תשובה מאהבה חלק א ע״בTeshuva MeAhava Part I 72
א׳לאחד התורניים ממיודעי נר"ו תקסד"ל.
1
ב׳מה ששאל על אחד שתבע את חברו על חוב שיש לו עליו והשיב הנתבע שעברה עליו שנת השמיטה ופטור מלשלם עפ"י התורה והשיב התובע שעשה פרוסבול בע"פ כדת של תורה בפני שלשה בני אדם וחזר הנתבע ואמר ברר מי אלה המה שלשה והשיב התובע שאינם עוד על זכרונו מי היו ואחד מהם הוא זוכר והוא ר' פלוני נ"י ועוד הא בכמה מדינות אינם עושים פרוסבול כלל ואין פוצה פה ומצפצף וחזר הנתבע ואמר התורני ר' פלוני שהי' משלשה דיינים הוא קרוב עמו שני בשני ומה שאתה אומר בכמה מדינות אינם עושי' שום פרוסבול מי יודע אם עושין כהוגן ועוד אפשר שיש להם על מה שיסמכו אבל לפי דברך סמכת על ב"ד אשר אחד מהם קרוב עפ"י התורה ובאמת לא עשית שום פרוסבל הן הן טענותיהם בקצרה הנה ידוע למעלתו טרדותי רבו למעלה ראש ולא קיימ' לי שעתי ולא צילאי דעתי ולא אכתוב כ"א ראשי פרקים והן הן הדברים נאמרו בהשקפה הראשונה בשעת חפזון לכן אני אומר לא להלכה ולא למעשה כ"א להשיב מפני הכבוד תלמידי החביב עלי כשלי ואת אשר יבחר יקרב.
2
ג׳לית דין צריך בושש דנאמן התובע לומר עשיתי פרוסבול ואבד מני כדאמר רב נחמן להדי' (גיטין ל"ו ב') מ"ד כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתרא ואכל אסורא וגדולה מזו אמרו שם כי אתו לקמי' דרב א"ל מידי פרוסבול הי' לך ואבד וכגון זה פתח פיך לאלם ולא עוד אלא שהב"י הוכיח בח"מ סי' ס"ז עפ"י סתירות תשובות הרשב"א אם לא פתחו לו ב"ד אז אפי' יצא לחוץ ובא קודם פס"ד שנאמן לומר פרוסבול הי' לי והעתיקו הרמ"א להלכה בש"ע שם סעיף ל"ג ויותר מזה מצאתי ביש"ש פ' השליח סי' מ"ז אפילו אם הב"ד כתבו פס"ד יכול לחזור ולטעון פרוסבול הי' לי ואבד אחרי שאינו מכחיש טענתו הראשונה ולו יהי' שאחרים למדוהו הא גם על הב"ד מוטל ללמדתו ומה שלא עשו שלא כהוגן עייש"ה ואין לחלק ולומר דוקא פרוסביל שהוא לפני ב"ד חשוב הבקיאי' בדיני שמיטה הוא שיש לו קול ולא ישקר ולכך נאמן לומר עשיתי פרוסבול אבל לפי מה שאנו נוהגין שמוסרין דברים בעלמא בע"פ בפני כל ב"ד של שלשה ואין כותבין כל אז אינו נאמן זה אינו כי מה בינייהו די"ל בתר טעמא דלא שביק היתרא כו' ובזה אין חילוק בין פרוסבול למסירת מלים ועוד מה קול שייך דהא א"צ להיות הדיינים במקומו כי אפילו המה מרוחקים ממנו הרבה יכול לומר מוסרני לפלוני ופלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כדאמרו ירושלמי שביעית דאמר חזקי' בר ירמי' אפילו ברומי פי' הדיינים וכ"מ במרדכי פ' השולח ורמ"א בש"ע סי' ס"ז סעיף כ' ועוד דהא ר"נ ס"ל (גיטין