תשובות הגאונים (הרכבי) רל״הTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 235
א׳ושש'. שמעון נטל מראובן ק"נ זהובים פרקמטיא בתורת שיתוף וכתב לו שטר מלוה דפלגיה דממונא ושותפות בק"נ זהובים ופסק לו ראובן שכר עמלו ומזונו כדי שיטרח שמע' בממון וילך בו במקומות אחרים ויסחר בו וכל שמרחמין מן השמים יהי ביניהן למחצה וכן חילוף והלך שמע' ועשה סחורה והפסיד כמות שליש הממון וכל שעלה בידו דמי פרקמטיא שמכר שיגר בו אצל ראובן פרקמטיא אחרת ועמד ראובן ומכרה ונטל דמיה לאחר זמן בא שמעון מאותו המקום תבעו ראובן בהפסד וטען שמע' ואמר כי כל מה שנתתה לי לא העמדתני עליו וסבור הייתי שתלך עמי בנאמנות וביושר ולפי כך לא דקדקתי ולא פשפשתי וכבר רמיתני במשקל ובשער ובדמי הפרקמטיא השנית ששיגרתי לך עד שנבוא ואטרח עמך בה אולי נמלא ההפסד ולא קבלת ואילו לא רימיתני בתחלה והנחתני להתעסק עמך בסוף הרבה הוה עולה בידי. וראובן אומר לא כי אלא כסית הרבה מן הממון וגזלת וחמסת. ורבתה ביניהן מחלוקת ונכנסו תגרים כדי שיפסקו ביניהן ולא יכולו. ונמשך הדבר מכמו עשרים שנה ועד עתה. ועכשו תבעו ראובן לשמע' וישבו לידון והוציא ראובן את שטרו בע"ה זהוב' והשותף שבמאה וחמשים טען כי אחיו שלשמעון זה חטפו מידו בשעת מריבה. אבל הודה ראוב' כי הגיע אליו מן דמי הפרקמטיא מאה זהובים ונשאר מן השותפות נ' זהו' הפסד יגיע לשמעון כ"ה זהו'. ושמע' אומ' לא כי כבר הגיע אליו הכל וקרעתי את השותפ' והשטר הזה פרוע ביד ראובן. וראו' אומ' השטר נשאר בידי לאודות כ"ה זהו' המגיעך מן ההפסד. מדאמרינן כיון שאבד שטר השותפ' מיד ראובן ונשאר השטר בידו בע"ה זהו' והוא מודה שנטל מאה אומ' לו כבר נטלת יותר ממה שבשטרך ואתה תובע ליקח ההפסד בלא ראיה שכבר אבד שטרך. או דילמא כיון שהשטר עומד בידו והוא אומ' המאה מן השיתוף נטלתים ונשאר לי נ' ההפסד עלי מהם כ"ה ונשאר לי כ"ה תהא זו מדת חסידות שבידו נאמנות ומחילת שבועה. ילמד' אדונ' מה הן מתחייבין ואם יש שם שבועה על כל הטענות היאך תהא. וכן שטר שידוע בודאי שהיה עמו שותף והוכחד השותף ואין בעל השטר מודה בכלום דינא מאי. כך ראינו כי יש בדבר הזה לחקור שני מחקרין אשר לא פורשו בשאלה זו. תחלה צריכין לראות זה שאמר שמעון כבר הגיע אליו הכל וקרעתי את השותף והשטר הזה פרוע ביד ראובן כיצד הוא אומ' כי הגיע אליך בו (את) הכל וכי קרע את שטר השותפות. ואם אמר יאמר כי עשיתי עמו חשבון שרצינו בו שנינו יחדו מה היה החסרון ושלמתיו לו מן ממוני והחזיר לי את השטר בתורת פיצוי. אז צריכין אנו לחקור עוד המחקר השני ולראות אילו כפר ראו' בכל הפרקמטיא ששלחו אליו שמע' ההיה הדבר מתברר עליו כי כחש והיו שם ידיעות שעומדות בבית דין אם לאו. ואם אין שם ראיה אלא יכול לכחש כאשר שלח אליו שמעון אף עכשיו יכול לומר לו כי נשתלמתי ממון שלשותפות בחשבון שחישבתי ורצינו בו ונשאר בידי השטר על כ"ה דינר ויש לי להשתלם כ"ה זהובים כההיא דאמרינן אבימי בריה