תשובות בית חדש, החדשות צ״אTeshuvot Bayit Chadash, HaChadashot 91
א׳אחרי כותבי מה שנראה לפענ"ד להתיר האשה ושאין בדברי המערערים ממש הגיע לידי תשובה מהחכם הרב מוהר"י מאיר נ"י בעל דודתו של הבעל המגרש כתב באיסורא דהאי אתתא ולפי שרוב דבריו לא נראו לפי הדין אמרתי להעלותם על ספר ולברר שאין בדבריו ממש לאסור ההיא איתתא ולא אאריך על פרטי דבריו כי אם במה שדבריו נשברים ונסתרים דרך כלל: ראשונה במ"ש התוספות פרק א"נ וכן בסמך מיירי שנתרצה וגמר בדעתו ובפיו לגרש בלא תנאי והיא באתה לנחמו בדבריה כתב החכם וז"ל פי' שכבר נתרצה בפירוש ליתן גט בלי שום תנאי דהיינו שאמר בפירוש שיהא גט אפילו כשיקום מחליו ולא שגירש סתם כו' וכתב עוד שמעינן מכל דבריהם באם בתחלת הענין אמרה איהי כתוב לי גט ואי קיימת דידך אנא אליבא דכ"ע הוי תנאה גמור אפילו היכא שכבר נתרצה ליתן גט גמור כו' נראה שזה הוא טעות גמור דאם כדבריו לא הי' מקום לקושית התוס' במה שהקשו אח"כ וז"ל משמע הכא דש"מ המגרש אשה סתם אם עמד אינו חוזר בגט ובפ' מי שאחזו קאמר רב הונא דגיטו כמתנתו ואם עמד חוזר וכו' ומה קושיא הלא בפ' א"נ מדבר באומר בפירוש שיהא גט אפי' כשיקום ועוד הלא מלשון התוס' שכתבו משמע הכא דש"מ המגרש אשה סתם אם עמד אינו חוזר בגט מבואר דהם מפרשים דמיירי במגרש סתם אלא הדבר פשוט דמ"ש התוס' וגמר בדעתו ובפיו לגרש בלי תנאי היינו לומר שלא הי' מפרש שום תנאי אלא נתן גט סתם ואע"פ דלגבי שדה היה כוונת הלשון שאומ' בפי' שקונה בלא אחריות התם ודאי מאחר דקיי"ל אחריות ט"ס הוא צריך לפרש כדינה שאומר בפירוש שקונה בלא אחריות אבל לגבי גט הוי פירושו כדינה דמן הסתם הוי בלא תנאי דהאי כדיניה והאי כדיניה ולא קשיא סוף סוף מה היתה קושית התוס' דילמא בפרק א"נ מיירי דקאמר בפירוש שיהא גט אפי' כשיקום דאיכא למימר דס"ל לתוס' דבדקאמר בפירוש שיתן הגט לגמרי ושיהא גט אפי' כשיקום התם ודאי דאפי' אמרה היא אח"כ אי קיימת דידך אנא ואח"כ נתן הגט בסתמא אמרינן דעל דעתו הראשונה שאמר בפירוש שמגרשה בלי תנאי הוא נותן הגט עכשיו ואין כח במה דקאמרה איהי בתר הכי אי קיימת דידך אנא והוא שומע ושותק ונותן הגט בסתם לבטל מה שאמר ראשונה בפירוש שהוא נותן הגט בלי תנאי שאף אם יעמוד יהא גט דלא אלים הך מילתא כולי האי כאלו אמר בפירוש שהוא נותן הגט ע"ת ולבטל דיבורא קמא דדוקא היכא דלא קאמר מקמי הכי ולא מידי אלא גמר בדעתו ובפיו ליתן גט ואתיא איהי וקאמרה אי קיימת דידך אנא כו' התם הוא דקאמרינן מהו דתימא איהו גופא אדעתא דידה קא יהיב גיטא וכאלו נתן גט ע"ת ואם עמד חוזר דמסתמא גם איהו הסכים לדבריה מאחר שלא אמר הפך דבריה אבל כשאמר תחלה בפירוש שמגרשה בלי תנאי אע"פ דבתר הכי קאמרה איהי אי קיימת דידך אנא ואח"כ נתן הוא הגט סתם התם ודאי לא הוה קא סלקא אדעתא כל עיקר ולומר שביטל דבריו הראשונים אלא אמרינן דע"ד הראשונה הוא עושה ומה