ל"ב ב') דבפני שני דיינים סגי ובשנים לא אמרינן יש לו קול שירא לשקר אלא ב"ד של שלשה ובזה אפשר ליישב קצת דעת הרי"ף שהשמיט הא דר"נ נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי כו' עיי"ש בהרא"ש ונראה דאמרו בטעמא דר"נ דלא שביק היתרא כו' ויש להקשות דלא מצינו הך סברא דלא שביק היתרא כו' אלא במקום דלא צריך יגיעה ועמל אבל הכא דצריך לטרוח אחר ב"ד של שלשה מי יימר שימציאו ומי יימר שיזדקקו אמנם ר"נ לשטתי' אזיל דס"ל בשנים סגי והנה בהרי"ף לא מצאתי מפורש איך ס"ל בשמיטה או בעינן תלתא או בשנים סגי ואע"ג דפסק כר"נ דגט יכול לבטל בפני שנים מ"מ י"ל לענין שמיטה פסק כרב ששת דסתם דיינים שלשה כדעת בעל התרומות והטור סי' ס"ז ואע"ג דס"ל כר"נ בדינא מ"מ לענין שמיטה אסורא נינהו וה"ל כרב ששת דמסתבר טעמי' דסתם דיינים תלתא נינהו כמ"ש הב"י וכאשר אבאר לקמן אי"ה ומעתה השמיט הרי"ף שפיר הך דר"נ דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי כו' כי בתלתא לא שייך הך סברא דלא שביק אינש היתרא כמ"ש והל' כר"ח באיסורי אך צריכין להתיישב דגם רב ס"ל דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ולא עוד אלא שהב"ד פותחין לו וא"כ ממ"נ אי דינא הוא הל' כרב נחמן בדיני אי אסורא הוא הל' כרב באסורא עכ"פ דין אחד להם כמו שנאמן לומר אבד פרוסבול כך נאמן לומר מסרתי מילי לב"ד וכמו שאין הלוה יכול להכחישו בזה כך לא יכול הלוה להכחישו בזה.
3
ד׳אמנם עדיין צריכין אנו להתיישב אם נאמן המלוה בטענ' אבד פרוזבולו דהא כתב הטור ס"ס ס"ז בשם אביו הרא"ש בתשובה וז"ל ומה ששאלת אם נאמן לומר פרוסבול הי' לי ואבד האמת שכתבו רבותינו שנאמן אפילו בלא שבועא ואני לא סמכתי מעולם ע"ז משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור שביעית לענין שמטת כספים ידוע להמון עם ולא מחזיקינן לי' איסורא ולהדורי בתר היתרא ולכתוב פרוסבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהי' נתפשט בשקרו ומעולם לא זכה לפני אד' באשכנז בטענ' זו עכ"ל הרי לפנינו דהרא"ש ז"ל לא סמך על טענה זו שאבד פרוסבלו אך משום הא לא אריא דהא טעמו של הרא"ש דאינו מאמינו משום דלא שכיחי כותבי פרוזבול וגם איסור שמיטת כספים לא נודע להמון משא"כ במקומות שיודעים מאיסור שמיטת כספים כמו בק"ק פראג אשר תמיד מכריזין בערב שביעית שכל מי שיש לו חוב על חברו ילך ויבא לב"ד ויאמר לפניהם הריני מוס' חובותי לב"ד כו' וכמה בתי דינין יושבין בכמ' מקומות וישראל קדושי' הללו נכנסי' והללו יוצאין ולכך דקדק הרא"ש ז"ל ומעולם לא זכה לפני אדם באשכנז בטענה זו דקדק לומר באשכנז כי