תשובות בית חדש, החדשות כ״טTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 29
א׳הלכות יין נסך
1
ב׳ויואל משה לשבת כו' הגאון כמוהר"ר יואל נ"י. מעשה שהיה בשנה ההיא שנה קשה ובארץ ההיא ויבוקש וימצא בארץ הגר הקשה שאנשי ק"ק זמיגראד התעצמו בתוקף כוחם ללכת אל ארץ הגר והשליכו נפשותיהם מנגד טרחם וגם נתעבדו ונשתעבדו לפריצים עבור מעות סך גדול כדי למלאות ספקם להתעסק ביין כשר כדי להטריף לחם חוקם ולקחו נאמנים אשר קבלו על עצמם דברי חבירות ונאמנות בפני מעכ"ת ובפני קצתם גם קצתם בפני ראשי דגליל לבוב כי שם ביתם שם האלוף ר"מ הדר בק"ק לינסק לע"ע אשר לו כתב ורשות מאבות וידעונים ופעל ועשה בהכשר יינו כמה שנים, והלך מק' פיהו לא שאל כדרך הנאמנים כדי להורות להם דרך הישר ע"פ נבונים והעיקר שאני משביע אותו בשבועה חמורה שלא להורות לעצמו שום היתר הוראה לא קולא ולא חומרא והכסיל הזה הלך בחושך כאורה והנה פעלו ועשו כולם במבצר זאנביר כמה חביות יין אשר כל חבית עם הוצאות יעלה בקרן ערך פ"ה זהובים והלכו לדרכם באשר ימצאו ענבים והניחו אצל היין את איש ר"מ הנ"ל לשמרם ולמלאות אותם וכאשר עשו מלאכתם שבו אליו ולקחו היין מן מבצר זאנבור והוליכו את היין בשמירה מעולה לק"ק זמיגראד ואת ר"מ הנ"ל שלחו לפניהם לק' שיגיד לפני כחוקי אלהים וכתורותיו שמעתי מה ידבר והנה ע"פ תשובתו פעל ועשה כראוי ושאלתי אותו וכי לא בא לידך שום מכשול במקרה והזדמן שצריך שאלת חכם והשיב בזה הלשון: דא וויל איך זאגין צו זאמביר האב איך דיא יינות דר גאסין דען השר ראקצי' איז מחויב גיווען דער גיסין במבצר זאמבור בכן האט דער גוי דאש פאס אויף גישטעלט אויף צו שלאגין דעם בודם פון פאס דאש מען זאל קענין מיט קאנין שעפין צו דער גיסין בכן האט דער גוי דעם בודם אויף גישלאגין און דעם האב איך מיך פר זעהין איז איין ברעטיל פון בודם פון פאס אזו אריין גיפאלין האט דער גוי ארוש גיחאפט האב איך אים בייא דער האנט דער ווישט האב ניט גיזעהין אויב דער גוי האט אן גרירט אן יין איז מיט איין עק דרינן גילעגין האב ניט רעכט גיזעהין דא האב דער גאסין מיט דעם פאס לערך חמשה עשר חביות און איך קאן זיא ניט וועלכי זיא זענין צווישן כ"ה חביות עכ"ד. ושוב ביקש ממני רבי גיבט מיר איין כתב הכשר על היין איך מוז מיט דעם יין קיין לובלין גיין והשבתי לו בזה הלשון איך גיב דיר נישט לאזין דיא בעלי יינות זעלברט קומין ור"מ הלך לדרכו ללינסק. בכן אדמ"ו לדעתי מתוך גימגום לשונו נראה וניכר שדבריו מסתורים ואין בהם עיקר כי מעיד בעצמו עדות שקר מחסם כתועה כשיכור וכגבר אשר עברו יין וחכמת אלקים אין בקרבו אוחז החבל בב' ראשים אחרון סותר לראשון וכן דרכם של ההמונים ראש ולענה פורה ורוצה להטיל הקולר בצואר המורה ועושה עצמו כאינו יודע וכמעלה מעין ולדעתי נפל לתוך החבית נסר אחד