דר' אבהו הוה מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבוה בתר דיהב להו זוזי אמ' להו הבו לי שטראי אמרי ליה הנך סיטראי נינהו איתי אחריני דניהב לך שטרא אתא לקמיה דר' אבהו אמ' ליה אית לך שהדי דפרעתינהו אמ' ליה לא אמ' ליה מיגו דיאכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי' למימר סיטראי נינהו. ופתרון סיטראיי ממון שהיה לנו מצד אחר כאשר כתוב ולסטר חד הקמת. אף כאן בזמן שיכול היה ראובן לומר לא נטלתי ממך כלום כיון שאמר נטלתי יתר מן הממון שלשטר אלא שהיה לי עליך מצד השותפות כך וכך חסרון ונותר לי מן השטר כ"ה זהוב' נאמן הוא. אלא שיש עליו שבועה חמורה שנושא גזירתא ואוחז ספר תורה בידו שלא כסה ממנו כלום ולא גנב ממנו כלום ולא בראשונה בשום הפרקמטיה הראשון ולא בשנייה במכירת הפרקמטיא השני ולא פשע במכירתו אלא עשה באמונה בין זה ובין זה וכי כן נותר לו מן הכל. אבל אם יש על ראובן ראיה כי הגיע אליו הפרקמטיא הזה ששלחו אליו שמע' שהוא עיקר ממון שלשטר זה עכשו שהוא אומ' כי לקחתי מה שבא מן השותפות ותחת החסרון ונשאר לי מן השטר כ"ה זהובים אין שומעין לו ואיתרע ליה שטרא דהא איכא דררא דפירעון. דלא מיבעיא דהא דמיא לדרב נחמן דאמרינן ההוא דאמ' ליה לחבריה פרע לי מאה זוזי דאוזיפתך והא שטרא אמ' ליה לאו פרעי לך אמ' ליה הנך סיטראיי נינהו אמ' רב נחמן איתרע שטרא. אלא לדרב פפא נמי דפליג בהא דמיא דההוא דאמ' ליה לחבריה פירען מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמ' ליה לאו אתורי יהבת להו ואתית יתבת אמסחתא וקבילת זוזי ואמ' ליה הנך סיטראיי נינהו אמ' רב פפא איתרע שטרא. לפיכך אין לו לראובן לומר כי אלה אשר נטלתי מן השותפות נטלתי ותחת החסרון והנשאר לי נשאר מן המלוה הוא חשוב עליך כי יש בו ראיה שהגיע לידך מן הפרקמטיא שהוא עיקר המלוה ובטל השטר ועתה אתה תובע בכ"ה חסרון ושמעון אומ' פרעתיך ואין לך ראייה ישבע שמע' כי פרע לך ומשביעין את שמע' לראובן שכבר פרע לו כל המגיע אליו מן החסרון שחסרו וכי עשו שניהם חשבון בכך ורצו בו ונשאר השטר ביד ראובן פרוע. אבל אם אין שמע' אומ' כי פרעתי לראובן את החסרון וכי עשיתי עמו חשבון שרצינו שנינו בו אלא אומר כי אני לעצמי עשיתי החשבון וידעתי כי הוסיף ראובן על דמי פרקמטיא הראשון ועל משקלו וכי פשע במכירת פרקמטיא השני אשר שלחתי אליו. ואלו לא עשה כך לא היה עלינו חסרון. אין שומעין לו לחשוב לעצמו כך דלא מיבעיא שהרי שטר ביד ראובן ועדאן איתיה לשיעבודיה אלא אפילו לא היה שם שטר דינא הוא שישבע ראובן על מה שפירשנו למעלה על פרקמטיא הראשון שלא גנב ממנו כלום ועל השני שלא גנב ושלא פשע וכי כך וכך הגיע אליו וסובל שמע' חצי החסרון שהגיע אל ראובן. ובין כך ובין כך יש על שמע' להשבע לראובן כי אף הוא עושה באמונה ולא גנב כלום ולא פשע. דתנן ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין וכול'. ומפרשינן שלא בטענת בריא אלא בטענת שמא.
1