תשובות הגאונים (הרכבי) רל״דTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 234
א׳ושש'. ראובן הוה מסיק ביה בשמעון זוזי בשטר ואזל שמעון לדוכתא רחיקתא ושדר עיסקא ביד לוי למכרו וליקח לו פרקמטיא בדמיו. או נמי הוה ליה לשמעון מלוה או פיקדון ביד אחרים ואמ' ליה ראובן ללוי או להנך אחריני אפיקו ממון שלשמעון דאפרע מיניה חובה דאית לי. אית מן דינא לאתפושי מידעם דשמעון לאחר שקיים שטרו בבית דין. או דיל' חישינן דאו הוה שמעון הוה מפיק שובר או נמי דטעין טענתא דמרעה ליה לההוא שטרא דלפום הכין צריכינן לאודועי ולא נחתינן לניכסיה עד דמימרד ולא ציית דינא שכן כתב מר רב עמרם גאון זק"ל אפילו הוה ליה לראובן עליה דשמעון ממון בעדים ובשטר דאית מן דינא להנפוקיה מיניה ומיפרעיה לראובן מדר' נתן דתניא ר' נתן אומ' מנין לנושה בחב' מנה וחבי' בחבי' וג'. דהכין הוא דינא דוקא דהוה אזיל ותבע ליה וכד מימרד שמ' ולא פרע ליה לראו' חזו בי דינא כל מאן דאית ליה לשמעון ממונא בידיה מהנפקין ליה בי דינא ויהבין ליה לראובן. או דילמ' הני מילי בשטרי קמאיי דלית בהון התראה. אבל שטרי דאידנא דאית בהון התראה וכמה מיני חיזוקין וכתבין בהון ליפרע פלו' בפני ושלא בפני בית דין אית מן דינא למעבד הכי. הכין חזינא דסוגיין ומנהגין כי דמר רב עמרם שאין מוציאין ממון מזה ונותנין לזה עד דקאיים בי דינא ועאריק. או נמי דמימרד ולא אתי לבי דיאן כל עיקר ושלחינן ליה ולא אתי. דאמרינן או הוה אית ליה ראיה דמרע ליה לשטרא מיתא הוה אתי. ואו בתר דעבדינן ביה דינא משום דלא אתא ערק כעמד בדין וברח חשבינן ליה ופרעינן ליה למלוה מניכסיה בשבועה ומוציאין ממון מן היכא דאית ליה ונותנין לזה דלא לישקול כל חד ממונא דאינאשי ונמנע מן דינא ונערוק. ולפום הכין אמרינן לענין מאי דתנן הנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה אמ' ר' אחא שר הבירה מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא באנטכיא ואמ' לא שנו אלא כתובת אשה משום חינה אבל בעל חוב לא. רבא אמ' רב נחמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו שלחבירו והולך ויושב לו במדינת הים ואתה נועל דלת בפני לוין. אבל מאן דאתי ואמ' אית לי ממונא על פל' דהוא במדינת הים והא שטרא לא מיזדקקינן ליה לאגבוייה מן ניכסיה דההוא רחוק ולא להוציא מבעל דיניו ולתת לו אלא מכרזינן עלוהי וכתבינן עלוהי פתיחא להיכא דהוא. והא מילתא איתה בי דינא דילנא בתרתין מתיבאתא במנהנא. ורבנן דהתם גרסין בה שמעתאתא והכין אמרין תמן או באתר רחיק הוא אנן משלחין בתריה תלת איגרין חד גו תלתין וחדא גו תלתין יומי וחד גו תלתין יומי אם יבוא מוטב ואם לאו אנן מחלטין ניכסיא אמ' ר' מתניא והוא שעמד בדין וברח לית כאן מחלטין אלא מכרזין. והכין היל' ודברים נראין הן שמי יאמר דלית בידיה דהוא רחוק שובר על הדין שטרא. ודקאמרת התראה ונאמנות התראה לא מהניא מדעם בהא מילתא דהכי מתרו ביה אל תפרעהו אלא בפני עדים אי ודאי הוה ואמ' פרעתיה שלא בעדים לא הוה מקבלינן מיניה השתא דליתיה דיל' או הוה מפיק שובר או דהוה מיתי עדים. ואף על גב דהתראה גרידתא בשטרא לא מהניא כלל דאו אפילו לא אתרו ביה הא קימא לן כרב פפא דאו אמ' ליה שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה. ואו תבע ליה לאישתבועי בהתראה לא מיפטר משבועה כדאמ' פרעתיך בפני פל' ופל' והלכו להן למדינת הים דהא לעניין מלוה בעדים על פה קאמרינן רב פפא משמא דרבא אמ' היל' המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים ואם אמר לו פרעתיך בפני פל' ופל' והלכו להן למדינת הים נאמן או לאו נאמנות היא דמהניא בשטרא ונאמנות דרגילין למיכתב בשטרי הלואה דמהימן ליה לווה למלוה טפי מן נפשיה אבל טפי מן שהדי לא מהימן ליה. והולכך או נאפיק תברא בידא דלווה לא מהניא נאמנות דמלוה כי ההיא דאמרינן ההוא דאמ' ליה לחבריה מהימנת לי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באנפי בי תרי אמ' ליה מלוה לא היו דברים מעולם סבר אביי למימר הא הימניה אמ' ליה רבה נהי דהימניה טפי מן נפשיה טפי מן שהדי מי הימניה. השתא דדילכון כל אימתי דאו הנפק לווה תברא הוה מבטלתון ליה לשטרא ולא מגבייתון ביה לא תיבעי לכון דאית עליכון למיחש למילתא ולא תיסמכון על נאמנות דמלוה שלא בפני לווה עד דידעיתון דלית ליה ראיה. אבל ודאי או מתניתין בשטרי הלואה דמהימן מלוה על לווה טפי מן שהדי ואפילו אפיק שהדי תברא בעדים כשרים לית למיסמך על תברא עד דמודי ביה מלוה ולא באטיל הדין שטרא אלא בהודאת מלוה תיבעי לכון דהדין מנהג גריעא הוא וריעא שאם כן אין לדבר סוף:
1