תשובות בית חדש, החדשות ל״דTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 34
א׳הלכות נדה
1
ב׳זאת השיב הרב מוהר"ר וייפוש מקראקא להרב מוהר"ר וולק כ"ץ מלבוב.
2
ג׳מ"ש מר בענין בדיקת השפופרת שלפי מה שכתב הרמב"ם שאותו הבדיקה צריך שתהא עד צואר הרחם וכבר כתב הרמב"ם שהמקום שהשמש דש הוא בפנים בצוואר הרחם והוא המקום הנקרא פרוזדור בלשון חכמים והאבר נכנס לשם בשעת תשמיש עד מקום השיניים שהם בקצה הפנימי של הצוואר אצל החדר והאם עצמה ולפי"ז יצטרך להיות הבדיקה ג"כ באותו הצוואר עד סמוך לשיניים שהם בקצה האחרון שם הצוואר בצד הפנימי וע"ז כתב מכ"ת זאת הבדיקה הוא קשה מאוד כי אותו הצוואר הוא נסתם הרבה מאוד אפילו בראש החיצון ובדוחק גדול תוכל להכניס האצבע שם ואיך תכניס שם השפופרת גם היא צריכה להכניס שם גם האצבע כדי לכוין אותו הפתח כיון דאותו הפרוזדור והצוואר אינו קבוע בחוץ אלא תלוי ועומד בתוך הגוף ומתנדנד כמו שאומרות הנשים וקושיא זו יקשה יותר בבדיקת הנשים בהפסקת טהרה לז' נקיים שהפקחות שבהם אומרת שא"א להכניס שם העד כ"כ בעומק ואפילו המדקדקות אין עושין כן אלו הן תוכן דברי מכ"ת.
3
ד׳והנה במ"ש מר בענין בדיקות הז' נקיים והפסקות טהרה שאין הנשים עושין כן כבר קדמוך רבנן בזה שכבר הרגיש מהרא"י בזה וכתב דכיון דא"א לנשים כולי האי אין להחמיר עליהם ביותר וכ"כ הב"י ע"ז וז"ל ודברים אלו קשים בעיני שא"א לאשה להכניס העד כ"כ בעומק ואם תדחוק להכניסו כ"כ בעומק תתקלקל עצמה ע"י שיסרט המקום בפנים ע"י בדיקה זו ויוציא דם כו' וזכורני כי בנערותי ראיתי זקנות שהי' מגמגמות על בדיקה זו לומר שא"א לעשות כו' עכ"ל. אך עיקר הקושיא הוא במה שסיים הב"י וכתב שלכל הפחות בדיקות ההפסקה ובדיקות פ"א מימי הספירה הנקיים צריכה לעשות כן ולבדוק עד מקום שהשמש דש שם כו' והנשים אומרים שאפילו המדקדקים ובעלת הנפש אין עושות כן ושהוא נפלא בעיניהם להכניס האצבע עם העד לצד פנים מחמת גודל דוחק הסתימה כו' ולפי"ז איך יצאת ידי חובת הבדיקה להרא"ש וטור ור"י ודברי הב"י בפשרתו הנ"ל וכן בבדיקת השפופרת האשה הרואה דם מחמת תשמיש איך יוצאין אליבא דכ"ע ע"כ תוכן דברי התמי':
4
ה׳והנה הנ"ל בענין בדיקת האשה הרואה בשעת תשמיש ע"י השפופרת בודאי הוא צריך להיות עד מקום שהשמש דש כיון דאנן חוששין שמא מחמת פגיעת השמש בצוואר הרחם בא הדם ולפי זה אנו צריכים גם כן שהמכחול יכניס עד שם וכמ"ש הב"י אך כיון שאותה הבדיקה הוא לעיתים רחוקים וע"י המילדות הבקיאות לא יקשה לאשה לעשותה כ"כ באופן זה ולהכניס המכחול עד שם דכיון דאותה הבדיקה היא נעשית ע"י הנשים המילדות והפקחות והמה בקיאות בזה ויודעת להכניס המכחול שם כי זהו אומנתן למשמש שם לעת הצורך לצורך רפואה או איזה דבר ובוודאי לא יקשה עליהם מלעשות כן פ"א ע"י הכנסות השפופרת ולא דבר רחוק הוא להם כמו שאומרות