תשובות בית חדש, הישנות ל״גTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 33
א׳על מה שנהגו מקצת מלוים שלוקחים ממרמי מהלוה על סך הקרן ומתנים יחד בעל פה שנותן לו סך זה בתורת עיסקא לעשות לו ריוח כך וכך ומשלם לו שכר טרחא ואחר כך יהא הכל קרן ופירות באחריות המקבל וקובע לו זמן פרעון קרן ופירות לזמן פלוני ותנאי זה מתנים יחד לפעמים בינם לבין עצמם ולפעמים בפני עדים אבל הממרמי הוא נכתב בסתם משמעות הממרמי על סך פלו' לשלם לזמן פלו' ולפעמים כתוב משמעות הממרמי על סך פלוני קרן לשלם לזמן פלוני והיה ספק בעיניך אם יש באיזה צד מהצדדים הנ"ל איסור ריבית אם לאו:
1
ב׳תשובה מפשוטה של שמועה משמע דאין בשום צד מהצדדים הנזכרים שום איסור ריבית דהכי איתא פ' איזהו נשך (דף ס"ח) אמר רבא לית הלכתא כטרשא מחוזינא דזקפי ליה לרווחא אקרנא וכתבי ליה בשטרא מי יימר דהוה רווחא א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה מהימן להו א"ל תינח היכא דאיתא לדידיה אי שכיב ונפל שטרא קמיה יתמי מאי הוה כשגגה היוצא מלפני השליט ונח נפשיה דאמימר אלמא דוקא היכא דזקיף ליה לרווחא בהדי קרן התם איכא למימר שמא ימות והיורשים יגבו גם הריוח ואף ע"פ שהלוה יהא צווח ככרוכיא דלא הוה ביה ריווח לא משגחינין בי' כיון שאין הריוח מפורש בשטר וכך מבואר להדיא מפי' רש"י שכתב וזה לשונו וכי אתו לקמי' ואמר לי' לא הוה רווחא מהימן להו תינח היכא דאיתא לדידיה אם יהא אביך קיים לזמן הפרעון שהוא חסיד ומאמינו ומה אם ימות היורשים יגבו הכל עד כאן לשונו אלמא דלא חיישינין אלא בזקף ליה לרווחא בהדי קרנא דהיורשים יגבו הכל גם הריוח ומי יימר דהוה רווחא אבל היכא דהשטר לא נכתב אלא על הקרן בלבד לא חיישינן שמא ימות ויגבה שלא כדין דדלמה יהיה הפסד גם בקרן מתחלת העסק דלהא לא חיישינן מן הסתם אם היה הפסד בקרן היה זה מפרסם הלוה מיד וכיון שלא נשמע ולא נודע שהיה הפסד בקרן מסתמא לא היה הפסד והכי משמע מפיסקי הרי"ף שכתב לית הלכתא כשטרי מחוזנאי דזקפי להו לרווחא אקרנא וכתבו ליה בשטרא מי יימר דהוה רווחא ולא הביא ההיא דמר בר אמימר לרב אשי משמע להדיא דלא קאסרינין אלא היכא דזקפא להו רווחא אקרנא וכתבו ליה בשטרא אבל כשלא נכתב השטר רק על הקרן אין כאן איסור ריבית כשהלוה מקיים תנאו ונותן לו הריוח עמו ואפילו אם אינו רוצה ליתן הריוח כייפינין ליה לקיים תנאו אי מודה דהיה בעסק זה ריוח כמו שהתנה או ישבע שלא היה בו ריוח וכאשר הוא מנהג בתנאים הללו בנותן ומקבל והכי משמע להדיא ממה שפי' נ"י דלא חיישינן אלא לשמא ימות ויגבה גם הריוח שזקף עם הקרן ע"ש:
2
ג׳אכן מלשון הרמב"ם משמע להדיא דאסור שהרי כתב פ"ה ממלוה וז"ל המשתתף עם חבירו במעות או בקרקע או הנותן לו עסק לא יצרף השכר עם הקרן שמא לא יהיה שם שכר ונמצאו באין לידי ריבית וכן לא יתן לו מעות בתורת עסק או שותפות ויכתוב אותן מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו הריבית עכ"ל הנה תחלה כתוב לאסור לזקוף הריוח עם הקרן מטעם שמא לא יהיה שם שכר וכדאמר בגמרא מי יימר דהוה רווחא וסבירא ליה דאפילו במתנה עמו כך בעל פה ולא כתב בשטרו נמי אסור דמשעת שיתוף