שלא אמר הפך דבריה הוא מפני שלא היה צריך לחזור ולפרש מאחר שכבר גילה דעתו בפירוש שמגרשה בלי תנאי ואשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה והלכך לא חש לחזור ולפרש והא דאמר ר"פ האשה רבה בעד א' אומר אכלת חלב והוא שותק דשתיקה כהודאה דמי ומחוייב קרבן התם הוה טעמא משום דליכא למיהב טעמא אחרינא אמאי קא שתיק. אבל היכא דאיכא טעמא כי הכי דלא הי' צריך לחזור ולפרש דבריו מאחר שכבר גילה דעתו בפירוש ואמר שמגרשה בלי תנאי א"כ אין ספק דאע"פ דקאמר' איהי בתר הכי אי קיימת דידך אנא והוא שותק ונתן גט סתם דלא הוי שתיקה כהודאה אלא קאמרינן דע"ד הראשונה הוא נותן הגט זו היא דעת התוס'. וכן נראה מתשובות מהר"ם במרדכי סוף מועד קטן דבעד א' אומר אכלת חלב והוא שותק אמרינן שתיקה כהודאה דמי משום דה"ל לידע ולהשיב לו אני לא אכלתי הלכך ודאי מהימן דמדשתק הודאה היא אבל היכא דאיכא למימר דהא דשתיק משום שאינו יודע להשיב כלום התם לא אמרינן שתיקה כהודאה דמי וכ"כ המרדכי עוד בפרק האשה רבה בדין י"ד בענין נאמנות איסורין ונידון דידן נמי דכוותי' דכיון דאיכא טעמא רבה דשתק משום דכבר גילה דעתו בפירוש כו' לא אמרינן שתיקה כהודאה דמי ולנידון דידן הדבר פשוט כיון דלאחר שא"ל המסדר אין מגרשין בזמן הזה ע"ת אלא דווקא גט גמור בלי תנאי כל עיקר והי' נוהג עמו בסדר הגט כאלו הוא בריא ואמר בפירוש שמגרשה ברצון טוב בלי אונס ובלי שום תנאי דלא יעלה על הדעת לומר דמגרשה ע"ת אם לא ימות לא יהא גט כאשר אמרו קרובי אשה תחלה אי קיימת דידך היא והוא היה שותק אז שהרי אותן הדברים ביטל הבעל במ"ש אח"כ בפי' שמגרשה בלי שום תנאי דהלא אפילו כשאמרה אי קיימת דידך אנא לבתר דאמר הבעל שמגרשה בלי שום תנאי אמרינן דשתיקתו אינה כהודאה אלא מגרשה ע"ד הראשונה כאשר בארנו כל שכן כשאמירת אי קיימת דידך אנא הוי מקמי הכי דפשיטא דאותן הדברים ביטלן הבעל במ"ש אח"כ בפירוש דמגרשה בלי תנאי:
1
ב׳שנייה במ"ש עוד החכם מדעתו בדין כפילת התנאי דר"מ מודה באומר המוכר או האשה דרך הודאה ובטחון מהלוקח או הבעל סומך על דבריהם דהתם לא בעינן כפילה זה טעות גדול מן הראשון מהפך הקערה על פיה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמי'. דכשמתנה הבעל דבדידיה קיימא למישדי תנאה בגיטא בעינין תנאי כפול וכשאשה אמרה דרך ספור דברים דבדידה לא קיימא למישדי תנאה בגיטא לא בעינן כפילא אין זה אלא דרך נצוח. גם מ"ש בשם שלטי הגבורים ודחה דבריו בהבל פיו הנה נעלם ממנו דהוא ז"ל העתיקם מדברי התוס' והרא"ש בפרק מי שאחזו וכבר הכל מתוקן בתשובתי בס"ד:
2