אפשר שלא הי' שם אז המנהג קבוע ולא הי' ידוע להמון איסור שמיטת כספים גם דקדק לומר בטענה זו ר"ל פרוזבול הי' לי שהי' צריך כתיבה בזה לא הי' מאמינו אבל בטענה אחרת שא"צ טרחה כמו מסירת מלים בעלמא שאין בזה לא עמל ולא יגיעה הי' מאמינו ועיין ב"י ח"מ ריש סימן ס"ו מחודשי' ה' מ"ש בשם תשובות הרא"ש ועוד שהרא"ש דקדק לומ' עד שהי' נתפס בשקרו משמע אם לא הי' נתפש בשקרו הרא"ש בעצמו הי' מאמינו והורה שנאמן בלא שבועה לומר אבד פרוסבולו וכן נראה ממהרי"ק ולא כמ"ש היש"ש פ' השולח על דברי הרא"ש דגם בלא דרישה וחקיר' נמי לא מהימן ולרווחא דמלתא חקר ודרש הרא"ש כדי לברר שקרו עייש"ה ואפשר דהיש"ש לא כתב כן אלא במקום שהלוה מכחישו כאשר באר שם סימן מ"ז וכדבעינן למימר לקמן אי"ה ועוד מה שצדד הרא"ש בחיוב המלוה דוקא כשבא לפניו למשפט אז הי' דן כן אבל באמת לא הי' מוחה ביד אחרים לגבות שטרות שעברה עליהם שביעית כאשר מביא הטור ז"ל בריש סי' ס"ז בשם תשובות הרא"ש אביו ואין כאן סתירה כלל בתשובות הרא"ש ולא כמ"ש בפרישה אות ל"ה וז"ל דקדק לכתוב באשכנז דאלו אחרי שבא לטלטול"א כבר כתב והביא הטור בריש סימן זה ז"ל צויחתי ככרוכי' על שלא נהגו בדין שמיטה כו' עיין שם ועוד דהא המהרי"ק בשרש צ"ב האריך והעיד ע"י גדול הראשונים אשר כאחד עונים ואומרים שגם בזה"ז נאמן המלוה לומר עשיתי פרוזבול ואבד מני ומה שהאריך היש"ש סימן מ"ז דאינו נאמן היינו במקום שהלוה מכחישו כגון שאמר לו הא הודית בפני העדים שלא כתבת פרוסבול או איך אתה אומר שעשית פרוסבול במקום הזה וביום הזה ראה באותו היום היית עמי במקום אחר וכי"ב אבל במקום שאין הלוה יכול להכחישו והמלוה לא צריך עמל ויגיעה וכמ"ש ודאי אוקי אחזקתי' דלא שביק היתרא כו'.
4
ה׳מ"מ ק' להוצי' נגד הרי"ף והמרדכי דלא מהימן בזה"ז בטענת אבד פרוסבול דהרי הרי"ף השמיט הך דר"נ ורב (הן אמת בהרי"ף אשר לפנינו מביאים אבל כבר נרא' מכל הראשונים שנוסחא מוטעת היא) אמנם כבר כתב הסמ"ע בח"מ סימן כ"ה ס"ק י"ט בשם המרדכי בכ"מ הל' כרב אלפסי אם לא במקום שתוספות חולקים עליו ובסוגיא שלפנינו תוספות ס"ל דנאמן אפילו בלא שבועה ועיין במהרי"ק והנה בלמדי עם תלמידים מסכת גיטין רציתי לומר מה שהשמיט הרי"ף הך דר"נ עפ"י מ"ש הכ"מ פ"מ מהל' שמיטה הל' כ"ד על מה שכתב הרמב"ם המוצי' שטר חוב אח' שביעית ואין עמו פרוזבול אבד חובו ואם אמר הי' לי ואבד נאמן שמזמן הסכנה ואילך בעל חוב גובה שלא בפרוסבול עכ"ל וכתב הכ"מ וז"ל ונר' מדבריו כאן ובפי' המשנה שהיא מפרש שבזמן הסכנה דהיינו שגזרו העכו"ם גזרה על המצות היו יראי' לשמור פרוסבוליה' התקינו שיהי' המלוה נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד ואעפ"י שעברה הגזה נאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד שלא לחלק בין זמן לזמן ורשב"ג מפרש הוא והל' כמותו ואת"ל שהוא חולק הא קיימ"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הל' כמותו עכ"ל וילה"ק אם כן מאי פריך הש"ס (גיטין ל"ז ב') על רב נחמן דאמר נאמן לומר אבד פרוסבול מהמתני' וכן בע"ת שמוציא שט"ח ואין עמו פרוסבול הרי אלו לא יפרעו ופירש"י אלמא לא מהימן לומר הי' לו ואבד דא"כ בדטעין הי' לי ואבד עסקינן דאי ל"ה צריכה למימר שביעית משמטת ומשני הש"ס תנאי היא דתני כו' מאי פריך דהא רב ור"נ בודאי אחר גזרה היו דורות רבות אחר רשב"ג והל' כרשב"ג בין שמפרש ובין שהוא חולק אם כן יפה אמרו דנאמן אע"ג דעברה הגזרה שלא לחלק בין הזמנים כמ"ש הכ"מ אמנם ז"א דהש"ס פריך על מה דאמרו שם מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק התירא כו' וק' ל"ל הך טעמא תיפוק לי' דהוו אחר הגזרה ולכך נאמן לומר פרוסבול הי' לי ע"כ דהש"ס בקש למצא טעם אף קודם הגזרה ופריך הש"ס שפיר דקודם הגזרה אף רשב"ג מודה הרי אלו לא יפרעו אמור מעתה לדידן אחר הגזרה אין נ"מ כי בכל עת נאמן לומ' אבד פרוסבולו שלא לחלק זמן לזמן ויפה השמיט הרי"ף הך דר"נ והעתיק מתני' דהכותב כצורתה וממילא קיימ"ל הל' כרשב"ג בין שהוא מפרש ובין שהוא חולק ומעתה גם לדעת הרי"ף אם טען מסרתי מלי' לב"ד נאמן והא דלא הביא הרי"ף ז"ל זה משום דלא נזכר זה מפורש בגמרא וזהו דמסירת מלים מהני מביא הרי"ף ז"ל בהלכות שהעתיק רבנן דבי רב אשי מסרין מיליהו ר' יונתן מסר מילי לר"ח בר אבא א"ל מי צריכנא מידי אחרינא א"ל לא עכ"ל וסברה פשוטה לקבל אי טעין ואמר עשיתי כן שהוא נאמן דחזקה לא שביק אינש היתרא במלתא דלית בי' טרחא.
5
ו׳יען דברי הכ"מ מצד עצמן המה נפלאו ממני הרמב"ם ס"ל אע"ג דעברה הגזרה נאמן לומר פרוסבול הי' לי ואבד שלא לחלק בין הזמני' אם לדבריו גם האשה גובה שלא בגט מסכנה ואילך כי דין אחד הוא להם ובחדא מחתא מחתינא התנא (כתובתה שלא בגט וב"ח גובה שלא בפרוסבול ע"כ) וזה לא שמעתי ולא ראיתי בשום פוסק מעולם (הנה באמת הרמב"ם ז"ל פט"ז מה"ל אישות השמיט הך דסכנה לגמרי וצל"ע ואחרי שובי מצאתי בספר לח"מ הרגיש בה) ראיתי בטור אה"ע סימן קו"ף כתב וז"ל ואם הוא במקום שאין רשאין לכתוב גט מפני הסכנה היא נאמנת וגובה הכל אפילו אין לה עדי גירושין והרמב"ם כתב בזה כו' עכ"ל (וצל"ע דהרמב"ם לא כתב בזה מידי אלא בדין אין אשה מעיזה בפני בעלה) ולא עלה על דעת הטור לומר אעפ"י שעברה הגזרה כדעת הכ"מ הנ"ל ומה