תשובות הגאונים (הרכבי) רמ״גTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 243
א׳וששאלת לפרש גמרא דהאי פיסקא דמתני' באחד בשבט ראש שנה לאילן וג'. הכין אמרינן מאי טעמ' אמ' ר' אלעזר אמ' ר' אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדאן רוב תקופה מבחוץ. ופרישנה דהכי קאמ' הואיל ויצאו רוב גשמי שנה אע"פ שרוב תקופה מבחוץ לא נותר להזכרת גשמים אלא ששים יום ויצאו יותר ממאה נמצא הקיץ שקרוב ואע"פ שרוב תקופת טבת מבחוץ לראש תקופת ניסן. ורבנן דתמן אמרין בה טעמא אחרינא שעד כן חיין ממי שנה שעברה מיכן ואילך הן חיין ממי שנה הבאה. ודברים נראין הן כי בזמן הזה הוא שקוראין אותו בלשון ישמעאל אלגמרה אלתאניה ובו מתלחלחין עצי אילנות ומתחילין לשתות ולחיות ואומ' גרי אלמא פי אלעוד והוא קרוב לט"ו בשבט שלתקופה ובדין הוא שיהא ראש שנה לאילן. תנו רבנן מעשה בר' עקיב' שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל. ומפרשין רבנן כיצד שני עישורין כי מאחד בשבט ועד ט"ו בו לבית הלל מן השנה היוצאת ולבית שמאי משנה הבאה. ודומה שאותו תשרי שלשנה השלישית בשבוע ומן אחד בשבט ועד ט"ו בו לבית הלל ראוי לעשר מעשר שני לפי שלא נכנסה שנה שלישית שלאילן ולבית שמאי ראוי לעשר מעשר עני. ונהג (רבן גמליאל) [רבי עקיבא] שני עישורין. הוציא מעשר שני כאילו שנה שנייה היא. והוציא מעשר עני כאילו שלישית היא. ומקשינן ומי עבדינן כתרי חומרי והתניא לעולם הלכה כבית הלל והרוצ' לעש' כחמרי בית שמאי וכחומרי בית הלל עליו הכתוב אומ' והכסיל בחשך וג'. ומפרקינן ר' עקיבא גמאריה איסתפק ליה ולא ידע בית הלל או באחד בשבט אמור או בחמשה עשר בו אמור. ר' יוסי ביר' יהודה אומ' לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמ' ור' אליעזר נהג בה דתנן אתרוג שווה לאילן לערלה ולרבעי ולשביעית ושווה לירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמ' ר' אליעזר אומ' אתרוג שווה לאילן לכל דבר. ומקשינן הכי תניא שליקט אתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד. ולא אשכחן מאן דשאני ליה אחד בשבט אלא בית שמאי. ומפרקינן אמ' רב חנניה ואו תימ' ר' חנינה הכא באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט ובדין הוא דאפילו קודם לכן ומעשה שהיה כך היה באחד בשבט. ומסקינן אמ' רבה בר רב הונא אע"ג דאמ' רבן גמ' אחר לקיטתו כירק ראש שנה שלה שבט ותנו רבנן אילן שחנטו פירותיו קודם לט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה אחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה. והכי פירושה דהני אתרוג כיון שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט לדברי רבן גמ' מתעשרין לשנה הבאה דאזיל בתר לקיטה באתרוג ולר' אליעזר מתעשרין לשנה שעברה דחשיב ליה ככל אילנות. וכיון שאינה חשובה שנית שנכנסה לשלישית לרבן גמ' עישרו שני ועשה ר' עקיב' כזה וכזה. ואמרינן מאי שנא ברישא דבריתא דא בתוספתא דקתני אם היתה שנייה נכנסת לשלישית ומאי שנא הכא דקתני אם היתה שלישית נכנסת לרביעית מילתא אגב אורחיה קאמש' לן דאתרוג קשיא ליה ידא. שאם מרבין למשמש בעץ שלאתרוג בידים הוא נשחת ואיידי דממשמשי בה כולי עלמא בשביעית לא טענה פירי עד תלת שנין משום הכי תנא באתרוג אם היתה שלישית נכנסת לרביעית. כלומר שאין אתרוג מצלחת בשניה שנכנסת לשלישית. ואסקינן הא אתרוג ראש השנה שלה ט"ו בשבט דחדשים ולא שלתקופה בין בפשוטה ובין במעוברת ואיזו היא שלתקופות זו שלפני מנין יונים. אמ' רבה אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר לפי שאינה בכלל פירות ששית כי בשביעית היא נלקטת ופטורה מן הביעור וזהוא ביעור שלשביעית דתנן בה שלש ארצות לביעור ותנן רבן גמליאל אומ' כל שכלה מינו מן השדה יבער מן החבית והלכה כדבריו. ותניא כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. וזו שעיקרה וחנטה מששית אין חייבת ביעור ויש לה כקל שבששית ושבשביעית. אבל אתרוג שלשביעית שנכנסה לשמינית פטורה מן המעשר כי חנטה בשעת פטור וחייבת בביעור הלך גם בזאת אחר חנטה. אמ' ליה אביי בשלמ' סופה לחומרא שכיון שהלך אחר חנט לפטור מן המעשר החמור לחייב בבעור אע"פ שנכנסה לשמינית אלא רישא פטורא מן הביעור אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה וכיון