תשובות בית חדש, הישנות קי״אTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 111
א׳על הבהמה שרבע אותה ישראל או גוי מה דינה בזמן הזה:
1
ב׳תשובה הא דכתיב ואת הבהמה תהרוגו דרז"ל בפ' ד' מיתות נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן במסית כי הרג תהרגנו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. ומפני זה שנינו ריש פ"א דסנהדרין הרובע והנרבע בכ"ג שנאמר והרגתם את האשה ואת הבהמה תהרוגו ופירש"י שור שרבע אשה ובהמה שנרבעת לאיש נידונין הבהמה לסקל בכ"ג כאדם הרובע דאתקש להדדי ב"פ וא"כ אפילו איכא ב' עדים על הרביעה אין הבהמה נהרגת דאינה נהרגת אלא על ידי עדים וסנהדרין והאידנא דליכא סנהדרין ומשמע דמותר אפילו באכילה דב"פ ה' דתמורה תנן כל האסורין לגבי מזבח אוסרין בכל שהן הרובע והנרבע כו' וסוף המשנה וזה מותר באכילה אלמא דכל שאסור לגבוה ומותר להדיוט אפילו באכילה הוא מותר ואעפ"י שמפרש שם דהיינו ברובע ונרבע ע"פ עד אחד או ע"פ ב' עדים. אבל בב' עדים אסור אפילו באכילה היינו משום דאמרינן התם בזמן שסנהדרין היה נוהג דבהמה נהרגת ע"פ ב' עדים. אבל בזמן הזה אפילו בב' עדים דינו כע"פ עד אחד או ע"פ בעלי' דאינה נהרגת וראיה משור שהוא יוצא לסקל והקדישו בעליו אינו מקודשת שחטו בשרו אסור ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש ואם שחטו בשרו מותר והתם בב' עדים נמי איירי וא"ה כיון שלא נגמר דינו בשרו מותר:
2
ג׳א"כ ה"ה לדידן דא"א לגמור דינו מותר לשחטו אפילו לכתחילה והא דתנן ואם שחטו מותר דווקא דיעבד היינו משום דלכתחילה ודאי אין לשחטו להצילו מדין סקילה מאחר שאפשר לגמור דינו אבל היכי שאי אפשר לגמור דינו מותר לשחטו אפילו לכתחילה דכל היכי שאי אפשר כדיעבד דיינינן לי' כמו שפי' ר"י בפ' כל שעה אההיא דקדר' של פסח ישברו וכמ"ש מהרא"י בכתבו בסי' ק"ן ומהרי"ל סי' קפ"ב לענין חליצה ואין לפרש דאף בזמן הזה אם יש ב' עדים על הרביעה נהרגת הבהמה מהא דתנן בפ' ד' מיתות אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שפלוני נסקל על ידה ולפי טעמי' הללו אין לחלק בין בזמן שהיו סנהדרין נוהג לבזמן הזה דסוף סוף איכא תקלה וקלון ואינו דומה לשור הנסקל דליכא לא הא ולא הא ומפני זה מוקמינן נמי לההיא דתמורה דאסור לגבוה ומותר להדיוט דווקא ע"פ עד אחד או ע"פ בעלים דליכא למימר ביה לא טעמא דתקלה ולא טעמא דקלון שהרי אין הענין נתברר בבירור על ידי עדים. אבל היכי דאיכא ב' עדים אע"פי שאינו נסקלת כיון דליכא סנהדרין מ"מ איכא תקלה וקלון ואסור לקיימה בחיים ואפשר שאסור בהנאה לישראל אפי' אינה נסקלת וכן משמע מלישנא דתלמודא בפ' ארבע מיתות שאמר אלא מעתה גוי המשתחוה לבהמתו תתסר ותקטלה ופירש"י תתסר הבהמה לישראל בהנאה ונקטול לבהמה אלמא דבהמה אסור בהנאה לישראל אפילו אינה נסקלת ומשום הכי פריך תתסר ותו פריך דנקטלה נמי וא"כ ה"ה ברביעה איכא למימר הכי לאו מילתא היא דודאי אפילו איכא ב' עדים ליכא תקלה ולא קלון דאין הדבר נתברר אלא ע"י שהעידו בב"ד והאידנא דליכא ב"ד מומחין והוה ליה כמעיד חוץ לב"ד כדאמרינין שאין העדאה בבבל משום דבעינן העדאה בב"ד כמ"ש הרמב"ן בספר מלחמות והביאו הרא"ש פ"ק ואע"פ שהרמב"ם בפ"ה דסנהדרין פסק דאפי' הודה בפני ג' ההודאה חשובה כלפני ב"ד היינו דווקא לענין שלא יוכל לחזור ולטעון אבל לענין שיהא כמודה בקנס ויפטר ממנו בהא ודאי צריך שתהי' ההודאה לפני אלהים כדכתיב בפרשה ומק"ו לענין שתהי' הבהמה נהרגת דפשיטא דבעינן מומחין משום דחס רחמנא עלייהו כדאי' התם בסוגי' לא הוי העדתם בזמן הזה