תשובות בית חדש, החדשות פ״זTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 87
א׳להגאון בעל ב"ח מהגאון מו' וייבש מקראקא
1
ב׳תשובה ע"ד קולם ההרשאה שנתקיים ב"פ משום שנכתבה ההרשאה סמוך לערב והיו ממהרים הרבה מאוד לכותבו ולחתמו באותו יום שנתן הגט כדי שלא לשנות בנוסח ההרשאה וע"י רוב הנחיצה לא הרגישו בדילוג תיבת יום וגם שנכתב ח"מ ראשי תיבות ואין כותבין ר"ת בהרשאה לכתחלה ואחר שהרגשנו לא הרגשנו בתיבות יום שדילג וגם בזה צויתי לעדים החתומים על ההרשאה לחזור ולקיים טעות הנ"ל בפני ב"ד שקיימוהו כבר ולכתוב קיימו אף כי לא הי' נפסל ההרשאה בכך משום שכתוב ח"מ במקום חתומי מטה זה לא הי' פסול אפילו בגט כמ"ש הר"ר ישעי' גדול שאם כתב בגט י"ב במקום שנים עשר לא יפסל הגט כי ידוע לכל כי י"ב הוא שנים עשר ואין לערער בדבר לא משום פירות ולא משום זנות ובפ' גט פשוט אמר רב פפא כתב ספל למעלה ולמטה קפל הכל הולך אחר התחתון אלמא גם בשטרות היו כותבין גמטריאות עכ"ל וכן הוא בהגה ש"ע סי' קכ"ו סעיף ד' וכן מ"ש בשלשה ועשרים לירח ודילג תיבת יום נראה דגם בזה לא הי' חשש לפסלו משום הכי דליכא כאן למטעי בשום דבר אחר דע"כ מ"ש בשלשה ועשרים לירח פירושו שלשה ועשרים ימים דל"ל שהוא שבועות שאין כ"כ הרבה שבועות בחודש אחד וגם אין לתלות בשעות לומר שהוא כ"ג שעות לירח טבת דא"כ ה"ל לכתוב בלשון נקבה בעשרים ושלש לירח דשעות לשון נקבה כמו שמצינו חילוק זה לאחרונ' שכתבו הטעם למה לא כותבין ימים גבי שבוע כמו שכותבין גבי חודש שלשה ימים לירח כו' ותירצו דהתם איכא למיטעי ולומר שהוא שלש שבועות בחודש דשבוע ג"כ לשון זכר משא"כ בשבת דליכא למטעי בכלום בשעות דא"כ הי' כותבין לשון נקבה בשלישית ברביעית וה"נ דכוותי' ולא גרע זה ממ"ש בסי' קכ"ו בשם תשובת הרא"ש בגט שכתוב בו אנו מונין ודילג השין ועוד כתוב בו ברביעי כ' ימי' לירח שבט ודלגו ולא כתבו בשבת וגם רביעי הי' כ"א ימים בחודש שבט והי' כתוב כ' ימי' שכתב שהגט כשר דבשביל דילוג השי"ן אין לפסלו דכיון שאנו מכירין סגנון הדבר בשביל דלוג אות אחת אין לפסלו ובשביל שדילג בשבת אין לפסלו כי רביעי אין לו פירוש אחר אלא בשבת כיון דכתב בתרי' כ' ימים לחודש וגם אין לפסלו בשביל שכתוב בו כ' ימי' והוא כ"א כיון דידוע דר"ח שבט הי' ביום ה' ורביעי בשבת אי אפשר להיות כ' בחודש אלא כ"א תלינן בט"ס שלא הי' זכור קביע' החודש כו' והנה נ"ד בודאי לא גרע מהתם דגם כאן ניכר סגנון הדבר ואין לו פירש אחר אלא שהוא כ"ג לירח טבת ונמצא שמתוך ההרשא' עצמה מוכח הטעות מיני' ובי' שהוא ט"ס שדילג תיבת יום ועוד דבשטרות הכל הולך אחר התחתון ובהרשאה זו ג"כ הלא חזר וכתב למטה וגט זה כו' בשלשה ועשרים יום לירח טבת כו' ומוכח מזה שלמעלה הוא ג"כ שלשה ועשרים יום לירח ואין לחלק ולומר כאן דמה שחזר למטה הוא אינו חזרה דלמעלה קאי אמסירת הגט ליד השליח ולמטה קאי