ג׳שלישית במ"ש דמאחר דידוע הוא שכל מסדר הגט ש"מ אין מבקשים ממנו גט אלא כדי לפטרה מן החליצה אם ימות ח"ו ולנחמו בדברים כאשר הוא מדרך העולם וגם כל ש"מ דעלמא כשתובעים ומבקשין ממנו גט מסתמא הוא מקדים הדברים לש"מ מפני מה מצריכין אותו ליתן גט ואומרים כשיקום יחזור וישאנה א"כ לא שייך לומר שביטל הדברים הראשונים אע"פ שנתן הגט סתם ולא הזכיר שום תנאי בשעת הנתינה יש לו דין תנאי ולא דין גט סתם אם כי הדברים אלה דחויים הם ומעצמם הם נופלים דהאיך יעלה ע"ד לומר דכשהמסדר מפרש לו שיתן גט סתם לפי שאנחנו נזהרים שלא ליתן גט ע"ת שיהי' לו דין גט ע"ת אף גם זאת מדברי עצמו אין להם מקום דא"כ בההוא ש"מ פרק מי שאחזו דפליגי ביה רב הונא ורבה ורבא דמיירי נמי במגרש כדי שלא תפול לפני יבם כמו שפי' רש"י לשם נמי מסתמא היה תובעין ממנו ומבקשין ליתן גט כדי שלא תפול לפני יבם ושאם יעמוד יחזור וישאנה כאשר כתב הוא דכך הוא מסתמא בכל ש"מ דעלמא ואפ"ה קימ"ל כרבה ורבא דאם עמד אינו חוזר ולא יש לו דין תנאי אלא דין גט סתם. אלא הדברים ברורים לדרדקי דלרבה ורבא אע"פ דכוונת הבעל לחזור ולישאנה אם יעמוד וגם אנן סהדי דכך הייתה כוונתו אפ"ה אין הולכין אחר כוונת הלב אלא לאחר מה שאומר בפיו בפירוש בשעת נתינת הגט ומאחר שנותן הגט בסתם ולא הזכיר שום תנאי בשעת נתינה לפיכך אם עמד אינו חוזר ואצ"ל בנידון דידן שגילה לו המסדר ואמר לו בפירוש שלא נהגנו כלל ליתן גט ע"ת אלא גט גמור והסכים לדבריו דפשיטא דיש לו דין גט גמור ולא דין גט ע"ת:
3
ד׳רביעית במ"ש עוד להביא ראיה מההיא דהמוציא אשתו משום ש"ר ודכוותי' דלא יחזור משום קלקולא כו' ואם איהו שתק אנן מי שתקינן הנה אין הנידון דומה לראי' אלא כי אוכלא לדנא חדא דלשם קאמר בפי' בשעת נתינת הגט משום ש"ר אני מוציאך ולהרמב"ם באיילונית הוי הסתם כפירושו אבל כאן אמר בפי' בשעת נתינת הגט דמגרש בלי תנאי דכך מנהגינו בכל גיטין שמצריכין שיאמר הבעל דמגרשה בלי שבועה ובלי אונס ובלי שום תנאי. ועוד אפי' מגרשה בסתם אפילו הכי לא אמר הכא בש"מ סתמא כפירושו משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ולא דמי לאיילונית ודכוותיה דמצי לקלקולא ולמימר אדעתא דהכי לא גרשתיך דהתם ליכא מיתה וליכא מידי למיגזר הלכך שפיר מצי לקלקולא דאזלינין בתר אומדנא דדעת ומצי למימר אדעתא דהכי לא גרשתיך ואם יבא לטעון על זה מצד מ"ש קרובי האשה מקמי הכי אי קיימת דידך אנא וזה חשוב כאלו התנה עמה דמגרשה ע"ת כבר התבאר דהבעל ביטל אותן הדברים במ"ש אח"כ בשעת נתינת הגט דמגרשה בלי שום תנאי ונמשך מעתה דליכא למימר בנ"ד דמצי לקלקולא לומר אלו הייתי יודע כו' דהלא ידע וידע דמאחר שנותן גט גמור בפירוש בלי שום תנאי דמגרשה לגמרי ואע"פ דאנן סהדי דבלבו היה לחזור ולקחתה אם יעמוד כאשר אמרו קרובי אשה מקמי הכי אין אנחנו חוששין לזה דאין אנחנו הולכין אחר כוונת הלב פן יאמרו יש גט לאחר מיתה והלכך מאחר שלא חזרו אותן הדברים בשעת נתינת הגט אלא אדרבא אמרו הפך זה שאין אנחנו מגרשין בזמן הזה ע"ת אלא צריך לגרשה גט גמור בלי תנאי א"כ ידע הבעל שהרשות ביד האשה להיות לאיש אחר ותו לא מצי לקלקלה ואצ"ל דמעשה ההתקשרות בחרם ובקנס מוכיח ומורה אותו שיכולה להיות לאיש אחר ואין עליה כי אם חרם וקנס ואין כאן קלקולא כל עיקר:
4
ה׳חמישית במ"ש על תקנות ר"י מפרי"ז שאין הקישור נעשה לכונה זו שתהא פטורה במה שתקבל עלי' החרם או תתן הקנס אלא אדרבה עושין הקישור כדי שיהא בטוח לב הבעל שתחזור ותנשא לו כשיעמוד כו' אין זה כלום דמה בכך שאין עושין הקישור לכונה זו מ"מ ממעשה הקישור נמשך ממה שנותן הגט בלי שום תנאי אלא רק התקשר בחרם ובקנס שאין שוב לזה על זה כי אם חרם וקנס בלבד וכי תימא א"כ מהו הבטחון שהבטיחוהו שתחזור להיות אשתו תשובה לדבר לפי האמת סמוך היה לבו לא יירא שמא לא חשוב אליו כי הלא לא תהיה בחרם כל ימיה ואם לא היה הבעל מבטל החרם מדעתו ומרצונו אין ספק שהייתה חוזרת להיות אשתו אלא שהוא לא חשק בה מאיזה סיבה תהיה מה שתהיה סוף סוף לא חשק בה ומחל על הקישור ברצון טוב. ומה שחילק חילוקים ואמר שמ"ש המסדר לש"מ שיגרש את אשתו בלי שום תנאי אינו אלא לומר שלא יהא תנאי בגט עצמו כו' גם לא יזכיר שום תנאי בשעת נתינת הגט. הדור אתם ראו כמה דחק עצמו זה החכם ולעגן האשה בדברי רוח כי מי שמע כדברים אלו לחלק הלשון הכולל כל התנאים שאמר בפירוש שנותן גט בלי שום תנאי דמשמע שנותן גט לגמרי בלי שום תנאי כל עיקר ובא הוא לומר שלא הייתה דעתו אלא לומר שלא יהא תנאי בגט עצמו א"כ לפ"ז יוכל הבעל הלז להוציא לעז על כל הגיטין הניתנין שיאמר המערער שהיה מתנה איזה תנאי מקודם ויביא עדים על זה ויטען שמה שאמר אח"כ שנותן הגט בלי שום תנאי אינו אלא לומר שלא הייתה דעתו אלא שלא להזכיר שום תנאי בשעת נתינת הגט או כיוצא בזה מן הלעז אלא הדבר ברור שאין לנו אלא משמעות הלשון לפי הבנתו הפשוטה שהוא כולל שמגרשה בלי שום תנאי בעולם אלא מגרשה לגמרי בלי שום פקפוק ונדנוד בעולם:
5
ו׳ששית במה שהאריך עוד ואמר דלא תיקן מהר"י מפרי"ז קישור דחרם ודקנס אלא שיהא זה במקום אם לא מתי לא יהא גט ולפי' לא גרע מהיכא דאתני בפירוש אם לא מתי לא יהא גט ולא הי' נזהר ר"י מפרי"ז רק שלא יזכי' התנאי בפי' כדי שלא יטעה בלשון התנאים ולא יהא גט כלל אף כשימות לכך תיקן שיתן הגט סתם ולא יזכיר שום תנאי בגט עצמו ולא תיקן ר"י מפרי"ז שיאמר המסדר לשון זה להבעל שיתן הגט בלי שום תנאי שהרי קישור זה יש לו דין כאלו נתן גט ע"ת בפירוש אלא הבדל קצת ביניהם דבע"ת בפירוש אין בו ריח הגט וע"י קישור יש בו ריח הגט וכו' על דא ודאי יש לאומר שיאמר אין בדברים אלו לא ריח ולא טעם אלא הבל שאין בו ממש ודברים הפורחים באויר ורוח הולך ולא ישוב כי הלא מפורש בדברי ר"י מפרי"ז להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשי' מכל ספיקות וגמגום כו' הנה האריך וכתב להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי מבואר דאעפ"י דבשאר גיטין מדינא אין צריך להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפירוש דמגרש' בלי תנאי דלמה לנו לחוש מן הסתם דמגרשה