שמתנה עמו כך קעבר על לא תשימון עליו נשך דשומא מלתא הוא דמשעת שומא קעבר על לא תשימון ולפיכך לא הזכיר הרמב"ם כאן כתיבות השטר אלא סתם כתב המשתתף כו' לא יצרף השכר עם הקרן כו' ולפי ע"ד נראה דהיה גורס בגמרא לית הלכתא כטרשאי מחוזנאי וכך היא הגירסא בספרי האלפסי והאשר"י שבידינו היום ולפיכך כתב הרמב"ם המשתתף עם חבירו במעות או בקרקע או הנותן לו עסק דכל אלה נקראים בשם טרשאי וס"ל להרמב"ם דאף ע"ג דמסיק וכתבי ליה שטרא לאו דווקא דאפילו לא כתבו נמי אסור כדאמר מעיקרא כטרשאי מחוזנאי דמשמע כל שהוא טרשא אסור ואף עפ"י דהרב המגיד כתב וזה לשונו המשתתף עם חבירו במעות וכו' שם לית הלכתא כשטרי מחוזנאי וכו' עד והיו כותבין הכל עם הקרן כו' הוא זה לשונו נמשך אחר גירסת רש"י ופירושו ואולי שכך היה גורס באלפסי וכמו שמבואר להדיא מפי' נ"י אבל נראה עיקר כדפרי' ואח"כ כתב הרמב"ם וכן לא יתן לו מעות וכו' ויכתוב אותן מלוה שמא ימות וכו' כאן בא לאסור אפילו דלא כתב בשטר כי אם הקרן בלבד דלית ביה משום לא תשימון כיון דלא זקוף הריוח עם הקרן ואפי' הכי אסור שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו הריבית ורצונו לומר דחיישינין שמא יהיה הפסד גם בקרן בתחילת העסק וכיון שנמצא השטר ביד היורש ויגבה בו הקרן משלם נמצא גובה בו את הריבית דכיון דעל ידי השטר בטוחין הן היורשים בקרן לאחר מותו ה"ל קרוב לשכר ורחוק להפסד ונראה דדעת הרמב"ם שפסק כך הוה משום דקשיא ליה בהא דקאמר מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי אתי לקמיה מהימן להו דמאי תשובה היא זו הא וודאי דלאו ברשיעא קא עסיק רבא דאכלו ריבתא דאורייתא כשהמקבל לא הוה ליה רווחא ואם הוא חושד אותו שהיה לו ריוח הלא אינו חייב אלא שבועה שלא ה"ל ריוח אלא דהכי קאמר רבא דלית הלכתא הכי לזקוף הריוח עם הקרן מחששא דבני אדם שאינן מהוגנים שיכופו למקבל לשלם כל הסך המפורש בשטר הריוח כיון שאין מפורש בו שהיה נעשה בו בתורת עסק וכיון שכן א"כ מאי טעמא דמר בר אמימר שהשיב עליו ולפיכך פירוש הרב דמאי דקאמר אבא עביד הכי לא שזקף הקרן עם הריבית דזהו פשיטא דאסור דמשעת שימה קעברי על לא תשימון אלא רצונו לומר דעביד שטרא בסתמא על הקרן וכי אתו לקמיה מהימן להו על מה שהיו אומרים לו דבזה ליכא משום לא תשימון ולא משום צד לקיחת ריבית וקאמר ליה רבא דמכל מקום אסור משום שמא ימות ואית ביה משום קרוב לשכר ורחוק להפסד וכך נראה לדעת האשר"י שהוסיף על פסקי הרי"ף והביא הך דמר בר אמימר דקא"ל לרב אשי ודקמהרד ליה רב אשי וכך מפורש בתשובת הרא"ש ואינה בדפוסים הישינים כי אם בדפוס ווינציא שנת השס"ז והתשובה היא בכלל פ"ט ומתחלת יפה כוונתם וכו' וז"ל וכל הריוח שהרויח אח"כ הוא ריבית דרבנן כיון שלא נכתב בשטר שנתנו המעות לעיסקא אלא שט"ח גמור והוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דיהוד' בטוח במעותיו כיון שהשטר בידו ואפילו התנה בעל פה שיחלוקו הריוח וההפסד מ"מ כיון שלא נכתב בשטר שהתנו התנאי ויוכל יהודה לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסיד כולו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרו אזלינין