תשובות בית חדש, הישנות מ״הTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 45
א׳בדין ע"א היה נחוץ לדרכו וחתם שמו על חלק למטה ואח"כ כתב הסופר שטר למעלה מחתימת העד ואח"כ חתם עד השני:
1
ב׳תשובה אין לו דין שטר דשטר שחותמין עליו שני עדים במצות הלוה גזרת הכתוב הוא דכשר דכתיב ויקח את ספר המקנה כדאי' ספ"ק דקידושין ואע"ג דהמקרא מדבר בשטר מכר מכל מקום למדינין מיניה דה"ה למלוה ולוה וכן מבואר באשר"י פ' ג"פ שכתב וז"ל והר"ר יונה ז"ל כתב טעם אירושלמי דלא חשב כלום ע"א בכתב משום דקריני' בי' מפיהם ולא מפי כתבם אבל שטר שחותמין עליו ב' עדים במצות המוכר והלוה גלי בי' קרא דכשר דכתיב ואקח את הספר המקנה ע"כ והלכך בעיני' דלכתוב סופר תחלה ואח"כ יחתמו עדים וכדכתיב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים אבל העד שחתם על הנייר לית בי' מששא וכבר מבואר להדיא בתוס' פ"ק דגיטין דף ד' בד"ה מודה ר"א שתפסו בפשיטות דהיכא דחתמו העדים תחלה ואח"כ כתב השטר על גבי חתימתן ליכא עדות כלל וזהו דבר פשוט:
2
ג׳ומ"מ ליכא למימר כאן עשו עדים שליחתן דהא לאו מידי עביד שחתם על הנייר ואם יחזור אותו עד הראשון ויעיד עדותו בשטר מצטרף לעד השני ונעשה מלוה בשטר ולא דמי למ"ש הריב"ש בסי' רס"ד במוקדם שאם חתמו על השטר מוקדם בכוונה אפי' מבני חורי אין גובין בו שהרי העדים פסולין שחתמו דשאני התם דהעדים משווי ליה שטרא בחתימתם הלכך הוו פסולין אבל כאן מה עשה שחתם על הנייר הסופר הוא דמשווי לי' שטרא ובעינין למפסל לי' לסופר וכ"ת דעד נמי בעינין ליה למפסל כיון שנתן מכשול לזייף לחובות אחרים הא ודאי ליתא דהעד הראשון נסמך על העד השני שלא יחתו' כשיראה כתוב זיוף לחובת אחרים. וא"ל מ"מ ה"ל חובת אחרי' כשיזייף למעלה ויכתוב חובות אחרים ויתבעם בעד א' לחייבו שבועה ושמא לא ישבע וישלם. וא"כ יש לפוסלו מטעם דכל הגורם לממון כממון דמי וכדאי' בפרק הגוזל קמא דף ק"ה בהא דתניא בן עזאי ג' שבועות הן במשביע ע"א אם ראה אבידתו דפליגי בה ר' אמי אמר ר' חנינא לפטור ושמואל אמר לחיוב ובפלוגתא דהני תנאי דתניא המשביע עד אחד פטור ור' אלעזר ב"ש מחייב במאי קמפלגי מ"ס דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"ס לאו כממון דמי ובריש הכונס דף נ"ו מוקי תלמודא הא דתני' היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו חייב בדיני שמים היינו בחד סהדא והא דחייב בדיני שמים משום דאי הוה מסהיד מחייב לי' שבועה ודלמא לא מישתבע בשקרא ומשלם אלמא דקי"ל דגורם לממון כממון דמי וכן פסקו הפוסקים איכא למימר דלא דמי דדוקא לענין חיובא דדינא שמים כשנודע לו עדות ואינו מעיד כההיא דהכונס א"נ לענין קרבן שבועה כההיא דהגוזל קמא התם הוא דמחייבינין ליה מהך טעמא דכל הגורם לממון כממון דמי אבל לענין פסול גברא לא מיפסיל אלא א"כ הוה ליה חובות אחרים עכ"פ וכיון דהכא ודאי לא הוי חובות אחרים עכ"פ כיון שיכולין לפטור בשבועה אין לפוסלו:
3
ד׳וכן מבואר בתשובת הריב"ש שפסק בסימן מ"ט דעדים שחתמו רחוקי' זה מזה השטר כשר דאין לפוסלו משום כתב שיכול להזדייף לגייז כל השטר וחתימות עד הראשון ויכתוב על החלק שהעד חייב לו מנה דאין לפסול השטר בשביל זה כיון שאינו יכול להזדייף לחובת אחרים רק לחובות העד והוא ליחוש לעצמו וכ"כ זה הרמב"ן עכ"ל הריב"ש אלמא דאינו יכול להזדייף לחובות אחרים קרינין ליה מאחר שיכול לפטור בשבועה דאין לפרש דטעמו דס"ל כהשאלתות דאין ע"א בשטר זוקק לשבועה וא"כ לדידן דקי"ל כהרא"ש דפליגי אהא ה"ל חובת אחרים הא ליתא דהא בתשובות הריב"ש בסי' תי"ג בהקדמתו ראשונה כתב בשם הרמב"ן עצמו דפסק דזקוק הוא לשבועה וכדעת האשר"י בפ' ג"פ והיא דעת רוב הגאונים אלא בע"כ דמאי דזוקק הוא בשבועה אין זה חובות אחרים ולא מפסל בכך כדפרישי'. וכן מבואר בתוס' פג"פ בדף קס"ג בד"ה שיטה אחת כו' דיכולין העדים לחתום עצמם בסוף שיטה אעפ"י שמניחין חלק חצי שיטה לפניהם ואפשר לזייף לכתוב שטר אחר לפניהם ויחתוך העליון ובלבד שיחתמו זה תחת זה דכיון דאינו יכול לזייף לחובות אחרים דהא שטר הבא בשיטה אחת איננו שטר אא"כ הוא ועידיו בשיטה אחת אעפ"י שיכול לזייף לחובות העד שיכתוב שטר אני פלוני החתום חייב לפלוני מנה והוי שטר הבא הוא והלוה בשיטה אחת מ"מ לא פסלינין לשטרא דאיהו דאפסיד אנפשי' כשהוא חתם במקום שיכולין לזייף ולעשות שטר על העד עצמו וכ"כ המרדכי לשם והשתא הלא יכולין לזייף לחובת אחרים להזקיקם לשבועה על פי ע"א בכתב אלא בע"כ דאין זה חובת אחרים מאחר שיכול הלה לפטור בשבועת אמת אך קשה הלא איכא חובת אחרים דיזייף ויעשה שטר על מי שהוא חשוד לשבועה וי"ל דמ"מ כיון שאינו יכול להוציא ממון אם לא בשבועה שהרי עכ"פ אינו מהימן כנגד החשוד אם לא בשבועה לא הוי חובת אחרים כיון שאינו יכול להוציא ממון אלא בשבועת שקר וכן משמע בתו' פ' ג"פ בדף קס"ג בד"ה גופא ע"ש:
4
ה׳אכן בא"ד מבואר לפי פי' ריב"ם דמפרש דבהרחיקו שני שיטין בין עד לעד נמי פסול השטר דאיכא למיחש שמא יחתוך העליון ויעשה שטר אחר לפני העד בב' שיטין שהניח ואע"פ דאינו יכול לגבות בע"א מ"מ יש לחוש שמא יצרפנו עם שטר אחר שחתום עליו ג"כ ע"א וב' עדים בב' שטרות מצטרפין אלא דמ"מ אין ספק דלא קי"ל כריב"ם במקום שכל האחרונים חולקי' על פירושו ואצ"ל דהתוס' גופייהו כתבו בהיפוך בדבור הקודם וגם דברי ריב"ם בדיבור הנז' מגומגמי' כמבואר למעיין בו ועל כן אין לנו אלא דברי הריב"ש בשם הרמב"ן דמכשיר בהרחיקו העדים חתימתן זה מזה אפי' ביותר מב' שיטין וכן נראה דעתו ב"י בח"מ בסימן מ"ה סעיף ד' במחודשין ודלא כהר"ש בן דוראן ע"ש הנלפע"ד כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן יואל:
5