ע"ת מ"מ בגט ש"מ שמפייסין אותו שיגרשה כדי שלא תפול קמי יבם ויש לחוש ללעז דהיה מגרש' ע"ת ואיכא כמה ספיקות וגמגומי' בלשון התנאי' הלכך צריך לדקדק להצריכו שיאמר בפירוש דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשי' מכל ספק וגמגום וכ"כ הרא"ש בפרק השולח לגבי בטול מודעא דהמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעא דכיון דמדעתו מגרשה אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עכ"ל שמעינין השתא דכל היכא דאיכא למיחש למסיר' מודעא צריך לדקדק יותר שיבטל מודע' וכן הוא לענין התנאים דבגט ש"מ דאיכא למיחוש טפי שהי' מגרשה ע"ת צריך לדקדק הרבה שיאמ' בפירוש דמגרשה בלי שום תנאי לאפוקי נפשי' מכל הוצאות לעז וכך עשה המסדר הזה דהי' מצריך לש"מ שיאמר בפירוש דמגרשה בלי שום תנאי אלא מגרשה לגמרי בגט גמור ועשה כתיקון חכמים ומעתה אין לגט זה דין גט ע"ת. ועל פי דרכו של החכם שאמר דהקישור הוא כאלו גרשה ע"ת רק שלא יזכיר התנאי בפירוש כו' באתי להשיב על דבריו דא"כ לר"ת דפי' בפרק מי שאחזו על הא דמשני נעשה כאומר מעת שאני בעולם דגרס כאו"מר בכף ופירושו דבאומר מהיום אם מתי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול והוא פי' ר"ח וכן פי' הרא"ש והר"ן והרשב"א. וצריך לבאר דאעפ"י דבתר הכי אסיקנא דליכא לפלוגי בין קידושין דלקורבא קאתי לגירושין דלרוחקא קאתי דבכל גונא קאמר דמגרשה משעה שנתן הגט לידה היינו דוקא באומר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דעלה פליגי רב הונא ורב יהודה אבל בגט ש"מ שתלאו במיתה וגלוי וידוע דבקושי הוא מגרשה כ"ע מודים כיון דלרוחקא קאתי שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל ואיננו חל אלא שעה אחת לפני מיתתו כנ"ל ליישב לפי פר"ת. וא"כ לדברי החכם דהקישור בגט ש"מ חשוב כאלו גרשה ע"ת נמי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שהרי בקושי הוא מגרשה א"כ לפי זה הי' הכרח שלא יקרעו הגט ודבר זה אינו שהלא נודע ומפורסם שאנחנו נוהגים לקרוע הגט מיד אחר נתינתו בין בבריא בין בש"מ ולפי דעת החכם הנזכר אף אם ימות לא הייתה מגורשת כל עיקר לפי דעת ר"ת ואין לומר דאה"נ דהמסדר מחויב להזהיר שלא יקרעו הגט דש"מ דא"כ אמאי לא נמצא בשום אחרון מן האחרונים לאחר תקנת ר"י מפרי"ז שיזהירו ע"ז אלא בע"כ סדר נתינת הגט ש"מ לפי תקנות מהר"י מפרי"ז היא ככל שאר גיטין הנתנין בבריא שמקרעין אותו מיד אחר נתינתו. וג"כ אין לדחות ולחלק ולומר דדוקא במהיום אם מתי פירש ר"ת דאינו חל אלא שעה אחת לפני מיתתו אבל באומר מעכשיו חל מיד אף לפר"ת דלפי זה מאחר שאנחנו נוהגים להזקיקו להבעל לומר בשעת מסירת הגט ליד אשה ובו תהא מגורשת ממני מעכשיו כו' מעכשיו ממש קאמר הא ליתא דהלא מפורש בתשובות מהר"ם ומביאה במרדכי פרק מי שאחזו המתחלת ידגה לרוב ע"פ הארץ מר' פרץ דלר"ת אין חילוק בין מהיום