שחנטה בששית אין חייב בביעור או הכין תיחייב במעשר שהרי חנטה בששית בחיוב מעשרות אמ' ליה רבה ידי הכל ממשמשת בה ואת אמרת תיחייב במעשר. כלומר בדין הוא שתחוייב במעשר כי אחר חנט אנו הולכין כשם שחוייבה בביעור בזמן שחנטה בשביעית ונכנסת לשמינית. אלא כיון שידי הכל ממשמשין בה הרי הוא הפקר ואין הפקר מתעשר. ורב המנונא אמ' אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית. פיר' שחייב במעשר. מותיבי ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמע' אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור שאין לך דבר שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אלא אם כן גדל בפטור ונלקט בפטור. רישא קשיא לרב המנונא סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא. דבין לרבה בין לרב המנונא חייבת בביעור הואיל ותרויהו בתר חנטה אזלי ולא קא פאטר רבה ברישה אלא מפני משמוש יד הכל בה. ומפרקינן לרבה ולרב המנונא תרויהון דאזלין בתר חנטה ואמרינן תנאיי היא איכא דאזיל בתר חנטה ואיכא דלא אזיל. דתניא אמ' ר' יוסי העיד אבטולמוס משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטתו למעשר רבותינו נמנו באושה אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית. שביעית מאן אדכר שמה חסורי מחסרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו למעשר אחר חנטה לשביעית רבותינו נמנו באושה אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית רבה כמן דאמ' אחר לקיטה למעשר אחר חנטה לשביעית. ומשום הכי בת ששית שנכנסה לשביעית אזיל אחר לקיטה למעשר וכיון שבשביעית נלקטת פטורה ובתר חנטה לשביעית וכיון שבששית חנטה פטורה מן הביעור. ואע"ג דהני תנאי לית בהו כרב המנונא דאמ' לעולם בתר חנטה אלא בשביעית בלבד קאזיל תנא קמא בתר חנטה איכא תנאיי אחריני דקימין במעשר בחנטה דתניא אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה דקאיי רב המנונא כמר בשביעית וכמר במעשר. והלכה כרב המנונא דקימין כר' וריש לקיש כואתיה וקא מחמר ר' יוחנן באתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית שאפילו כזית ונעשית ככד חייב עליה משום טבל ואמרינן או חרן אמ' רבה גבי אילן אזול רבנן בתר חנטה ובשאר אילנות כי הא בריתא דתניא אילן שחנטו פירותיו קודם לט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה אחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה ופליג ר' נחמיה ולית היל' כואתיה אלא שנהגו העם בחרובין כר' נחמיה כי דקאמ' ר' יוחנן שאע"פ שחנטו קודם ראש שנת האילן מעשרין אותן לשנה הבאה. אם שלישית וששית מע' עני ואם שאר השנים מע' שני. ומאי פיר' שתי בריכות דקאמרינן שתי בר' סל' דע'. ומתרצינן כעין שתי בריכות. מפני שהלשון הזה לא נאמר אלא בעוף אפרוחים שלבטן ראשונה שניה ושלישית הן נקראין ברכות. דתנן בית שמאי אומ' לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום ובית הלל אומ' עומד ואומ' זה וזה אני נוטל. ואמרינן עלה אמ' רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה ראשונה אבל בבריכה שנייה וכול'. וכיון דאמ' ר' נחמיה העושה בריכה אחת כגון הדקלים והזתים והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה דלא קאיי בתר חנטה אלא בתר גמר פירי. ואמ' ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה אותיביה ריש לקיש לר' יוחנן בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושות לג' שנים דקאזלי רבנן בתר חנטה וכיון שבנות שוח שחנטן בשביעית אסורין עד שנה שלישית שהיא שניה בשבוע מפני שעד שלש שנים פירותיהן ניגמרין הא תיובתא אישתיק אמ' ליה ר' אבה הכהן לר' יוסי הכהן אמאי אישתיק נימא ליה קאמינא לך אנא לר' נחמיה ואת אמרת לי לרבנן. השבנו משום דאמ' ליה ריש לקיש שבקת רבנן ועבדת כר' נחמיה משום הכי אישתיק ר' יוחנן. ואקשינן נמי אמאי אישתיק ר' יוחנן נימא ליה אנא אמינא נהגו ואת אמרת לי איסו' נהגו ושבקינן להו:
1
ב׳והדר אקשינן אמאי שתיק ר' יוחנן נימא ליה אנא אמינא מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאוריתא. ועמדו הדברים כי לא כדת השיבו ריש לקיש ומשום דשתיק תמהינן. ומתרצינן אמ' ר' אבא בר כהנא תמיה אני אם קיבלה ר' יוחנן לתשובה מפני שהיה לו לפרקה:
2