תשובות בית חדש, החדשות כ״גTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 23
א׳בערב סוכות קנו ענבים יבשים שקורין רוזיני גדולים וקטנים ושמים בעופות גם בפלאדין ואח"כ נבדקו הרוזיני הנשארים כדרך שבודק אותם בחום היום או בחום האש ומצאו בהם תולעים שקורין מילווין ומקצת העיסות נאפו בתנור ומקצתן עדיין לא נאפו מה דינם:
1
ב׳תשובה הן אמת שבימי חורפי לא דקדקתי באלה ואסרתי הכל וכן שמעתי וראיתי מהרבה גדולים שאוסרים ואע"פ שהי' הפסד מרובה וגם צורך יו"ט אכן עתה שמתי על לבי מאמרם ז"ל התורה חסה על ממונם של ישראל ואם באו להחמיר לעצמם אבל לאחרים אין ראוי להחמיר שלא מן הדין ולילך בחושך, והנה ההכרח הביאני להאריך כדי לברר החילוקים שנפלו בדין זה ומתוכן יתברר שאלתנו גרסינין בפרק א"ט בסופו אמר ר"ה לא לישפי אינש שיכרא בצביתא דילמא פריש לעיל מצביתא והדר נפל לכסא ועובר משום השרץ השורץ על הארץ א"ה במנא נמי כו' התם היינו רביתייהו ומנא תימרא כו' עד אלא היינו רביתייהו ה"נ כו' ויש להקשות דמאי ק"ל א"ה במנא נמי הא ודאי דמן הסתם אין ראוי לחוש שמא פירשו אדופנא דמנא וחזרו כל כמה דליכא רגלים לדבר כההיא דמסננין את היין בלילה דהתם ודאי יש סברא שפירשו על המסננת וחזרו ואם אתה אומר דס"ל דכל היכא דאי פריש אסור חיישינין דילמא פריש וכמ"ש הרא"ש באותו פרק א"כ מאי משני התם היינו רביתי' אכתי ניחוש דילמא פריש לדופנא דמנא מאבראי והדר לגו חביתא דהא פשיטא דלא אמרו דהיינו רביתי' אלא בפירוש מדופני הכלי מבפנים כדכתב הרשב"א ושאר מחברים בראיה ברורה וצ"ל דודאי מעיקרא ס"ד דכל היכי דפריש אסור אפי' פריש בדופני הכלי מבפנים שפיר איכא למיחש לדילמא פריש משום שהדבר מצוי שפורשים התולעים ורוחשים בדופני הכלי מבפנים וחוזרים למשקה אבל למאי דמשני דמבפנים אפילו ודאי לנו שפירשו מותרים משום דהיינו רביתייהו וכמו שלא פירשו כל עיקר מן המשקה הוא שוב ליכא למיחש לדילמא פירש לדופן הכלי מבחוץ וחזרה לתוכן משום דמילתא דלא שכיחא הוא ולא חיישינן לה. וכך הוא דעת הרא"ש שכתב אהא דתניא דבורות שיחין ומערות שוחה ושותה מהם ואינו נמנע ואע"פ שיזדמנו לו תולעים שותה ואינו חושש אבל לשאוב בכלי מבורות כו' ולשתות ממנה אסור דחיישינין דלמא פריש לדופני הכלי ואפילו לא פריש רק לדופני הכלי מבפנים נמי לאו היינו רביתי' דמעיקרא הוי בבור והשתא בכלי והלכך חיישינן שמא פירשו מפני שהדבר מצוי שפירשו וירחשו בדופני הכלי מבפנים אבל בההוא דר"ה כתב הרא"ש לא לישפי איניש כו' דמשמע מפשטא דסוגיא דלא חיישינין שמא פירשו לדופני הכלי לחוץ וחזרו וכן הטור כתב להדיא וז"ל אבל בסתמא אין לחוש שמא פירשו כל זמן שאין הוכחה בדבר ואין ספק שהטור ראה דברי הרא"ש שכתב הפירוש דכל היכי דאי פריש חיישינין לדילמא פריש ולא אבו סברתו אלא ודאי שהחילוק