שלא כתב נמי בטור ח"מ סימן ס"ז דבשעת הסכנה נאמן לומר אבד פרוסבול דחד דינא אית להו משום דפסק שם בפי' כדעת אביו הרא"ש ז"ל דאף בלא סכנה אדם נאמן לומר אבד פרוסבולו כרב וכר"נ דלא שביק היתרא כו' אבל דברי הכ"מ צל"ע דהטור כתב שם בשם בעל עיטור שאין הלכה כר"נ אלא סתם משנה שאינו נאמן וכן דעת הרי"ף עכ"ל ואי כדעת הכ"מ וכמ"ש אף דהל' כסתם משנה עכ"ז נאמן גם עתה שלא לחלק בין זמן לזמן ועוד קשה לשטת הכ"מ דהרמב"ם ס"ל אף שעברה הגזרה נאמן שלא לחלק בין הזמנים למה לי' להרמב"ם שם פ"ט מה"ל שמיטה הל' כ"ו גבי הא דנתבע אומר מלוה יהב לי אצלי והתובע אומר לא כי אלא הקפת חנות שהתובע נאמן במגו דבעי אמר פרוסבול הי' לי ואבד וסיים הרמב"ם וכתב שכיון שתקנו רבנן פרוסבול חזקה היא שאין אדם מניח דבר המותר ואוכל דבר אסור עכ"ל תיפוק לי' דבלאו ההוא חזקה הוא נאמן דהא מסכנה ואילך אף שעברה הסכנה אפ"ה נאמן בכל עת ובכל שעה שלא לחלק בין הזמנים ואפשר ליישב דהרמב"ם ז"ל מיהב טעמא אף במקומות שאין כותבין פרוזבול אלא שמוסרין מלי' כמ"ש הרמב"ם שם הל' כ"ז וכאשר אבאר לקמן בס"ד דעתו בזה או י"ל עפ"י מ"ש הב"י בשם בעל התרומה למה נאמן במגו הא הוי מגו להוציא עיין שם לתרץ קושי' זו כתב הרמב"ם שם חזק' היא שאין אדם מניח דבר המותר כו' ואז חזקה מסייע למגו אף להוציא תיתי לי שאמרתי זה במושכל הראשון והראוני התלמידי' שגם הגאון בעל או"ת כ"כ ושמחתי או י"ל קרוב לזה עפ"י מ"ש הסמ"ע סימן ס"ז ס"ק נ"ה ולא דמי למ"ש הט"ו סימן ס"ז ס"ק נ"ה ולא דמי למ"ש הט"ו סימן ס"ו סי"א דאין אדם נאמן לומר שטר קנין הי' לי וכתוב בו קני לך איהו כו' דש"ה דלאו בידו הוא כו' אבל כאן שהשט"ח ודאי שלו ובדידי' תלי' מלתא למסור לב"ד מסתמה עשאו ומש"ה כתבו הט"ז שנאמן לומר תנאי בי' כו' במגו אבל בלא מגו מטעמא דתנאי לא הי' נאמן כיון דלא בדידי' לחודי' תלי' מלתא עייש"ה ולכך כתב הרמב"ם נמי מטעמא דחזקה שאין אדם מניח דבר המותר כו' לידע ולהודיע דבר התלוי בדידי' נאמן ובזה תירצתי קושית הראשונים מהרמב"ן והריטב"א והר"ן ז"ל למה תקן הלל פרוסבול הא אף במתנה בשעת הלואה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית סגי ולפמ"ש ניחא דהתנאי תלי' ביד אחרים ואינו נאמן ולכך תקן פרוסבול תלה בדידי' בלי לוה אמנם לשטת הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דלכך נאמן בעבור שהוא בידו דהא הרמב"ם ס"ל שם הל' י"ז דאין כותבין אלא חכמים גדולים ביותר כב"ד של רב אמי ורב אסי כו' אבל שאר בת דינן לא ועיי"ש בכ"מ א"כ אפשר להתברר ועיין במרדכי פ' השולח בפלפול בין ר"י מפריש לר"ח עייש"ה.