אכתיבה והחתימה ושמא לא נמסר ביום הכתיבה חדא דהא נותנין הגט ביום הכתיבה והחתימה ועוד דגם זה מוכח מתוך הפרט ימי השבוע והשני' שאינו יכול להיות ביום אחר כ"א באותו היום וא"כ מוכח שהוא דילג תיבת יום וכיון שאף בגט לא הי' בו פסול גמור כ"ש בהרשאה שמדינא א"צ הרשאה כלל דהשליח נאמן לומר שעשאו שליח בעדים ושבפניו נכתב ונחתם ול"ל דבזה גרע טפי מאלו לא נכתב הרשאה כלל כמו שמצינו גבי גט בשם הלידה והרבה דברים דכוותי' שאם לא הי' כותבין אותו אין נפסל הגט ואם כתבם בשינוי יש פוסלין אותו דלא דמי להתם דהתם דוקא בשינוי איכא למפסל טפי שהוא גרוע מחסרון דאיכא למימר כיון ששינה ודאי אחר הוא אבל הכא שאין כאן שינוי לסתור דברי הגט או ההרשאה דלענין כתיבה וחתימת הגט כבר כתוב למטה שפיר וגט זה נכתב שנחתם בכ"ג יום לירח טבת רק דילג וחסרון תיבה בודאי לא גרע מחסר כולו אך באשר השליח והרשאה עדיין לפנינו בודאי שיש לתקנו דלכתחלה צריכה לכתוב ההרשאה בדיקדוק ולא לכתוב שום ר"ת ולא יהי' בו חסרון תיבה וכ"ש באף אם אין צריך הרשאה לברר מינוי השליחות מ"מ צריכים להרשאה מחמת שכתוב בה שיכול למנות שליח אחר עד מאה שלוחים ואולי גם זה יעשה כן למנות שליח אחר ולזה צריך הרשאה וגם מצינו בסדר הגט למהר"ם פאדוי בתשובו' סי' כ"א שכתב שם מהר"ר איסרלן שפסל הרשאה אחת שכתב בה ח"מ וגם זנביל שהי' כתוב בויו ובגט הי' כתוב בבי"ת וצריך לכותבו כמו שהוא בגט ולפי הנראה דגם אותו המעשה הי' כך שעדיין הי' השליח עם הרשאה לפניו בפני העדים והב"ד החתומים וע"כ פסלה לכתחלה והצריך לכתוב אחרת כתיקונה אבל אם היה כבר הלך למרחקים והי' דוחק להחזירו לא הי' פוסלה בשביל כך ואפשר שלא היה מטריח אפילו להחזירה ועוד אפשר לומר דהתם עיקר הפסול היה משום שינוי דזנוויל בויו שהוא שינוי ממה שכתוב בגט דזה גרע טפי כדפר' דא"ל שהוא אחר ששמו זנוויל בויו ואין זה האיש שנכתב בגט ששמו זנביל בבית וזה גרע טפי מנ"ד דאין כאן שינוי וכדפרישת אבל עכ"פ אין ראוי להוציאה מתחת ידנו בחסרון זה והסכמנו לתקנה ולקיימה שנית ע"י העדים החתומים בהרשאה כבר וע"פ הב"ד החתומים בהנפק ולא רצינו לכתוב הרשאה אחרת כיון שעבר יומו והיינו צריכין לשנות מנוסח הרשאות ותיקננו כנ"ל ומה שהסופר כתב בגט שורה אחת שהיא שורה הי"א מקצת רחוק מהשרטוט ונתעקם קצת למטה השורה הששית בזה לא מצינו שום קפידא ואין לומר כיון שנתעקם והרחיק מן השיטה א"כ ה"ל כאלו לא שרטט אותה השיטה דא"כ השרטוט למה דזה החילוק לא מצינו ותו דשירטוט עצמו אינו אלא מנהג כמ"ש הרא"ש והטור ונהגו לשרטט ומ"ש ספר אינו אלא לספירת דברים בעלמא כמבואר בהרבה מקומות שפסקו כמ"ד ספר לספירת דברים הוא דאתא וכ"כ הרשב"א בתשובה דשרטוט א"צ דבכל מקום דהשרטוט אינה אלא משום כתיבה תמה בגט א"צ כתיבה תמה גם הב"י כתב בשם תשובת הרשב"ץ אם נכתב הגט בלא שרטוט תתגרש בו כו' ואף אותן דס"ל לחוש