כי לא סגי בלא"ה כן ראיתי עין בעין כמה פעמים והכסיל הזה הוא מן התלמידים אשר רבים חללים הפילו והורה לעצמו היתר בפשיטות ומלא מן החביות הזה ט"ו חביות והביא לידינו מבוכה יש מי שרצה להתיר בפשיטות ותלה עצמו בב' הגהות בש"ע טור י"ד סי' קכ"ד סעיף כ"ג. וז"ל הג"ה וימכור הכל חוץ מדמי היין האסור בהנאה ודוקא וכו' לא גרע ממדידו בידו מאחר דבמלאכתו הוא עוסק והכל מותר בשתי' כו'. הנה בחשיכה יהלך ומבלה העולם כעוסק מתוך המשנה כי טעות סופר נפל בספרי' וצ"ל והכל מותר בהנאה כמש"ל סעיף י"ט. וי"א דאפילו מדדו בידו אין אסור בהנאה ויש להקל במקום הפסד והיא דעת הרא"ש והר"ן והרשב"א וכ"כ הב"י בשם הרשב"א שהכל מותר בהנאה ואסור בשתי' ואף אם נפרש בדרך עקלתון ולומר שודאי גוף הדין שמחלק בין הי' שם ישראל להציל וכו' הוא מהרשב"א והא דמסיים ומותר בשתי' הוא דעת עצמו ע"פ סברתו שכ' בהג"ה סעיף כ"ד דבזמן הזה הגוים לאו עובדי ע"ז כו' ז"א למי שיודע בסוגיות הפוסקי' וסידורם ועוד היאך מסיים וכ"ז לא מיירי שהניח ידו על נקב וכו' כבר נתבאר דכולו אסור בהנאה ואלו בזמן הזה הכל מותר אפילו בשתי' דהוי מגע גוי ע"י דבר אחר שלא בכוונה א"כ ע"כ הוא טעות וצ"ל מותר בהנא' וכ"כ בעל הלבוש שהולך בעקבי המחבר עם ש"ע ע"ש. ועוד אני אומר דיש טובא לפקפק ולעיין היטב ולומר דאף בזמן הזה דגוים לאו עובדי ע"ז אם מדד בידו אסור בשתיה דאף דמודד בידו לדעת מהרי"ק מקרי עוסק במלאכתו בלא כוונת ניסוך מ"מ כוונת מגע איכא דהגוי מתכוין ליגע. והא דכתב בהג"ה סעיף כ"ד ה"ה אם נגע אפילו בידו בלא כוונת מגע או שלא ידע שהוא יין שרי עכ"ל היינו דווקא בלא כוונה כההוא עובדא דע"ז פרק ר"י דף נ"ז ע"א דבדין הזה התחיל המחבר בתחלת הסעיף מגע גוי ביין ע"י דבר אחר שלא בכוונה כגון שהי' יורד מהדקל כו' ועליו קאי בהג"ה וה"ה אם הכניס ברזא וכו' בזמן הזה דלאו עובדי ע"ז שרי. (חסר כמו שורה) וא"ל דבזמן הזה לא גזרינן א"כ נפל בבורתא חומרא דיין נסך ועוד דמתוך סוגיית הפוסקים משמע דלא מותר בשתי' אא"כ היה תרתי לטיבותא כגון ע"י דבר אחר ושלא ע"י כוונה או שנגע בידו שלא בכוונת מגע כלל שלא ידע הגוי וגם הגוים בזמה"ז לאו בני ניסוך נינהו ורחוק מאיסור דאורייתא בשני דרכים ולא שייך למיגזר אבל במודד בידו שאין בו כי אם דרך אחד דהיינו שעוסק במלאכתו ואין מתכוין לנסך וגם הגוים בזמן הזה אין להם כוונה לנסך וא"כ שפיר שייך למיגזר אינו מתכוין אטו מתכוין לנסך: ועוד דאם איתא דהאי וה"ה דאם נגע ביין בלא כוונת מגע היינו פירושו בלא כוונת ניסוך דהיינו עוסק במדידה בידו א"כ יהי' דברי רב בזו ואצ"ל זו במ"ש או דלא ידע שהוא יין דשרי וכו' דהא ומה אם ידע שהוא יין רק שעוסק במדידה שרי מכ"ש כשאינו יודע שהוא יין דשרי בשתיה ואף דאין מדקדקין כולי האי בדברי הפוסקים אעפ"כ אם נוכל לפרש דבריהם