6
ז׳אך כבר כתב הראב"ד ז"ל על דברי הרמב"ם הנ"ל שדבריו סותרין זא"ז ואבאר תחלה דעת הרמב"מ בס"ד אמרו (בגיטין ל"ו א') שראה את העם נמנעו מלהלות מאי זא"ז ומאי את העם ולכך אמרתי בלמדי מסכת גיטין עם תלמידי שהבקיאים בדיני שמיטה לא הי' צריכין שום תקנה כי בקל אפשר להם להפקיע עצמם משמיטה שימסרו שטרותיהם לב"ד או להתנות שלא תשמטנו בשביעית וכיוצא בהן אלא המון עם לא בינות לא ידעו כדת מה לעשות וזהו שדקדקו ראה את העם נמנעו מלהלוות זא"ז ר"ל ע"ה לחברו ע"ה שאינם יודעי' היתר והי' מונע' מלהלוות זא"ז ולכך תקן הלל פרוזבול אבל היודעים ובקיאים בדיני שמיטה לא הי' צריכין שום תיקון המה ידעו אופנים להפקיע איסור שביעית ובזה תירצתי רבנן דבי רב אשי דמסרי מילי להדדי ור' יונתן מסר מלים כו' ופירש"י בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אמרו כו' עכ"ל וקשה איך עלה על לבם לבטל דברי הלל הזקן ולהקל והרא"ש ז"ל הרגיש בזה וכתב דסמכו על רב נחמן דאמר אימא מלתא אע"ג דלא כתוב כמ"ש דמי כלומר אעפ"י שלא כתוב אלא אמרו בע"פ עיין שם ואיכא למידק קצת דהא לא מצינו שעשה כן ר"נ למעשה אלא בקש לעשות ולא עשה ועוד ק' על ר' נחמן גופי' איך רצה לעקור תקנת הלל אבל לפמ"ש לא רצה הלל אלא לתקן ע"ה ולא לתלמידים היודעים דיני שמיטה אם כן לרבנן דבי רב אשי וכיוצא בהן לא תקן הלל כלל ובזה יש ליישב קצת דאמר רב נחמן אקיימנה ופריך הש"ס הא מיקם וקאי ומשני ה"ק אימא בו מלתא אע"ג דלא כתוב ככתוב דמי וק' הא עדיין אינה מקיימת דהא הלל תקן פרוסבול ואיהו קאמר אע"ג דלא כתוב כו' ולפמ"ש ה"ק אקיימנה תקנתי' כי כל כוונת תקנתי' היתה לע"ה שאינם בקיאים בדיני שמיטה אימא מלתא דלא יהיו ע"ה נכשלים דאע"ג דלא כתוב ככתוב דמי ופירש"י אושיב ב"ד ואתקין דסתם מלוין יהי' כמוסרין לב"ד כו' ונקט סתם מלוין לא נקט דמלוין יהיו כמותרין לב"ד כו' אלא ר"ל תקנתי' דע"כ שאינ' יודעים בטיב שביעית והיינו סתם מלוין ואם כן שפיר קאמר אקיימנה דהא גם תקנת הלל היא משום ע"ה ומעתה מדוקדקי' דברי הרמב"ם פ"ט מה"ל שמיטה הל' כ"ז שכתב ת"ח שהלוו זא"ז ומסר דבריו לתלמידיהם ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז שארצה א"צ לכתוב פרוסבול מפני שהיו יודעים שהשמטת כספי' בזה"ז מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחת כתב הראב"ד א"א דבריו סותרי' זא"ז עכ"ל וכוונת הראב"ד פשוטה אחרי שהרמב"ם כתב שם הל' י"ז אין כותבין פרוסבול אלא חכמים גדולים ביותר כב"ד של ר"א ור"א כו' איך כתב כאן שמוסר דבריו לתלמידים ועיין מ"ש הכ"מ ועוד מנא לי' להרמב"ם לחלק בין יודעים ללא יודעים יען זה הדבר אשר דברתי דהלל לא תקן אלא ללא יודעים הם צריכין לכתוב פרוסבול וצריכין ב"ד חשוב אבל ת"ח בעצמן א"צ פרוסבול וא"צ בד"ח ודי במסירת מלי'.
