תשובה מאהבה חלק א ס״חTeshuva MeAhava Part I 68
א׳בעי"ה טיפליץ יום ב' ד' תמוז תקס"א ל' להרב הגאון מוהר"ר אלעזר פלעקלס נר"ו ראב"ד דק"ק פראג.
1
ב׳הנה שמעתי מפי הרב הגאון נר"ו שיש מקום לספק אהא דינא שכתב רמ"א בי"ד סימן קצ"ד סעיף א' שכבר נתפשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר ויש מקום ספק אם יש להם לברך על הטבילה כיון שאינו אלא מנהגא כדאמרינן במסכת סוכה דאין מברכין על ערבה כיון שאינו רק מנהג נביאים או דלמא כיון שהמנהג הוא מחמת דבר הנוגע במצוה ומברכין גם אמנהגא וישבתי דומם שלא לצאת מגדרי שגדרתי על עצמי שלא לדבר בדברי תורה בע"פ כ"א עם איש כערכי שהוא כאח לי ע"כ כבואי לביתי עיינתי בדבריו הנה מה שרצה הרב נר"ו מהא דהוסיף רמ"א על דברי הגאוני' ודינו כשאר דם לכל דבר לפשוט דגם בזה צריכה לברך אעפ"י שאינו אלא מנהג ואי משום הא לא ארי' דטובא אתי לאשמעינן דהנה בסימן קפ"ג בחומרא דר"ז דאפילו רואות טפת דם כחרדל ישבת עליו שבעה נקיים החמירו בלא"ה כמה חומרות דמן התורה אינה טמאה על שמרגשת ואינה טמאה רק בחמשה מראות וא"צ לספור שבעה נקיים רק אם ראיות בג' ימי' והם החמירו בכל זה הא כיון דדם טוה' איני אלא מנהג לא מחמרינן כולי הא קמ"ל רמ"א בדבריו שדינו כדם גמור ואפי' כתמה טמא אבל לענין ברוכי לא איירי אבל נ"ל בתר העיון שכאן ג"כ צריכה לברך על מנהג הזה הפשוט בכל ישראל דהנה תוס' בברכות דף י"ד ע"ק הוכיחו דגם על מנהגא מברכין דהיינו הלל בר"ח והביאו ראי' מי"ט שני דאנו עושי' מחמת מנהג אבותנו ומברכין ואינו דומה לערבה שאינו רק טלטול בעלמא ומ"מ אין ראי' גמורה מתוס' לדין דדם טוהר דהתם בי"ט שני ובהלל גם בימי חכמי תלמוד נהגו גם חכמינו מנהג הזה הוי כמו שאר מצות דרבנן שמברכין עליהם אבל כאן בחומרא דר"ז גופא שהחמירו בנות ישראל על עצמן בימי חכמי תלמוד יש למבעי' אם יש להן לברך כיון שאינו רק מחמת חומר שהחמירו על עצמן אבל מתוס' דסוכה דף ל"ג ע"א יש להוכיח דמברכת גם על מנהגא דדם טוהר דהוכיחו שם דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג ממיכל בת שאול ומר"י דאפי' היכא דפטור מן הדבר ועושהו מברך ואינו עובר משום לא תשא יעיי"ש כ"ש בהאי מנהגא דדם טוהר שהוא מטעם חשש איסור כרת והוא חמיר מחומרא דר"ז כמ"ש הרמב"ן בהלכותי' ומביאו ב"י ס"י קצ"ד וז"ל אעפ"י שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר כל הרואה טפת דם אפי' תוך ימי טוהר תשב עליו שבעה נקיים והרי הוא בכלל חומרא שהחמירו בנות ישראל שאם החמירו בכך שלא יבא הדבר לידי טעות ואין בימי נדה לימי זיבה ובין רואה יום א' לרואה ג' כ"פ שיש לחוש שמא יבאו לטעות בין ימי טוהר לימי' שלאחר ימי טוהר עכ"ל וא"כ אם בחומרא דר"ז מברכת כ"ש בדם טוהר וכ"ש וכ"ש לדעת הר"ן בפ"ב דשבועות שכ' דדעת הרמב"ן הוא דגם בימי חכמי התלמוד בלא חומרא דר"ז אסרו דם טוהר דכשם שחששו שמא יטעו בפתחיהן כך יש לחוש אם ינהגו היתר בימי טוהר שמא יבואו לטעות באותן ספק יולדות שיושבות עליהן לזכר ולנקבה ולנדה שמא ינהגו בהם קולא שסבורות שכל שיש להן טומאת לידה שיש להן ימי טוהר עכ"ל ואם על מ"ע שהז"ג שמן התורה פטורין לגמרי מברכות כ"ש על מצות שעושין מחשש נגיעת אסורי כרת כ' ברור' הק' אורי מדרעזין.
