תשובה מאהבה חלק א צ״חTeshuva MeAhava Part I 98
א׳שאלה אם הנשים מותרות לשחוט לכתחלה כדעת הב"י אחרי שהפר"ח מעשה חזה שנשים שוחטות וכן ראיתי בס' ברכי יוסף בי"ד סימן א' אות ד' כתב בשם גור ארי' בהגהותיו וז"ל ובגלילות האלו ראיתי נשים שוחטות בנטילת רשות ואין מוחה בידם וראיתי בס' כרו"פ האריך להוכיח כהלכות א"י וסיים כללו של דבר דברי בעל הל' א"י אין לדחות כלאחר יד ויפה כתב הרמ"א שאין להניח לנשים לשחוט ואל תשגיח בעדות פר"ח שראה נשים שוחטות כו' עיין שם הטיב אבל המעיין בדברי כרו"פ יראה שכל דבריו שם אינם בנוים על אבני גזית מ"ש בפתח דבריו דתוספות והרא"ש והר"ן אמרו בטעמא דהלכות א"י מפני שדעתן קלות יפה הקשו למה לא משני הש"ס ר"פ כל הפסולין משום דבעי למיתני נשים דתנא ברישא אלא ודאי נשים שוחטות לכתחלה אבל לפמ"ש בהגמיי"נ פ"ד מהל' שחיטה שנשי' דעתן קלות שמא יתעלפו לפ"ז יש לדחות ראי' שלהם כי ודאי אם אחד עע"ג ומשגיח שלא תתעלפנה כשר לכתחלה ובשחיטות קדשים אינו שכיח שחיטת אשה בלתי גדול עומד ע"ג דהא צריך כהן לקבל הדם דמקבלה ואילך ע"כ עיין שם ודבריו דברי תימה אם יש לחוש שיתעלפו הנשים איך תהיינה רשאין לשחוט לכתחלה בקדשי' אף אם גדול עומד על גביהן הא אם יתעלפנה יוביאו הקדשים לידי פסיל דהא מהאי טעמא טמא במוקדשין לא ישחוט לכתחלה שמא יגע בבשר ויביא קדשים לידי פסול גם מה שרצה להמציא שם לכל האוקימתת צ"ל המתניתן בשלשה אופנים תחלה ודעבד ופסול לגמרי ודוחה בזה גם דברי המהרש"א ז"ל לבבי לא כן ידמה במחכ"ת נעלם ממנו מ"ש תוספות (ג' ע"א) אליבא דאביי בד"ה המניח כו' אם כן כ"ז שיכול לתקן ע"י חותך כזית כשר יש לו לתקן אבל אי לית' קמן שרי ואליבא דרבא (שם שם) בתוספות ד"ה אבל בא כו' וי"ל כדפירישית לעיל כיון שיכול לברר כו' עייש"ה גם על יתר דבריו בזה יש לפקפק והמה בכתובים בחדושי חולין בס"ד.