למעכשיו אלא דבכל תנאי דאמר מעכשיו ולא תלאו במיתה מעכשיו ממש קאמר אבל תלאו במיתה אינו חל אלא שעה אחת לפני מיתתו ואם נתקרע קודם מיתתו אינה מגורשת לר"ת אפי' אמר מעכשיו ע"ש מבואר כך מדבריו ולכך למנהגינו דמגרשה בפי' בלי שום תנאי וכך עשה המסדר הזה וקרע הגט מיד לאחר נתינתו אין זה גט ע"ת כל עיקר ודבר זה עוד מעשה מוכיח לעין כל ונוכחת שהי' מגרשה בלי שום תנאי דאם הי' מגרשה ע"ת לא היו קורעים את הגט והלכך אפי' היה דעתו וכוונת לבו לגרשה ע"ת או אפי' אמר כך מקמי הכי דרוצה לגרשה ע"ת אתי מעשה דהתקשרות בחרם וקנס ומוציא מידי דיבור ומחשבה הראשונ' ומעשה דקריעת הגט נמי מפורסם ומודיע לבאי עולם שהגט ניתן בלי שום תנאי בעולם דאל"כ לא הי' קורעו המסדרו דלא כמו שהניח החכם תוכן המעשה שאמר המסדר להבעל אל תדאג אם תתן גט דהלא כשתעמוד תחזור להיות אשתך גם אעשה לך קישור כו' והוציא מזה שהמסדר אמר להבעל בלשון שמובן ממנו שיתן גט ע"ת אם ימות ונוסף ע"ז גם אעשה לך קישור שיהא לבך בטוח וסמוך שלא יעברו על הקישור כו' חלילה וחס להאמין על שום בר אוריין שיטעה טעות כזה לומר לבעל בלשון שמובן ממנו תנאי ואח"כ יקרע גט מיד לאחר נתינתו ליד האשה דאם הי' לשם דין תנאי לא הי' מקרעו ואין לומר לדעת זה החכם שמה שמקרעין את הגט היינו לפי דקיימ"ל כהרמב"ם שכתב רפ"ח דהל' גירושין וכ"כ הטור ריש סי' קמ"ג דבאומר מעכשיו אפי' אבד או נשרף אפי' מת הבעל קודם שיתקיים ה"ז מקיימת התנאי אחר מותו וכבר היא מגורשת משהגיע הגט לידה כו' והכי משמע מדברי המרדכי דלהרמב"ם אף בגט ש"מ דמגרש ע"ת יכול לקרוע הגט מיד אחר נתינתו באומר מעכשיו משום דלכשימות מגורשת היתה למפרע משעה שנתן גט לידה וז"ל המרדכי פרק מי שאחזו מכאן הוצרך מור"ם שיהא גיטו של ש"מ קיים עד שעת מיתה כדאמרינין פ' מי שאחזו איכא בינייהו שנקרע הגט או שאבד ובמיימוני רפ"ח דה"ג כתב כל היכא דאמר מעכשיו או מהיום ה"ה מגורשת מיד משהגיע גט לידה ומשמע שם אפי' נשרף הגט קודם מיתת הבעל הא ליתא מכמה טעמי חדא דלמה לנו להקל כהרמב"ם בדוכתי דפליג עמי' ר"ת והסכים עמו הרשב"א והרא"ש והר"ן ושאר גאונים דגורסים נעשה כאומר בכף ועוד הלא מפורש דמהר"ם דהוא בתראה פסק כר"ת והי' מצריך בגט ש"מ שיהא קיים עד שעת מיתה ואנן נקום להקל לקרעו זה לא יעלה על הדעת ועוד נראה ברור ופשוט דהרמב"ם אינו חולק אפר"ת דלא אמר הרמב"ם דבמעכשיו מגורשת אפי' נשרף הגט אלא בדאמר מעכשיו ולא תלאו במיתה התם ודאי מעכשיו ממש קאמר אליבא דכ"ע דאל"כ מעכשיו למה לי אבל במעכשיו ותלאו במיתה איכא למימר דמודה לפר"ת דמעת שאני בעולם קאמר אליבא דר' יודא ור' יוסי וכדכתב מהר"ם להדיא לחלק במעכשיו ותלאו במיתה למעכשיו ולא תלאו במיתה והכי מוכחא מפסקי הטור דבסי' קמ"ג כתב על דברי הרמב"ם דיפה חילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם דאלמא דפסק כהרמב"ם דבמעכשיו חל הגט