תשובות הגאונים (הרכבי) ק״פTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 180
א׳ראובן נשבע שלא ישב לפני בית דין שלאותה העיר שהוא שוכן בה ואנשי אותה העיר קיבלו עליהן בית דין קבוע לדון דיניהן ונפלו על ראו' זה תביעות ואמר אברור לעצמי וכול'. כך ראינו כי המנהג בבבל שבית דין הגדול הן ממנין דיאנין בכל פלך ופלך וכותבין לו לדיאן איגרת רשות וקוראין אותו בלשון ארמית פתקא דדיאנותא. וכן מפרשין דאנחנא מניניה לפל' בר פל' דיאנא באתרא פל' ויהיבנא ליה רשותא למידן דיני ולאיתחזאה על כל מילי דמצואתא ודאיסורא והתירא ודחלית שמיא וכל מאן דלא מקביל דינא על נפשיה אית ליה רשותא למעבד ביה מאי דחזי כי היכדין דחייב מן שמיא. ומי שיש בידו מינוי כזה אם נשבע שלא יגש אליו לדין כופין אותו ויושב לפניו ומלקין אותו על שבועתו. כי כבית דין הגדול הוא. ואע"פ כן אם המלוה תובע לילך לבית דין הגדול יש על הלווה לילך עמו. כההיא דאמרינן כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן התוק' א' חברו וכול'. והני מילי כשבית דין שבעירו מומחה מפי בית דין. אבל בתו דינין דאתרואתא רחיקי שאין ממונין מבית דין הגדול כערכיות שבסוריא חשיבין. ומי שנשבע שבועה כזו ששאלתם אין כח לכופו לעבור על השבועה וביותר בזמן שקמה שבועתו ליציאת בעלי דינין עליו ודנים כההיא דתנן דיני ממונות בשלשה וכול'. ואוקימנה לרישה כדאימיר בסופה אמ' ר' יוחנן בערכיות שבסוריא וכיון דקשינן תנן וחכמ' אומ' נדינן מן ההוא סברא וקמא מילתא דר' מאיר הכי קאמ' וכול'. ולענין מאי דתנן זה פוסל דיינו וכול' אקשינן כל כמיניה ופריקנן אמ' ר' יוחנן בע' שבסוריא. דאלמא מומחין מפי בית דין לא קאמ' ר' מאיר דיאכיל למיפסלנהו. והדר אקשינן הא מדקתני סופה וכול' ומתרצינן הכי קאמרי רבנן וכול' והם הכי בריתא וכול' תריצנא לא כל הימנו לפסול דיאן שהמחוהו רבים עליהן. דאלמא או ממחי דיאן שבורר אותו אחד מפי בית דין לא פליג ר' מאיר שאין האחר יכול לפסלו. אלא פלוגתיהו באדם שהמחוהו רבים עליהן אבל בית דין לא המחוהו. דרבנן סברי אם ברר אחד מבעלי הדין בזה אין חברו יכול לפסלו אלא אם כן הביא ראיה שהוא קרוב או פסול. ור' מאיר סבר יכול לפסול כל מי שאינו מומחה שלא לקבלו על עצמו ותניא נמי הכי לעולם וכול'. גמרינן מינה דבמקום ערכיות שבסוריא הכי דיניהו. ואשר כתוב בשאלה אם יעמיד אפטרו' וישב לפני אותו בית דין מוציא אותו משבועתו. היו יודעים כי הנתבע אין לו להעמיד אפטרפא. ואין מעמיד אפטרופא אלא התובע. שאם הנתבע מעמיד אפט' היכול לכתוב לו זיל דון וזכה והנפק לנפשך ומה הקנה לו. אבל ודאי אם הנשבע הזה יש לו תביעה הוא כותב הרשאה לאחר כי דרב פפא דהוה ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי וכמשפט ההרשאות הנכונות. והולך המורשה ויושב לפני אותו בית דין ותובע תביעותיו שלנשבע אין על זה שנשבע שלא ישב לפניהם בזאת כלום. ואם על אנשים ידועין בשמותיהן נשבע אדם זה שלא ישב לפניהן ובוררין הן אנשים ראויין ויושב הוא לפני אותן אנשים. גם בזאת יוצא הוא מידי שבועתו. ואם מי שנשבע אדם זה שלא ישב לפניו אדם חשוב הוא וזה הנשבע פרץ גדרן שלבני מקומו אע"פ שאין כופין אותו לעבור על שבועתו מפני חילול השם יש להן לנדותו וליסרו כדי שלא יעשה אחר כמותו.
1