1
ב׳ואבוא היום אל העיון מה שנלע"ד ליישב בעל הלכות א"י וז"ל תוספות ריש שחיטות חולין הכל שוחטין כתוב בה"ל א"י דנשים לא ישחטו כו' ואין נראה דאפילו במוקדשין שוחטות לכתחלה כדאמרינן פ' כל הפסולין כו' והא דלא קתני הכל שוחטין אחד אנשים כו' איצטרך למתני נשים משום דבשאר עבודות נשים פסולות אפילו כהנות עכ"ל ואמרתי המשך דבריהם בסדר נאה ומתקבל כי הנה ילה"ק לפי שנוייא קמא דהכא עיקר והתם איידי דתנא שאר פסולי' כו' מאי קא משני הש"ס ר"פ כל הפסולין (זבחים ל"ב ע"א) ה"ה אפילו לכתחלה נמי ומשום דקא בעי למיתני טמאי' כו' הרי טמא במוקדשין גופי' לא איצטרך התם אלא איידי דתנא שאר פסולין ואיך שייך לומר דנקט דיעבד בשאר פסולי' משום טמא מוקדשין וצ"ל דשם בזבחים קאי התלמודא לפי האיבע"א דהכא דהתם עיקר ושפיר קאמר שם משום דקא בעי למיתני טמא במוקדשין אבל לשנוייא קמא דהכא עיקר כו' י"ל באמת דנקט שם לשון דיעבד משום נשים דלכתחלה לא ישחטו כהלכות א"י ואין להקשות אפילו אי הסוגיא דהתם קאי לאיבע"א דהתם עיקר עכ"ז ה"ל למימר איידי דקא בעי למיתני נשים דתנא לי' ברישא ז"א לשטת ה"ל א"י אין חילוק בשחיטו' נשים בין חולין לקדשים דלעולם לכתחלה לא ישחטו ואיך שייך לומר איידי דקא בעי למיתני נשים בקדשים תנא נמי שאר פסולין מה הענין נשים בהלכות קדשים עיקר וי"ל דתוספות הרגישו בזה ולכך כתבו תוך כדי דיבור והא דלא קתני כו' וסיימו גבי קדשים איצטרך למיתני נשים משום דבשאר עבודות נשים פסולות אפילו כהנות א"כ גם נשים איכא שמה רבותא. אמור מעתה כל דברי תוספות לשטתייהו דנשים שוחטות לכתחלה והוקשה להם למה לא תנא הכל שוחטין א' אנשים כו' והוכרחו לחדש דגם נשים איכא התם רבותא אבל לשטת ה"ל א"י דאין נשים שוחטות לכתחלה ולק"מ קושית תוספות דליתני הכל שוחטין א' אנשים וא' נשים ודוק (ועיין עוד לקמן בסמוך אי"ה).
2
ג׳עוד נלע"ד ליישב קושי' הנ"ל לפי שנוייא קמא דהכא עיקר והתם איידי דתנא שאר פסולין כו' איך מסיק התלמודא בזבחים דנקט לשון דיעבד בשאר פסולין משום טמא במוקדשין אחרי שטמא במוקדשי' גופי' איידי דשאר פסולין כי בר מן דין צריכין להבין ולהשכיל איך קאמר התלמודא הכא עיקר דטמא במוקדשין והתם איידי כו' הא העיקר חסר מן הספר דבכל המשנה דהכל שוחטין לא נזכר שום דבר מטמא במוקדשין ולולא שמצא רבה ב"ע המתני' דזבחים אשר שם נאמר כל הפסולים ששחטו כו' שהשחיטה כשרה כו' ובטמאי' כו' לא הוי מוקי המתני' דשחיטת חולין דשחיטתן כשרה בטמא במוקדשין אלא אחר שראה והבט שם מן הזבחים דטמא במוקדשין ששחט בדיעבד שחיטתו כשרה והי' מוקי גם מתני' דהכא על גוונא דאי הכל שוחטין טמא בחולין ושחיטתן כשרה בטמא במוקדשי' אבל לומר בחולין הוא לך העיקר ובקדשי' איידי כו' הוא דבר רחוק ויראה לפמ"ש תוספות ד"ה שמא יגע בבשר וא"ת אמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דלמא