המילדות שזה אינו רחוק בעיניהן כלל ואף אם הי' קשה קצתו אין לחוש לזה כיון שהוא אינו תדיר והוא לטובתה בוודאי נקל לה לסבול הצער או הדחק והקישוי לצורך הרפואה גם כי לפי דבריהם אין אותו הפה סתום כ"כ כמ"ש מעכ"ת כי אם בשעת עיבור כמ"ש הרמב"ם ואפילו בשעת העיבור אפשר דאין נסתם אלא הראש הפנימי של צד האם כמשמעות דברי הרמב"ם בפ"ה שכתב וז"ל והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשע' העיבור כדי שלא יפול הולד משם מדכתב שמתקבץ ראשו בשעת העיבור משמע שאין כל הצוואר נסתם אלא ראש האחד ויותר מסתבר לומר שהוא ראש הפנימי ששם מקום השיניים שכתב הרמב"ם ולפי הסברא הסתימה וההידוק הוא ע"י אותם השיניים אבל הראש החיצון שבצד החוץ אפשר שאינו נסתם כלל אפילו בשעת העיבור וכמו שאמרו הנשים הפקחות שאותו ראש של צד חיצוני הגוף הפה הוא פתוח תמיד ולפי"ז אפשר שגם בבדיקות ז' נקיים אפשר להיות עד שם כי אומרות קצת הנשים כי בעת שתהא האשה רובצת שתרביץ עצמה כמו שדרך התינוקת להרביץ עצמם בשעה שנצרכו לנקבים אז אותו המקום של זה הפרוזדור תלוי ועומד נגד הפתח החיצון לצד הגוף והוא פתוח קצת בענין שיכולה להכניס האצבע שם לכל הפחות בראשו קצת ועל כן אפשר ג"כ להכניס עד הבדיקה שם ולבדוק בו למעלה סמוך לפתח ואף אבר התשמיש אינו נכנס לשם כי אם במקצת כמ"ש הרמב"ם שאינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו כו' וכמ"ש בגמרא עד בין השיניים ובין השיניים עצמם כלפנים ולפי מה שהגידו המילדות לי כל אורך אותו הצוואר אינו אלא באורך חצי אצבע או ברוחב ב' אצבעות וא"כ לפי הסברא אין אבר התשמיש מגיע אלא כרוחב חצי אצבע או אצבע או פחות או יותר ולפי דברי הנשים הללו שאומרים שראש החיצון הוא פתוח קצת בראשו כשהאשה רובצת ואפשר להם לבדוק שם א"כ יכולין לצאת ידי כל הבדיקות הללו שפיר. אך כיון שמצינו לראשונים לב"י ומהרא"י שכתבו בשם זקנים וזקנות שזו הבדיקה הוא קשה ורחוק ושלא נהגו רוב הנשים כמעט כולם בזאת הבדיקה ואין יודעת מזו הבדיקה כלל ואפילו המדקדקים כמו שהעיד מהרא"י וב"י בזה אנו רואים שזו הבדיקה הוא קשה ומוכרחים לומר לפי דעת אותן הנשים שאומרת שאותו הפה הוא פתוח מ"מ צ"ל שאינו פתוח רק הפה אבל משם ואילך הצוואר הוא דחוק והבדיקה צריך להיות גם באותו צוואר בזה צריך עיון ליישב מנהגן. וגם מה שתמה מ"כ על הפוסקים שלא ביארו דבריהם לפרש להצריכה בדיקה זו ולא הי' להם לקצר במקום שצריך להאריך ולפרש דבריהם וודאי בזה צ"ע. ויש לנו לדקדק וליישב דברי הפוסקים וליישב מנהג הנשים הראשונות והאחרונות ולמצוא להם סמך וסעד לומר שיש להם על מי שיסמוכו ועתה אענה חלקי ואומר הנ"ל לפענ"ד:
5
