ב וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בת"ה וה"ה פ' יו"ד שם וכ"כ הרא"ש ועיין בל"ח פרק המפלת אות יו"ד וכ"נ מהטור והב"י וש"ע והשתא אם החמירו לענין טומאת לידה מספק מחסרון הבקיאות אמור מעתה מכ"ש לענין ש"ד. לכן הם כי לא להזכיר להכניס עצמו בשום סיבוב מיתה ואלדי הרוחות יעשה כרצונו ית' ואמרו בירושלמי ברכות שאל אלי' מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשי' א"ל לצורך נבראו בשעה שהבריות חוטאים הוא מביט ואומר מה אם שאין בהם צורך אני מקיימים אלו שיש בהם צורך לא כ"ש עיי"ש.
5
ו׳והנה מובא בפסקי מהרי"ג שאין אומרים תבלה ותחדש על בגדים הנעשים מעורות דא"כ הי' צריכין להמית בהמה אחרת וכתיב רחמיו על כל מעשיו ועיין בהגהות רמ"א א"ח סימן רכ"ג סעיף ו'. ואמרו על האר"י ז"ל שלא הרג שום ברי' מעולם אפילו כינה ואיך יעלה על דעת לשלוח יד בליוד אשה אף שהוא בצורת בהמה ואפילו לסבב המיתה ע"י רעב וכדומה אסור משום צער בעלי חיים וחמור ממיתה שאינה אלה לפי השעה וזה מאריך בכאבו וצערו וכן נראה מתוספות במס' סנהדרין דף פ' ריש ע"א וז"ל ותדע דלר"י אמאי כונסין אותה לכיפה ועביד צב"ח כו' אדרבה ליערפינהו בקופיץ ולקברינהו כו' עיין שם (ועיין מה שכתבו רבותי גאוני הדור בזה ה"נ כבוד רבינו הגדול מהר"י סג"ל לנדא נ"ע ומורי מוהר"מ פישלס זצללה"ה בשו"ת נ"ב חלק י"ד סימן פ"ב ופ"ג) ובפי' אמרו רעב קשה מכלן וכל המאוחר בקרא כו' וטובי היו חללי חרב וגומר.
6
ז׳בהא נחתי ובהא סלקא חלילה וחלילה לשם אדם לשלוח יד לפגוע או לסבב סיבה וגרמא להמית הולד הזה ובכלל ש"ד הוא והעושה כן הוא עושה נגד חוקי אלדים ותורתיו ונגד משפטי ונמוסי המדינ' ולולא מעלתו אץ עלי להשיב מהר בנחיצה הארכתי בזה הכ"ד הכותב בחפזון ודורש שלומו וטובתו כל הימים. ה"ק אלעזר פלעקלס.
7