בפירוש הגון בלי שום דוחק ושיהיו אמרותיהם אמרות טהורות מזוקקות וצרופים כתפוחי זהב במשכיות כסף הלא ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם. וכן איתא בהדיא חילוק זה בתוס' ד"ה הג' ברוב הספרים וכן באשר"י דף יוד ע"ב וז"ל וא"כ גוים בזמן הזה יאסרו בהנאה דהא מכווני למגע וקיימא לן לפי האמת דחמיר כוונת מגע בלא כוונת ניסוך מהיכא דליכא כוונה כלל וכו'. ואינו נראה לחלק ולומר דודאי יש לאסור במדדו בקנה אע"פ שלא נתכוין לנסך הואיל ויכול לבא לידי ניסוך. אבל גוים בזמן הזה אי אפשר לבא לידי ניסוך כלל דאשנוי' דחיקא לא סמכינן וכו' ע"ש ואף דלכאור' ראי' זו כראי' לסתור דהא לדידן מתירין מגע גוי ע"י דבר אחר בכוונה אפילו בשתיה מ"מ הסברא אמת דיש לחלק בין בלא כוונת מגע כלל בין בלא כוונת ניסוך אף לדידן ומנ"ל להקל כולי האי ואולי יבאו להקל יותר מדאי. ואף דאין מפרסמין הדבר בפני עם הארץ הלא אין לנו לירא מן הפרוצים ולא מן הפרושים אלא מן הדומה לפרושים עושין כמעשה זמרי ורוצין ליטול שכר כפנחס כאשר עשה הכסיל הזה ר' מאיר לעצמו אינו מאיר לאחרים לא כ"ש:
2
ג׳ובר מן דין ומן כל דין מאן לימא לן לדמות עובדא דידן למודדו בידו דבמלאכתו הוא עוסק יותר נראה לדמות לעובדא דאתרוג דנפל לחביתא בע"ז דף נ"ט ובש"ע סעיף י"ג דמודד טריד יותר במדידה ממה שטריד בהוצאות אתרוג כו' וע"ש בתוס' וגם בנ"ד מה טירדא איכא בהוצאת הנסר ואפילו כהוצאות אתרוג לא הוי דהתם מידרא גוי ושקלי' שלא יטנף האתרוג אך בנ"ד מה טירדא איכא והתם חילקו כן לענין איסור הנאה ומכ"ש לאיסור שתי' ואף שכתב שם הרא"ש בתירוץ הב' של קושיא זו. ועי"ל ואע"ג דאסרינן בהוצאות אתרוג אי לא נקטינן בידים מכל מקום יש בגוים להתיר בזמן הזה כיון שאינו מתכוין לניסוך כלל וכו' היינו להיתר הנאה כתב הרא"ש כן אבל לאיסור שתיה מנ"ל למימר דמקלינין כולי האי כדלעיל. ואילו היינו יכולין לעמוד על דברי ר' מאיר והי' עומד בדבריו הראשונים שהגוי עוסק במלאכתו ושיבר החביות ובתוך כך נפל הנסר והוציאו וחזר למלאכתו היינו נוטים להתיר בהפסד גדול כזה ואף גם זאת שמעתי פה אחד שהחביות הזה לא הי' מלא ואפשר שהגוי הוציאו טרם נגע ביין אך ורק שהכסיל הזה אינו עומד בדיבורו מראה פנים לכאן ולכאן בתחלה אמר שהגוי שיבר את החביות ולבסוף כאשר שמע קול הומים בקרי' שלא רציתי להתיר היין בפשיטות חזר מדבריו הראשונים ואמר שהוא שיבר את החביות והיפך הקערה על פי' שונה ומשנה באולתו ועליו אמרתי שלא קבעו חכמים הלכה כר' מאיר שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו. והייתי מצדד להיתרא מטעם שכתב הרמב"ם פי"ג מה"ל מ"א והביא המחבר סימן זה סעיף ו' יש מי שאומר שכל מקום שאמרו ביין שלנו שהוא מותר בהנאה ואסור בשתי' מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי היינו