תשובות בית חדש, הישנות מ״חTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 48
א׳ראובן דר בבית חמיו חמש שנים שלשה שנים היה דר בחייו וב' שנים אחרי מיתתו והיורשים תובעים אותו שיצא מרשותם וראובן הוציא שטר מתנאים שנעשה בשעת שידוכין שז"ל ואם ידור הזוג בק"ק לוקאווי אזי יתן מהרר"י דירה להזוג בביתו עשר שנים וכו' כל הנ"ל קבלו עליהם הצדדין הנ"ל לאשר ולקיים בק"ס בח"ח ובשד"א ובקנס והיורשים משיבים שטר זה כבר נמחל שיעבודו ובטל מיד לאחר החופה ואין לך שום זכות ע"י:
1
ב׳תשובה הדין עם היורשים ולא מטעם דכיון דנכנס לחופה ובעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא מחל על כל מה שנתחייב האב ליתן ולא נתן קודם החופה ולפ"ז אפילו לא מת נמי פטור הא ליתא דאע"פ דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעיא גט דאין תנאי בנשואין מ"מ מי יימר דמחל על הממון לגמרי ודלמא לא היה דעתו אלא להרחיב לו זמן וכדאיתא פ' המדיר להדיא דלעניין ממון שאני אלא נראה דפטור אפילו היה האב קיים מטעם דאית בי' משום אסמכתא דאע"ג דר"י כתב בפרק איזה נשך דכל קנסות שעושין בשידוכין לא הוי אסמכתא כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוה אסיטומתא דקניא ועוד דבדין הוא שיתחיי' החוזר בו כיון דמבייש את חבירו וכ"כ שאר מפרשים נראה דאין זה אלא קודם החופה אבל לאחר שכנסה לחופה דאין כאן בשת חזר דין תורה למקומו דאין כאן חיוב כיון דהי' אסמכתא ואין בזה שום מנהג וכ"ש דליכא כאן חיוב קנס ועוד טעם אחר דכל ענייני תנאים ה"ל דין אתן לפלוני דאפי' אם קנו מידו לא קני דקנין דברים בעלמא הוא כמ"ש בח"מ סי' רמ"ה ע"ש הרמ"ה ז"ל ואע"ג דהרשב"א בתשובה אלף ול"ג ס"ל דקני נראה דכאן לא ס"ל הכי שהרי הרשב"א גופי' לא הסכים לזה אלא מכח מה שאנו עושין בכל יום בפסקי נדוניא כמ"ש לשם וא"כ בע"כ דלא ס"ל להרשב"א הא דכתב ר"י דצריך לקיים מכח מנהג או מטעם דמבייש את חבירו דאל"כ לא הי' מכאן ראיי' דקנין מהני באתן לך דדילמא טעמא משום מנהג או משום ביוש דכיון דהני טעמא מהני לחייבו אפי' לגבי אסמכתא כ"ש לגבי אתן לך אלא בע"כ דלא ס"ל טעמא דר"י וכיון דאנן ס"ל טעמא דר"י שכתבוהו התוס' והמרדכי בפ' א"נ והרא"ש בפ"ד דנדרים וכ"כ עוד בתשובה גם בא"ע בסימן חמשים כתוב טעמא דר"י ועוד יתר הגאונים כתבוהו לגבי אסמכתא א"כ ה"ה לגבי אתן לך נמי איכא למימר דבעלמא לא קני אלא דהכא דקני הוי טעמא משום מנהג או בושת וכיון שכן נמשך דלאחר חופה בטל האי טעמא כדפרי' וכיון דבאתן לך הוי פלוגתא דרבוואתא לא מפקינין מיד המוחזק גם בתשובת מהרי"ו סי' קמ"ג הזכיר מחלוקות זו כנראה מדבריו דלא הכריע כדברי מי אלא דמהרמ"א בהגתיו שם כתב דמהרי"ו פסק דלא מהני ק"ס באתן לך ובמקום אחר בארתי טעמו עוד יש לומר טעם אחר בנדון דידן דהרי הקנה לו דירת ביתו דבר שאין בו ממש דאין הקנין נתפס בו כדאמר ר"נ בפרק מי שמת ש"מ שיאמר ידור פלוני כו' לא אמר כלום וכדכתב בח"מ בסי' רי"ב וקודם החופה חייב לקיים כל מה שנתקשר בתנאי' מטעמא שכתב ר"י וחייב לעשות קניין מחדש להתחייב בכך וכך אבל אם לא עשה קניין מחדש וכונסה לחופה אין יכול לכופו מכח תנאים הראשונים:
2
ג׳אכן צריך לברורי דכל זה דוקא כשהתנאים נעשו בק"ס בלבד אבל בנ"ד שכתב בשטר שכל הנ"ל קבלו עליהם בח"ח וש"ד וגם כותבים ומפרשים דהחרם לא יפטור את הקנס והקנס לא יפטור את החרם א"כ ע"י השבועה והחרם שקבל על עצמו מחוייב הוא לקיים עכ"פ כל מה שכתב בשטר התנאים כדאיתא בהגהת מיימוני ומביאו ב"י בסי' ר"ז דנדר ושבועה ות"כ מהני אפי' באסמכתא וכ"כ הריב"ש בתשובה דכיון דנשבע חייב לשלם מכח שבועה והאריך בזה בסי' של"א שמ"א שמ"ד ולא תימא דדוקא לגבי אסמכתא מטעם שכתב מהר"מ דרובן ע"י דאי הם אם יהיה אלקים עמדי אם נתן תתן את העם הזה בידי דלא כתב מהר"מ טעם זה אלא לרווחא דמלתא דפשיטא דה"ה במקנה דשב"ל דלא קנה וע"י שבועה הוא דקני כדכתב לשם הריב"ש ע"ש הרא"ש דאם נשבע להשלים חייב וחבירו קנה וממילא ה"ה לגבי אתן לך או דבר שאין בו ממש דצריך לקיים מכח שבועתו:
3
ד׳ותו נראה עיקר דלא כתב מהר"מ האי טעמא אלא לגבי נדר דרובן ע"י דאי הם ולפיכך מהני אפילו באסמכתא אע"ג דנדר לא חמיר כולי האי כשבועה ות"כ אבל בשבועה ות"כ פשיטא הוא דמהני בכל מילי דלא מהני בי' קנין אם נשבע ותקע כפו חייב לקיים מכח חומר השבועה ות"כ והא דכתב הרב בהגהות ש"ע דח"מ בסי' רמ"ג סעיף ז' דב' שעשו קנין שישאו זה את זה ואמרו ע"מ שיכתבו השטרות ואח"כ חזר בו האחד קודם כתיבה ומוחה בכתיבת השטר נתבטל הקנין כו' והוא מתשובות הרא"ש ולא אמר דהשבועה והחרם מבטל מה שהתנה ע"מ וצריך לקיים מכח השבועה התם התנאי קאי אגוף השבועה והחרם שכל זה קבל על מנת שיכתבו השטרות ויתנו לכל אחד ואחד בידו כי אז יחול השבועה והחרם וחייב לשלם גם הקנס אעפ"י דלא הוי אלא אתן לך ושאר גריעות אבל כשלא יהיה נכתבים השטרות יכול לבטל שליחותם וכל המעשה יהא בטול מעיקרא ואין כאן חיילות שבועה או חרם כ"ש דאין כאן בשת כיון שכך התנו וסברי וקיבלו עלוייהו האי תנאי ואעפ"י דבתשובות מהרי"ק שורש פ"א כתב דהשבועה אינו אלא לזרז הפרעון ואם פרעון אין כאן שבועה אין כאן והביא ראייה לזה מ"מ נראה דהיינו דווקא אם נתחדש לאחר שנשבע איזה ענין שע"י לא יתחייב בפרעון התם הוא דאמרינין פרעון אין כאן שבועה אין כאן וכך משמע מהראיות שהביא לשם משמטה ומהנשבע לחבירו לפרוע ליום הקבוע ובאותו יום לא היתה מלוה בעיר וכנדון שדן עליו הרב שהתחדש לשם ענין שפוטר אותו מפרעון בהא ודאי אין שבועתו הכוללת מכרחת הפרעון דפרעון אין כאן שבועה אין כאן אבל במקנה דשב"ל או באסמכתא או באתן לך או דבר שאין בו ממש וכל דבר שאין הקנין נתפס בו פשיטא דאם נשבע לקיים חייב לקיימו מכח שבועתו שהרי בשעה שנשבע הוא נשבע על דבר שא"צ לקיימו אם לא מכח שבועתו ושעל כן נשבע כדי לקיים האיך יבטל שבועתו ויחל דברו זה דבר שאין לו שחר וא"כ בנ"ד חייב לקיימו שבועתו ואפי' לא הוציא מפיו השבועה מ"מ כיון דהוה ב"ד חשוב וקראו לפניו שכל זה מקבל עליו בחרם והקנס לא יפטור את החרם כו' ועל זה הקנה בק"ס ה"ל כמי שהשביעו ואמר אמן דחייב הוא מדין שבועה כאלו הוציא שבועה מפיו וזה דבר פשוט במסכת שבועות:
4
ה׳אכן כל זה דווקא אם היה האב בחיים היה חייב לקיים מכח תנאים הראשונים שהיו בשבועה וחרם ואעפ"י שכבר כנסה לחופה ולא הקנה קניין מחדש אבל נ"ד דהאב מת אין היורשים צריכין לקיים שבועות אביהם וכמ"ש הריב"ש בתשובה הנזכר וטעמא דמילתא דכיון שאין עליו חיוב ממון ממש דנימא נכסוהי דאינוש אינון ערבין ביה אלא שב"ד מנדין אותו כדי לקיים שבועתו כיון שמת פטור הוא משבועתו דאין לך אונס גדול מזה ואף ממדת חסידות א"צ היורשים לקיים שבועת אביהם כל היכא שמן הדין לא הי' חייב בפרעון ומזה הטעם כתב הריב"ש בסי' שכ"ח דלא תועיל השבועה בדשב"ל ורצונו לומר כשמת ע"ש והב"י גם הוא העתיק בח"מ סוף סי' רנ"ב ע"ש הרשב"א בתשובה דמי שנשבע לתת סך ידוע לבתו ומת ולא נתן הדבר פשוט דאפילו היה ש"מ כנשבע כיון שלא נתן ולא ציוה ליורשיו לתת שהם פטורים לגמרי ואין בזה משום מצוה לקיים דברי המת עכ"ל. והא וודאי פשיטא דאין כאן שום זכות לחתן על שדר ג' שנים בחיי האב א"כ החזיק בדירה זו חדא דחזקה זו אינה באה אלא מכח טענת שטר תנאים וכיון דנתברר דאין לחתן שום זכות מכח שטר תנאים הראשונים נמצא דהחזקה הבאה מכח השטר אינה חזקה דה"ל חזקה שאין עמה טענה ועוד הלא חתן אין לו חזקה בנכסי חמיו אפילו היה בא בטענה ותו לא מידי הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
5