ו׳ואומר אף כי לפי הנראה מדעת הרמב"ם בפ"ה ובפירוש המשנה שהוא סובר שאותו מקום הקצר היוצא מן הרחם שהוא האם שבו יצירת הולד ובראשו הוא מתקצר והולך כמו צואר ויש לו פה לצד חיצוני הגוף וזהו צואר הרחם שכ' הרמב"ם שנקרא פרוזדור בלשון חכמים לפי הנראה אחר העיון יש לנו לפרש שאין זה פרוזדור שאמרו חכמים והוא לפמ"ש מ"כ בשם הנשים הפקחות והמילדות העבריות שאומר' שראש אותו הפרוזדור הוא נסתם ואינה פותחת נפשה לגמרי כ"א בשעת הלידה כו' וסתימתו הוא ע"י שעשוי קמטים קמטים דוגמת שיני הכרכשתא וע"י כן קשה להכניס עד הבדיקה עד שם עכ"ל א"כ לפי"ז לא יקשה עלינו לפרש דברי המשנה והגמרא בפירוש אחר ולומר דמ"ש בפרק יוצא דופן כל הנשים מטמאות בבית החיצון וקאמר בגמרא הי ניהו בית החיצון ואמר ר' יוחנן עד בין השינים ותני ר' זכאי ושיניים עצמו כלפנים ופירש"י בין השיניים יש בתוך הרחם תלתולי בשר כו' נוכל לומר שפיר שכוונתו הוא על אותן השיניים שלצד החוץ ולא על אותן השיניים שבראש הפנימי כמשמעות דברי הרמב"ם קצת וא"כ כיון שאמרו ובין השיניים כלפנים א"כ לא מקרי בית החיצון אלא אותו מקום הארוך שמצד החוץ עד אותו הפה שיוצא מן הצואר הרחם שתלוי ועומד בתוך הרחם ואותו מקום הוא הנקרא פרוזדור ושם הוא בית החיצון שמטמאות בו וא"כ א"צ בדיקה אלא עד שם עד אותו הפה היוצא מן אותו המעי וידוע דעד שם בודקות כל הנשים בלי דוחק וקושי כלל כידוע. ומ"ש אח"כ במתניתא תנא מקום דישה ואמר רב יהודה מקום שהשמש דש ולפי משמעות דברי הרמב"ם דמשמע דאבר התשמיש נכנס לפנים מאותו ראש החיצון שהוא פה הצוואר והמעי הקצר דמשמע דבית החיצון הוא בתוך אותו מעי הקצר ובודאי לא יחלקו בזה המפרשי' עם הרמב"ם בענין מקום הכנסת האבר היכן הוא דודאי שלא יחלקו במציאות מה שאפשר לעמוד עליו בנסיון מ"מ לא יקשה על המפרשים מזה כלל. חדא דאיכא למימר מה שאמרו במתנ' תנא מקום דישה הוא חולק על אוקומת' דר' יוחנן וס"ל דבית החיצון הוא לפנים מזה ולפי"ז אפשר דאותן המפרשים דסתמו דבריהם ולא פירשו להצריך בדיקה עד מקום שהשמש דש דעתם לפסוק כאוקומתא דר' יוחנן דס"ל כיון דשקלו וטרו בני הישיבה ואיבעיא להו אליבי' בין השיניים כלפנים או כלחוץ משמע להו שכך הל': ועוד יראה דלא יחלקו הני תרי לישנא אהדדי כלל דאף לשון אחרון שבגמרא דאמר מקום דישה כו' ג"כ כונתו עד אותו המקום עד בין השיניים החיצונים הללו וכמו שפירשנו באוקומתא דר' יוחנן ומ"ש הרמב"ם דאבר נכנס בפנים באותו המקום מ"מ אפשר לומר דלא נקרא בית החצון שם דהמדקדק בלשון הרמב"ם שכתב וז"ל ובשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור כו' יראה שלא כתב הרמב"ם שאבר התשמיש דש שם עד אותו מקו' הפנימי רק שבשעת גמר ביאה הוא נכנס לשם ובמתניתא לא קאמר אלא מקום דישה. וכן רב יהודא מפרש מקום שהשמש דש שם הרי שדקדקו בלשונם תמיד לומר לשון דישה ולא אמרו מקום שהשמש נוגע משמע דלא מקרי בית החיצון אלא מקום דישת השמש כל שעת התשמ' ולא מקום נגיעת השמש בלבד בגמר ביאה דוקא ולפי"ז לא יחלקו המפרשים