תשובות בית חדש, החדשות נ״וTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 56
א׳הלכות אישות
1
ב׳אשר נתן כתר מלכות בראשו. יגיה אורו ויזרח שמשו. יקראו לפניו אברך ונתון. כבוד בהיכל קדשו. הוא אהובי האלוף ראש הגבורים. סיני ועוקר הרים. משיב מלחמה שערים. נ"י ע"ה פ"ה מ"ה מהור"ר נתן יצ"ו וכאל"ש ובהיכלו כבוד כולו. ולהחונים על דגלו רב שלום קבלתי כתב מכ"ת וע"ד השאלה וזה נוסחה: אשה יצא עלי' קול לאחר נשואיה לבעלה השני וילדה בת לז' חדשים שהיא הרתה לזנונים ונתעברה מאחר שכשראתה שהיא הרה לזנונים מיהרה ועשתה חתונה עם בעלה השני כדי לחפות על ניאופיה כן הוציאו דבה ואמת שזמן חתונה הי' כן וראי' שהרי לז' חדשים נולדה והיתה גדולה כולד בן ט' ואותו הקול יצא מפי אשה אחת משרתת בבית וכשנשמע הדבר ונתפרסם לרבים הי' קלא דלא פסיק באו גואלי האשה ותבעו לאותה אשה שהוציאה עליה שם רע וגם שבאותו פרק דנו דינה בדין עד אחד שדן רב פפא אבל דומי דמתא לא פסקו ומפי השמועה אמרו שגם הנואף התפאר כמה פעמים שהוא בא עליה והנה הבעל דר עמה שבעה שנים ויותר לאחר לידת הבת ואהב את הבת אהבה גמורה ולא עלה על דעתו על דבר אחר וקודם מותו כשהי' מצוה מחמת מיתה וקרא לבתו וצוה עליה כמה וכמה ענינים: גם הודיע אז בצוואתו שהיא תירש חלקו מאביו גם חלק בכורה שלו אח"כ מת הבעל ההוא מה לעשות עם האשה ההיא אם לחוש לקול ולעד הזה להצטרך לה חליצה כי מת הבעל ומתו כל הבנים שהיו לה עם אשתו ולא הניח רק אותה בת שקראו עליה ערער שהיא אינה מבעלה ונמצא שמת בלא זרע ואותו האיש שיצא עליו קול שהיא הרתה ממנו הוא בצד אסתן רחוק כמו חמשים פרסאות ויותר מאותו המקום אשר האשה שם ומעולם לא נתקבל אותו העדות בפני ב"ד גם בב"ד הראשון בעת יציאת הקול לא נודע לעת עתה אם נתקבל כי מתו כל הדור ההוא אשר הי' לפניהם זה הענין עכ"ל נוסח השאלה. למען ציון המצוינים בין החכמים לא אחשה ולמען ירא ושלם במ"כ לא אשקוט אף כי מימי לא שמחתי בהוראה ולא תקעתי עצמי לדבר הלכה ואמרתי לכל לך לך אל הגדולים אשר בארץ המה אמנם לאהבת קידומים ונוסף לזה כי בקראי השאלה הכריעו כף צדקי במאזני שיקול דעתי והרי ארז"ל מדבר שקר תרחק גם על השתיקה בכן לא אחריש עד יצא כנגה צדקה בס"ד ולהוציא לאור דין זה צריכין אנו למשא ומתן בשמעתא דחוששין לקול דסוף מסכת גיטין והוא דאמתניתין יצא שמה מקודשת בעיר ה"ז מקודשת וכו' ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואי' לא חיישינן לה הכי קאמר כו' אמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזי לה כתנאי אכלה בשוק גרגר בשוק וכו' עד אר"י בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה. והנה ודאי אין ראיה מפשטא דתלמודא דהא מכ"ת כתב דהקול בא אחר נישואים שזינתה קודם לכן והא קאמר לכל קלא דבתר נישואים