תשובות בית חדש, החדשות מ״טTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 49
א׳יוסיף שני' כו' האשל הגדול המופלג בדורו ר"מ ור"ג פ"ה ע"ה נ"י מוהר"ר יואל ני' כו' בקיצור מופלג באפסות הפנאי ואך ורק באתי לפני הוד רומעכ"ת להודיע בהיות כי הקרה ד' לפני את ספר של מעכ"ת ועברתי עליו לראות וללקוט בשושניו ובפתחי אותו עמדתי מרעיד וראיתי ושניתי בהל' חדש בהיות שם נפל גורלי פעם ראשון שפתחתי אותו בכן באתי לדון בקרקע לפני הוד רומכ"ת על כל מ"ש שם ותחינתי מפיל לפני מעכ"ת שאל ירע בעיניו של מעכ"ת כי תורה הוא ובטוח אני בענוות צדק וחסידתו דמר שיוסיף אהבה על אהבה הראשונה ואתחיל ואומר ואדבר לפני מלך ולא אבוש שכתב מכ"ת בסי' רצ"ג וקרא תגר על כל אשר הי' לפני מכ"ת גם על הנוהגים איסור חדש בחוץ לארץ בתבואות של גוים נלענ"ד הקלושה והחלושה שמאוד הפריז מכ"ת על המדה כי יש להשיב ולהשיג בכל מ"ש מכ"ת כמעט מתחלה ועד סוף בענין זה ואתחיל במה שהקשה מכ"ת על האשר"י על מ"ש בתשובותיו ואח"כ אבוא אל כל פרט דברי מכ"ת וז"ל מכ"ת ועוד דעל ראיות הרא"ש בתשובה יש לתמו' הרבה דמ"ש דהלא ערלה וכו' וכ"ש חדש ק"ו פריכא הוא דמה לערלה שכן איסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו ולכך החמירו בו לאסור אף של גוים אבל חדש אינו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו לא ותדע כו' עד דאין למדין ק"ו מהלכה כו' עכ"ל דמר יש לתמוה הרבה וכי חשיב מכ"ת להרא"ש קטלי קניא באגמא והוא אשר האיר עיני ישראל בהלכה ונהירין לי' שבילי דתלמודא לא ידע פרכות הללו אשר התלמוד והתוספ' מלא מחומרות הללו הלא שם בקידושין (דף ל"ח ע"א) בסופו ברייתא הוא וז"ל תניא רשב"י כו' וכן בפסחים (דף מ"ז ע"ב) ג"כ מביא הברייתא ואיך לא ידע הרא"ש לפרוך הקושיא אלא נלע"ד דסבר הרא"ש דאיסור ערלה של תבואת גוים בא"י אינו אלא מדרבנן ומוכרח כן דהתוס' סוברים כן (דף ל"ו ע"ב) ד"ה כל מצוה דכתבו התוס' ודייקי דערלה וכלאים נוהגים בשל גוים וז"ל ומן הירושלמי שהבאתי יש להוכיח דערלה וכלאים נוהגים בשל גוים וכן משמע כו' ע"כ ואי בא"י בשל גוים הוא מדאורייתא אסור כמ"ש מר בענין זה הואיל ולא מיעטי' הכתוב הי' להתוס' להוכיח מתלמוד שלנו שערלה אסור בשל גוים בח"ל דאמרינן בקידושין (דף ל"ט ע"א) ל"ק כאן בכלאי כרם כאן בכלאי זרעים כלאי כרם דבארץ דאסורים בהנאה בח"ל נמי גזרו בה רבנן כלאי זרעים דבארץ כו' א"כ אם הי' ערלה בארץ בתבואות גוים כמו בשל ישראל הואיל וליכא מיעוטא ואין חילוק בין ישראל לגוי דבשל גוי נמי אסור בהנאה א"כ איכא למיגזר בח"ל בשל גוים והיתה הוכחה גדולה יותר מסברות שמביאים התוס' אלא ודאי דהתוספת סוברים דבא"י אסור ערלה בשל גויים אינו אלא מדרבנן ומ"ש מר דליכא מיעוטא אינו ראי' דמעצמו מימעט דהכי כתיב ונטעתם כו' דמשמע דוקא ישראל א"כ הרא"ש נמי סובר דבא"י בשל גוים הוא מדרבנן א"כ שפיר עביד ק"ו דהא ערלה של גוים בח"ל לא הי' לרבותינו לאסור דהא בשל ישראל בח"ל אינו אסור אלא הואיל ובא"י אסור בהנאה ולכך