תשובות בית חדש, הישנות מ״וTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 46
א׳ראובן התחייב בקנין לזון חתנו ובתו על שלחנו ג' שנים רצופים מיד אחר החתונה והולידה בתוך הזמן אם חייב ראובן לזון את בתו במזונות קלים כל ד' שבועות כמנהג ארצינו ביולדות:
1
ב׳תשובה תנן בריש פרק הנושא הנושא את האשה ופסקה עמה שיהא זן בתה ה' שנים חייב לזונה ה' שנים נשאת לאחר ופסקת עמו שיהא זן את בתה ה' שנים לא יאמר הראשון לכשתבא לביתי אזונה אלא מוליך מזונותיה למקום שאמה וכן לא יאמרו שניהן הרי אנו זנין אותם כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות וכתב הר"ן לשם לא יאמרו שניהם וכו' ומהא שמעינין שמי שמתחייב לזון את חבירו הרשות בידו לומר תן לי דמי מזונות וה"א בירושלמי המקבל לזון כלתו היא אומרת מעות והוא אומר פירות הדין עמה עכ"ל ובב"י סוף סימן ר"ז בח"מ העתיק וז"ל כתב הריטב"א בפרק הנזכר שלמדנו מהירושלמי שמתחייב לזון את חבירו וחלה אינו חייב ברפואתו אבל חייב לתת לו דמי מזונות שהיה צריך כשהיה בריא וכן דנתי לפני רבותי והודו לדברי עכ"ל והשתא לפי זה בנ"ד נמי לא נתחייב לבתו בשעת לידה אלא דמי מזונות שהיתה צריכה כשהיתה בריאה:
2
ג׳מיהו נראה דכל זה אינו אלא כשחייב עצמו לזון בסתם אבל אם התנה בפירוש לזון על שלחנו אף אם היא אומרת מעות יכול הוא לומר אם אין את אצלי אין לך מזונות ואינו נותן לה אלא לפי ברכת הבית וה"ה איפכא אם הוא אינו רוצה לזונה והיא רוצה צריך לתת לה הוא כל דמי מזונות שהיא צריכה וכ"כ הריטב"א בתשובה העתיקה ב"י בח"מ סימן ס' ואם כן לפי זה אם חלתה אינו נפטר בדמי מזונות כשהיתה בריאה אלא צריך לתת לה כל מזונותיה שהיא צריכה כל יום ויום בין שהיא בריאה בין חלתה שעל זה התחייב והירו' הנזכר אינו מדבר אלא במי שהתנה לזון סתם שלא חל החיוב לכל יום ויום אלא על סך דמי המזונות שהיא צריכה כשהיא בריאה כמו שהוא עתה בשעת החיוב והא דכתב הרא"ש בפרק מציאת האשה ופ' הנושא דהמתחייב בפרנסת אדם מחויב לפרנסו כשאר בני ביתו ואם חלה אינו חייב לרפאותו ואע"ג דאמרינן במזון האשה דרפואה שאין לה קצבה ה"ה כמזונות ה"מ באוכלת בתנאי ב"ד שהוא מחויב להספיק צרכי' אבל המקבל עליו לפרנס אין הרפואה בכלל עכ"ל נראה דהיינו דווקא רפואה ממש כגון שכר הרופא דמזנות קיבל על עצמו ובלשון בני אדם אין שכר הרופא בכלל מזונות ולא דמי למזונות דאשה ובנים שהב"ד כך התנו לספק כל צרכיה אבל המזנות שהיא צריכה כל יום ויום אפי' היא חולה צריך לתת לה בכל יום ויום וחיוב בפני עצמו הוא כיון שהתחייב לזונה על שלחנו ותדע שהרי אם בתו או חתנו היו קצת חלשין כמו שחש בראשו או במיעיו או בכל גופו היה חייב לתת להן מזונות הראויין לאותה שעה דאין יכול לפטור עצמו מהן מטעמא דעדתה דהכי לא התחייב דא"כ ה"ל לאתנויי כיון דשכיח ולא שכיח הוא כמו שפר"י והביאו הרא"ש בריש כתובות ד"ג עניינים אונסים הן וכו' ואונס חולה בהא פליגי תרי לינשא והלכת' כלישנא קמא וכן פסקו הפוסקים ואע"ג דלענין גיטין כך הדין אבל לענין מזונות אסיקנא התם לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה אינו מעלה לה מזונות כבר פירשו לשם התוספות והגהות אשר"י על שם מהרי"ח דדווקא בחלה קודם הגעת הזמן וה"ה אפילו חלה מיד בהגעת הזמן שאינו יכול לכונסה בזמן וכ"כ המרדכי בפ' החולץ וספ"ק דכתובות וה"ט דכיון דנלמד מהגיע זמן באחד בשבת דאינו מעלה לה מזונות משום דאנוס בתקנתא דרבנן שהוא חל מיד בשעה שהגיע הזמן ה"נ בהגעת זמן אינו מעלה לה מזונות אבל חלה לאחר הגעת זמן חייב לזונה כיון שנתחייב בשעה שהגיע הזמן שהיה בריא ולא רצה לכונסה שוב לא נפטר מחיובו ואפילו חלה לאחר כך וא"כ בנ"ד כ"ש הוא כיון שחל החיוב שעה אחת לא נפטר מחיובו אפי' חלתה לאחר כך וחייב לזונה כפי מה שהיא צריכה לכל יום והא ודאי פשיטא דכל יולדת היא חולה כל ל' יום כדאיתא פרק מפנין וצריכה לשמור עצמה באכילה ושתי' כמנהג החולים וכבר כתב מהרש"ל בתשובה לחייבו לבעל ליתן לה כל מה שהיא צריכה וא"כ נראה דה"ה במי שנתחייב לזונה על שלחנו נמי חייב לזונה אם הולידה תוך הזמן כדפרי':
3
ד׳אכן נראה עיקר דאין דין יולדת כדין חלת' דעלמא דזאת הבעל גרם לה וגם הוא לא שכיח כולי האי וראיי' ברורה מדתנן בפ' אעפ"י המדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומרים שתי שבתות בה"א שבת אחת ובגמרא מאי טעמא דבית שמאי גמרי מיולדת נקבה ובית הלל גמרי מיולדת זכר ופריך ובית הלל נמי בגמרי מיולדת נקבה ופרקינן אי מיולדת גמרי לה ה"נ אלא ב"ה מנדה גמרי לה במאי קא מפלגי מ"ס מידי דשכיח ממידי דשכיח ומ"ס מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה ופרש"י לידה לא שכיח כולה האי וכן לידה ע"י באה לה לאפוקי נדה דממילא וגם שכיח וא"כ פשיטא הוא דאין לחייבו ליתן לה מזונת הצריכים לה בשעת לידה מאחר שהבעל גרם לה שצריכה למזונות אלו וה"ל אונס דמחמתיה דבאונס כזה אנן סהדי דלא קיבל עליו לזונה וכי יעלה על דעת שאם בנו ובתו יהיו פושעים בגופם בעניין שיהיו צריכן למזונות יקרים ומאכלים טובים שיצטרך האב ליתן להם כל הצריך דא"כ אם יקניט לאחד מהם יפשיע בעצמו ויתחייב ליתן להם מנה למזונות בכל יום ולא דמי לחולה דאתי' מעלמא דשכיח ולא שכיח דבאונס דעלמא איבעי ליה לאתנויי ולפיכך אינו יכול לטעון טענת אונס משא"כ ביולדת דאונס דמחמתיה הוא כדפרי' הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הקטן יואל:
4