7
ח׳ומעתה לפ"ז אפשר לדעת הרמב"ם אם טען הנתבע ברר דבריך לפני איזה ב"ד עשית פרוסבול או מסרת מלי' הדין עמו אע"ג דבגוף הטענ' אבד פרוסבול או מסר מלי' נאמן התובע היינו במקום שאין הב"ד זוכרי' אבל אם הב"ד מכחישין אותו להדי' ואומרים שקר הוא לא הי' לפנינו כלל פשיטא דלא מהימן כמבואר ביש"ש סימן מ"ו אם כן בנדון דידן אף אם יברר הדיינים הוא קרוב שני בשני אבל גם בזה צריך להתיישב אם קרוב פסול לב"ד של פרוסבול או של מסירת מלים הנה לשטת הרמב"ם ז"ל פ"ט מה"ל שמיטה הל' ט"ו דאין הפרוזבול מועיל אלא לשמיטת כספים בזה"ז שהוא מד"ס אבל לשמיטת של תורה אין הפרוזבול מועיל בה ופשוט וברור דהרמב"ם ס"ל שטת אביי בסוגיא דהלל תקן לשביעית בזה"ז ואליבא דר' דמדאורייתא אינה משמטת ורבנן עבדו זכר לשביעית שתשמט ואפילו לרבא דאמר הפקר ב"ד הפקר אינו אלא לתרץ מי איכא מידי דמדאוריית' לא משמטת ותיקנו רבנן דתשמט ע"ז משני רבא כיון דאין זה להוציא ממון הפקרוהו רבנן אבל אם שמיטת כספים דאוריית' לא אמר רבא דמכח הפקר ב"ד הפקר להוציא מידו וכן הוא שטת תוספות בסוגיא (גיטין ל"ו א') ד"ה מי איכא מידי ואינו כן שטת רש"י והוא שטת הראב"ד שם אלא אפילו אי שמיטת כספים בזה"ז דאוריית' אפ"ה מפאת הפקר בד"ה מוציאין מיד הלוה ורבא קאי לתרץ קושי' הראשונה מי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והתקין הלל דלא משמטא הנה הקשיתי לשאול לשטת רש"י ז"ל וכי ס"ד דאביי לא ס"ל הפקר בד"ה ונראה הנה ר' יצחק ור' אליעזר פליגי (שם ל"ב ו') מנין שהפקר בד"ה חד יליף מהך קרא וכל אשר לא יבא לג"י יחרם כל רכושו וחד יליף מאלה הנחלות מה אבות מנחילין את בניהם כו' ונראה דבהא פליגי מאן דיליף מאשר לא יבא יחרם כל רכושו נשמע דהב"ד יכולין להפקיע מזה אבל לא לזכות לאחר טרם שבא לידו ומאן דיליף מה אבות מנחילין לבניהם נשמע דב"ד יכולין להפקיר מזה ולזכות לזה אפי' לא בא לידו דומי' דאבות מנחילין לבניהם ועיין בחדושי הרשב"א לגיטין אמור מעתה בהא פליגי ודאי גה אביי ס"ל הפקר בד"ה אבל לא לזכות לאחר ויליף מאשר לא יבא ורבא ס"ל הפקר בד"ה אפילו לזכות לאחרים דיליף מה אבות מנחילין ובזה חזיתי ובארתי דברי הרמב"ם ז"ל מה"ל סנהדרין פ' כ"ד הל' ו' והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבא לשלשת ימים וגו' יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בד"ה עכ"ל וילה"ק למה מביא הרמב"ם הפסוק מעזרא ולא פסוק המוקדם מיהושע מאלה הנחלות וגו' אמנם הרמב"ם לשטתי' דס"ל כאביי דלא אמרינן הפקר בד"ה להוציא ולזכות לאחרים דס"ל שמיטת כספים בזה"ז אינו אלא זכר לשביעית (דוק במה שכתבתי כי קצרתי קצת) ואי אמרינן דלא עבדי אלא זכר ולהחזיק אפשר אפי' אחד מן הדיינים הוא קרוב נמי כשר ובר מן דין ראיתי בס' או"ת סי' ס"ז ס"ק כ"ג בתומים נסתפק הואיל והוא דרבנן אם יכולין הדיינים להיות קרובים ללוה עיי"ש ועיין ב"י סי' הנ"ל דפרוזבול אסורא הוא ועיין הרע"ב ובתוס' י"ט פ' י"ד ממס' שביעית משנה ד' ועיין מג"א א"ח סי' תר"צ ס"ק כ"ב.