אתי לימשך בפנים כו' א"נ נקט הכא שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי עכ"ל פי' ואי הוה הטעם משום דלמא אתי לאמשוכי בפנים הל"ל דלכתחלה לא ישחוט אבל מדאשמעינן דשחיטתן כשרה בדיעבד ע"כ הטעם משום שמא יגע והשתא אם שחט ואמר ברי שלא נגעתי שחיטתו כשרה ומהרמ"ל הוסיף דגם לא יתיישב עלה וכל ששחטו כו' ומעתה ילה"ק מאי פריך התלמודא האי טמא במוקדשין מהכא נפקא מהתם נפקא כו' דלמא התם היא לכך טמא במוקדשין לא ישחוט לכתחלה דלמא אתי למשך בפנים כקושי' תוספות אבל משום שמא יגיע ל"ח ואם שחט אין שואלין אותו כלל אם נגע כמ"ש הרמב"ם (פ"א מה"ל פסולי המוקדשי' הל' א') דטמא במוקדשי' לכתחלה לא ישחוט ואם עבר ושחט הזבח כשר ולא הזכיר ששואלין אותו כדמסיק הכא בשמעתין (ועיין מ"ש מורי הגאון נ"ע בס' נ"ב חלק י"ד סימן ד') וא"ל התם כתירוץ תוספות דהכא מדנקט התנא שם כל הפסולים ששחטו דבדיעבד שחיטתן כשרה דהל"ל דלכתחלה לא ישחטו וממילא ידעיגן דמטעם דלמא אתי לאמשוכי בפנים כשרה השחיטה בדיעבד ומדלא נקט הכי ש"מ הטעם משום שמא יגע בבשר זה אינו דהתם התנא קא חשיב שאר פסולי' בקדשי' כמו נשים זרים ועבדים אשר המה מותרי' אף לכתחלה לשחוט ואיך אפשר לתנא לנקוט לישנא דשקרי דהמה אסורים לכתחלה לשחוט ומשתעי התנא בלישנא דחוכמתא ששחיטתן כשרה דיעבד ובזה כלן שוין אף אותן שמותרין לשחוט לכתחלה מה דנקט לשון דיעבד בכלן איידי דטמא במוקדשי' כדמסיק שם אבל הכא במשנתינו בחולין דהתנא לא זכר משאר פסולין כלל יפה כתבו תוס' דאי הוי טעמא דתנא דידן משום דלמא אתי לאמשוכי לא הל"ל למימר אלא דאסור לכתחלה לשחוט גם לא יתיישב שפיר וכלן ששחטו ואחרים רואין כו' כמ"ש מהרמ"ל אע"כ דאתי לאשמעינן הטעם משום שמא יגע בבשר ואם אמר ברי לי שלא נגעתי השחיטה כשרה א"כ מאי פריך מהכא נפקא מהתם נפקא הא מהתם לא נפקא טעם זה.
3
ד׳ולכך אני אומר דזה גופי' מסיק הש"ס הכא עיקר אין ר"ל הכא עיקר הדין ז"א הא לא אדכר כלל במשנתינו מטמא במוקדשין אלא הכא עיקר הטעם כאוקימתא דרב"ע משום שמא יגע בבשר אבל התם ה"א משום דלמא אתי לאמשוכי בפנים ומה דלא נקט התם דאסורא לכתחלה לשחוט הוא משום איידי דתנא שאר פסולי' דא"א לנקט בהו דאסורי' לכתחלה כמו שבארנו תנא נמי בטמא במוקדשין לשון דיעבד ובאמת מה דלא נקט בכלן שמותרין לכתחלה לשחוט הוא משום טמא במוקדשין דלכתחלה לא ישחוט כדמסיק שם בזבחי' ומתורצים היטיב הדק הקושיות שזכרנו ודוק.
4
ה׳ובזה י"ל מה שתוס' בזבחים שם ד"ה ובטמאים השמיט הך תירץ א"נ שכתבו בחולין דנקט הכא שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי ולא הביאו שם אלא תירץ ראשון דבטהור איכא למגזר טפי כו' דשם ל"ל תירץ זה משום דא"א לנקוט שמה דכל הפסולין אסורין לכתחלה לשחוט כי שאר פסולי' זולת טמא במוקדשין מותרין אף לכתחלה כמו שבארנו וק"ל.