לא חיישינן לה דהכא איירי דווקא כל זמן שיושבת תחת בעלה אבל מת בעלה כהן דאה"נ דאסורה לישא לכהן אחר כדמשני תלמודא להדיא בפרק הזורק אהא דקאמר דשלח ר"י בריה דר' מנשי' מדוויל לשמואל ילמדינו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח להו תצא וכו' ופריך התם תצא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן מאי תצא תצא נמי משני וכו' הרי בהדיא דכי מת בעלה הרי חיישינן לקלא קמא אע"ג דהוי בתר נישואיה וא"ל דהכא בנ"ד יש לחוש שאתה מוציא לעז על בניה וכדפריך התם והרי אתה מוציא לעז על בניה ואע"ג דלא קיימא הך פירכא היינו משום דכיון דמראשון לא מפקינן ליכא לעז וכדמשני התם אבל בנ"ד דליכא הך היכירא איכא למימר ללעז על בניה חיישינן מ"מ נ"ל דלאו מילתא היא דאיכא למימר דע"כ לא חיישינן ללעז אלא כשאין פוסלין הולד לכהונה וכדפרש"י אתה מוציא לעז על בניה מראשון שהן חללין אבל בנ"ד מ"מ את"ל זינתה מ"מ הא נאמנת לומר לכשר נבעלתי כדפסקינן הלכתא בפ"ב דכתובות כה"ג דנאמנת ואע"ג דאיהי לא אמרה הכי מ"מ ליכא לעז דהא יכלי כ"ע למימר שאמרה לכשר נבעלתי וכדאמר התם בסוף שמעתא מימר אמרי עיינו רבנן בהך קידושין וכו': ועוד נראה לי ברור דאת"ל דהוי כה"ג לעז משום דאי מחזקינן לה שזינתה בעת אלמנותה והיא לא אמרה לכשר נבעלתי חיישינן לה אפילו ברוב כשרים אצלה דאיכא תרי רובא משום מעלה עשו ביוחסין וכדאיתא לשיטא לפום חד תרוצי' דהתוספת בפ"ב דכתובות אמתניתין מעשה בתינוקת א' שירדה לירד למלאות מן מעין מ"מ נ"ל דע"כ לא אמר דחיישינן ללעז אלא היכא דבאמת אנו יודעין שהלעז שקר ובההוא דשמואל מאחר דקלא אתי בתר נישואים והוי לגבי הראשון הקול כמאן דליתא וכל בנים שהם נולדים מראשון אפי' הן לאחר הקול ודאי כשרים שהרי מתירים אותה לבעלה לכתחלה וכשרים הם ולכן אין לנו לאוסרו על שני שלא תוציא לעז שקר על הבנים אבל בנ"ד דאנו חוששין לקלא דזאת הבת נולדה מהריון של זנוני' באלמנותה וודאי חיישינן לה דליכא למימר דבריר לן דכשרה משום דנולדה אחר שיצא הקול ונתבטל דהרי הקול שכבר היתה הרה לזנונים קודם שילדה: וגדולה מזה נ"ל דאפילו היתה תחת בעלה הוי חיישינן לקלא לכל מילי נפקותא מחשש קלא דהא דאמר לא חיישינן לקלא דבתר נישואין היינו דוקא אם היינו חוששים לקול זה היתה צריכה להתגרש מבעלה בההיא דקס"ד במתניתין יצא לה שם מקודשת וכההוא דשמואל דאם נאמין דגרושה היא אסורה לבעלה כהן אבל היכא דהקול אינו אוסרה על בעלה למה לא ניחוש לקלא: וראיה מבוארת לדברי דבסוף שמעת' דהמגרש פליגי בקלא דבתר אירוסין מ"ס נישואים דווקא ומר סבר אפילו דבתר אירוסין לפירש"י דמ"ד בתר נישואים דוקא משום דאתה עושה אותו בועל א"א ולמ"ד אפילו בתר אירוסין שלא תצטרך גט ותתגנה עליו משמע דאי לאו הכי חיישינן לקלא ואילו בנ"ד אין הקול מזיק לה כלל לענין