עם הרמב"ם במצי' זה הענין במקו' הכנסת אבר דכולהו ס"ל שמקום דישה הוא המקום שחוץ לפה הרחם התלוי ועומד כנ"ל ושם הוא נקרא בית החיצון ולא מה שהוא בצואר היוצא מן הרחם א"כ כיון שבית החיצון הוא בחלל הרחם שחוץ לצואר האם ולפה הצואר הנ"ל א"כ שם הוא המקום הטומאה לפי"ז גם הבדיקה אינו אלא לשם ושם אין המקום דחוק ונקל הוא לבדוק שם: ולפי"ז אף אם נאמר דמ"ש ר' יוחנן עד בין השיניים הוא כפירוש הראשון ור"ל עד אותן השיניים הקבועים בראש הצואר שמבפנים היוצא מן האם ואותן תלתולי בשר שמצד החוץ לא יקראו בשם שיניים מ"מ נשאר לנו עדיין מקום וסעד למנהג הנשים. והמפ' שסתמו דבריהם ולומר להיפך דס"ל כאיקומתא בתרייתא דבמתניתא תנא מקום שהשמש דש והיא חולקת על האיקומתא דר' יוחנן וס"ל דוקא מקום הדישה דהיינו חלל הרחם של צד החיצון עד אותו פה צואר האם הוא מקרי בית החיצון ולא מה שלפנים מן הפה תוך צואר הרחם וס"ל דהלכה כאיקומתא בתר' שבתלמוד כיון דרב יהודא שהוא בתראי מפרש אותה ברייתא וכ"ש דנוכל לומר דתרוייהו איקומ' ס"ל הכי כמו שפירשתי. ונראה שזה הפירוש מוכרח ממה שקראו אותו במשנה בית החיצון משמע שהוא לצד חיצוני הגוף ואם הוא אותו המקום שהוא בתוך אותו הצואר היוצא מן האם לפנים מן אותו הפה כפירוש הראשון למה קרא אותו בית החיצון הלא אותו המקום אינו בצד החוץ כלל אלא הוא רחוק מן חיצוני הגוף באורך אצבע ויותר כאשר אומרת המילדות וגם שהוא סתום תמיד א"כ הוא לפני ולפנים ואיך יקרא אותו בית החיצון ולכל הפחות היה להם לקרותו בית האמצעי ולא בית החיצון והרי אתה רואה שבתחלה קאמר הגמרא הי ניהו בית החיצון פי' ר"ל כל שהתינוקות יושבות ונראית משום דלשון בית החיצון משמעותו כך הוא שהוא הבית היותר קרוב לצד החוץ רק שהקשה לו ר' יוחנן ואמר אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ ופרש"י ואין זה נקרא בבשרה וע"כ הוצרך לומר עד בין השיניים משמע דכל מה שנוכל למצוא מקום חיצוני יותר ויהא נקרא בבשרה הוא מיקרי בית החיצון רק שלא יהא גלוי אצל השרץ באופן שיהא נקרא בבשרה שפיר וידוע שאותו החלל שהוא הצד החוץ שהוא כותלי ושפתי הרחם עד אותו הפה של צואר הרחם התלוי ועומד בתוך הגוף הוא אינו גלוי אצל השרץ שאינו נראה אפילו כשהתינוקות יושבין ומקרי שם שפיר בבשרה שהוא בפנים ממש ויש שם חדר לפנים מחדר וחורין וסדקים הרבה מאוד כאשר אומרת הנשים ובודאי כל מה שנוכל לפרש לקרב מחלקותן של ר"ל ור"י יש לנו לקרב ולא לעשות פלוגתות רחוקות ולהוציא משמעות לשון המשנה שקראו בית החיצון ממשמעו ולפי"ז מה ששנינו בפרק כל היד משל משלו החכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה ואמרו בגמרא החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ. ועליה בנויה על שתיהם צריך לפרש שהמקום שקורין אותו אם שבו יצירת הולד עם הצואר היוצא ממנו והפה