2
ג׳תשובה בע"ה יום ג' ה' תמוז תקסא"ל טיפליץ ישאו הרים שלום וגבעות טובה וברכה לידידי וחביבי הרבני המופלג החריף ובקי מוהר"ר אורי נ"י מדרעזין.
3
ד׳אהו' ידידי נ"י לדעתי הנה שמועה זו נאה ומעלתו בא בתיכונה ואף אני לא אמרתי על סדר הנכון כ"א בערבוביא כי לא היו כל השומעי' יודעי' ומבינים דעת תורה ויארכו עליהם הדברי' ודלגתי ופסחתי מענין לענין מהלכה לאגדה ובאתי לאותו ענין דרך העברה בעלמא ומעלתו שמע דברים מקוטעים ואמרתי להעתיק למעלתו נ"י מה בכתבתי בחדושי זה שבע עשרה שנים דברי' הנוגעים לענין זה ובעיניו יראה ובלבבו יבין שאץ בדברי'.
4
ה׳הנה נסתפקתי לדידן שאנו נוהגין להחמיר שימי טוהר אחרי שטבלה אם ראתה טפת דם כחרדל שצריכה ז"נ איך תוכל האשה לברך שטבילה זו אינה אלא מצד המנהג וכי עדיפא מערבה דמנהג נביאי' ואמרו בסוכה דף מ"ד ע"ב חביט חביט ולא בריך כסבר מנהג נביאי' הוא ועיין פירש"י שם עמוד א' בד"ה מנהג הנהיגו את העם ולא תקינו להם וג"מ דלא בעי' ברכה דליכא למימר וצונו דאפילו בכלל לא תסור ליתא עכ"ל ולכאורה נראה דה"ז דומה למ"ש הרא"ש סוף מס' יומא וז"ל ונהגו לטבול בעיה"כ כו' ואמר רב סעדי' בעליותו מלטבול מברך על הטבילה ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בהש"ס רמז לטבילה זו ואין לו לא יסוד נביאי' ולא מנהג נביאי' ולא עדיפה מערבה דא"ל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאי' הוא כו' עכ"ל ועיין תוספות במסכת ברכות דף כ"ב ע"ב בד"ה ולית הלכתא כו'.
5
ו׳ואפילו למ"ש הר"ת במסכתת ברכות דף י"ד ע"א ובסוכה שם דאינו ראי' דאטילטול ודאי לא מברכיכן כיון דלא תקנתא אלא מנהגא לא חשיבא למיקבעי לה ברכה אבל הלל כו' עייש"ה הדבר צריך אצלי תלמוד אם נחשב חומרת מנהג זה מה שטובלן על דם טוהר הנ"ל בכלל תקנת' ואין זה דומה לדר"ז שהחמירו הנשי' ונהגו אפילו על טפה כחרדל לישב ז"נ זהו עפ"י הסכמת חכמי התלמוד ונהגו כל ישראל וכמ"ש הרמב"ם בפ' י"א מה"ל א"ב הל' ד' וז"ל ועוד החמירו בנות ישראל חומרה יתירה ע"ז ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל שכל בת ישראל שרואה דם אפי' לא ראתה אלא טפה כחרדל בלבד כו' סופרת לה שבעה ימים נקיים כו' עכ"ל הרי שחומרה זו נוהגת בכל ישראל בכל עיר ובכל מקום משא"כ לענין דם טוהר אחרי שספרה ז"נ אחר הלידה וטובלה וראתה בימי טוהר פלוגתת הקדמוני' הגאוני' ז"ל החמירו וכן נראה דעת הרמב"ן והרשב"א וה"ה שהדברי' נראים כן אף לדין הגמרא שכשם שחששו לטעות בפתחיהן כך יש לחוש אם ינהגו היתר בימי טוהר כמבואר בהר"ן אבל בה"ג ור"א גאון כתבו שאין עכשיו אנו נוהגין בדם טוהר של תורה וכן הוא דעת הרי"ף לפי' מהר"מ שמביא המרדכי וכתב בספר המצות וז"ל וחומרה גדולה החמירו על עצמן בבבל ובא"י ובספרד ובארץ מערב היא ממלכת מרו"ק שאין נוהגין ימי טוהר ליולדת וכל דם שרואה בתוך מלאת סופרת ז"נ כמו אחר מלאת אבל בלומברדיא ואשכנז ואגפי' וצרפת והארץ איטאליא על דם טוהר כדברי התלמוד שחומרת ר"ז אינה