לכתחלה לשרטוט הבו דלא לוסיף עלה אם שרטט ויצא חוץ לשרטוט דא"כ אתה צריך לדקדק לכל הספרים וגיטין דהא לכתחלה אין לכתוב בתוך השרטוט וצריך להרחיק קצת ולרוב פעמים אין הסופר יכול לכוון כ"כ להשוות הכתיבה מכוון ממש ומי מפיס בזה כמה פעמים שיזדמן להבחין כמה הוא הרחקה ול"ד למ"ש הטור בשם הרמב"ם שאם היה בכתבו עקום או בילבול כו' דהתם מיירי דעל ידי עקום הענין משתנה כמו שמסיים וכתב הואיל ונקרא לענין אחר כו' והנה שם הבעל שמחה בן אברהם ושם האשה מלכה בת הילל וכתבנו הילל מלא ביו"ד כי כן כתבו כל אחרונים שאף שנמצא במקרא חסר מ"מ יש לכתבו מלא ובמסורה הלל לית ונתנו סימן אל מול פני המנורה ס"ת הילל והנה היה עוד פה בעיר אחד שקורין אותו לס"ת שמחה בר' אברהם אבל יש לו כינוי שהכל קורין אותו בו והוא בונם רק לס"ת ולחתימות שטרות חותם בשם שמחה וגם אין שמות הנשים שוות וע"כ אין כאן חשש דשני יוסף ב"ש חדא דאין שמות נשותיהם שוות ואף שקצת תשובות מחמירין גם בזה וכן הוא בסדר גיטין שלנו שאף שאין שמות נשותיהם שוות יש לחוש למהר"ר יוסף כץ בשארית יוסף שלו מחמיר מאוד לפסול בדיעבד אם לא נתנו הגט זה בפני זה ומביא תשובת מהר"ר מן בכרך אפילו אין שמות נשותיהם שוות חיישינין שמא יש לו איזה אשה במקום אחר ושמה כשם זו וחוכך להחמיר דלא מועיל נתינת הגט בפני אחר אלא לר' אליעזר דס"ל עידי מסירה כרתי אבל לר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי צריך שיהא מוכח מתוך הגט ואין לו תקנה אלא לשלש דורות ואנו צריכין לתקן הגט לכתחלה שיהא כשר לדעת הכל אפי' לר"מ אף דס"ל הלכה כר"א וע"ש שהאריך בזה אבל אנו רואים דרוב פוסקים ראשונים ואחרונים לא כתבו הכי אלא צריך ליתן הגט זה בפני זה משמע דסגי בהכי ולא חששו סברא רחוקה כזה ובנ"ד נראה דאפילו ליתן זה בפני זה אין צריך דהא יש לאחר שם כינוי ובגט זה שלא נכתב זה הכינוי מוכח מתוכו שפיר שזהו שמחה בר' אברהם הנזכר בגט הוא זה המגרש דווקא ולא אחר שכינויו בונם דא"כ למה לא כתבו הכינוי בגט ואף שאין זה ההפרש ניכר מתוכו מ"מ הלא כתב מהרא"י סימן למ"ד בשם הגאון דאם היה האחד כהן והאחד לוי או ישראל דיש הפרש והיכר בכך אף אם זה המגרש ישראל והאחר כהן סגי בהכי דהרי דס"ל כיון דלא נזכר בתוך הגט הכהן דזה מקרי שפיר מוכח מתוך הגט וה"נ דכוותא ואין לחלק ולומר דשמא דווקא התם באחד כהן ואף האחר כהן סגי בזה ההיכר דמהרא"י לטעמי' אזיל שכתב בסי' ז' במי שהוא כהן ולא כתבו בגט הכהן הי' הגט פסול וע"כ ההוכחה שפיר מדלא נכתב כהן בגט שאין זה האחר שהוא כהן דא"כ היה הגט פסול אבל בשם הכינוי לא מצינו לפסול בדיעבד אם כתבו שם העיקר שעולה בה לס"ת וחותם בו ולא כתבו כינוייו וא"כ אין כאן ההוכחה כ"כ שאין זה הנזכר בגט האחר שיש לו כינוי מדלא נזכר הכינוי בגט דאתו למימר שמא שכחו ולא כתבו הכינוי שהוא כשר בדיעבד דאין סברא לחלק בהכי כיון דלכתחלה