כשהי' הגוי עובד אלילים אבל אם הי' איסורו בגלל גוי שאינו עובד אלילים שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח ע"פ החביות ה"ז מותר בשתי' וכן כל כיוצא בזה וא"כ לדידן דסוברים כהרשב"א והר"ן להקל במודדו בידו אפילו בגוי עע"ז א"כ בזמה"ז דגוים לאו עע"ז הם מותר אפילו בשתי' אפילו במדדו בידו ולכאורה הי' זה לי לראי' נכונה ולאבן מוסד אך להמעיין בספרי הרמב"ם יראה שלא העתיקו המחבר כצורתו שהרמב"ם בצח לשונו דקדק ואמר כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו והמחבר השמיטו נוסף ע"ז שגם הרב המחבר עצמו הרגיש בדקדוק זה בספר הב"י וז"ל והכי דייק לישנא דהרמב"ם בפי"א שכתב וכל גוים שאינו עובד אלילים וכו' כגון אלו הישמעאלים דמשמע דוקא בכה"ג וט"ס יש בכאן וצ"ל כגון אלו האומות וכן איתא ברמב"ם וכן הוא בכ"מ וכו' וא"כ כי דקדק כן לשון הרמב"ם כגון אלו האומות לאיסור הנאה ומכ"ש שיש לדקדק כן מהלשון פי"ג לענין איסור שתי' דדוקא ישמעאלים התירו אבל לא לגוים בזמה"ז וא"ל שהרב המחבר השמיט כגון ישמעאלים מפני שסובר כתירוץ הב' שתירץ הב"י ובכ"מ שם וז"ל ועי"ל דכל גוי שאנו מוחזק בו כו' וא"כ הדר מהתירץ הראשון וגם מדקדוק כגון אלו האומות וכו' ז"א דאנן אעיקרא דדקדוקא ניקום ונסמוך דילמא להכי כתב בפי"א כגון אלו האומות וכו' מותר בהנאה הא גוים בזה"ז אסור בהנאה במדדו בידו לדעת הרמב"ם ובפי"ג דקדק ואמר כגון אלו הישמעאלים כו' כלומר דדוקא בישמעאלים התירו לענין היתר שתי' אבל בגוי' בזה"ז אף דאינו עע"ז מ"מ אוסר מגעו שלא בכוונת ניסוך בשתי' כמו שמחלק המחבר בעצמו סי' קכ"ד סעיף א' שאצל ישמעאלים מייחדין יין ואצל גוים שבחוץ לארץ אע"פ דאינו עע"ז אין מייחדין אצלם וה"ה לענין מגע גוי שלא בכוונה נדקדק לומר כן דדוקא ישמעאלי שאינו עע"ז לגמרי הוא דמגעו שלא בכוונה מותר בשתי' אבל לא בגוי שלנו שבחוץ לארץ וא"ל שיש חילוק ביניהם בין גוי שבחוץ לארץ שהזכירם רמ"א סי' קכ"ח והוא מדברי הרשב"א שכתב וז"ל דאפילו גוים שבחוץ לארץ שאינם עע"ז אלא שמעשה אבותיהם בידיהם מ"מ כיון שהם מנסכים בפני האלילים אין כח בידינו להתיר יין אצלם ואפילו בדיעבד אסור (חסר כמו שורה) להמעיין באשר"י ויראה דאין לחלק כן דאף גוים בזה"ז מנסכין אך שאינם יודעים למי מנסכין לפי שאינו בקיאין בטיב ע"א ומשמשי' רק שמנהג אבותיהם בידיהם והם כתינוק בן יומו בכן אין להביא ראי' להתיר בפשיטות ונשארנו בספק אך נ"ל שאל כיוצא בספיקות אלו אמרינן בירושלמי פרק אחד דיני ממונות אמר ר"י אין מדקדקין ביי"נ וכמ"ש הגאון רש"ל בתשובותיו סי' ע"ז לענין טופח ע"מ להטפיח וז"ל שם ומכח חומרא זו אין לנו לאסור וע"ז וכיוצא בזה אמרינן בירושלמי פרק א' דיני ממונות אין מדקדקין ביין נסך הם בדידי' ואנו בדידן מאחר שיש ספק אם נפל שם הנסר כולה וגם אם נגע