הוא בין כשהדבר מצוי לשאינו הדבר מצוי כדפרישית וכן מצאתי להרשב"א בתה"א והה"מ פ"ב מהל' מ"א שכתבו כך להדיא ע"ש והנה זה ברור שהדבר ידוע שמילווין שעל גביהן אינם נפרשין אא"כ משימים אותם בחום האש או חום היום הלכך מדינא אין איסור כל עיקר לאכול אותם הראזוני וכן מבואר בהגהת ש"ד שאין העולם נמנעים לאכול התולעים שבגבינה אע"פ שקופצת הנה והנה ה"נ בהני מילווין שעל הראזוני דלא חיישינין להו שמא יפרשו כיון שלא נודעו ולא יהיו נפרשין אא"כ ישימו אותם בחמה או בחום האש כדפרישית ואעפ"י שהעולם כבר נהגו שלא לאכלם אם נודעו שיש בהם מולווין מ"מ כיון שמדינא אפילו בעין אין בהם איסור עכ"פ אין לאסור התבשיל שנתערבו בהם אותן הראזוני (חסר ב' שורות) ונראה בעיני שזה טעם בעל האגודה וש"ד שכתבו דהתולעים הגדלים בקמח מותרים דמיירי בתולעים שקורין מולווין בעודם קטנים שלא נפרשו מן הקמח כלל ולא נודעו אא"כ ישימו את הקמח בחום השמש או חום האור אז יתחילו לרחוש והלכך אין בהם איסור כיון שלא נפרשו אבל בנמצאו תולעים בקמח לאחר שכבר גדלו שאותן שורצין בקמח אף אם לא ישימו אותם בחמה או חום האור מודים הש"ד והאגודה שהקמח אסור דחיישינין שמא פירשו שהרי עינינו רואות שרוחשות ונפרשין מן הקמח אנה ואנה וכן מוכח ברוקח כפי מה שהועתק לשונו בהגהת ש"ד וז"ל תולעים הנמצאים בקמח מותרים ואם שרצו בקמח אסורים ואם נשארו בנפה אסורים עכ"ל רוקח ואעפ"י שאין כך בספרי רוקח שבדפוס מ"מ המעיין בו יראה שדילג המדפיס והדבר ברור שכוונתו כאשר כתבנו דתולעים הנמצאים בקמח בעוד שלא שרצו הם המולווין הקטנים בעוד שלא הגדילו ואינן רוחשין בקמח אא"כ ישימו אותן בחום השמש אותן המילווין מותרים כיון שלא פירשו אבל אם שרצו בקמח כלומר שכבר נעשו גדולים ושורצין בקמח אף אם לא ישימו אותן בחום השמש אסורים לפי שפירשו אנה ואנה ולא אמרינין היינו רביתייהו דכיון דאין הדבר ידוע דהיינו רביתייהו חיישינין באיסור דאורייתא ואמרינין דלמא לאו היינו רביתייהו אח"כ אמר דאם נשארו בנפה אסורים בכל ענין אעפ"י שלא שרצו בקמח שהרי עינינו רואות שפירשו על הנפה כך הוא דעת הרוקח וממנו העתיקו הש"ד והאגודה ולפי"ז נראה ברור דלא יחלוק הרא"ש בתשובתו אגאונים הללו דמתירים דמ"ש הרא"ש וז"ל ותולעים הנמצאים בקמח ובמלח שקורין מולווין למה לא יהיו אסורין מאן יימר דלא פירשו ושרצו על הארץ וחוזרין עכ"ל מיירי באותן ששורצין בקמח ובמלח ולפי שהי' עולה על הדעת דאף אותן מותרים לפי שאין זה חשוב פירש דהיינו רביתייהו כמו משקין שהתליעו ופירשו לדופני החביות מבפנים וכסברת מהר"י בר מרדכי בפסקיו שהביא הגהת ש"ד ע"כ אמר הרא"ש דליתא דמאן יימר דלא פירשו כו' כלומר מי יגיד לנו דהיינו רביתייהו ודילמא דבר זה חשיב פירש ושורץ על הארץ וחזרו ולפיכך אסורים הם מספק ובכה"ג כתב מהרי"ח