לאוסרה בשום איסור על בעלה ובודאי חיישינן לקלא אי הוי קלא כדין בשאר מילי דשייכי לקלא: ומהא דאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה אין להביא ראי' לנ"ד דמשמע דלענין זנות לא חיישינן לקלא משום דפריצות בעלמא חזי לה אפילו בקול ממש אע"ג דלענין מקודשת ומגורשת וכיוצא בשאר דברים חיישינן לקלא אי הוי קודם נישואים מ"מ מזנה שאני משום דאיכא למיתלי בפריצות' בעלמ' ומ"ה אין חוששין דכי נעיין בשמעתת' באמת נראה דרבא לא איירי בקול ממש דהיינו בגוונא דפריש בשמעתת' בתר הכי אמר ר' אבא אמר רב הונא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים אי כההיא דתני לוי כדי שיהיו נרות דולקות וכו' בקול דבכה"ג נראה דמודה רבא דחיישינן לקול אף במזנה אם שנים אמרי' ששמעו משנים שזינתה ואותם הלכו למדה"י בכה"ג לא מיירי רבא אלא בהברה שיצא עליה שם מזנה ולא בקול ממש וכדאמר לא שיאמרו קול הברה. ואין להקשות פשיטא הא אמר להדיא דכל קלא בעי קול ממש ולא הברה בעלמא. י"ל דסד"א דלענין זנות חיישינן טפי משום דאין אפטרופוס לעריות וכדאמר בפ"ב דכתובות למ"ד מאי מדברת נסתרה וקאמר ר' יהושע טעמא משום דאין אפוטרופס לעריות. ועוד דאפשר לומר דאפילו בקול הברה איירי אלא דמ"מ בקידושין מ"ה צריך ב"ד לחקור אחר קול הברה אם אין בו קול של ממש אין בית דין צריך לחקור אחר זה משום דתלינן בפריצות בעלמ' הוא דחזו וכן מדוקדק מלישנא דרבא דקאמר יצא עליה שם מזנה קאמר דלענין הברה של מזנה ולא קאמר יצא עליה קול. ועוד דאי אתו בי תרי דשמעו מתרי דזינתה ממש למה לא ניחוש ועוד דא"א לפרש דאיירי אפילו אמרו בי תרי מתרי זינתה ממש לא חיישינן לה דהא מייתי עלה כתנאי אכלה בשוק גרגרה בשוק הניקה בשוק ר' מאיר אומר בכלן תצא ר' עקיבא אומר וכשישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה א"ל ר' יוחנן בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה וא"כ ע"כ רבא דומיא דהך תנאי איירי שלא ראוהו אלא שאכלה וגרגרה בשוק מדר' עקיבא דמחמיר וס"ל משישאו ויתנו מוזרות בלבנה הוי כה"ג דלא הוי קול ממש דהא תרי מתרי בעינן או שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ושאמר היום נתקדשה פלוני' אבל אם יוצא קול סתם שהיא נשואה לא הוי קול אפי' אומר נתקדשה ולא הזכיר למי נתקדשה הוי הברה וכדאמר בתר הכי שלא לפלוני אין חוששין לה וכן נראה דהכא רבא איירי כה"ג דר' עקיבא שיוצא לה שם מזנה ע"י שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דהאי לאו קול הוא אלא הברה של זנות ע"י שרואין בה פריצות והיינו דקא"ל ר"י בן נורי לר' עקיבא אם כן לא הנחת בת לאברהם כו' ופירש"י שיש אויבים מוצאים קול בחנם ברמז מועט הרי משמע דלאו בקול ממש פליגי ורבא כר"י בן נורי וה"נ תנא כברייתא דבתר הכי בעולה אין חוששין לה