ביושבת על דם טוהר וכן כתב הרמב"ם שם הלכה ז' וז"ל ושמענו שבצרפת בועליי על דם טוהר כדין הגמרא עד היום אחר ספירה וטבילה מטומאת יולדת בזוב ודבר זה תלוי במנהג עכ"ל ועתה איך ס"ד אינהו בועלין והתירא הוא ואנן מפאת מנהג דאסורא אפילו ברוכי קא מברכינן וצונו ואמרתי לב חכם השכיל פיהו הוא כבוד רבינו הרמ"א ז"ל שכתב בסימן קצ"ד סעיף א' בהג"ה וז"ל אבל אם חזרה וראתה אפילו טפת דם כחרדל טמאה אע"ג דמדאוריית' דם טהור הוא כבר נתפשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טוהר ודינו כשאר דם לכל דבר עכ"ל לכאורה לא ה"ל למימר אלא סבר נתפשט המנהג שאין בועלין כו' מאי בכל ישראל מאי האי דסיים ודינו כשאר דם אלא דבר זה מתורת משה למדנו אחרי שכעת נתפשט המנהג בכל ישראל גם באשכנז וצרפת (כמ"ש הב"י והד"מ בשם האגור) אם כן דינו כשאר דם כתקנת ר"ז אפילו על טפת דם כחרדל צריכה ז"נ וככל הלכותיו וצריכין לברך על הטבילה והצעתי ספקתי לפני רבינו הגאון האמתי נר"ו ושקיל וטרי באין ולאו ורפי' בידי'.
6
ז׳ראיתי בתשובות שב יעקב בחלק י"ד סימן ל"ח שכתב דקשה לסמוך על הרופא שאמר שא"א לבוא מן המקור קרטין וטיפין כי נסתרו דבריו מחומרא דר"ז אפילו על טפת דם כחרדל יושבת ז"נ גם משנה שלימה היא בר"פ יוצא דופן ומטמאין בכ"ש אפילו כחרדל ופחות מכן אך המתנית' יש לדחות דמטמאין בכ"ש אפילו כחרדל קאי רק על זב ובעל קרי אבל עכ"פ חומרא דר"ז קאי נגדו אף אם נאמר דאמת עם הרופא א"א להיות טיפין קטני' מן המקור והוא דבנות ישראל החמירו הכל מצד חומרא אף שאינו מן המקור לו יהי' כן אם כן עכ"פ צריכין לישב ז"נ הן מצד הדין הן מצד החומרא אבל באמת זה דוחק אי הוי ברור לחכמים שאין טיפות קטני' באין מן המקור לא החמירו בו דלא גרע מדם מכה עייש"ה ובסימן ל"ט שם הגאון מהרשש"ך השיג עליו וחזר הגאון מהרי"ך והוא על מעמדו ומגן בעדו וחזר הגאון מהרשש"ך ומביא דברי רש"י ממסכתת נדה דף מ"ב ע"א בד"ה ולטמא במשהו לראי' לא בעינן שיעורא כדאמרינן במתנית' לדם נדה ולזיבה ולקרי מטמאין בכ"ש כו' ואי אית' דא"א לראות בכ"ש בנדה למה נקט רש"י בהדייהו עייש"ה כמדומה לי במחכ"ת נעלם מעיני הגדולי' דברי תוספות במס' מגלה דף כ"ח ע"ב בד"ה שאפילו כעין חרדל טמא דשמא התם לא מיירי להצריכה ז"נ אלא להיות נדה דאוריית' כו' ועיין עוד שם בתוספות הרי דמתני' לענין נדה איירי וכן נראה מהמרדכי וז"ל וכן האלפס בפ"ק דשבועות לאיסור וז"ל עבדו רבנן הרחקה יתירה כו' וטעמא משום דהיינו דר"ז דאיפילו חזי בימי טוהר טפת דם כחרדל צריכה לישב שבעה נקיים דאל"כ מאי אשמעינן ר' זירא תנינא דם מטמא בכ"ש וי"מ דהיינו רבות' דר"ז ואפילו טפת דם כחרדל דא"א ליחלק לג' ראיו' למפרע אפ"ה הויא זיבה כו' עכ"ל מכל הלין נשמע דמתני' לענין דם נדה איירי והארכתי שמה כו' ומ"ש מעלתו וכ"ש בדם טוהר וכ"ש וכ"ש כו' גם מ"ש אם על מ"ע שהז"ג מברכת כו' הרבה יש לי להשיב אלא שאני פה לעסוק רפואה ולא לפלפול' הכ"ד ידידו ואוהבו הדש"ת. ה"ק אלעזר פלעקלס.
7