תשובות הגאונים (הרכבי) רי״גTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 213
א׳ודשאילתון תרין שותפי דאזל חד מינהון ויהב באשראי ושקל באשראי ואפסיד אמ' ליה אידך אנא לא אמרת לך זבון וזבין באשראי אמ' ליה שותפיה ואת לא אתנית עלאי דלא תתן באשראי דינא מאי. כיון דלא אתני בהדיה דלא תתן אית מן דינא דדארי עמיה פסידא או לא. וכד אתו למיפלג ואמ' ההוא דהוה קא מיטרח בעיסקא אית לפלוני גבאי כך וכך מדמי עיסקא פלני או נמי האי חפץ פקדון הוא לפל' נאמן הוא להישבע ושקלי הנך או דילמא צריכי הנך ראיה או שבועה:
1
ב׳ילמד' אדוני'. הכין חזינא דכמה מן רשואתא הוה אמרין בהא מילתא היכא דיהיב חד מן שותאפי באשראי לאינאשי מהימני ואמידי ומכיכי ואתא הרמאנא דשמיא במאי דלא הוה ידיע בההיא שעתא ואבד ההוא אשראי פטור הוא. אבל או יהב באשראי לעניים או פחותים או פרוקי עול או עזים וקשים או חשודים פושע הוא ואם אבד ישלם מביתו. והא מילת[א] לית ליה למאן דאמרה ראיה ואית למימר דאשראי לההוא דמהימן ומכיך ואימיד העמדת ממון במקום סכנה הוא דאית למימר מיחדת מידעם מהרמנא דשמיא ומן ההוא אינש וכל שכן דהא קאמרינן אמ' רב פפא אגב גבי בייא. ואמרינן נמי אשראי ספק אתי ספק לא אתי. כלומר לא תיתיב מידעם באשראי. וכל שכן דרובה דאשראי לאו בשטר ועדים מיתיהיב וכל כי האי גונא ספק הוא משום דמיחייב שותף למעבד לרווחא דמילתא במאי דטפי עדיף. ואמרינן לענין שלומי שליח מאי אמ' רב אשי חזינן אי אמ' ליה הב זוזי ושקול שטרא לא משלים שקול שטרא והב זוזי משלים ולא היא בין כך ובין כך משלים דאמ' ליה שליחא לתקוני שויתך ולא לעוותי. ואית דהוה אמ' כיון שרצה לעשות אף בממון שלעצמו כן פטור. והא מילתא ולא כלום היא דהא תניא בהדיא נתנו במקום שנתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב. ואיכא נמי דהוה אמרין או מנהג המדינה לזבוני באשראי אפילו מקצת תגרי אית ליה לשותף לזבוני באשראי שלא ברשות שותפו ואו זבין באשראי ואבד פטור דיאכיל למימר ליה אנא כמנהגא דאתרא עבדית. והא נמי פריכא דמנהג המדינה לאו היכא דאיכא דעאבדין ואיכא לא עאבדין ואו לא תימא הכי האיכא בכל מדינה מאן דחזו לאבד ממונן ולמישדייה בכמה מיני סכנות ולמיהב באשראי לשליטי ולגנאבי ואם כן ליהוי האי נמי מנהג המדינה. אבל ודאי או ההוא תגרותא כולה בההוא אתרא או נמי ההוא שוקא סתם מנהג דכולי עלמא התם למיהב באשראי ואו איכא דלא יאהיב באשראי מיחזי כמשנה מן המנהג ודאמי כיחיד שבטלה דעתו אצל כל אדם כגון האי ודאי יאכיל למימר לשותפו כי מיכדי ידעת דהכין סתם הא תגרותא והדין שוקא או בעית מינאי לשנויי הוה מודעת לי ומתנית עלאי וכיון דלא אתנית עלאי קבולי קבילת על נפשך ושוית אדעתך דכסתם מנהגא עבידנא וכיון דלא אתני אפסיד אנפשיה כגון ההיא דאמרינן בבתולה אונסא דשכיח שאני דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני איהו אפסיד אנפשיה. ולענין מאי דאמ' ההוא דקא טארח בעיסקא אית לפל' גבך כך וכך מדמי עיסקא פל' או נמי האי חפץ פקדון לפל' הנך תובעין לא צריכין ראיה ולא שבועה הואיל ועליה דההוא מקבל עיסקא קא טענין והוא קא מודי להו ולא דאמיא לבא ליפרע מנכסי' משוע' אלא כד מישתבע ההוא דקא טארח בעיסקא דכן וכן אית ליה לפל' מן דמי עיסקא פלני והאי חפץ לפל' מתחייב להון בשבועתו מאי טעמ' דלאו מוציא מחבי' ניהו ודאי או אמ' שכנגדו ידענא דהדין חפץ לדילן הוא וישנו תחת ידו לא מיחייב לאפוקי דיליה אלא בראיה וכד ליכא ראיה מישתבע ומפקע כי דתנן כל הנשבעין שבתורה וכול'. אבל כד אמ' שכנגדו לא ידענא האיי חפץ ולא ידענא אית ליה לפל' כן וכל או לא והאיי דקא טארח בעיסקא הוא דקאיי בחושבאנא ומן מימריה מיתדע ומדעם בידיה הוה מעיקרה מהימנין ליה במאי דאמ' בשבוע' ויהבינן במימריה למאן דמודי ליה ומישתבע.
2