בשם אביו הא"ז שצוה להשליך הקמח שהתליע לנהר דונאי דמיירי בתולעים שנמצאו שורצים ורוחשים בקמח וכמו שמפורש בהגהת ש"ד אבל בלא נמצאו שורצים נראה דהכל מודים דמותרים וכדפרישית ויש קצת הוכחה לזה דמאחר דמהר"י בר מרדכי מתיר בתולעים שבקמח אפילו שורצים ופורשים לכותלי הכד והיינו משום דמדמה לתולעים שבגבינה דאמרינין נמי דהיינו רביתייהו והא"ז נחלק עליו ואמר דלא אמרינין דהיינו רבותייהו אלא בתולעים שבמשקים משום דלשם יש יתור מכל אשר במים משמע להדיא דלא נחלק עליו אלא בפירשו משום דלא אמרינין דהיינו רביתייהו כיון דאין לשם יתור אבל בלא פירשו לא נחלק עליו ואף בפירשו לא הבנתי דחייתו מאחר שהא"ז תופס עיקר כרש"י שמתיר התולעים שבבשר ובדגים ובגבינה אפילו פירשו לגבי הגבינה משום דהיינו רביתייהו כמ"ש בהג"א בשמו א"כ עליו דידי' נמי קשיא בבשר ודגים וגבינה נמי יהיו אסורים התולעים כיון דאין לשם יתור אלא בע"כ צ"ל כיון דגלי לן קרא בשרץ המים דלא חשיב פירשו כיון דהיינו רביתייהו מיני' למדין בכל איסורי השרצים דלא חשיב פירשו היכא דהוי רבותי' והלכך כיון דעינינו רואות בבשר ודגים וגבינה שקופצת אנה ואנה וחוזרים אמרינין דהיינו רביתייהו א"כ לפ"ז בקמח נמי נימא הכי היינו רביתייהו שהרי עינינו רואות ששורצין על הקמח לדופני הכד וחוזרים וצ"ל דכוונת א"ז לומר דלשם יש יתור הלכך בע"כ צ"ל דהיינו רביתייהו וא"כ למאי אייתר אבל היכי דליכא יתור מי יימר דהיינו רביתייהו דמידי ספיקא לא נפקא וכי היכי דמספקא לן בפירשו לגג תמרה כו' ה"נ מספקא לן בתולעים שבקמח ולא דמי לתולעים שבגבינה ובשר ודגים דהדבר מפורסם הרבה דהיינו רביתייהו משא"כ בקמח וכ"ז ודאי דוחק ואיך שיהי' מ"מ הדבר ברור דבמילווין קטנים שבקמח אם עדיין לא שרצו בקמח אין מי שאוסר כיון שלא פירשו כל עיקר ואין שם ספק שמא פירשו וה"ה במולווין שנמצאים על הראזוני שוב ראיתי באו"ה הארוך שהבין דדוקא בדבר שגידולו מן הארץ בעינין יתורא דקרא אבל בבשר וגבינה ודגים שאין גידולם מן הארץ מותרים התולעים דבר תורה ואפילו פירשו לגמרי אלא דמשום מראית עין אוסר בפירשו לגמרי לפיכך בתולעים שבקמח מחמרינין טפי ואסורים משום דחיישינין שמא פירשו שאז אסורים דבר תורה כיון שהקמח בא מדבר שגידולו מן הארץ ולי נראה ברור דלדעת ראבי' (הוא אבל שאר כל) המחברים חולקים על סברתו כמו שנתבאר מדבריהם דוק ותשכח אלא אין חילוק בין גידולו מן הארץ לאין גידולו מן הארץ אסורים התולעים דבר תורה אם פירשו מגידולם ואם לא נפרשו מגידולם שרי דבבשר ודגים וגבינה אמרינין שפיר דהיינו גידולם שקופצין הנה והנה וחוזרים אבל בקמח מי יימר דלא כתב דבריו בקמח שאסורים מספק אא"כ שורצים התולעים בקמח (אז יש מקום לאסור אבל ודאי דאין) לומר בהא שמא פירשו דהא עינינו רואות שלא פירשו אכן על כל זה קשה ממ"ש