צריכים לכתוב הכינויים ומדקדקים לכתוב כל הכינויים בכל הגיטין ואף אם כבר נכתב הגט ולא נזכר הכינוי חוזרין לכתוב גט אחר וא"כ אחזוקי ב"ד מיטעי או שוכחין לא מחזיקינין ויש כאן ההוכחה שפיר מדלא נזכר הכינוי שאין זה אותו האחר בפרט בנ"ד שהכל קוראין אותו בכינוי זה בונם ושם שמחה אין ידוע לא' ממאה רק לס"ת ולשטרות נקרא בשם שמחה ודאי לא אתי לאחלופי ולאחזוקי בי דינא בשכחה:
2
ג׳ואין להביא ראי' מדברי הרמ"א בהגהותיו בסי' קל"ו שכתב אף אם אין שמות נשותיהן שוות מ"מ יכתבו סימן או מצד כינוי שלו או מצד שהאחד כהן והשני אינו כהן דמשמע דווקא שיש לו כינוי למגרש וכן בכהן משמע קצת דס"ל דוקא בשהאחד כהן שהוא המגרש מדכתב בשם האחד ושני ולא כתב אחד כהן ואחד אינו כהן ז"א דא"כ אתה צריך לומר שהוא חולק על מהרא"י בשהאחד כהן ובד"מ מביא דברי מהרא"י בלי חילוק וחולק ואלו היה לו איזה ראיה או סברא לחלוק עליו היה לו לכותבו שם כדרכו אלא ודאי דס"ל כמו מהרא"י ואין לדקדק להיפך דס"ל למהרא"י לחלק כמו שחלקתי לעיל שיש חילוק בין שם כינוי לכהן ולהוכיח חילוק זה בשם מהרא"י מדשינה בלשונו לכתוב כאן מצד כינוי שלו ובכהן כתב או מצד שאחד כהן ולא כתב בסיגנון א' או מצד כינוי שלו או מצד שהוא כהן או ס"ל דבשם כינוי צ"ל שיש לו למגרש כינוי ובשם כהן יכול להיות האחד איזהו שיהי' רק שיהא אחד כהן והב' אינו כהן בין שיהיה זה המגרש כהן והב' ישראל בין שיהיו אחר כהן והמגרש אינו כהן בשניהם יש היכר וס"ל לחלק בין שם כינוי לשם כהן כאשר כתבתי לעיל ז"א דאם דעת רמ"א כן לא היה לו לקצר ולסתום דבריו כ"כ ותו דהא מהרמ"א כתב בסי' קכ"ט סעיף י' ונ"ל אם הוא כהן ולא כתבו בגט יש פוסלין ויש מכשירין וז"ל להקל ולסמוך בשעת הדחק אבל לכתחלה יש לכתבו ובשם הכינוי ס"ל ג"כ דלכתחלה צריך לכותבו דבשניהם ס"ל דצריך לכתוב לכתחלה ובדיעבד ס"ל בשניהם כשר וא"כ למה היה מחלק ביניהם לענין היכרא ודוחק לומר דמ"מ יש חילוק ביניהם דבכהן אינו כשר אלא בשעת הדחק ובכינוי אפילו בלא דחק דכיון דבשניהם בדיעבד כשר ולכתחלה צריך לכתוב בשניהם והנראה לומר דמהרמ"א היה פשוט בעיניו שאין לחלק בין שהוא כהן או שהאחר כהן וכן בכינוי אין חילוק בין שיש לו כינוי או שיש לאחר כינוי וע"כ כתב דין אחד וס"ל דה"ה להיפך ולא נחית לפרש כולי' האי או אפשר דבמה שכתוב או שהאחד כהן כו' בדקדוק שינוי לשון זה הראה לנו הדין האחר שר"ל איזהו מהם שיהיה כהן בין שזה המגרש הוא כהן או האחר. וע"כ כתב שני חלוקים מתחלה כתב או מצד שיש לו כינוי להורות הדין שבאם יהיה סימן למגרש שא"צ זה בפני זה וקאי על תחלת דבריו שכתב מ"מ יכתבו סימן לומר שצריך לכתוב סי' בגט וע"כ הוצרך לסיום שיש לו למגרש כינוי דא"כ לא הי' כותבין סימן בגט ואח"כ הראה הדין האחר שאף אם האחר כהן דסגי בהפרש זה להכירא וה"ה דהי' יכול להראות דינים אלו בהיפך לגבי כהן כשהמגרש כהן וגבי