משעת נתינתו ליד האשה והוי מגורשת אפי' נשרף כו' ובסי' קמ"ח כתב דבש"מ שאמר מעכשיו אם מתי קיימ"ל כר' יוסי דמספקא לן אם חל הגט מיד או אינו חל אלא סמוך למיתה: וכדי שלא יהיו פסקיו סותרין זה את זה צריך לומר דמחלק בין מעכשיו ותלאו במיתה ולמעכשיו ולא תלאו במיתה דבלא תלאו במיתה פסק כדברי הרמב"ם דמגורש' מיד משעת נתינתו ליד האשה אבל בתלאו במיתה דבקושי קא מגרשה ואיכא למימר דאינו חל אלא סמוך למיתה פסק לחומרא כר' יוסי דאמר ספק מגורשת היא ולכך הצריך מור"ם בגט ש"מ שיהיה קיים עד שעת מיתה. ומ"ש המרדכי על דברי מהר"ם ובמיימוני רפ"ח דה"ג כתב כו' אינו לומר דהמיימוני חולק לשם בפירוש אמהר"ם שהיה מצריך בגט ש"מ שיהא הגט קיים עד שעת מיתה דהלא הרמב"ם ברפ"ח לא הזכיר ש"מ בדבריו אלא בא להורות שבמיימוני כתב דבמעכשיו מגורשת מיד אפי' נקרע או נשרף וכגון שאינו ש"מ ואיך שיהי' דעת המרדכי מ"מ הדברים שכתבנו ברורים ופשוטים הם דאין הרמב"ם חולק אפר"ת ומעתה ממה שנמשך שהמסדר קרעו לגט אחר נתינתו דפשיטא שהי' מצריך להבעל שיגרש את אשתו בפירוש בלי שום תנאי אלא גט גמור מעכשיו ולכך קרעו לפי שאין צריך שיהי' קיים עד שעת מיתה דאף כשיעמוד היא מגורשת ממנו אלא היא עומדת לנישואין שניי' בחרם ובקנס ע"פ תקנתו דר"י מפרי"ז אבל לא הי' שם דין גט ע"ת כל עיקר כמו שעלה על דעת החכם:
6
ז׳שביעית במה שבא החכם לקיים העירעור שהקישור נעשה בערמה ובהטעאה לפי שלא התקשרו בחרם הקהלות כו' וגם הקנס משני אלפים זהובים נעשה בערמה שהלא התנו שהכתובה עם התוספת תשאר בתקפה ולא תהא נמחלת באופן שאם תחזור היא בו והוא ירצה לתבעה בב' אלפים תתבענו היא בארבעת אלפים ושש מאות. נראה לפענ"ד דגם אלה הערעורים אין בהם ממש כי מה שנוגע בענין החרם נאמן עלינו המסדר שבפירוש קבלו האיש והאשה על עצמם בחרם חמור שישאו זה את זה כשיעמוד מחליו וקבלת' זו הייתה בשעת ק"ס בשני עדים כשרים וא"כ לפי זה אפי' לא היה לשם שום התקשרות בקנס היה מספיק קבלת החרם שבחר' בלבד סמוך ובטוח לבו שישאו זה את זה וכך מפורש בתקנת ר"י מפרי"ז שחרם בלבד או משכנו' מספיק ואעפ"י שלא אמרו בפ' בחרם הקהלות אין בזה חשש דאין ספק דר"י מפרי"ז כתב כן לפי דורו שהי' מתקנין הקהלות ביניהם שכל מי שיהי' מוחרם ומנודה לעירו יחרימו אותו בכל הקהלות שהם משותפים בתקנתם ופשיטא דבאותן הקהלות שלא נתפשטה תקנה זו ביניהם מספיק כשיקבלו עליהם בחרם חמור שישאו זה את זה דמשמעות קבלה זו היא שאם יעבור איזה צד יחרימו אותו בעירו אלא שהר"י מפרי"ז הי' מתקן על צד היותר חזק לפי דורו שהיית' תקנה זו בקהלות. גם ע"ד ההטעאה בקנס אינני מבין אמאי קורא אותו הטעאה הלא יודע הבעל שהוא חייב לשלם כתובתה שהיא נדונייתא שהביאה מבית אביה לרשותו ואם מפני התוס' שכתב לה הלא התוס' איננו כי אם ט"ו מאות והקנס ב' אלפים וא"כ יעלה סך הקנס חמש מאות יתר על התוס' ועוד אני אומר לרווחא