הש"ד תחלה דעת סה"ת דמתיר התולעים שנמצאים בקערה כשמבשלין קטניות ופולין משום שאותן התולעים שהם כמו זבובים קטנים אין רגילות לגדל בגוף הפולין עד לאחר שנתלשו מן הארץ ואין לחוש שמא יצאו ועלו לגג הפרי וחזרו ונאסרו דאם איתא דיצאו שוב אין חוזרין בתוך הקטניות ואח"כ כתב דעת ראב"ן שאוסר משום דכיון דמבעיא לן פירשו לאויר עולם מהו ועלתה בתיקו א"כ כולהו אסירי דתיקו דאורייתא לחומרא ואית לן למימר פירשו וחזרו וכן תולעים שבגבינה כו' וכתב בהגהת ש"ד ע"ז בשם מהרא"י הכי נהוג א"כ לפ"ז אף בקמח ובראזוני יש לחוש שמא פירש אע"פ שהמילווין קטנים. ונראה לפענ"ד ברור ופשוט דאע"פ שראב"ן השוה מדותיו להחמיר גם בשאר תולעים שמא פירשו וחזרו מ"מ מהרא"י לא כתב הכי נהוג אלא אתולעים הנמצא בקטניות ופולין ותדע שהרי בתולעים שבגבינה כתב מהרא"י להדיא דרבים נוהגים היתר כדאיתא בהגהת ש"ד ושפיר יש לחלק בין זה לזה דבקטניות ופולין ודאי כיון דמבעיא לן פירשה לאויר העולם מהו שמעינין שהדבר מצוי שפירשו לאויר העולם דאי לא מאי קמבעיא ליה מי נימא דהיינו רביתייהו הא פשיטא דלאו היינו רביתי' אע"כ דפשיטא לי' דהדבר מצוי והלכך קמבעיא מי נימא דהיינו רביתי' כו'. דדחוק לומר דהא נמי קמבעיא לי' מי נימא דהדבר מצוי והיינו רביתי' או דלמא אין הדבר מצוי ואפילו הדבר מצוי לאו היינו רביתי' דכל כי הא מלתא ה"ל לתלמודא לפרש אלא ודאי פשיטא לי' דהדבר מצוי כו' ולפיכך אית לן למימר דבדבר המצוי שמא פירשו וחזרו אבל בשאר תולעים לא אמרינין מסתמא שמא פירשו וחזרו והלכך נוהגין בו היתר וה"ה בקמח ובראזוני ועוד נראה דאף ראב"ן גופי' לא אמר אלא בתולעים שהם שורצין ורוחשין בפירות ובגבינה ובשר ודגים התם קאמר שיש להחמיר באיסור דאורייתא מטעם שמא פירשו וחזרו דשמא הדבר מצוי דמי יימר שאין הדבר מצוי שיפרשו ויחזרו וחיישינין נמי דלמא לאו היינו רביתי' אבל במילווין קטנים שנמצאים בקמח ועל הראזוני והדבר ידוע שאינן שורצין ורוחשין כל עיקר עד שישימו אותן בחום השמש וחום האור גם ראב"ן מודה שמותרין ואין בזה מחלוקת. אכן בזה צריך לדקדק דאע"פ שהמולווין הקטנים לא פירשו מן הראזוני ומותרין כאשר כתבנו מ"מ איכא למיחש ה"מ לאכלם בעין אבל כששמים בעיסה חיישינין שמא ע"י הלישה ובעיטה יהיו פורשים ותולעים שבקמח שאני דגם ע"י הלישה ובעיטה לא נפרשו מגידולם שהוא הקמח מה אתה אומר שמא נפרשו הם לבדם ונבדקו לדופני העריבה והקופ' וחזרו ונתערבו בעיסה הא מלתא דלא שכיחא הוא ולא חיישינין לה אבל במולווין שבראזוני שפיר איכא למיחש לדלמא פירשו בעיסה ובפלאדין ומיהו נראה דאפילו את"ל דיש לחוש שמא פירשו בעיסה ובפלאדין עדיין יש להתיר מטעם ספק ספיקא ספ' שמא לא פירשו ואת"ל פירשו עדיין נמי איכא למימר שמא נימוחו ובטלו בששים ולא מבעיא באותן לחמים שכבר נאפו דפשיטא