תשובות בית חדש, הישנות ל״אTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 31
א׳ראובן תובע את שמעון שנעשה לו ערב בעד הגוי שקנה ממנו סחורה סך כך וכך לפרוע בזמן פלוני והגוי ברח ושמעון טוען שמתחלה התרה בישראל שלא יקבלנו לערב כי לא יאמר שיהיה ערב אלא לפני הגוי וא"כ לא נעשיתי אלא ערב כזבן והביא ראובן עד אחד שהיה במעמד כשמכר ראובן הסחורה לגוי ותקע שמעון את כפו לראובן שנעשה ערב בעד הגוי והדיינים פסקו שישבע שמעון שהגיד מתחלה לראובן שלא יהא נעשה אלא ערב כזבן:
1
ב׳תשובה הדיינים טעו אבל לא מטעמך כי חשבת שנ"ד דומה לתשובת רש"י וליתא כי מעשה דרש"י לא היה אלא בישראל שהיה בידו כבר משכון מגוי ומסתמא היתה הלוואה בריבית וכל כוונת הגוי להפקיע את הכל ולפיכך חשיב כמציל מידם כדכתב האשיר"י פ"ק דע"ז והוא מדברי התו' לשם והלכך כשהודה המלוה לגוי לקבל ממנו ערב שוב לא יכול להשמט מן הגוי ולומר שאינו רוצה לקבל זה הערב כיון שהכל יודעים שראוי והגון היא לקבלו בערב ואם היה חוזר בו היה הגוי מפקיע ממנו כל החוב קרן וריבית אבל הישראל שבקש ממנו הגוי שיהא ערב בעדו פשיטא שהיה יכול להשמיט ממנו שלא יכניס עצמו בערבות לכתחילה וכיון שלא נשמט ממנו ונכנס בערבות בפני הגוי חשיב כאלו הרביץ את הארי על ישראל המלוה שהיה מוכרח על ידו לחזור לו המשכן לגוי ע"י ערבות שלו בפני הגוי והלכך חייב לשלם מדינא דגרמי ומה שהתרה בו אינו כלום מאחר שהיה יכול לישמט מן הערבות ולא נשמט איהו הוא דאפסיד אנפשיה אבל בגוי שרוצה ללות לכתחלה מישראל שהיה אפשר למלוה לדחותו ולהשמיט ממנו אפילו הודה מתחלה להלוות ע"י ערב ישראל יכול אח"כ לחזור בו מכמה דחיות ואמתלאות מקובלות אעפ"י שגם הערב היה יכול להשמיט ממנו מ"מ כיון שהתרה בו תחלה שלא יקבלנו לערב לא ה"ל להלוות לגוי לכתחלה כיון שגם הוא יכול להשמט ממנו ולא נשמט א"כ המלוה גופי' הוא שהרביץ הארי על עצמו ואיהו הוא דאפסיד אנפשי' ואף רש"י מודה בזה דפטר הערב וכך מבואר בדברי בעל התרומות וא"כ בנ"ד נמי היה פטור שמעון אם אמר תחלה לראובן שלא יהא נעשה ערב כי אם למראה הגוי בעיני הגוי כיון דראובן יוכל להשמיט שלא למכור לגוי בהקפה מכמה טצדיקי ואמתלאות וא"כ מצד זה ליכא טעות אבל טעות הדיינים כיון שעד אחד מעיד שהי' שמעון נעשה ערב בצד הגוי בשעת גמר המקח ונתינתו לגוי ושמעון הודה לדבריו אלא שטוען שמתחיל' נעשה ערב כזבן ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ואבוהון דכולהו נסכא דר' אבא בפ' חזקת הבתי' ופרק כל הנשבעין:
2
ג׳מיהו במה שטען שמעון עוד שמא הגוי פרע לראובן בזמן שקבע לו בזה צריך להתיישב ונראה דיש לחלק בזה בין היכא שעשה ערב בסתם להיכא שנעשה ערב קבלן דאם הוא ערב סתם שפיר יכול לטעון ולומר שמא פרעו כיון שהוא לאחר זמנו אבל בקבלן אינו טענה כל עיקר וזה מתבאר ממ"ש הרמב"ם בפ' כ"ו ממלוה כשהלוה במדינת הים והיא מלוה על פה אינו נפרע מהערב דחיישינן שמא פרעו אא"כ הוא תוך זמן וע"פ הביאור שכתב הרב המגיד לשם ואני רואה דדברי' אלו אינן אלא בערב סתם וטעמא דמלתא דבערב סתם הוה ליה כאומר איני יודע אם אני חייב לך שהרי אין שום חיוב חל על הערב אא"כ כשלא פרע הלוה וכיון דאיכא למימר שמא פרע הלוה ה"ל כאומר איני יודע אם אני חייב לך אבל בקבלן וודאי נפרע ממנו דה"ל כאומר איני יודע אם פרעתיך דכיון שהוא קבלן הרי החיוב חל עליה בראשונה ואינו נפטר מחיובו אא"כ בידוע שפרע הלוה וכיון שאינו ידוע אם פרע הלוה הוי ליה כאומר איני יודע אם פרעתיך והלכך חייב לשלם זה נראה לפע"ד בטעם דין זה ולפי זה בנ"ד אעפ"י שנעשה ערב סתם כמו שבא בשאלה מכל מקום אם כך הוא בדיניהם גם בדורותינו זה דעובדי כוכבים ומזלות בתר ערבא אזיל ויכול לדחותו אצל הערב ישראל וכדאיתא בפרק איזהו נשך א"כ דין קבלן יש לו ואינו יכול לטעון שמא פרעך העובדי כוכבים ומזלות דה"ל כאומר איני יודע אם פרעתיך אבל אם גם בדיניהם תובעים את הלוה תחלה דין ערב יש לו והוה ליה כאומר איני יודע אם אני חייב לך דשמא פרעך העובדי כוכבים ומזלות שהרי היית יכול לתובעו לעובדי כוכבים ומזלות ולא יכול עובדי כוכבים ומזלות לדחותך אצל הערב ופטור הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן והצעיר יואל:
3