דמילתא באין ספק שלא הי' כוונת ההתקשרות על שניהם יחד חרם וגם קנס כי למה יתן העובר קנס אם יהי' בחרם על כל פנים אלא חרם או קנס הברירה ביד צד המקיים שיהי' צד העובר בחרם כל ימיו או אם ירצה יתחייב ליתן קנס אבל לא יהי' שוב בחרם ועיקר הקישור הוא החרם שהרי אם יתרצה צד המקיים בקבלת הקנס וצד העובר לא יתן הקנס יכופו אותו בהכר"ז חרם א"כ עיקר הסמך הוא על החרם ובו התקשרו ובחרם ודאי לא היתה צד ערמה והטעאה בעולם כמו שאמרנו ומלבד זה לפי האמת גם בקנס אין שם ערמה והטעאה מאחר שלא העלימו מן הבעל דבר שמכחו ומצדו הטעאה כי הלא הציעו לפניו תוכן ההתקשרות באיזה צד יהי' בטוח שתחזור להיות אשתו והוא בקבלת חרם ובקנס ב' אלפים והכתובה עם התוס' תהי' בתקפה וסבר וקיבל ההתקשרות זה לקישור חזק ואמיץ וכן הי' האמת דבטוח הי' שלא תהי' האשה בחרם כל ימיה ואין כאן צד הטעאה ולכן מ"ש החכם שהטעאה זו בכלל גט מוטעה דפסול כדאית' פ' מ"ח אינו אמת דהלא נ"ד לית בה הטעאה מאחר שהציעו לפני הבעל תוכן ההתקש' ויודע הי' הבעל לכמה עולה סך הקנס יתר על התוס' והוא חמש מאות בלבד וגם הי' בטוח שלא תהי' האשה בחרם כל ימיה כשירצה ולא הקנס ממנה כדאמרן ואף לפי דבריו נראה ברור דאין הנידון דומה לראיה דההיא דגט מוטעה דפסול אינו אלא כשא"ל בשליחות האשה תן לה גט ע"מ שתתן לך מאתים זוז ולא נתנה לו התם הוי הטעאה אבל אם א"ל בלא שליחות האשה תן לה גט ע"מ שאני אתן לך מאתים זוז ולא נתנו לו אין זה גט מוטעה שהרי כשנתן הגט ליד אשה לא הי' מתנה שום תנאי עמה והכי משמע מלשון הברייתא חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול איזהו חליצה מוטעת שאומר לך חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז וכוותי' גבי גט אי לא קא יהיב לי' פסול שהרי שלוחי האשה הי' מתנין עמו וכיון שלא נתקיים התנאי לא נתקיים המעשה אבל איש אחר דמתנה עם הבעל ומבטיחו לתת לו מאתים זוז ע"מ שיגרש לאשתו ואח"כ נתן הגט סתם ליד האשה פשיטא דאין זה בכלל גט מוטעה דכל דיני התנאים בין בתנאים שתולה באשה בין בתנאים שמתנה על עצמו בין תנאי דלכשתצא חמה מנרתיקה הני תנאי כולהו קא מתנה הבעל עם האשה או שלוחיה וא"כ בנ"ד לפי הנחתו של החכם שההטעאה בקישור הלז לא הי' מן האשה אלא מן המסדר עצמו שהטעהו וא"ל שיהי' בטוח בקישור זה אבל הגט נתן ליד האשה בלי שום תנאי ולא הטעתה אותו האשה כל עיקר פשיטא דאין כח במה שהטעהו המסדר להבטיחו על משענת קנה רצוץ לבטל הגט שנתן ליד האשה מאחר שאשה עצמה או שלוחיה לא הטעהו כל זה כתבנו לרווחא דמילתא ע"פ דרכו של החכם אבל לפי האמת עקרן של דברים הללו אין אלא לעז שיוציאו על המסדר שחלילה וחס יטעה את הבעל בהתקשרותו להוציא אשתו מתחתיו במרמ' ובהטעאה דברים כאלו לא יאמינו על שום בר אוריין ק"ו על ת"ח גדול בדורו ועל זה וכיוצא בזה החרים ר"ת וכל הגדולים בדורו אני הק' והצעיר יואל סירקש:
7