תשובות בית חדש, הישנות ל״בTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 32
א׳ממרמי שנוהגים עתה בדורותינו ליתן ולישא בהם אם יש רמז בתלמוד או בפסקי הגאונים להגבות בה בב"ד או אינו כי אם תקנה ומנהג בלבד כי בתשובות הרא"ש כלל ס"ה דין א' לא כתב אלא שהיו נוהגים בזמנו לתת ממרמי כזו ביד המתעסקים בשבילם כדי לכתוב עליו שטר אבל לא שיגבו לה בב"ד בנייר חלק ואף בכותב עליו שטר היו העולם נזהרין מזה:
1
ב׳תשובה לכאורה היה נראה לדמותו למ"ש הרמב"ן בתשובה סי' ע"ז ומביאו ב"י בח"מ סימן מ"ה סעיף ב' במחודשין גם מביאו בסימן ס"ח סעיף ט' במחודשין וזה לשונו על ההודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עובדי כוכבים ומזלות ולא ידע החותם לקרות מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר שכל הסומך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו וה"ט דשליש וגדולה מזו וכו' דלפ"ז גם הממרמי שהוא מוסר לחבירו הרי האמינו וגומר בדעתו להתחייב בכל מה שיכתוב למעלה מחתימתו ושוב אינו יכול לטעון לא נתתי חתימתי אלא ע"ד כך וכך ומשמע נמי דאפילו בנותן חתימתו לשמעון וחזר שמעון ונותנו ללוי בעד חובו דיכול לו לתבוע לראובן ולא יכול למימר לאו בעל דברים דידי את ואעפ"י דבתשובות הרשב"א ומביאו ב"י בסי' ס"ו (בש"ע ס"א בהג"ה) משמע דאפילו נכתב השטר מתחילה על שם הלוקח אפילו הכי לא נקנה אלא בכתיבה ובמסירה וא"כ בממרמי נמי כיון דמתחילה לא נשתעבד ראובן אלא לשמעון לא זכה בו לוי לתבוע לראובן אלא א"כ בכתיבה ומסירה הא ליתא דהא פשיטא דחותם שהיא ממרמי ה"ל כאלו כתב בו כל המוציאו יש לו רשות לתובעו דנקנה אפילו במסירה בלא כתיבה וכדפסק מהרא"י בת"ה סי' של"א ולא דמי להא דהרשב"א דהתם גוף הממון והשטרות הוא של שמעון והיה נכתב ע"ש לוי שהיה מתעסק בממונו של שמעון התם ודאי אעפ"י שהלוקח הוא לוי עצמו לא קנאה במסירה בלא כתיבה אבל הני ממרמי הוה להו כאלו אמר מתחלה כתוב לו ללוקח השטר דמודה הרשב"א בה דלא בעיני' כתיבה כדאיתא לשם בב"י אכן אם יטעון ראובן שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה וכו' או לחבריך נשתעבדי ובפקדון הוא בידך או ממני נפל ומצאתיו ולאו בעל דברים דידי את וכל כיוצא בזה ואפילו טוען פרעתי או אמנה היא או כתבתי ללות ולא לויתי היה נאמן במגו דשכחתי וכו' ולא דמי ל"ב וב"ש דכל מי שיש לו שטר על אחד מחזקינין ליה בשלו כדאיתא פרק גט פשוט ומביאו בח"מ בסי' מ"ט או לשטר שכתוב בו לויתי ממך דכל המוציאו גובה בו כדאיתא פ' גט פשוט ומביאו בח"מ סימן מ"ט דשאני התם דהשטר עשוי כתקונו משא"כ בממרמי דניירא בעלמא הוא וזה טען לא נתתי חתימתי לשום אדם אלא שכחתי וכו' עליה דשמעון להביא ראייה שחתם לשם חוב ותו דהלא הוי חתימה זוב כלל שטר העשוי להזדייף דיערים לכתוב חובות אחרים ושני החתומים למטה יהיו עדים ומיהו אם הם אחים אין לחוש לזה אי נמי כמו שרגילין לכותבים משמעות החוב מצד השני כנגד החתימות על סך פו' לזמן פלוני תו ליכא למיחש שייזייף לחובות אחרים. ויותר היה מתיקן שיפרש ויכתוב פ' החתום מע"ל זה חייב סך כך וכך לזמן פלוני אבל טענת שכחתי וכו' וודאי טענה מעליותא ואפילו טען פרעתי וכו' נאמן במגו דשכחתי ואע"ג דבשטר גמור בחתימת ידי עדים אינו נאמן לומר פרעתי במגו דשכחתי התם ודאי כיון דמוצאי' בב"ד שטר גמור לא מהימן לומר שכחתי וכו' כיון דלא שכיח כל עיקר טענה גרועה היא אבל בנייר הבא לפנינו והחתומה למטה ודאי טענה טובה דהא חזינין דחתם בסוף המגילה ונאמן לומר שכחתי וכו' ופרעתי במגו דשכחתי וכו' דהא פשיטא היא דהחתימה דבנייר חספא בעלמא הוא וכיוצא בזה כתבו התוספות בפ"ק דגיטין (דף ז') בד"ה מודה ר"א דבחתמו עדים תחלה ואח"כ יכתוב שטר ע"ג חתימתן אין כאן עדות כלל וע"ש וה"ה בשטר דכתיבת ידו לאו כלום הוא לפי הדין ואין חילוק בין תבעו בה בפני ב"ד כשהיה כתוב כנגד החתימה המשמעות כך וכך ובין לא היה כתוב שם שום דבר בכל גוונא אין גובין בה לפי הדין והלכך אין מקום לממרמי זו להגבות בה אלא ע"פ תקנת המנהיגים שקיימו וקבלו על עצמם להיות לה כל יפוי כח של כל שטרי חובות הנראה לפי ע"ד כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן יואל:
2