גזרו בח"ל בשל ישראל ועל כל זאת אסרו בשל גוים דילמא מיחלף בח"ל בשל ישראל וכ"ש חדש דבח"ל מדאורייתא אסור בשל ישראל כ"ש דאיכא למיחש דילמא מיחלף והשתא ליכא למיפרך מידי ומ"ש מר דהרא"ש סבר הלכה כרבי יוחנן דהלכה למשה מסיני וא"כ ערלה בח"ל הוא מדאורייתא נלענ"ד דהרא"ש נשמר מזה בלשונו הזך שמתחלה הזכיר הק"ו מערלה ולא הזכיר כלאים ואח"כ כתב וכן כלאים נוהג בשל גוים ולמה לא כלל כלאים וערלה ביחד דאשניהם יכול ללמוד הק"ו אלא ודאי כוונתו מערלה למ"ד הלכה פי' הלכות מדינא ולמ"ד הלכה פי' הלכה למשה מסיני נלמד ק"ו מכלאים. ומעתה אשיב על דברי מר על ראשון ראשון מ"ש בתחילת דבריו וז"ל מ"ש בין בשל ישראל בין בשל גוים זה אינו מפורש בתלמוד גם הרי"ף והרא"ש כו' עד אלמא בחדש אין איסורו אלא בשל ישראל אבל לא בשל גוי שהתוס' כתבו בקידושין ובירושלמי כו' תמי' לי מאוד איך עשה מכ"ת הירושלמי עיקר ראייתם של התוס' והתוס' לא כ"כ וז"ל התוס' ונראה דחדש נוהג בזה"ז ויש ליזהר שאם יודע כו' עד ובירושלמי משמע כו' הרי לך בהדיא דעיקר ראי' היא מסברת עצמם לאסור וכתבו ובירושלמי נמי משמע הכי. ונלענ"ד לפרש דברי התוספת בהיות יש להקשות איך תלוי פסק זה דחדש במילתא דלעיל מיני' הא לא כתבו התוספות לעיל מיני' שום דבר מזה רק פלפולם הי' על ערלה וכלאים וא"כ מהיכן נראה להם א"ו דסברת התוס' לאסור החדש מק"ו הלכך מאחר שהכריחו בראיות שערלה וכלאים אסורים בשל גוים בח"ל כתבו דנראה דאף חדש כן וכוונתם מכח ק"ו כמ"ש הרא"ש וזה דרכו של הרא"ש בכמה מקומות במקום דכתב כמו התוס' הוא מוסיף ביאור יותר מהתוספות התוס' מכסים טפח והרא"ש מגלה טפחיים א"כ לפי כל ההוכחה שהוכיח מר מכח כל הפוסקים שהביא מר שהזכירו ערלה וכלאים שהן אסורים ולא הזכירו חדש אין להוכיח מהם דאינו נוהג בשל גוים דמשום זה לא הזכירו הואיל וק"ו הוא וכמ"ש הרא"ש שכתב בהדיא בתשובה שק"ו הוא א"כ מש"ה לא הזכיר כי אם ערלה וכלאים והא לך ראי' ברורה דכוונת הרא"ש דהתוספות אוסרים חדש של גוים בח"ל מק"ו דהא כתב הרא"ש בתשובה וז"ל ור"י פסק כן בפ"ק דקידושין והביא ראי' מהירושלמי הרי להדי' דכתב ר"י פסק כן ר"ל כמו הרא"ש דהיינו מק"ו וגם שכתב והביא ראי' מהירושלמי דאל"כ הל"ל בקיצור ור"י הביא ראי' מהירושלמי ותו לא. ומ"ש מר וז"ל וזה אשר כתבתי על דברי התוס' ותימא מאי ראי' מביא ר"י מהירושלמי דהא ודאי כו' דהא דפריך לשם אמאי לא תני חלה כו' לאו אדברי ר"א דקאמר אף החדש פריך אלא את"ק כו' עד והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לר"א אלא בשל גוי כו' וכדי לישב כו' דברי מר תמוהים בעיני מאוד שפשוט בעיני מכ"ת דהירושלמי מקשה את"ק ולא על ר"א ובעיני פשוט דעל ר"א מקשה ולא את"ק חדא דהלשון משמע דאר"א פריך עוד דהתוס' כתבו בפרק בתרא דע"ז (דף ס"ג ע"ב) בד"ה אין עודרין וז"ל אכן ראי' גדולה הביא ר"ת מהירושלמי דסוף ערלה וקידושין דתנן מצות התלויות בארץ אין נוהגת בח"ל כו' עד ר' יונה בעי ולמה לא תנינן אף החלה א"ל ר' יוסי לא אתיא מתני' אלא דברים הנוהגים