דנראה מפירוש התוס' דאיירי מבעולה לזנות וטעמא דיוצא קול בעולה סתם ולא אמרו נבעלה היום או לפלוני וכיוצא בזה דא"ל טעמא משום דלא חיישינן לקול של זנות דהא נמי קאמר בהך ברייתא נשואה לא חיישינן לה והתם ע"כ טעמא כדפירש"י משום דלא אמר נתקדשה היום ונשאת היום וא"כ ה"נ מ"ש בעולה אין חוששין לה משמע נמי משום דאמר בעולה סתם ולא אמר נבעלה וכיוצא בו דברים מוכיחים שזינתה ממש מ"ה אמר שמא פריצות בעלמא חזו לה וכן פירש"י להדיא בעולה אין חוששין דדילמא פריצות' בעלמא חזו לה הרי דפירש"י דטעמא בהך ברייתא בעולה אין חוששין לה כדאמר רבא טעמא ליצא עליה שם מזנה ע"כ טעמא דרבא לאו משום דדוקא לענין זנות הוא דלא חיישינן לקול אפילו קול דהוי חיישינן לשאר דברים דהא בברייתא קאמר טעמא נמי כטעמא דרבא ובברייתא מוכח דקול דכה"ג לא חיישינן לי' אפילו בקידושין וכמ"ש נשואה אין חוששין ורבא הך גופיא אתי לאשמעינן ולאפוקי מדר' מאיר ור' עקיבא ומה דנקט ומת לרבותא נקט וכדפי' לעיל דמ"ה נקט זנות לאפוקי דר' מאיר ור"ע דמחמירים בזנות בקול של כל דהו אף שלכאורה נראה דהרא"י שכתב מדקאמר רבא שם מזנה ולא נקט יצא עליה קול דע"כ איירי דלאו מקול ממש איירי דאין זה ראיה דהא מתניתין נמי קתני יצא עליה שם דמקודשת ומתניתין איירי בע"כ בקול ממש דהא קתני הרי זו מקודשת וכדמפרש בגמרא לא שישמעו קול הברה וא"כ אדרבא איכא למימר ראיה להפך כי היכא דמתניתין איירי בקול ממש ולא שישמע קול הברה א"כ רבא נמי דלישנא דמתני' נקט איירי נמי כה"ג דמתניתן. הא ליתא דכבר יש לנו כללא דתנא א"צ לפרש ואמורא צריך לפרש ומדלא פירש רבא דאיירי בקול ממש באופן השנוי בתלמוד בתר הכי לא שישמעו קול הברה איכא למימר דרבא לא איירי בקול ממש ואע"ג דמלישנא דרבא אין ראיה כ"כ מ"מ לישנא דתלמוד' מהך דאמר כתנאי ומהך ברייתא דבעולה אין חוששין לה דמוכח מיניה דרבא לאו בקול ממש איירי דהיינו בקול שאינו הברה אלא בקול ההברה. וא"כ נ"ל דע"כ לא קאמר אלא יצא שם מזנה ולא קאמר היום זינתה ולא קאמר עם פלוני זינתה דכה"ג גבי קידושין נמי לא הוי קול וכדאמר התם בגמרא שלא לפלוני כו'. אבל אם קול יצא שהרה לזנונים מפלוני ודאי חיישינן לקלא דכה"ג ואפילו בלא אמר לפלוני ולא אמר ביום פלוני נ"ל דחיישינן לה אם יש קול שזינתה והרה לזנונים דהא האי דאמר בעולה אין חוששין לה וכן במ"ש יצא לה שם מזנה בעיר משום פריצות' הוא דחזי בה אבל אם יש קול שאינה של הברה שהרה לזנונים לא שייך למימר פריצות' בעלמא חזו בה דלא רגילים לומר דהרה משום פריצות' ורבא נמי לא נקט אלא מזנה ובהרה מודה דא"צ לומר היום זינתה או לפלוני כנ"ל לפי הסברא: ומיהו כפי השאלה בנ"ד ליכא עדים מפי עדים שהלכו למדה"י דהא כתב דליכא אלא אותו הנטען עמה שקול יוצא שזה הנטען שהיה חשוד עליו מתפאר שזינתה עמו וליכא שני עדים ולענין