תשובות בית חדש, החדשות נ״זTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 57
א׳מ"ש מכ"ת לחלק בין קול דנ"ד לקול של קידושין משום דהתם הקול נגד החזקה איכא למימר אוקמא בחזקת פנויה אבל הכא בנידון דידן איכא למימר אוקמא בחזקת איסור ליבם ומביא מעכ"ת ראיה מיבמה שמת ולדה תוך שלושים יום במחילה מעכ"ת הרי כ"ת אוצר בלום בתורה והרי סוגיא בפ"ק דנדה ופ"ק דחולין מוכח שיש לחלק בין איתרע חזקה והלשון לפי שאין בידי לא תלמוד ולא פוסק לא אוכל להעתיק הלשון אבל הסוגיא הכי איתא דאמתניתין די' שעתה פריך מחבית ומקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא אח"כ חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ואמאי נימא משום דהעמד טמא על חזקתו ופריך אדרבה העמד מקוה על חזקתו ומשני מקוה שאני דאיכא ריעותא דהרי חסר לפניך עד ודילמא הגס חזיתי' וכה"ג אמרינין בפ"ק דחולין סכין שנבדק קודם שחיטה ונמצא פגום דאמרינין משום דהעמד בהמה על חזקת אבר מן החי ואמרינין שם ואימא העמד סכין על חזקתו ומסיק דהא סכין אתרעי חזקתי' הרי מבואר דאי לא דאיתרע חזקת היתר אע"ג דאיכא חזקת איסור וחזקת היתר מ"מ הואיל וחשש הוא מכח המקוה והסכין אי לאו דאיתרע הוי אזלינין בתר חזקה דידי' וא"כ בנ"ד הרי האשה שבאנו לדין עליה יש לה חזקת כשרות שלא זינתה ובודאי דכה"ג חזקה דכן פרש"י בשמעתי' דמשארסתני נאנסתי דכה"ג דחזקת צנועות הוי חזקה ועוד דאפי' את"ל דההיא דפ"ק דנדה שנויא הוא מ"מ לכ"ע היכא דאיתרע חזקת איסור וחזקת היתר לא איתרע דודאי אין צריך בשש דאזלינין בתר חזקה ובנ"ד חזקת היתר שלה לא איתרע וחזקת איסור איתרע שהרי ילדה תחתיו לפנינו וא"ל דחזקת היתר איתרע על ידי הקול וכן מה שהולד היה בעל איברים וממולא כבן תשעה נ"ל דודאי לא שייך לומר איתרע אלא כה"ג דסכין ומקוה דאם הי' מקודם לכן כמו שהוא הי' ודאי אסור דהרי פגום לפניך וחסר לפניך משא"כ בקול לעז בעל וכן במה שהוא בגידול איברים אין זה ודאי וכ"ש לענין קול דכה"ג דלא הוי אלא הברה דלאו כלום במקום חזקה אף לדברי מכ"ת א"כ בנ"ד לא מחשיב ריעותא לבטל חזקת היתר וק"ל וזה פשוט:
1
ב׳שנית מ"ש דלא אמרינין ספק ספקא היכי דאיכא חזקה משום דאין ספק מוציא מידי ודאי ומייתי לי' ראיה ממת ולד היבמה תוך שלשים יום דאיכא נמי ספק ואפ"ה אסורה לשוק אתמהה איך לא השגיח מכ"ת על משנה דידים דתנן התם אין למדין דברי סופרים מדברי סופרים ואם באותן ספק ספיקא הי' נראה לחכמים לאסור מדרבנן לכתחילה אין לסתור מכח זה כלל דס"ס שרי אפילו בע"ז החמורה ובאמת בעיקר הדבר תמיה לי איך לא זכר הרב עיקר הפלוגתא בס"ס במקום חזקה דפליגי הרשב"א בתשובה והאו"ה חד אסר וחד שרי ולא אסתייע לי לע"ע מי המחמיר ומי המקיל להיותי טרוד בעסקי' יריד גם אין לי שום ספר אבל כל הפוסקים שייט' דמהני ס"ס בכל מקום וכמו דמשמע מהרמ"א בהגה ש"ע סי' ק"י ואף דשם מראה מקום לעיין בסימן נ"ג ובסימן נ"ג כתב דיש לסמוך ע"ז בנשבר הגף דיש מקילים בלא"ה אבל בנשמט יש להחמיר חדא ממ"ש דיש להחמיר משמע דחומרא בעלמא ובמקום לע"ז כה"ג דנ"ד אין ראוי להחמיר ועוד דמ"ש להחמיר בשמוטת הגף משום דבתלמוד קאמר להדיא דשמוטת גף טריפה נהי דטעמא משום נקיבת הריאה וא"כ כי מצטרף לזה ספק קודם שחיטה ספק אחר שחיטה ה"ל ס"ס מ"מ הואיל ובתלמוד קאמר סתם שמוטת גוף טריפה לא שרינין בספק לאחר שחיטה מאחר דאפשר לברר ע"י בדיקת הריאה וחד ספיקא שאפשר לברר לא שרינין אפילו באיסור דרבנן אבל נשבר גף איכא שפיר ס"ס דהא כתב מהרא"י בפסקי' וכת' סי' מ"ו בספק יש להחמיר אפילו באפשר לברר והא דייקי מהרמ"א בלשון משו' דבלאו יש מקילין לרווחא דמילתא כתב דלא רצה למשקל ולמיטרי בענין ס"ס דיכולין לברר ונקט טעם היותר פשוט וכמדומה שכן הוא להדיא בספר דרכי משה:
2
ג׳שלישית מ"ש מיבמה שילדה ומת ולדה ויצא קול לעז שמת תוך ל' דחיישינין לה הנה דין זה לא נודע היכן אבל ודאי שהדין אמת לא מטעם חשש הקול של לעז אלא אפילו כי ליכא קלא אפילו של לעז דמאחר דאיכא ריעותא דמת לפנינו אנו צריכים לברר מתי מת אפילו לא יצא שום לעז משום הספק לחוד משום דאמרינין במס' טהרות כל הטמאות כשעת מציאתן ע"ש אבל הא ודאי דאי הוי שרי מכח הספק לחוד לקול כה"ג נמי ליכא למיחש דכל שאינו כקול המפורש בתלמוד אינו אלא לעז ולא חיישינן לה וה"נ מסתברא דהא ודאי אי לא הוי הקול כגון באשה דעלמא דלא יצא עלי' שום לעז וילדה לשבעה ונפלה קמי יבם ודאי אין מקום מדאורייתא ומדרבנן לחוש לה וא"כ הוא איך יוציא ע"י קול הלעז מאחר דקי"ל דבר תורה אין דבר שבערוה פחות משנים מאי אמרת הרי מדרבנן חיישינין לקלא הם אמרו והם אמרו הם אמרו דחיישינין לקלא והם אמרו דוקא קול ממש ולא שישמעו קול הברה וא"כ מנין לנו לחדש איסור חדש מלבינו לאסור אפי' באיכא חזקת איסור אי הוי שרי מספ' גרידא מאין הרגלים לי לאסור משום חשש קול הברה לאסור במקום שספק גרידא מותר וק"ל:
3
ד׳רביעית עיקר הוא בידי דכל אשה מזנה מתהפכת דקיי"ל כר' יוסי דנימוקו עמו וכמו שהסכימו הרי"ף ורוב הפוסקים ואף הרא"ש דחושש לדברי רבי יהודא מ"מ לא הוי מטעם גזירת זנות אטו נישואין וכמ"ש הרא"ש להדיא וא"כ מ"מ לענין דינא ק"ל ודאי כרבי יוסי דכל מזנה מתהפכת ואמרינין נתהפכת יפה וליכא שום ספק דודאי יותר יש לתלות באפשר ומצוי דהיינו בבעל ממה שיש לתלות בשאינו מצוי ולא אפשר וכדאשכחן גבי דרוסה וא"כ יש מקום למ"ש ראיה מיבמה שמת ולדה וכן בענין משום חזקה דאיסור והשתא ודאי תלינין ברוב בעילות שיכולין להוליד מהם ולא תלינין במיעוט שאינו מצוי וכמעט דלא אפשר דהיינו ביאת זנות והא ק"ל פשוט בפ"ק דחולין דרובא וחזקה רובא עדיף וכ"ש בנ"ד דאיכא ריעותא לחזקה דאיסורא.
4
ה׳חמישית מ"ש מכ"ת תמה על עצמך איך באת לדמות יצא לה שם מזנה באשה היושבת תחת בעלה לנ"ד כו' ומכח זה רצה מכ"ת לדחות הפי' שפי' ההיא דיצא קול מזנה לאו בקול המפורש אח"כ בשמעתין איירי אלא בקול הברה ומכ"ת רוצה לומר מכח חילוק דיושבת תחת בעלה לומר דאיירי בכל קול ואפי' בקול אתמהה איך לא עיין מכ"ת בגמרא נידה וידמה ויחלוק ולא עיין בפרש"י שפי' להדיא ההיא דיצא לה שם מזנה בעיר יצא קול לאשה פנוי' בעיר הרי בהדיא כמו שפי' וא"כ נדחה ג"כ הפירוש הנמשך למכ"ת מזה וצ"ל כדפי':
5
ו׳ששית מה שרצה מכ"ת להביא היתר מכח שצוה האב לפני מותו והזכירה בשם בתי וגם אהבה כאב לבתו הנה כבר ראיתי לסוגיא דכתובות ר' ור"ח חד העלה בן ע"פ אב לכהונה וחד העלה אח ע"פ אחיו לכהונה ומבואר בתוס' דוקא כהונה דרבנן כגון תרומת ח"ל וחלת ח"ל ובר מן דין נ"ל דלא אמרינין דהעלה ר' ור"ח אלא אם מעיד שיכול לידע בבירור אבל אם אין הוא עצמו יכול לידע יותר מן הב"ד וכי עדיף האב משאר שני עדים שאין יכולים להעיד אלא במה שיכול להיות ברור להם אבל אם באשה שמסופקים אנו אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון מי מהני שיאמרו עדים ברור לנו באומד דעתינו שהוא בן ראשון או שברור לנו שבן אחרון וא"כ האב עצמו ג"כ ודאי אינו נאמן לומר שהוא בתו כיון שאין יודע בודאי.
6