בישראל ובכותיים חלה בישראל נוהג בכותי אינו נוהג פי' המקשה ס"ל דחלה בזה"ז דאורייתא כרבנן דפליג עלה דר"ה ברי' דרב יהושע בפ"ב דכתובות שמעינן מהא דערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגים בשל גוים אפי' בח"ל שנוהג בה חדש כדקיי"ל במנחות נמי עכ"ל הרי לך בהדיא דאר"א פריך ולזה פי' דהמקשה סבר דחלה בח"ל דאורייתא דאם לא כן לק"מ אר"א דילמא הא דלא תני חלה הואיל והוא מדרבנן וחדש הוא דאורייתא אבל אם הי' מקשה את"ק מה לי אם חלה דאורייתא או דרבנן ומה שקשה על תוס' דקידושין שכתבו דחלה בח"ל דרבנן נ"ל דלא כתבו כן רק לדחות האין לומר אבל התוס' באמת סברי דהמקשה סבר דבין חלה ובין תרומה ומעשר שוין הם בח"ל ומדאורייתא לפי סברת המקש' ומה שיש לדקדק אמאי פריך אר"א אמאי לא תני חלה דילמא לא פליג את"ק בחלה. י"ל דהמקשה ס"ל דפליג נמי אחלה דכל מה שלא תני לי' הת"ק לא ס"ל דאל"כ מנ"ל לר"א לפלוגי את"ק בחדש דילמא הת"ק סבר נמי חדש אסור בח"ל א"ו הואיל ולא תני לי' א"כ ה"ה חלה הואיל ולא תני לי' לא ס"ל עוד מ"ש מר וז"ל ותו הרי במסקנא מגי' דקאמר תני חדש ור"א לא קאמר לישנא דאף ע"כ ק' מאוד הלא התירוץ הוא תני חדש אליבא דמ"ד דערלה וכלאים אינו נוהג בח"ל כמ"ש בהדיא שם בש"ס ואינהו כמאן ס"ל כו' אבל לפי האמת דנוהג ערלה וכלאים בח"ל כסתם משנה שמביא בקידושין דף ל"ח ע"ב תנן התם החדש אסור מן התורה בכל מקום ערלה הלכה והכלאים מד"ס ובפרט התוספות ס"ל דלת"ק דר"א ערלה וכלאים אסורים בח"ל אף של גוים אם כן מ"ש מר וז"ל והכי משמע מתשובת הרא"ש דלא ס"ל הך ראי' דתוס' כבר כתבתי דס"ל וס"ל. גם מ"ש מר וז"ל ובפסקיו פרק קמא דקידושין כו' עד ולגבי חדש כתב בסתם לאסור ולא כתב שאסור בשל גוים כו' עד וא"כ ממילא מותר בשל גוים כבר השבתי על כל זה. ומ"ש מר וז"ל עוד יש לי להביא ראי' ברורה דחדש מותר בשל גוים דבפ"ק דר"ה דף י"ג איתא בעי מיני' חברייא מר"כ כו' עד ממאי דהקריבו לא ס"ד כו' עד והשתא א"א דחדש נוהג אף בשל גוים לא צ"ל ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל וכו' בלאו דיוקא נמי מצי לומר לא ס"ד דכתי' ויאכלו מעבור הארץ כו' שאם לא הקריבו מהיכן אכלו והלא אסור משום חדש אלא בע"כ כו' ע"כ ותמי' לי הגע בעצמך איך אמרו הש"ס דילמא לא הקריבו היאך אפשר לומר כן והלא כתיב בתורה והבאתם עומר והיאך אמר דילמא לא הקריבו אע"כ צריך אתה לתרץ שהתורה לא צוותה להם אא"כ יכולים לקיים ואם אינם יכולים מה להם לעשות שא"א להם בלא אכילה ה"ה מה שהקשה מר על התלמוד יקשה בקיצור היאך אכלי הלא לא הקריבו מה הי' להם לעשות בהיות שא"א כי למ"ד ס"ל שלא הי' להם עוד מן לאכול לכן הקשה התלמוד דמשמע ממחרת הפסח אכלי ולפני זה לא אכלי הואיל ולא הקריבו עדיין. ומ"ש מר וז"ל ומתוך מ"ש אתה רואה שנתחדש עוד דחיי' לראיות הרא"ש ללמוד ק"ו מערלה כו' עד שהרי לא מיעוטי' רחמנא כו' כבר הקשיתי ע"ז דמדברי התוס' מוכח שם בקידושין דערלה מדרבנן בשל גוים בא"י ובחדש מוכח שם בתוס' בד"ה שאסור בשל גוים בא"י בד"ה דהקריבו