קלא הא קאמר תלמוד' להדיא דבעינן פלוני מפי פלוני ועוד בנ"ד ליכא עדים שנים שיאמרו אלא קול הברה בעלמא. אם שנראה דאפילו קול הברה יוצא שיש עדים במקום פלוני יש לחוש לה והוא משום דקשיא לי' דהכא קאמר דחיישינין לקלא והוי מקודשת כי אמר פלוני ופלוני מפי פלוני ופלוני למה"י ואלו בפ"ק דקידושין גבי עובדא דר' חסד' בההיא דקדש באבנ' דכוחל' יתיב רב חסדא וקא משער אי שוה פרוטה ופריך התם והא איכא סהדי דבההיא יומא הוי ש"פ א"ל השתא מיהו ליתנהו עדים בצד איסתן ותיאסר פירש"י בתמי' ופי' התוס' דקול יוצא שיש עדים ששוה פרוטה וכן פירשו התוס' בפ"ב דכתובות דקאמר נמי התם עדים בצד איסתן ותיאסר ומסיק התם דעדי טומאה ופי' דא"כ דהא דאמר והאיכא עדים בצד איסתן ומסיק עדים בצד איסתן ותאסר בתמי' היינו שיצא הקול שיש עדים בצד איסתן שיודעין שנטמאה וקשי' לי ממ"נ אם הקול ממש דהיינו ששני עדים מעידים ששמע מפי עדים שבצד איסתן שנטמאה א"כ אמאי לא חיישינן לה אפילו את"ל משום דבשבויה הקילו מ"מ רב חסדא איך לא ידע מתניתן דיצא לה קול מקודשת בעיר ה"ז מקודשת והא רב חסדא לענין קידושין קא מיירי וקאמר עדים בצד אסתן ותיאסר וכי לא חיישינן לקול לענין קידושין והא מתניתין היא ואי הקול שיוצא שיש עדי טומאה ועדי קידושין אינו קול ממש אלא קול הברה א"כ מ"ט דאביי ורבא דפליגי עלי' דרב חסדא הא גמרא ערוכה היא הכא בפ' המגרש לא ששמעו קול הברה ולכן נ"ל דודאי אפילו כי שמעו ב"ד קול הברה שיש עדים דידעי מקידושין צריכים ב"ד לחקור אחר עדים אולי יגידו העדים שכן והא דקאמר תלמודא סתמא לא ששמעו קול הברה היינו כשהלכו העדים למדה"י וא"א לשלח לעדים ולחזור למ"ה כיון דליכא אלא הברה וא"א לחקור אלא ע"י דוחק ומ"ה להברה לא חיישינין אבל אי הוה קול הברה שבמקום פלוני יש עדים דאפשר לשלח ולחקור מהן מה שיודעים ודאי מחויבים לחקור אחריהם והיינו בצד איסתן כלומר במקום ידוע ומ"ה דקדק תלמודא דהכא נקט בצד איסתן והכא נקט למדה"י והיינו פלוגתא דרב חסדא עם אביי ורבא רב חסדא סבר אפילו כי איכא קול הברה שיש עדים במקום פלוני שיודעים שהי' שוה פרוטה אין ב"ד צריך לחקור אחריהם דלקול הברה לא חיישינין כלל ואביי ורבא ס"ל כיון דאפשר לחקור מן העדים מחויבים ב"ד לחקור. ואע"ג דרש"י ז"ל לא פירש כן דמשמע מפרש"י דטעמא דרב חסדא דלא חיישינין דלמא אתי סהדי ואביי ורבא חיישינין דלמא אתי סהדי ודאי י"ל דרש"י נמי לא מפרש כפי' התוס' דפי' דהתם הוי קלא שיש עדים במה"י אלא מפרש כפשוטו. ועוד נ"ל דודאי רש"י מפרש כפי' התוס' מ"מ גם לרש"י נמי איכא לפרש לפום שיטה דידן דרב חסדא ואביי ורבא כלהו ס"ל דבהלכו עדים למה"י כ"ע לא פליגי דלא חיישינין להברה בעלמא כי פליגי בהלכו למקום ידוע שיש עוברים ושבים ואביי ורבא חיישינין שמא יבאו העדים מעצמן ויאמרו דהוי קדושין אבל