דנימוחו ע"י חום האפיה אלא אפי' באותן שעודן עיסה נמי איכא למימר שמא נימוחו ע"י הלישה ובעיטה דאפילו את"ל בשאר התולעים שיש להם עור כמו קליפה קטנה אינם נימוחים אלא ע"י חום אפי' ובישול מ"מ בהני מולווין קטנים שאינם כ"א לחלוחית שיש בו חיות והוא כנקודה של מחט אין ספק דשפיר נימוחו בלישת העיסה ולכל הפחות ספק נימוח הוי ומצטרף עם ספק פירש וה"ל ס"ס וגדולה מזו כתב מהרא"י בת"ה בחטים שהתליעו וז"ל שאף אם יטחנו התולעים בטלים בששים בתוך הקמח כו' ודבריו אלו אינן כמשמען דאין תורת ביטול לתולע בקמח שכל אחד עומד בפני עצמו ודוקא בקמח כתב הסמ"ג דמתערב יפה כיון דהכל קמח שפיר מקרי עירוב לח בלח כמו שהוכיח ממנחות אבל תולע בקמח מנלן אלא צריך לפרש דבטלים בקמח ע"י לישה ואפי' אלמא דמתיר לכתחלה לעשות מהם עיסה ולאפות ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאיננו מכוין לבטל א"כ כ"ש בנ"ד שנתערב בעיסה דיעבד דפשיטא דיכול לאפותו לכתחלה ואפילו את"ל דאין נימוחין בעיסה מ"מ יכול לאפותו לכתחלה ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שאין מכוין לבטלו וכמ"ש בא"ח הל' פסח ואע"פ דהרב ז"ל באותה תשובה כתב עוד צד היתר משום דספק הוא אם יתערב שום איסור כלל דשמא מקול הטחינה ברחו כל התולעים אפ"ה הדבר ברור דגם אם לא הי' צד היתר זה נמי היה מתיר משום דאין זה נקרא מבטל איסור לכתחלה כיון שאיננו מכוין לבטלו וכדכתב הרב ז"ל עצמו בהלכות פסח בתשובה שעל ברירת חטים להתיר מטעם זה לבד גם מדבריו שמעינין דשפיר איכא למימר דנימוחו התולעים בחום האפי' לפחות וא"כ נ"ד נמי יש להתיר מטעם ס"ס כדפרישית. גם בדברי הר"ן פ' א"ט גבי הני תמרא דכדא כתב להתיר היכי דאיכא תרי ספיקא ספק התליע ספק לא התליע ואת"ל התליע שמא נימוחים הם ובטלים אלא דקשה לשם אמ"ש דאם הוחזק שיש שם תולעים אין להתיר משום דליכא אלא חד ספק נימוחו ובטלי ואמאי אכתי איכא ס"ס שמא לא פריש ואת"ל פירשו שמא נימוחו ואת"ל דלא חשיב ליה הר"ן שמא פירשו אלא ודאי פירשו דהלא בתחלת דבריו לשם כתב בהדיא דספק הוא שמא פירשו וצ"ל דאה"נ דבעברו עליהם י"ב חודש שרינין להו בדיעבד, אפילו הוחזק תבשיל זה בתולעים מטעם ס"ס שמא לא פירש ואת"ל פירש שמא נימוחו אלא דלפי שכתב הר"ן תחלה דבין תוך י"ב חודש ובין לאחר י"ב חודש מותרים משום דאיכא ס"ס ספק לא התליע ואת"ל התליע שמא נימוחו ולפיכך כתב אח"כ דבהוחזק התבשיל בתולעים ליכא אלא חד ספיקא שמא נימוח ולא שרינין לי' משום חד ספי' והיינו לומר דלא שרינין ליה נמי בתוך יב"ח כיון דליכא אלא חד ספיקא אבל לאחר יב"ח אפילו הוחזק בתולעים איכא ס"ס שמא לא פירש ואת"ל פירש שמא נימוחו אה"נ דשרינין לי' ולא היה צריך לבאר זה בפירוש דממילא מוכח מדבריו וא"ת א"כ אמאי אוסר ראב"ן פירות שהתליעו בתלוש משום דאית לן למימר