ולא בתר דברים שבעל פה כדאמר פא"נ אמר רבא לית הלכתא כטרשא פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי דזקפי רווחא אקרנא וכתבו בשטרא דמי יימר דהוה רווחא אמר ליה מר בר אמימר אנא עביד הכי וכי אתא לקמיה וא"ל לא הוה רווחא מהימן להו א"ל תינח כל זמן דאיתי' בחיים אי שכיב ונפל שטרא קמיה יתמי מאי אעפ"י שהסוחרים היו מכירים בעניינו וכשהי' אומרים לו שלא היה ריוח כל כך היה מאמין להם או היה מתנה עמהם בע"פ כי דבר ברור היה שלא נטל מהם יותר ממה שהרויחו א"ה הי' אסור כיון שאין התנאי שבע"פ מועיל אחר מותו דבתר שטרא אזלינין וה"נ כיון שיוכל לגבות כל החוב בשטרו אף עפ"י שהתנה בע"פ לחלוק ההפסד בתר שטרו אזלינין דאסור לחלוק בריוח אבל ריבית דרבנן הוי כו' עכ"ל ועוד כתב בכלל הנזכר דין ט' וז"ל ועוד אני אומר שע"י השטר הכל מתברר אם השטר שיש לראובן על יעקב ושמעון בנו שטר עיסקא הרי העסק מבורר בשטר ואין שמעון יכול לומר שאינו יודע בשיתוף שהיה לאביו עמו ואם השטר הוא ש"ח ואין מפורש בו עיסקא אין ראובן יכול ליטול כלום מן הריוח כי ריבית הוא כאשר ביארתי בתשובה ראשונה עכ"ל והיא התשובה המתחלת יפה כוונתם כו':
3
ד׳אלא דעדיין צריכין אנו למודעי לירד לעומק דעת הטור שהעתיק בח"מ (סי' קע"ו סעיף י"ח) הך תשובות הרא"ש הנזכרת בדין ט' דסיים בה ועוד אני אומר וכו' והעתיק תחלת התשובה דמשמע מיניה דפוסק הרא"ש דאפילו אם השטר הוא ש"ח ואין מפורש בו עיסקא אפי' הכי כיון שיש לנו הוכחות דהתנה עם השותף שהוא נתן בידו סך פלו' בתורת עיסקא כך וכך חייב לשלם השותף אף הריוח וזה הפך מ"ש הרא"ש בסוף ועוד אני אומר כו' והרב ב"י התעורר על זה בספרו שכתב וז"ל עוד שאלה לא"א הרא"ש כלל פ"ט סי' עשירי וסיים שם בתשובה הנזכר ועוד אני אומר וכו' ולא כתב שום דבר ליישב דעת הטור מפני מה השליך מנגד סוף התשובה דאוסר משום ריבית ותפס תחילת התשובה דמחייבו לשלם אף הריוח ואין בו משום איסור ריבית. ועוד יש לתמוה הפלא ופלא דקשיין דברי הטור הללו בשם תשובות הרא"ש דמחייבו לשלם אף הריוח אמה שפסק הוא ביורה דעה בסתם בסי' (קע"ז) לאיסור שהרי כתב לשם וז"ל וכן לא יכתוב עליו שט"ח דכיון שאינו מפורש בשטר שהוא עיסקא א"כ ה"ל הכל מלוה וקרוב לשכר ורחוק להפסד אפילו התנו ביניהם ע"פ שיחלוקו הריוח ביניהם לא מהני דבתר שטרא אזלינין וה"ל כולי מלוה ואינו יכול ליקח ממנו שום ריוח עכ"ל והיינו ממש כהני תשובות הרא"ש שהבאתי דאוסר כשאין העיסקא מפורש בשטר וא"כ למה הביא תשובות הרא"ש בח"מ לחייבו לשלם גם הריוח ומה שנראה לפע"ד ליישב זה הוא דס"ל לרבינו הטור דדוקא בהתנו ביניהם בע"פ שלא בעדים אית ביה משום ריבית מטעמא דכתב הרא"ש דאין התנאי שבע"פ מועיל אחר מותו כו' אבל היכא דהתנאי היה בפני עדים אעפ"י דלא מפורש העסק והתנאי בשטר אפילו הכי כיון שמועיל התנאי אף אחר מותו דהא איכא עדים דידעי דנתן לו סך מעות פלוני בתורת עיסקא בתנאי כך וכך חזר דינו כאלו היה מפורש התנאי בשטר דעדים מפקי להו לקלא דתנאי ומעידין בפני ב"ד על תנאי כך וכך וחשוב כאלו מפורש העסק בשטר ולכך העתיק רבינו הטור בח"מ בתחלת תשובות הרא"ש דמיירי בדאיכא עדים דבפניהם