בהלכו למה"י דלא שכיחי דאתו למילתא דשכיחא לא חיישינין רבנן ורב חסדא ס"ל כיון דקול הברה לא חיישינין להו הואיל והשתא מיהו ליתניהו קמן והשתא א"ש טפי מה שמחלקים התוס' בין עדי קדושין לעדי טומאה משום דעדי טומאה לא שכיחי כמו עדי קידושין לענין שהי' שוה פרוטה. וא"כ בנ"ד שידוע שיש עדים במקום פלוני אלמוני וידוע שיש עוברים ושבים תדיר לשם וא"כ באנו למחלוקת אביי ורבא ורב חסדא ובודאי דהלכה כאביי ורבא דבתראי נינהו וס"ל דחיישינין לה אלא מהא אכתי תל' באשלי רברב' בחילק גירס' ופי' דרש"י דפי' הא דאמר התם אביי ורבא לא ס"ל דרב חסדא אם הקילו בשבויה נקיל באשת איש וכתב התוספת בפרק ב' דכתובות בשמו של רש"י אם הקילו בשבויה דאיסור לאו נקיל באשת איש דמיתת בית דין הוא וכן לפירש התוספות אם הקיל בשבויה משום דעידי טומאה לא שכיח נקיל בא"א דלענין אי שוה פרוטה הוי שכיח וא"כ ה"נ יש להקל בנ"ד דאיסור לאו ועידי טומאה לא שכיחא אבל למאן דגרס אם הקילו בשבויה דמנוולה נפשה באפי שבוי וכמו שכתב התוס' בשם י"מ וא"כ אף בנ"ד ה"ל לן למיחש דהא בכמה מקומות חיישינן לזנות אלא בשבויה הקילו משום דמינוולא נפשה ולא שכיח דזינתא. כן הי' נ"ל לפי שיטת ההלכה דיש לחלק בין הלכו למה"י ובין שישנן במקום פלוני שיש עוברים ושבים אלא דצ"ע לשון דפ"ב דכתובות דקאמר והא איכא במדינת הים וא"כ מאי מייתי רב חסדא מדרבי חנינא והא התם הוי מדינת הים דלא שכיח אבל הכא הא פרישנא דאיירי מקום פלוני שכיחי ארחי ופרחי הוי ואביי ורבא נמי אמאי קאמר טעמא משום דבשבויה הקילו תיפוק לי' דמדינת הים שאני ומיהו זה אפשר ליישב דמ"ה מייתי תלמודא התם בתלמודא בקידושין לישנא דר' יוסי בר חנינא דכתובות דקאמר עדיה בצד איסתן ותיאסר פי' בתמי' דמ"ה קאמר ר' יוסי בר חנינא לישנא דעדיה בצד איסתן ולא קאמר עדיה במה"י אלא לאשמועינן דאפי בצד איסתן שהוא מקום ידוע וכמ"ש רש"י ותוס' בקידושין דהיינו מקום עוברים ושבים ואפ"ה לא חיישי ומינה מייתי רב חסדא סייעתא לעובדי דידיה דהוי נמי שכיח עוברים ושבים ואביי ורבא לא ס"ל דרב חסדא דע"כ לא הקיל רבי יוסי בר חנינא אפילו בצד איסתן דאיכא עוברים ושבים אלא בא"א מי הקיל: ומהשתא לא תיקשי נמי לכללא דהתוס' בקידושין גבי והא איכא עדים פי' וז"ל ונראה לר"י לפ' דיצא הקול דאיכא עדים באודית או במה"י עכ"ל דמשמע דהתוס' לא מחלקי די"ל דהתוס' נקטי או במדינת הים לכלול נמי הך דכתובות דהוי עדים במה"י דאיירי נמי דהקול יצא כן וכמ"ש כן להדיא שם בכתובות כנ"ל ודו"ק: ולקמן בס"ד אכתוב עוד שיטה ביישוב בסוגיא דאיכא למימר דרב חסדא לטעמי' דאמר בפ' המגרש עד שישמעו מפי כשרים ממ"ש בסמוך אחר זה והוי ג"כ לחומרא דא"צ עדים מפי ממש וע"ש בסמוך ומיהו לתירוץ התוס' דמחלקים בין שכיח ללא שכיח ומשום דהוי שוה פרוטה שכיחי עדים דידעי אי שוה פרוטה