ביין כי החביות לא הי' מלא ובפרט בהפסד גדול כזה שיש לדון ולהתיר ועוד שר"מ הנ"ל אינו עומד בדיבורו הראשון ואומר שלא ראה מעולם שהגוי הוציא הנסר מהחבית מלא יין רק שראה בידו נסר ולא נודע לו אם מהחביות זה או מהחביות ריקן. ודברים שקרים כאלה וכיוצא בזה אני אומר שמצוה ללמד לבעל הדין לומר איני מאמינך ושני שותפין הם בעלי היין אחד פה אתנו היום והשני עדיין מטולטל בארץ הגר עם יין אחר וכשיבא מצוה ללמדו לומר איני מאמינך ואף גם האחר אשר פה אתנו היום שאל אותו למה לא הזהרת אותנו בק"ק זמיגראד וגם בארץ הגר ולומר לנו אל תשתו היין הזה ושמא תאמר שהורית להיתר אעפ"כ הי' לך לספר לנו מעין המאורע אלא שקר אתה דובר וגם מכחש באדון ואמר לו לא כן דברתי בפני אב"ד רק אמרתי שראיתי ביד גוי הנסר ולא נודע לי אם מהחביות המלא הוציא או מהחביו' הריק וגם לא הי' היינות בידו בשעה שבא לפני בפעם הראשון וגם בארץ הגר הלכו אתו עד זמיגראד שנים או שלשה יהודים ואח"כ בא ר"מ הנ"ל לפני בק"ק רימנאב ואמר כדברים האלו הראשונים הנזכרים ונעשו וכבר לא הי' היינות תחת ידו ואף אם באנו לדון ולומר שנאמן אף אם אינו בידו מאחר שמפסיד שכירתו כמ"ש ר' ירוחם והביאו המחבר סימן קכ"ד סעיף ב' ז"א חדא דלמה יפסיד שכרו הלא אף אם נתנסך החביות הראשון לא נתנסך בפשיעה וגם על חביות שעירב בהם החביות אינו חייב עפ"י הדין. ובר מן כל דין הלא הוא הי' סבר שהיין כשר ולא הפסיד שכרו וגם שאינו צריך להכחשת הבעלים כי הוא מחליף ומכחיש את עצמו עשרת מונים ואשר לא רציתי להורות הוראה זו מהטעם שכתב הרא"ש הביאו הטור שאין לנו לדמות מילתא אלא מה שמפורש בתלמוד שנקרא טירדא דוקא בזה מותר ואין לדמות לו דברים אחרים שנית כדי שלא להקל בעיני המון עם מפני שאינם בני תורה ויבואו ח"ו לפרוץ פרצה הגדורה מן הגאונים שהחרימו פק"ק על השותה ומתעסק בסתם יינם ובפרט אשר רבו המתפרצים ושותין בצינעה אך לא בפרהסיא ומנהג אבותיהם בידיהם וקשה להפרישם ורבים ששתו קודם החרם לדעתיהם חשודים ששותים בצינעה עוד היום ואף שהם משמרין היום עצמם שלא לשתותו בפרהסיא לבי אומר לי שחשודים בעבירה זו לכן לא רציתי להורות להם קולא ואף גם זאת שידוע לי ולכל שער עמינו שהאיש כמר שלמה דוקלר בעל היין הוא נזהר מאיסור שתיית סתם יין כאחד מן הסמוכין בכן מצוה ללמדו ולומר איני מאמינך מלבד שאר טעמים ונימוקים שהיין מותר לדעתי אך עיני כל ישראל אל אדוני להורות להם הדרך אשר נלך בה וגם אני מסופק באם שיסכים מכ"ת להתירם מטעם דאיני מאמינך אם אני מחויב להודיע לבעלי נפש וליראי שמים שיבדילו לו א"ע מן היין כמ"ש מהר"ם והביאו הב"י סי' קכ"ז ואני הדל כו' הכותב ביום ד' לסדר ואזכור את בריתי ר"ב צד"ק לפ"ק הצעיר מנחם מן בלא"א משה זלה"ה אשכנזי החונה פק"ק רימנאב. ועיין תשובה ע"ז בשו"ת גאונים בתראי סימן י"ג.
3