מסרו לו סך פלוני בתנאי כך וכך ולכך חייב לשלם ואף הריוח דליכא הכא חששא דאי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי וס"ל לרבינו דמ"ש הרא"ש בסוף אותה תשובה ועוד אני אומר וכו' ומסיק דאם הוא סתם שט"ח שאין מפורש בו העסק דאית ביה משום ריבית האי ועוד אני אומר וכו' אינו חוזר על היכא דאיכא עדים אלא הכי קאמר ועוד אני אומר וכו' כלומר תחלה פסק היכי דאיכא עדים דידעי שנתן לו בתורת עיסקא בתנאי כך וכך דחייב המקבל לשלם כל הריוח ואח"כ כתב עוד ועוד אני אומר כו' כלומר עוד אני אומר אפילו היכא דליכא עדים דהכל מתברר ע"י השטר דאם מפורש בו עיסקא חייב לשלם גם הריוח אבל באין מפורש בו עיסקא אית בו משום ריבית והיינו דמסיק כי ריבית הוא כאשר ביארתי בתשובה הראשונה והיא התשובה המתחלת יפה כוונתם כו' דמדבר בה בש"ח שאין מפורש בו העסק אלא דהתנו בינו לבינו בע"פ כאשר הבאתי לשונו למעלה והיינו מה שפסק הטור בי"ד לאיסור וכתב הרא"ש באותה תשובה דמדבר בה בהתנה בעל פה שלא בעדי' והרב ב"י בי"ד הבין מלשון הרמב"ם שגם בדין הראשון הוה הטעם משום שמא ימות וכו' דלא כדעת הטור שכתב טעם שני בדין השני ועיין עליו ושרי ליה מאריה דאין ספק דבריו הראשון אית ביה משום ריבית אפילו ליכא שטרא ולית בי' חששא דשמא ימות וכו' א"ה משעת שימה עובר משום לא תשימון כיון דזקף ליה לרווחא אקרנא אבל בדין השני אין בו איסור אלא בשכתב ש"ח על הקרן לבד ואין מפורש בו עיסקא ואף הטור ס"ל בדין השני דטעמא דמלתא משום שמא ימות כו' הלכך אפילו הוא חסיד ומאמינו למקבל אסור דבתר שטרא אזלינין וכמו שכתב הרמב"ם והיינו דווקא בדלא התנו בפני עדים אלא בינו לבין עצמו:
4
ה׳ומעתה אחר התיישבו דברי המחברים על נכון בס"ד החבאר שאלותינו והוא דהממרמי שהיא נכתבת בסתם משמעות השט"ח ע"ס פלוני לשלם לזמן פלוני ולא התנה בפני עדים אלא בינו לבין עצמו אית ביה משום ריבית דרבנן ואין מחייבים אותו לשלם הריוח משום דאית ביה חששא דשמא ימות וכו' והוה קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל אם התנה בפני עדים א"נ לא התנה בפני עדים אלא שכתב בה משמעות השט"ח על סך פלו' קרן לשלם לזמן פלוני דמדכתב סך פלו' קרן מכלל דהתנה עמו שנותן לו סך פלו' בתורת עיסקא וחשיב כאלו היה מפורש בו שנתן לו בתורת עיסקא ומחייבים אותו לשלם גם הריוח ואף ע"ג דפירשי' דמדברי הרי"ף ורש"י ונ"י משמע דאין איסור כלל כשלא כתב בשטר כי אם על הקרן בלבדו לא שבקינין דברי הרמב"ם והרא"ש והטור המפורשים לאיסור מקמי משמעות דברי הרי"ף ורש"י ונ"י וכן פסק בש"ע בי"ד (סי' קע"ז) לאיסור אכן בדאיכא עדים אין כאן איסור וכדפרי' בראייות ברורות ואעפ"י שהשמיט בש"ע בח"מ זה הדין דמחייבו בדאיכא עדים זהו לפי שנמשך אחר סוף תשובות הרא"ש שכתוב ועוד אני אומר וכו' ועלה על דעתו דאף בדאיכא עדים נמי איכא משום ריבית להאי טעמא שכתוב בסוף לפ"ז יהיו הדברים סותרין זה את זה אבל למאי דפרישית ניחא דלא קשיא ולא סותרין דברי הטור אהדדי גם דברי הרא"ש התיישבו על נכון ותו לא מידי אנכי הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה על הלחץ ביום ו' ח"י תמוז שפ"ד לפ"ק פה קק"ק:
5