וא"כ נראה לפ' אליבייהו דמאי דנקטי שבוי' וא"א לאו דוקא אלא הכי קאמר מי נקיל באשת איש דכה"ג דשכיח הוי קידושין וכל דלא שכיח ה"ל כשבוי' וא"כ למימר דלגבי קידושין גופייהו איכא לחלק דלענין קידושין דניחוש דאיכא עדים דנתקדש לא שכיח דמאן דמקדש לא מקדש בצינעא אבל לענין שוה פרוטה ודאי שפיר שכיח דהני ידעי והני לא ידעי ועוד איכא למימר דהכי פי' דבשבוי' לא ידעינן משום עדים אבל בא"א דהכא הוי מ"מ דידעי דקדיש מ"מ איכא נמי למיחש שיש עדים שהיה שוה פרוטה וא"ש טפי לישנא נקיל בא"א כלומר דכבר הוחזקה בא"א דהרי איכא סהדי מ"מ דנתקדש ודאי איכא טפי למיחש דידעי דהוי ש"פ ולעולם ביצא קול הברה בעלמא איירי והא דהמגרש לא חיישינן לקול הברה היינו בקול שיש עדים דנתקדשה דלא הוי כ"כ חששא שבודאי נתקדש והקול היה דאיכא עדים דשוה פרוטה. אלא מיהו בנ"ד בר מן דין נ"ל דליכא חששא דמאחר דליכא תרי דאמרי דשמעי מתרי אלא שיש כאן אשה וקול שיש עד אחד למאי ניחוש פשיטא להרא"ש דס"ל דוקא שני כשרים מפי שני כשרים אבל לא מפי נשים שאומ' מפי עדים ודאי דבנ"ד אין לחוש אף דהטור כתב דהרמב"ן חולק וכתב ע"ז ב"י דלא מצא זה לא ברמב"ם ולא ברמב"ן אלא שיש לגרוס הרמ"ה וא"כ פשיטא היה נ"ל דיש לפסוק כדברי המקיל בדרבנן וכמ"ש הרא"ש שחשש קול מדרבנן וכו' וכמ"ש הרא"ש בהדיא גבי מבטלינן קלא אע"ג דנ"ל קצת דתלי באשלי רברבי פלוגתא דרב ששת ורב חסדא דאמר התם מדאמר רב חסדא עד שישמע מפי כשרים ש"מ מבטלים קלא א"ל אדרבא מדאמר רב חסדא אפי' שמע מפי נשים הוי קול ש"מ לא מבטלינן קלא ומסיק התם דאתרוותא נינהו בסורא מבטלי קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא והא ק"ל כרב ששת באסורי ועוד דנ"ל ליישב הך סוגיא דהבאתי לעיל פלוגתא דרב חסדא ואביי ורבא דפליגי בקידושין דקאמר אביי ורבא לא ס"ל להא דרב חסדא והוצרכנו לעיל ליישב בדוחק דלא תיקשי אסוגיא דפרק המגרש. דרב ששת ורב חסדא פליגי בכה"ג דהקול יוצא ע"י נשים איכא למימר דגם בההיא דקידושין ודכתובות איכא למימר שהקול יוצא ע"י נשים ורב דמקיל לטעמי' אזיל כדאמר הכא בהמגרש ואביי ורבא כרב ששת ס"ל וע"ש הסוגיא ולא צריכי וא"כ כיון דאביי ורבא הכי ס"ל כרב ששת והתם נמי פסקינין הלכתא כאביי ורבא איברא דהרא"ש כתב חילק דלא עבד רב ששת עובדא אלא בנהרדעי משום דאתרא דשמואל הוי דס"ל לא מבטלה אבל סורא דאתרא דרב הוי דס"ל דמבטלין קלא ואנן ק"ל הלכה כרב באיסורי מ"מ נראה מלשון הסוגיא דע"כ אין לדחות דרב ששת מפסק הלכה אלא לענין לבטולי קלא דאיכא למימר דדווקא בנהרדעי דהוי אתרא דשמואל הוי חשש רב ששת דלא לבטולי לקלא לחוש לדברי שמואל אבל מ"ש אפילו שמע מפי נשים כדין בני עצמו משמע דהכי ס"ל וכבר אפשר לומר דאף דמבטלי קלא מ"מ אפי' שמע מפי נשים הוי קול וכלשון אחרון דרש"י מבטלי' היינו כשבאו עדים ממה"י