העומר דהתו' תירצו שם קו' ר' אברהם בן עזרא וז"ל והשיב ר"ת דה"ק קרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מן הישן מצות בט"ו וקלי דהוא חדש אכלו בעצם היום הזה דהיינו י"ו דאקריב עומר עכ"ל התוס'. וקשה למה אמר דאכלו מצה מן הישן ולא אמר דאכלי משל גויים כמ"ש התוס' באותו דיבור בסופו מן הירושלמי אלא ודאי סבר ר"ת דאסור בשל גוים ועוד ראי' ברורה מן התוס' דאסור חדש בשל גוים שם בא"ד בסופו וז"ל הירושלמי כך אנו אומרים לא אכלו ישראל מצות בלילי פסח כו' עד ר' יונה שניי' שמצות עשה כו' עד ע"ד ר' יוסי כו' עד שהי' תגרי גוים מוכרים להם וכר' ישמעאל כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד נאמרו ז' שכבשו כו' משמע דוקא לר"י אכלי משל גוים דסברי אחר י"ד אבל בקידושין דף ל"ז איתא בהדי' דר"א לחומרא אתי ולא סבר לאחר ירושה וישיבה א"כ בהכרח צריך אתה לומר דאסור בשל גוים ומה שהביא מר ראי' מר' שכנא ומהרש"ל שהם לא נהגו איסור ושתו שכר של גוים אין מזה שום ראי' ודאי אם בא אדם והגיד ששאל להם מפני מה שתו שכר והשיבו לו שמותר בשל גוים היתה ראיה עצומה אבל מה שראו אותם שותים אין שום ראי' כלל דהזמנים משתנים הלא בימי ראיתי שינוי בכמה מקומות כשהייתי בק"ק פוזנא פעם ראשון היו עושים כל שכר מחטים ולא מערבין בו שום דבר אחר וכשהייתי שם פעם שנית היו עושים כל שכר משעורים בלי שום תערובות גם בק"ק לובלין בימי נערותי היו עושין כל שכר מתבואה שעשו מלצי"ן בחודש אדר והי' קורין השכר מאר"ץ בלשון פולין ע"ש החודש אדר שקורין אותו הגוים כן והי' עושין כ"כ הרבה מלצי"ן באדר עד שהי' די להם לעשות כל השנה וזה הי' ברור כי השכר ההוא משתנה טעמו לשבח משכר אחר והי' יקר משכר אחר והי' ידוע לכל שא"א לעשות שכר כזה אם לא במלצי"ן שנעשו באדר ועתה מכמה שנים באתי שמה ושאלתי עבור אותו שכר ואמרו אין כי אבד זכרו ואינו בנמצא בהיות כי נשתנה לעושי שכר אחר טוב רובו מהחטים וא"כ אפשר שבימי מוהר"ר שכנא ומהרש"ל הי' עושין שכר מחטים בלתי היות שם עירוב ולכך היו שותים. ומ"ש מר ותדע שמסברא יש לגזור טפי בערלה מבחדש שהרי לת"ק החדש מותר לגמרי בח"ל אפילו בישראל ואפ"ה בערלה וכלאים אסור בח"ל מד"ס אפילו בשל גוים א"ו כדפרי' ע"כ. וקשה לי מאוד דאיך מוכיח מר מסברא פלוגתייהו הלא תלמוד ערוך הוא דלפיגי במושבות דחדש דת"ק סבר מושבות משמע לאחר כיבוש וחלוקה ולכך מותר ור"א סבר מושבות משמע בכל מקום אפילו בח"ל ולא אחר כיבוש וחילוק א"כ אין להוכיח מסברא דנפשי'. הנלענ"ד כתבתי ומכ"ת כמלאך אלקים אם שגיתי יוכיח מר על פני ואתי תלין משוגתי ובקשתי שטוחה לארץ דרוכה להשיב מענה. ובזאת אדע כי מצאתי חן בעיני מכ"ת. ואל ידקדק מכ"ת בלשוני כי כבד פה ולשון אנכי ולא נסיתי באלה לכתוב למרחקים בפרט לאדם גדול נשיא אלהים בישראל. בכן אל רם ונשא. יברכך יאר ישא. ויתרומם למעלה למעלה כסא דמר לאורך ימים. כה חפץ מעתיר אהו' נאמן דמר כל הימים: ברוך בענדוט סג"ל: בנחיצה רבה יום ד' בר"ח אדר שצ"ז לפ"ק. פ"ק מאהילאוו:
1