5
ו׳ובזה יש ליישב קושית הת"ח על הגמ' דפריך האי טמא דאיטמי במאי כו' למה לא הקשה הכי במס' זבחים כי שם ביתו דתני בהדי' ובטמאים והכא אינו אלא אוקימתא בעלמא מרב"ע ולא נזכר בהדיא במתני' מטמא ועם דברנו נכון הדבר כי שם בזבחים ה"א הטעם משום דלמא אתי לאמשוכי כקושי' תוס' ותירוצם השני דכאן לא שייך שמה ותירץ הראשון לא ס"ל וא"כ לק"מ דאיטמא במאי כי לא חיישינן כלל לשמא יגא וכמ"ש תוס' הכא בשמעתין בד"ה ובמוקדשין דמפרכסת ה"ה כאן ול"ח שמא יגע אחר הפירכס ועיקר הטעם שם בטמאים דלכתחלה לא ישחטו משום דלמא אתי למשך בפנים אבל הכא באוקימתא דרב"ע דצריכין לשיילי' ואי ליתא קמן דבעינן אחרים רואי' אותו ע"כ משום שמא יגע בבשר וחיישינן שמא יגע אחר הפירכוס פריך שפיר האי טמא דאיטמי במאי כו' ודוק ובדרך אחר בדרך הטוב והישר לענ"ד תירצתי קושי' הת"ח לפמ"ש תוס' ד"ה ובמוקדשין ואע"ג דאמרינן מפרכסת ה"ה כחי' כו' א"נ דוקא לענין העמדה והערכה הוי כחי' אבל לענין טומאה כיון ששחט שנים או רוב שנים מקבלת טומאה דחשיב אוכל כדאמר בהעור והרוטב השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמא טומאת אוכלין עכ"ל וילה"ק לפמ"ש רש"י (לקמן קי"ז ע"ב) בד"ה השוחט בהמה טמאה לנכרי דוקא ישראל כו' ודוקא לנכרי כו' וטמאה לישראל לא משוי לי' אוכלא דבטלה דעתו עכ"ל ועיין בכסף משנה (פ"ג מה"ל טומאת אוכלין סוף הל' ד') וה"ה נמי היכא דשהה בה או דרס בה או איכא פגימת הסכין דלא מטמא טומאת אוכלין כיון דלית בה שם שחיטה עכ"ל עייש"ה א"כ איך כתבו תוס' כיון ששחט בה שנים כו' חשיב אוכל כו' הא אם שחט הטמא במוקדשין ונגע בבשר קדשים טמאים הם ואינם ראוים לאכילה כלל ואינו דומה להשוחט בהמה טמאה לנכרי דראוי עכ"פ לאכילת נכרי והדרא קושי' תוס' נימא מפרכסת ה"ה כחי' אך ז"א כיון שהשחיטה היתה שחיטה הראוי לאכילה רק אח"כ נגע וטימא את הבשר א"כ כבר מהני מחשבת השחיטה לטמא טומאת אוכלין ודוק.
6
ז׳אמנם לפ"ז ק' מאי פריך התלמודא האי טמא דאיטמי במאי דלמא לעולם דאיטמי במת וא"ל ואזל הסכין וטמיתי' לבשר תיכף בשעת שחיטה ז"א דבשעת שחיטה אינו מטמא כקושית תוס' מפרכסת ה"ה כחי' ומה שתירצו בתוס' כיון ששחט שנים כו' מקבלת טומאה דחשיב אוכל כו' לא שייך לומר הכא כיון שנטמא תיכף בשחיטה ולא הוי אוכל הראוי כלל כמו שבארנו יען כאן בשמעתין באוקימתא דרב"ע פריך הש"ס שפיר ועיקר קושית התלמודא הוא על טמא בחולין אילימא דאיטמי במת כו' ואזיל הסכין וטמיתי' לבשר וע"ז לא ק"מ קושי' תוס' דמפרכסת ה"ה כחי' דיפה תירצו כיון ששחט שנים כו' מקבלת טומאה דחשב אוכל דחולין טמאים ראוים לאכילה למי שאינו אוכל חולין על טהרת הקודש או לאדם טמא ומטמאין טומאת אוכלין ודוק.