כינוי שיש להאחר כינוי אלא כיון דלא ס"ל שום חילוק לחלק ביניהם א"כ לא היה חילוק בעיניו להראות לנו דין זה בזה וזב"ז דה"ה בהיפך כיון שאין חלוק ביניהם ועוד נ"ל ראיה מהרי"ך בשארית יוסף שלו שהוא החמיר בזה מכולן מ"מ מוכח מדבריו שם שאם היה כינוי אפי' לשני שא"צ לשלש דורות שהרי כתב שם וז"ל אם יפקפק המסדר לומר כי לשני יש לאביו איזה כינוי וא"כ יש היכר שאין הוא המגרש דא"כ היה כותבין הכינוי ועוד שהוא נקרא בכינויו לנג יוסף נשיב לו שכנויין אלו אין כותבין בגט הרי לא דחה דברי המסדר אלא מכח שאין כותבין אלו הכנויין אפילו לכתחלה משמע הא אם היה לשני איזהו כינוי שצריך לכתבו לכתחלה הוי שפיר היכר בזה שאין אותו האחר שיש לו כינוי הוא המגרש דאל"כ הי' נכתב הכינוי וע"כ היותר נראה באם יש לשני כינוי שמועיל לענין שנים ששמותיהן שוות אפי' לר"מ דשפיר מוכח מתוך הגט כיון דלא נזכר הכינוי שאינו זה האחר המגרש ועוד דהא בשניהם ששמותיהן שוות ואין שמות נשותי' שוין אין הכל מודים דצריכין לשלש הדורות או ליתן גט בפני חבירו וכן בסדר הגיטין כתב תשובה מר' נתן מאיגרא וז"ל מה שכתבת וחששת שיש עוד בעירך ששמו אברהם והלא אין שמות הנשים שוות ואין לחוש והנה אף כינוי ברור דבנ"ד אין לחוש לא לשלש דורות ולא להכריח לאחר להיות אצל הנתינה מ"מ לרווחא דמילתא כי לצאת בגט ידי כל הפיקפוקים השתדלות שיהי' זה האחר ששמו בונם ג"כ במעמד נתינת גט ליד שליח ואין לשאול מאי הועיל בכאן שיהא זה האחר במעמד נתינת הגט כיון שהוא ניתן ליד השליח ולא ליד האשה עצמה אכתי חששא במקומה עומדת שמא יש לו לזה האחר אשה במקום אחר והשליח יביא לה הגט לאותה האש' וכמ"ש מהרי"ך הנ"ל באותה התשובה וא"כ בשני יוסף ב"ש לא יהי' לו תקנה בנתינת גט ליד השליח אלא לשלש דורות או לכתוב סימן דנראה שיש ג"כ תועלת בכאן שיהי' זה בפני זה דכמו דאמרי' בנתינת גט מיד הבעל לאשה שמועיל כשהאחר ג"כ במעמד שאם היה נותנין הגט ליד אשתו של אחר לא היה זה האחר מניח את אשתו לקבל הגט ה"נ י"ל שאלו רואה זה האחר שזה הבעל ששמו כשמו נותן גט זה ליד השליח להביא לאשתו ששמה כך וכך אלו היה לו לזה האחר ג"כ איזהו אשה באיזהו מקום ששמה כשמה של אותה אשה זו היו מודיע הדברים לרבים ולשליח להזהיר שלא יבא להחליף ליתנו לאשתו ואין לשאול ולומר כיון שרצונו היה לצאת ידי כל הפיקפוקים והגימגומים אם כן יותר טוב לשלש דורות נשיב לו כי זה הבעל המגרש לא ידע שם אבי זקנו ולא היה מי שיודעו או מכירו לכך לא יכולנו לעשות תקנה זו וגם לא היה לו סי' לכתוב בגט והוי כמו דיעבד ולהחמיץ המצוה לא הי' טוב כי מי יודע אולי רוח אחרת היי בו ולא יתרצה לגט אחר זמן כי זה כמה שנים שהיא היתה מהדרת אחר גט והוא לא היה מרוצה עד עכשיו ע"כ עשינו מה שבידינו לעשות לצאת ידי חובתינו ואין כאן גמגום עוד. הקטן דברי אהובי ש"ב משלם המכונה לייביש בלא"א ישראל שמואל ז"ל:
3