8
ט׳ואפילו אם לא עשה פרוסבול כלל כדאי' הגדולי' לסמוך עליהם ז"ל תשובו' מהרי"ט חלק שני סי' קי"ד שאלה ילמדנו רבינו דין השמטת כספים בזה"ז ולענין הלכה כיצד יתנהגו הדיינים בעיר הזאת קונסטאנטינה ושכרו כפול מן השמים תשובה הנה זאת חקרנוה כן היא ושאלנו לנתיבות עולם ומקדשי' אשר בארץ החיים המה דור דור ופרנסין וידענו שכל חכמי הדורות היו מורים ובאים לגבות חובותיהם אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ ואם הי' שום חכם רוצה להפקיע חובו שעברה עליו שביעית ובני הדור היו משתקין אותו בנזיפה ואעפ"י שמשורת הלכה השמטת כספים נוהגת מדבריהם בכ"מ מ"מ ראינו בכל המקומות הרחוקי' אשר שמענו שמעם מפי סופרים ומפי ספרים שאינן משמיטין וגם לא נהגו לכתוב פרוסבול ור"ת ז"ל כ' פרוסבול בימיו בארצות פרובינצה והבאים אחריהם לא עשו כן ובארצות ספרד צווח הרא"ש ז"ל ככרוכי' על השמטת כספים ולא אשגחו בי' ואעפ"י כן לא הי' סותר מנהגם כל ושוב מצא טעם לדבר הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זצלה"ה עכ"ל ועיין כנסת הגדולה סי' ס"ז בהגהות לב"י אות ח' בשם הרבה גדולי' בתשובותיהם שאינו מועיל טענת שמיטה גם הגאון בעל ת"ה כתב די"ל מדינות הרחוקות מא"י כמו ארץ אשכנז ואגפי' לא היו בכלל גזרת חז"ל לקבוע שמיטת כספים כמ"ש הר"י בתוס' לענין חיוב מעשרות והגאון בעל או"ת בסי' ס"ז בתומים ס"ק ב' האריך שאין במצוה זאת מפאת א"י ובכל אריכות דבריו אינו מדחה דברי ת"ה עכ"פ אתקש שמיטת כספים לשמטת קרקע ושם שמיטה אחת היא דתרווייהו בקדושת שביעית כמבואר בהרא"מ ריש פ' מקץ ועיין ביש"ש פרק השולח סי' מ"ג ועיין במהרי"ק שורש צ"ב כללו של דבר במקומות שאין מכריזין והמון עם אינם יודעים כלל משמיטת כספים נאמר למעלה פסק מהרי"ט וביותר גדולי קדמונים ואף במקום שמכריזין כמו בק"ק פראג נאמן המלוה דלא שביק היתרא כו' ומכ"ש במלוה בעיסקא ועיין שם באו"ת סעיף ג' כ"ז נלע"ד להלכה ולא למעשה עד אתיישב עוד כי טרידנא כעת טובא ידידו ואוהבו כל הימים. ה"ק אלעזר פלעקלס.
9