7
ח׳ובזה תירצתי קושית תוס' (שם ג' ע"א) ד"ה כגון וא"ת הא בעינן כלי כו' עכ"ל הנה לפי הנחה אשר הנחתי דלא פריך התלמודא האי טמא דאיטמי כו' אלא על טמא בחולין וחולין שנעשה על טה"ק ולא על קדשים דאין בהם מחשבת אוכלי' ובחולין שנעשה על טה"ק ודאי לא בעינן כלי עיין היטיב כי הדברים נכונים.
8
ט׳והשתא דאתינא להכי בעל הלכות א"י נמי לא קשיא גם לדידי הי' קשה קושי' תוס' אמאי צריך התלמודא לדחוקי משום שמא יגע בבשר וצ"ל חבת הקודש מכשיר או שהעבירה בנהר לימא משום דלמא אתי לימשך בפנים ולא שמיע לי' כלומר לא ס"ל סברה זו דבטהור איכא למגזר טפי כו' אלא כתירץ השני של תוס' משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי והי' הדבר נכון לפניו לשנויא קמא דהכא עיקר וכמ"ש דהכא מבואר עיקר הטעם מדלא נקט התנא דאסור לכתחלה לשחוט ומדנקט וכלן ששחטו ואחרים רואי' אותו כסברת מהרמ"ל אבל לאיבע"א דהתם עיקר והכא איידי כו' הדרא קושית תוס' מנא לן דהתם הטעם משום שמא יגע ואי ליתא קמן דלשיילי' ואין אחרים רואי' פסול דלמא הטעם משום דאתי לימשך וא"צ לשיילי ואי ליתי קמן אפי' אין אחרים רואין כשר וא"ל משום דלא נקט התנא שם שאסורים לכתחלה לשחוט הא כבר בארנו דשם אי איפשר למנקט הכי כי שאר פסולי' מותרים אף לכתחלה ונקט התנא ששחטו לישנא דמשתמע לכל אנפין בין בנשים ועבדים כו' ובין בטמאים כי בדבר הזה ששחיטתן כשרה הוא דבר השוה לכל נפש ומזה הוכיח בעל הלכות א"י דנשים ג"כ פסולין לכתחלה וכן עבדים (ועיין טור ובאחרוני' ר"ס א' בי"ד) והשתא א"ש אי הוי הטעם משום דלמא אתי לאמשוכי בפנים ה"ל לתנא למנקט דאסורים לכתחלה לשחוט כי גם נשים ועבדים וטמאי' אסורים לכתחלה וא"ל משום זרים זה אינו דאי משום זרים לחוד לא ליתני זרים כלל דלא גרעו מנשים ועבדים וטמאי' וזרים ודאי ידעינן דמותרים לכתחלה דלית בהו שום גזרה וק"ל.
9
י׳ואחרי אשר יגעתי ומצאתי סעד וסמך לבעל הלכות ארץ ישראל חלילה להקל לתת לנשים לשחוט ואף שאינו כן דעת הפוסקי' הראשונים כבר כ' האגור שהמנהג בכל גלות ישראל שנשים לא ישחטו ולעולם לא ראיתי נוהג לשחוט ואין להניחן לשחוט כי המנהג מבטל הלכה ומנהג אבותינו תורה עכ"ל וכן כ' הרמ"א שלא להניח לנשים לשחוט והעיד שכן המנהג שאינן שוחטות וכן כ' בעל עט"ז וז"ל ומיהו כבר נתפשט המנהג שאין הנשים שוחטות וטעמא נ"ל משום דרובן יש להן מורך בלב ומתעלפות מראיית הדם וכ"כ הב"ח וכן ראיתי ביש"ש ריש חולין שהאריך קצת וסיים ומש"ה נהגו האידנא בכל ישראל שהנשים אין שוחטות עייש"ה ואפי' מומחות וידועות ובין לעצמן ובין לאחרים כ"ז נלע"ד פה ק"ק ג"ט א"ח הסוכות תקמ"ם לפ"ק. ה"ק אלעזר פלעקלס.
10