ואמרו להד"ם אבל מ"מ כל כמה דלא אתו סהדי חיישינן להו אפילו מפי נשים והא דאמר אדרבא מדאמר רב ששת אפילו מפי נשים ש"מ לא מבטלי קלא לאו משום דהא בהא תליא אלא כלפי שאמר מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי כשרים ש"מ מבטלי' קלא א"ל נמי אדרבא מדאמר רב ששת וק"ל. אלא דמ"מ דברי הר"ש א"א ליישב אלא ס"ל דאף הא דאמר רב ששת אפילו שמע מפי נשים לא אמר כן אלא לאתרא דשמואל דהא לא מצינן דמוזכר רב ששת בתלמוד בענין מבטלין קלא אלא קאמר סתם בנהרדעי לא מבטלי קלא ולא מוזכר רב ששת אלא לענין שמע מפי נשים וק"ל וכן מבואר בלשון הרא"ש להדיא דאדרב ששת דאמר אפי' מפי נשים קאי וחזי מאן גברא רבא אמר מילתא שהרי הרא"ש בשם הר"מ וכדאי הוא לסמוך עליו ועוד דבנ"ד אפי' רב ששת וכן החולקים על דעת הרא"ש מודו דע"כ לא קאמר אפילו נשים דהיינו דוקא ששומעים מפי נשים שאמרו ששמעו מפי עדים כשרים שהלכו למה"י דאיכא סתמא מאחר שיתברר האיסור שיבואו עדים ממה"י מ"מ חיישינן לדברי הנשים אבל אי אמר בשם נשים אחרים או בשם עד אחד ודאי כ"ע מודו דלא הוי קלא שהרי אף אם יבא העד או הנשים ממה"י לא יהי' עדות ולמאי נחוש וכן מבואר להדיא בדברי הטור שם סימן מ"ו ואין להקשות מהא דתני לוי התם לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהא נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים שמחות ואומרים פלונית נתקדשה היום משמע דמהני עדות נשים התם כבר פי' התוס' משום דהוי רגלים לדבר ע"ש. וסוף דבר מבואר מתוך הסוגיא בעינן עדים האחרונים שיודעים גוף העדות שיהיו שני עדים כשרים אפילו מאן דמחשיב חד מתרי לקול ומפי אשה מ"מ מודה דתרי מחד לא הוי קול וא"כ זכינו בדין אפילו למ"ש שאפשר לחלק בין עדים במדינת הים בין למקום אחר דשכיחי ארחי ופרחי ובמקום דשכיחי ארחי ופרחי אפילו בקול הברה שיש עדים צריכים ב"ד לחקור כמ"ש לעיל מ"מ ע"כ לא חיישינן אלא כשהקול של הברה שיש שם שני עדים כשרים דאפשר לבא לידי בירור אבל אם קול הברה שיש עד א' ודאי אפילו שכיח ארחי פרחי ליכא למיחש למודי מטעם הנ"ל: וא"כ בנ"ד במאי אתית או בעדות האשה פסול עדות הואי אי משום הקול שיש עד א' בצד איסתן כבר ביררנו שאין חוששין לזה שהרי לא בא בשאלה שהיה שם רגלים לדבר דניחוש אפי' לעדות נשים ואפילו באיכא רגלים לדבר נראה מהתם דמ"מ בעי שיאמרו נתקדש בפני שנים והלכו למה"י אם נעיין בשמעתי' כ"ש בנ"ד שלא שמענו שהיה רגלים לדבר וא"ל שמא הב"ד של אותו הזמן ידעו שהיה רגלים לדבר אחזוקי ריעותא מהיכא תיתי לן לאחזוקי אדרבא מדענשו אותו אשה חזקה שלא הי' רגלים לדבר: ועוד דודאי דאי הוי העד במקום פלוני אלמוני עד ממש היה לנו מקום לחוש קצת לצרף לחוש, חסר סוף התשובה ולא נודע למי מקודשים:
2
ג׳תשובה מגדול על ענין הנ"ל עיין בשו"ת ב"ח חלק א' סי' ק'.
3