החיצון שלו הכל נקרא בשם חדר שהכל בריאה אחת ומעי אחד רק שהוא מתקצר בראשו קצת עד הפה שבמקום הקצר הכל בשם חדר א' יקרא שאין שום דבר חלק ביניהם והפרוזדור הוא החלל מה שהוא מן אותו הפה דהיינו כל אותו מקום שהוא מן הפה עד שפת בית הרחם הוא נקרא פרוזדור. וכן הוא משמעות לשון רש"י ז"ל פרוזדור לפנים וכותלי הרחם למטה באמצע פרוזדור שמשם דמים יוצאין עכ"ל. וזה מבואר שהוא סובר דומה כפירושנו זה דלפי' האחד אין מכווין במ"ש שכותלי הרחם למטה באמצע פרוזדור וכו' דהא לפי אותו פי' שהפרו' הוא בתוך הצואר של רחם איך שייך לומר עליו שכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור וק"ל: ויש לי עוד הכרח לזה הפירוש לפי הנלע"ד במ"ש ועלייה בנויה על שתיהם ולול פתוח בין עלי' לפרוזדור פרש"י דמי עלייה באין לפרוזדור דרך הלול וכ"כ הרמב"ם וז"ל כמו נקב פתוח מן העלייה לגג הפרוזדור ונקב זה קוראין אותו לול עכ"ל ואם כפי' הראשון וכמשמעות דעת הרמב"ם קצת שאותו צואר הרחם הוא מקום המעי המתקצר ויוצא מן האם כמו צואר הוא הנקרא פרוזדור היה הדבר תמוה מאוד היאך נכנס הדם מן העלייה דרך הלול לשם דהא אותו המעי סתום מכל צד והוא כמו קנה חלול וסתום מכל צד ואין שם לא שום נקב ולא לול ולא שום גידין ועורקין שיצא הדם מהן לתוך אותו חלל רק הפה שבראשו וא"כ באיזה מקום הדם נכנס דרך הלול לפרוזדור אם לא דרך הפה היוצא מן הצואר ואין זה במשמעות ההלכה והרמב"ם וכן במה שפירש"י אח"כ מן הלול ולחוץ ספיקו טמא כו'. ואע"ג דאיכא לאחזוקי בדם עלייה דאי מחדר אתי נא הוי אזיל בפרוזדור עד מן הלול ולחוץ דהוי נפיק ליה ונחית דרך יציאת פתח הפרוזדור כו' עכ"ל רש"י ואם הלול הוא למעלה בתוך אותו המעי הקצר איך הוי יוצא ויורד דרך יציאת פתח הפרוזדור בלי שילך דרך מקום הלול דהא שם באותו המעי אין שם מקום לצאת אלא בדרך הא' שהוא פה אותו הצואר אעכ"ל שהלול הוא חוץ לאותו המעי במקום הארוך שמן אותו הפה עד חוץ לגוף והעלייה הוא למעלה בגובה הגוף שלזה פי' הכל מבואר ומרווח יותר בכל דבר ומ"ש הרמב"ם שהעלי' הוא למעלה מן החדר ומן הפרוזדור בין חדר לפרוזדור הוא המקום שיש בו ב' בצים כו' מקום זה נקרא עלייה וכמו נקב פתוח מן העלי' לגג פרוזדור כו' צ"ל לפי פירושינו שאותו הלול היוצא לצד חוץ לפה צואר האם ומשם הדם יורד לפרוזדור שהוא תוך אותו החלל שמצד הפה ולחוץ ואף לפי מה שראיתי בציור בספר הניתוח שמצייר מקום התוספת הדומה לב' קרניים למעלה בין האם והצואר לפי דברי הרמב"ם שכתב שזה הוא הנקרא עלי' א"כ אנו צ"ל שהעלי' והלול הם שם בפנים למעלה מקום שהאם מתחיל להתקצר אפשר לומר דאף דשם הוא מקום העלי' מ"מ הלול הוא יוצא לצד חוץ יותר ואפשר דהגידים והעורקים יוצאים לצד חוץ עד אותו מקום הפרוזדור שפי' למעלה ואותם הגידים והעורקים הם נקראים לול שמוציא הדם מן העלי' לפרוזדור דרך