שמא פירשו וחזרו והלא יש להתיר מטעם ס"ס כדפרישית. י"ל דהראב"ן לא קאסר אלא לאכלן ממש שהרי כתב ז"ל פירוש שהתליעו בין בתלוש בין במחובר וכן עדשים וכן פולין אסור לאכלם וגם התולעים כו' אלמא דמיירי לאכלן ממש וממילא דאסור לכתחלה לבשלן אבל אם עבר ובשלן מודה הראב"ן דמותר התבשיל מטעם ס"ס וגם מהרא"י שכתב אדברי ראב"ן הכי נהוג ויראה דה"מ ודאי מתולעים כו' מיירי נמי בלכתחלה אבל אם עבר ובשלם מותרים מטעם ס"ס וכדפרי' גם רבינו יונה באו"ה כתב דאם בשלו הפירות עם התולעים שנתגדלו בתוכם בתלוש מותרים בדיעבד ולא ק"ל כראב"ן אלא בלכתחלה אלא דטעמו אינו משום ס"ס אלא משום דבדיעבד סמכינין על שאר הגדולים שחולקים על הראב"ן וס"ל דלא חיישינין שמא פירשו וחזרו משום דכל היוצא מחורו אינו חוזר לחורו ולפי טעם זה בתולעים שבקמח ובראזוני דאין נופל היתר זה היה אסור אפילו בדיעבד אבל מטעם ס"ס ודאי יש להתיר אף בראזוני מיהו בקמח לא נפקא לן מידי בהאי ס"ס ממ"נ אם התולעים לא שרצו בקמח מותרים אפילו את"ל דלא נימוחו משום דלא נפרשו מגידולם כל עיקר דבזה אין ספק ואם שרצו בקמח לא יועיל לשם ס"ס דאפילו את"ל דנימוחו מ"מ אין ששים בקמח נגד התולעין ששורצין בתוכו אבל בראזוני דברור הוא שיש ס' בקמח נגד התולעים שבראזוני לשם ודאי יש להתיר מטעם ס"ס כדפרישית ולא מבעיא דהלחמים והפלאדין מותרים אלא גם הראזוני מותרים לאכלם ולא חיישינין שמא עדיין המולווין דבוקין עליה' שהרי עינינו רואות שהראזוני שמונחים בלחמים ובעיסה נקיים זכים ואע"פ דהש"ד החמיר בהפרי שנמצא בו התולע אם הפרי הוא כל כך גדול שיש בו ס' לבטל טעם התולע זורק התולע עם מעט קליפת הפרי ואוכל השאר אלמא דחשיב לי' איסור הדבוק התם ודאי מאחר דאף לאחר הבישול עינינו רואות התולע מונח בפרי חשבינין לי' איסור הדבוק וצריך לקלוף מעט מהפרי אבל אם לאחר הבישול אין אנו רואין שום תולע בפרי אין לחוש שמא התולע דבוק בפרי עדיין ואיננו נראה לעין דאפי' הי' התולע נראה לעין הי' מותר אם זרקו לתולע לבדו ואוכל השאר דלא צריך קליפה אלא לחומרא בעלמא ועוד שאפילו התולע עצמו הי' מותר כאן אם הי' ידוע שהתולע דבוק על הראזוני דמאחר שהתולע עדיין עליו א"כ לא נפרשו מגידולן ולא חיישינן שמא פירשו וחזרו דמאחר שהמולווין אינן נפרשין מעצמן אלא ע"י חום האש או חום השמש א"כ לא פירשו כל עיקר ואפילו את"ל דפירש ע"י הלישה מ"מ אין ספק דלא אמרינין פירשו וחזרו אלא בפירשו מעצמן אבל באותן מולווין דנ"ד שאינן נפרשין אלא ע"י הלישה והבעיטה היאך יחזרו למקומן לאחר שהפרישן האדם והלכך אותן הלחמים והפלאדין הם מותרים לאכלם עם הראזוני מאחר שנתערבו בהם הראזוני דיעבד מטעם ס"ס ואין בזה שום מחלוקת הנלענ"ד כתבתי, אנכי ה"ק והצעיר יואל בן לא"א כמוהר"ר שמואל זלה"ה במועד חג הסוכות פק"ק בעלזא שע"בל:
2