כלפני ב"ד וליכא תקלה ולא קלון ומהא דקאמר תלמוד' תתסר ותיקטלא ליכא ראיי' גמורה דאיכא למימר דהתם איירי בזמן דאיכא ב"ד מומחין ואפי' איירי בדליכא ב"ד מומחין איכא למימר דהא דקאמר תיתסר היינו דווקא בע"ז שאסור בהנאה אפילו אינה נקטלת משא"כ הרביעה שאינה אסורה בהנאה כלל כשאינה נקטלת. אבל אם הרביעה גוי בזה נראה דאף בזמן הזה אסורה הבהמה בהנאה ונהרגה שהרי בפ' ד' מיתות אמרינן בעי מיניה מרב ששת גוי הבא על הבהמה מהו תקלה וקלון בעינן והכא תקלה איכא וקלון ליכא או דלמא תקלה אע"פי שאין קלון אמר רב ששת תניתוהו מה אלו שאין אוכלין ואין שותין ואין מריחי' אמרה תורה השחת ושרוף וכו' הואיל ובא לאדם תקלה על ידן המתעה את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה על אחת כמה וכמה הנה מבואר שרב ששת סובר דגוי הבא על הבהמה נהרגת וליכא דפליג עליו ואדרבא אביי ורבא כולהו אתי לשנויי מלתא דרב ששת כמו שפירשו התוס' ואפי' לחד פירושו דרש"י שפי' דאביי חולק אדרב ששת מ"מ הילכת' כרב ששת דרבא ס"ל כוותי' ובכולא תלמוד' הילכתא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם והכא איכא דרב ששת נמי ס"ל כוותי' דרבא ותו דמלישנא דרב ששת דאמר תניתוהו משמע דברייתא אשכח הכי כוותיה והיאך יחלוק אביי עלה הילכך ודאי קי"ל כרב ששת ואע"ג דבתר הכי בסוגי' רוצה סתם התלמוד לפשוט ממתניתן כוותי' דרב ששת ודחי' לה היינו לומר דממתניתן ליכא למשמע מיניה מידי:
3
ד׳אבל מ"מ פשיטות דרב ששת לא אידחי לה כלל וממילא ק"ל כרב ששת ובודאי דלענין גוי הבא על הבהמה אין לחלק כלל בין בזמן דאיכא סנהדרין לבזמן הזה שהרי המקרא שאמר ואת הבהמה תהרוגו להקיש דבעינן כ"ג היינו דווקא בישראל אבל בגוי בכל מקום שנהרג נהרג אפילו בעד אחר ובדיין אחד בלא התראה ואפילו ע"פ קרובים כדאי' בפ' ד' מיתות אמר ר"ג אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה וכן פסק הרמב"ם בסוף פרק תשעה דה' מלכים ומלחמה א"כ כ"ש לבהמה שנהרגת אפילו ע"פ עד אחד ואין צריך סנהדרין והא דקאמר בסוגי' שזכרנו והרי אילנות דאין קלון ומריבה ואמרה תורה השחת שרוף וכלה ומשני בבעלי חיים אמרינן דחס רחמנה עלייהו ופירש"י דהא חס רחמנא שצריך להם ב"ד של כ"ג והעדאת עדים עכ"ל למימר דאף בגוי הבא על הבהמה אמרינן דחס רחמנא דהא ודאי אינו אלא ה"ק מאחר דחס רחמנא עלה גבי ישראל הלכך אין לדמות נעבד דבהמה לנעבד דאילן ולא לנרבע דבהמה בין לגוי ובין לישראל וע"ש אכן הרמב"ם בפרק ט' מה' מלכים פסק דאינה נהרגת וזה לשונו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהרוג בהמה אלא ישראל ולא ידעתי טעמו שפסק דלא כרב ששת דהא ליכא דפליג עליה ואפשר שסובר כפי' ראשון של רש"י שאביי חולק על רב ששת גם סובר שמסתם התלמוד שפי' המשנה דלא כרב ששת ודחי לה הפשיטות נראה שסובר דלא כרב ששת גם סתם המשנה משמע לפי פשוטו דבעינן תקלה וקלון ופסק הלכה כסתם משנה כי כן דרכו בהרבה מקומות אכן לא נתקרר' רוחי באלה ואולי גרסא אחרת היתה לו בסוגיא ואינני כדאי לחלוק על פסק הרמב"ם מ"מ נראה אפי' יהיה הדין עם הרב משום הרחק מן הכיעור ומן הדומה ראוי שלא לקיים בחיים אלא ימכרנו לעובדי כוכבים ומזלות לאוכלו והדמים מותרים בהנאה לפי דעת הרב נאום הקטן יואל:
4
ה׳שוב מצאתי בספר חסידי' בסי' תת"לב שכתב שלא יאכלנו ישראל דמאחר שהעובדי כוכבים ומזלות אינן אוכלין אותה איכא חילול השם אם יאכלנו ישראל והיינו כשהוא מפורסי' שרבעה העובדי כוכבים ומזלות אבל באינו מפורסי' לית לן בה אבל למאי שכתבתי למעלה אף באינו מפורסם ראוי שלא לאכלו וק"ל:
5