שם ובלא"ה אתה צ"ל כן דאף לפי משמעו' דברי הרמב"ם שהפרוזדור הוא צואר הרחם שבפנים מ"מ יקשה כיון שלפי ציור זה העלי' הוא למעלה בין הרחם והצואר א"כ לפ"ז גם הלול יהי' שם בראשו הפנימי של אותה הצואר ולפי מ"ש אחרי כן שהאבר נכנס לפנים מן הלול ע"כ לומר שהלול הוא לצד הראש החיצון של אותו הצואר אע"כ לומר גם לפי דעה זו שע"י העורקים והגידים הן יוצאים והולכים ובאים לצד החוץ ומשם יוצא הדם לפרוזדור בצד החוץ והאבר נכנס לפני' מן אותו המקום וא"כ גם לפי פירושינו לא יקשה כלל מלומר כן וכן משמע' הציור ההוא שהלול הוא עורקים היוצאים ונראה שם שהם יוצאין והולכין לצד חוץ והולכין באלכסון וכן הסכים בזה רופא הבקי בחכמת הניתוח שזה החלל הוא הנקרא פרוזדור ולא אותו הצואר של האם כמו שפירשנו. ואף שמשמעות דברי הרמב"ם משמע קצת שמפרש כפי' הראשון מ"מ יצא לנו מזה דאפשר לומר דזה הפירוש אינו מוכרח ואפשר דשאר המפרשים לא ס"ל כן. ובזה יהי' מיושב מה שסתמו דבריהם ולא ביארו מקום הבדיקה הקושי הלזה ולא כתבו רק לבדוק במקום חורין וסדקים ומקום חורין וסדקים הוא באותו חלל הארוך שהוא הפרוזדור לפי פירושינו והוא מקום הצדדים שיש שם חורין וסדקים ולא אותו הפה של הצואר הרחם התלוי ועומד בעומק הגוף שאין משמע שאותו הפה יהא נכלל בשם חורין וסדקים כלל. ונראה שאף שדברי הרמב"ם משמעותו לכאורה כפי' הראשון שהוא מפרש הפרוזדור הוא אותו הצואר שיוצא מן האם התלוי ועומד בתוך הגוף מכל מקום המעיין בדבריו אפשר לפרשם ג"כ באופן זה וצואר הרחם שכתב הרמב"ם אפשר ג"כ הוא שכוונתו על אותו המקום שפירשתי ולפי"ז אין אנו צריכים לחילוקים שחלקו למעלה בין מקום דישה וגמר ביאה לפ"ז ג"כ לפמ"ש הרמב"ם שבשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שמבפנים א"כ א"צ הנשים לבדוק אפי' עד אותו הפה של צואר הרחם הזה ויהי' מנהגם עולה כהוגן ובהכשר ובדת וביתר שאת וביתר עז ובכל יפוי כח. וכיון שיש להם סמך מן התלמוד ואפשר לפ' כן וודאי אין לנו להורות להם להכריחם לבדיקה זו הקשה בעיניהם כפי הנזכר למעלה שאפשר שיתקלקלו ע"י אותה הבדיקה ויצא דם מחמת קושי בדיקה כמ"ש הגדולים הללו ואפשר שלזה כיון מהרא"י במ"ש הנח להם לישראל כו' אין פירושו שר"ל דמוטב שיהיו שוגגין אלא ר"ל אם אינן נביאים הם בני נביאים ומנהג אבותיהם בידיהם וכגון דא אמרי' בכל מקום שהלכה רופפת בידך צא וראה איך הצבור נוהג פוק חזי מה עמא דבר בפרט שהבדיקה הזאת היא קשה ודחוקה והיא קרוב לימנע ובודאי שלא תיקון רבנן דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה והתורה אמרה דרכיה דרכי נועם וכו' ומכ"ש שאם הי' כוונתם על בדיקה זו שהיא קשה בעיניהם הי' להם לפרש ולא לסתום הדבר במקום שצריך ביאור התלמוד והפוסקים כולם כנלענ"ד והי' זה שלום. נאו' אהובו משלם המכונה ווייפוש בלא"א מו' שמואל זלה"ה ישראל:
6